רמת ערך העזרה לזולת

פלאית- יש אנשים נוכלים ושקרנים שבמסווה של מידות טובות לכאורה מנצלים את חולשתם של אנשים לתועלתם האישית.
כמו אותם פסיכולוגים שפגעו נפשית ופיסית ע"י הטרדה מינית באותם מטופלים ולמעשה במסווה של עזרה למעשה שיקרו ופשעו.
או מישהו שמציע עזרה לקשיש וגונב ממנו ועוד כהנא וכהנא.
אני בשאלתי לא התכוונתי לאותם אנשים רמאים ונוכלים אלא לאדם שבתום לב ועם רצון לעזור לזולת, ללא שמץ אנוכיות- האם מותר לו לשקר.
ואומנם קונילמל ענה לי בבירור על שאלתי
כל מקרה לגופו של ענין- וצריך כנראה לבחון את סדר העדיפויות בהתאם לקול המצפוני והמוסרי.

למך:- האם תוכל להסביר לי למה כוונתך- להגיע לחטא הגאווה (כלפי עצמי)
אודה לך אם תגיב במהרה.

כאשר העזרה אינה הכרחית-חיונית, יש לכבד את רצון המסרב להיעזר, אם הוא באמת אינו רוצה להיעזר מחמת עיקרון של אי הזדקקות או שהעזרה כרוכה בסבל כלשהו, ולא רק מפני ש'לא נעים' לו.

סך הכל כפי שכתבתם, כל מקרה לגופו.

שלום לך דגל:

אדם יכול גם לעזור וגם לשקר. ולא רק זאת אלא שהוא יכול להיות גם "עוזר" וגם שקרן, אין סתירה בין הדברים.

אדם יכול לרצות לעזור מתוך מניעים אנוכיים, ולא באמת לתועלת השני, מתוך כך הוא יכול להגיע לשקר.

האינך מסכימה איתי?

לדעתי התשובה היסודית היא חיובית, אולם עליך לבדוק בזהירות רבה את עצמך כדי לוודא שאינך נופל לחטא הגאוה (כלפי עצמך)

אמר ר' יוסי יאמרו מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק תורה מה תהא עליה (נזיר מ"ט ב)

תודה לכם על התגובות ואומנם קשה להחליט לגבי השאלות כי לא קיבלתי תשובה חד משמעית.
ולפיכך כנראה התשובה היא בהתאם לסדר העדיפויות של חשיבות עצם העניין.

יחד עם זאת אתן לכם מקרה אולי יותר ספציפי -
האם אפשר לעזור לאדם ולהעלים מאותו אדם שאתה הוא העוזר- כי אם תיחשף זהותך הוא לא יסכים לקבלה מפאת בושה? האם במקרה הזה זה מוסרי אם לאו?

פלאית
אם אדם משקר במסווה של עזרה -אז לשם מה יציע עזרה אם רצונו המהותי הוא לשקר ולא לעזור.

אוי, שאלות כל כך מרובות וכל כך קשות?

האם העזרה היא מהות? לעניות דעתי בודאות. וכי מה היא הצדקה אם לא עזרה וכמה דיברו חז"ל בזכותה? ואיזה פשט יש ב"לא תעמוד על דם ריעך" אם לא שחובה עליך לעזור?

האם מותר לעשות דברים אסורים על מנת לעזור? זו שאלה עמוקה כים ושייכת לתחום הקונפליקטים בין המצוות כאשר קיום מצווה א' כרוך בעבירה על מצווה ב' והדוגמאות רבות מספור. ברור שבכל מקרה יש לשקול את התועלת והנזק שבכל צד. דוגמא טריוויאלית: שמירת השבת היא מצווה גדולה, אבל הסעת חולה מסוכן בשבת לבית החולים גוברת עליה.

