אנחנו לא יודעים למה אין התגלויות בימינו

אנחנו לא יודעים למה אין התגלויות בימינו 

אני לא יודע להסביר למה אין התגלויות בימינו. 
אבל אני יודע היטב להסביר למה אין לנו תשובה מאמינה והגיונית לשאלה הזאת. 

לפני כמה מאות שנים, אנשים החליטו לוותר על רעיונות אמוניים. הם ויתרו על הדת. ויתרו על לימודי תיאולוגיה בכלל. וויתרו לאט לאט על עצם האמונה. עם התפתחות התופעה, העולם שלהם התחיל להשתנות, וטענות הדת נשמעו להם לא רק לא כדאיות, לא רק לא חכמות, ולא רק לא נכונות. הן נשמעו להם משונות.  ומשכך, אמרו: אם הטענות של הדת כל כך משונות (כי בשלב זה כאמור, הטענות הדתיות כבר נשמעו להם משונות), ודאי שאין טעם אפילו להקשיב להם, או להקדיש להם רגע של מחשבה. 

עם הזמן, כשהתופעה צברה תאוצה. אבל היו אנשים שעדיין רצו לדבוק בדת. משכך, פיתחו גישות חדשות לתיאולוגיה. אמנה ארבע כלליות, מתוך היהדות: 

1. חרדיות ליטאית - העברת המרכז הדתי מניהול חים דתיים לניהול טקסים דתיים. במקביל - התיאולוגיה עוברת הסבה מהיותה שיטת חיים - אל היותה שיטת לימוד = דרשנות. הדרשנות מחליפה את הלימוד ההגיוני בשיטה מקובלת (כלומר,מבוססת על סברות מקובלות), ומהווה מקור לסיפוק הצורך במחשבה דתית.
2. חרדיות חסידית - העברת לימודי התיאולוגיה משיטה לימודית בפני עצמה אל תולדה של התגלות חיה, באופן שהחלק הלימודי שלה הינו דרשנות מסוג מסויים הנקרא "לימודי חסידות" והמתבסס על קישור רעיונות לפסוקים, בדרך שרוב האנשים רואים אותה כרחוקה מהסברא הפשוטה. מאידך, החסידים יגנו על הקישור הזה כהיותו חלק מאיזה סוד עמוק ומיוחד, ואולי אף יתמכו ברעיון היות הדבר בהכרח סודי. 
3. כתבי הרב קוק. בעיניי הם אינם תיאולוגיה, אם כי בעיניי הם כן מתיימרים להיות כאלה. מדובר (שוב, בעיניי) - בסיפרות המתארת רגשות ומחשבות של איש דת שאיננו מוצא מנוח בגלל המחסור הנ"ל בחיי תיאולוגיה. בקרב תלמידי ותלמידי תלמידיו, דבריו הפכו למקור בלתי נדלה של השקפה ראויה על העולם הדתי בכלל והעולם המודרני בפרט. בעיניי זו לא תיאולוגיה, אלא כאמור - בעיקר תלונה על המחסור בחיי תיאולוגיה.
4. לימודים הנקראים בשם הכולל "קבלה" - זוהר, כתבי האר"י, רמח"ל וכו'. לימודים אלו נלמדים בכמה צורות: א. אצל הציבור הרחב. לימוד פשוט, המלווה באמונה תמימה או בכפירה תמימה. ב. לימוד בעיון, שכולל כנראה בעיקר מחקרים כאלו ואחרים - על יסודות או על פרטים מתוך ספרות הקבלה העתיקה ("עתיקה" אני מתכוון גם לרמח"ל -) "עתיקה" - לאפוקי שאין בימינו חידושים תיאולוגיים מיוחדים בנושא. ג. אולי - לא ידוע לי - אבל אולי - אצל יחידים הלומדים בסתר, "וידעו כן עניי הצאן השומרים אותי כי דבר ה' הוא". על חלק ג' זה - האחרון - לא אדבר מכיוון שאין לי מה.

בשביל התגלות, התגלות משכנעת, דרוש "אדם שלם", קרי: אדם שיש בו רגש ושכל מתוקנים. ושאליו "מתגלה" דמות ("דמות" אין הכוונה דמות גשמית, אפשר להשתמש גם במילה "ישות", אלא שבחרתי את המילה "דמות שיותר מתאימה ל"התגלות"), המפרה את האנושי שבו, ומגדלתו ומרוממתו. גם אדם כזה, סביר להניח, לא יספר לנו על ההתגלות, עד שנהיה אנחנו בעלי רגש ושכל מתוקנים, ושסיפור שלו באזנינו - על ההתגלות שחווה - תפרה את האנושי שבנו, ותגדלנו ותרוממנו אנחנו, או שתצא מזה כל תועלת אחרת המתקבלת על הדעת, (כמובן בתנאי שהיא תתקבל גם על דעתו). 

לאחר הסקירה דלעיל, נבין מדוע דבר ה' יקר בימינו, ואין חזון נפרץ. כאשר אין שיטה תיאולוגית מסודרת, [המספרים בהתאם ל4 הסעיפים לעיל על מה שקרה בעקבות המחסור בתיאולוגיה] ש(1) גם מתקבלת על הדעת מבחינה הגיונית. (2) גם קשורה בקשר הגיוני אל התורה המקובלת. (3) גם מהווה שיטה תיאולוגית החיה כדת בזכות עצמה, כלומר בזכות האל, ולא בזכות האדם שמחפש אותו. (4) וגם מתאימה להלך מחשבתו של אדם החי "בימינו".

ומדוע אין שיטה תיאולוגית מסודרת כזאת? על השאלה הזאת ענינו קודם - כי אין מי שדורש ומחפש שיטה תיאולוגית מסודרת כזאת. אם הייתי שומע על מישהו שחיפש ולא מצא, היה מקום לתמוה. אבל אם היחס לתיאולוגיה מתנהל בהתאם לדרכים האמורות לעיל, אין כאן מה להתפלא, אם אין התגלויות.