שבועות חג לימוד התורה או קבלת התורה?

בעולם הישיבות ( ולא רק) יש רק דגש על לימוד התורה, נכון, שזה שקול  כנגד כולם וכמה יוסי איכא בשוקא וכו', אבל האם אין זמן מתן תורתנו הכוונה גם לעול תורה ומצוות ולאו דוקא למצוות תלמוד תורה? 

אלי ו, נכון, אבל המנהג לא הגיע משום מקום אם לימוד התורה לא היתה משהו מרכזי בחג וכמו שאמר ר' יוסי כמה איכא וכו'

אור היום, אתה צודק השאלה רק מה יותר מרכזי.

מיאנוומשמי, אהבתי ההגדרה שלך.

ותלמוד תורה כנגד כולם.
ראוי בהחלט להתמקד בקבלת עול מצוות על ידי חיזוק במצוה רבה זו, שעל ידה יבא גם להתחזק בקיום המצוות כולן.

אין סתירה בין לימוד התורה לקבלת עול מצוות.

פינטשיב והחבדיני"ם - שוב פעם?

יפה שאתה מנסה לעשות  פה ויפוצו אבל בשבילנו קטני המוחים מספיק הפשט הפשוט בגמרא ובראשונים.

הרגע נתקבל בתיבת הדוא"ל :

בקיצור כמעט הכול מודים חוץ מhaavvv ששניהם  מרכזיים והשטייגען ויום הדין של תורה הוא לא דבר היחיד בחג.

יש כמה רובדים בתורה
הרובד הבסיסי והיסודי הוא - שמירת מצוות התורה וקיום כל הפרטים
אך יש גם רובד עמוק ופנימי - לימוד התורה והעיסוק בה

כמובן שבכל רובד בפני עצמו יש גם דרגות (קיום מצוות בקושי, בשמחה, בהידור, בחומרות, ברדיפה אחר המצוות), וכן ברובד הלימוד (לימדו הלכות, לומדות, טעמים, קבלה, שקידה, התמדה, קרעים קרעים)

למה הדבר דומה, לקשר בין אנשים, יש קשר של 'אמירת שלום' יש קשר של 'שיחה' יש קשר של 'ידידות', יש קשר 'עסקי', יש גם קשר 'זוגי' ובתוך זה גם כמה דרגות.

הזוהר מדבר על כך שהקישוטין דאורייתא הם חידושי התורה, ולפיכך כיון שלדרך הזוהר כל ימי ספירת העומר הם ימי הכנה של הרעייה לבעלה, של כנסת ישראל כלפי הקב"ה, לכן בליל שבועות, שהוא ליל הזיווג לפי הזוהר, ראוי להתקשט בתורה, גם בכ"ד קישוטין וגם בחידושי התורה חדתין דאורייתא.

ועיקר חובת היום (להלכה) הוא אכילה, אכילת מטעמים. מי שילמד כל היום ועיניו טרוטות מיגיעה, אך מוותר על הבשר ועל האכילה הטעימה, עובר על ההלכה - והכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, ואמרו חז"ל (פסחים סח/א) שיש לשמוח ולאכול ולשתות בו - 'להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל שניתנה בו תורה' (רש"י שם).

ועל הכל, אכן לעשות את דברי רש"י כנ"ל, לשדר לעצמינו ולילדינו כי התורה 'נוחה ומקובלת' לנו. וזה גם מסוגל להמשיך את הערבות על קיום התורה בדורות הבאים.