נותרה השאלה של כפיית עזרה. אנו חייבים להניח שהמדובר באדם המסרב לעזרה אולם הוא צלול ויודע מה הוא עושה. שוב, יש שאלה של גבולות, אולם כאשר העזרה חיונית, מותר לדעתי לכפות אותה. האסוציאציה שלי היא לביטוי "לא תחתי אני קודח?" (ויקרא רבא). אם אינך כופה עזרה על אדם בסכנת חיים, לטעמי אתה מעלך עליך את הכתוב של "כל המאבד נפש אחת" ביהדות יש מקומות רבים בהם אנו מתייחסים לכל האומה כאל אורגן אחד שכל אדם הוא איבר מאיבריה.

אמר ר' יוסי יאמרו מאיר שכב יהודה כעס יוסי שתק תורה מה תהא עליה (נזיר מ"ט ב)

א. עזרה יכולה להיות מהות ?

עזרה היא המהות עצמה,
המטרה מושגת בידי הנעזר,שהרי הוא בסופו של דבר מתמודד עם ההשלכות...

ב.האם מותר לשקר בשביל לעזור ?

עצם השקר מחבל בשרשרת מהות העזרה. מהות העזרה נובעת מכח חיובי,ואין לבלבל בין שני הדברים.

ג.האם לכפות עזרה ?

"רצונו של האדם כבודו"
לעניות דעתי,כל שיבחר לו האדם - יעשה,
העזרה - היא בלסייע לו להגיע להחלטה הנכונה עבורו.

מלאכת העזרה היא מלאכה קשה ומורכבת,
כי מעבר לדעתנו(שבד"כ היא השולטת...),
אנחנו צריכים להיות קשובים לצרכים שונים
(דעת:השואל,המומחיות,הסביבה ועוד...),
וחשוב לזכור,שתמיד האדם שמסייעים בידו,
הוא מרכז השיקול.

תוקן על ידי - YenMuza - 2/10/2003 12:15:56 PM

שלום לך דגל:

העלית נושא מענין וחשוב, ובעצם כמה נושאים.
אנסה לענות כמיטב יכולתי.

א. האם עזרה יכולה להיות מהות?
מה כוונתך? האם את מתכונת לשאול אם היא יכולה להיות חלק ממהות האדם? האם היא יכולה לאפין את האדם כאדם "עוזר"?

אם זו כוונת השאלה אז התשובה היא כן, אדם יכול למסור את כולו למען הזולת, ולעזור כמה שיותר אבל השאלה היא ממה נובעת מהות זו והאם היא חיובית, על זה יש ליחד מאמר בפני עצמו ואולי אענה על כך בהמשך.

ב.האם מותר לשקר בשביל לעזור?
התשובה אינה יכולה להיות חד משמעית, באופן כללי, אם השקר הוא-באמת- לתועלת האדם הנעזר אז זה חיובי לשקר.
הבעיה היא שפעמים רבות מטשטשים הגבולות והאדם משקר במסווה של תועלת הזולת, לכן ככלל עדיף להמנע משקר.

ג. האם מותר לכפות עזרה?
גם כאן התשובה מורכבת, ודאי שאין לכפות עזרה במצב רגיל, אבל אם "הכרתו הנפשית" אינה בתקן יש לכפות עליו עזרה, כמו שכופים עזרה על מי שאינו בהכרה גופנית.

שמחתי לעזור ואקווה שאכן נעזרת.

החוק מאפשר טיפול בכפיה לאנשים " בהכרה"
כאשר המושג הכרה הינו מושג מעורפל.

האם הכרה הינו אדם שרק נושם, או שנמצא במצב תובנה או ידיעה כלשהי, ומהו אותו מדד.

החוק מתייחס לאספקטים אחרים
הוא מדבר על צלילות הדעת, על כושר שיפוט ובוחן מציאות. על יכולת אבחנה בין טוב לרע
החוק גם יבדוק את האיכות החיים מול תוחלת החיים לאחר הטיפול בכפיה
לדוגמא: ישנם מחלות אשר עקב אי טיפול בהם, מצב המנטלי של האדם יורד, והוא לא מסוגל לקחת החלטות עבורו, או הזכרון שלו נפגם
ברור כי טיפול רפואי הינו הכרח על מנת להחזירו לכושר מחשבתי, לכן סביר להניח שבית המשפט יחייב כאן טיפול בכפיה
לעומת זאת במחלות סופניות כאשר הסבל שם רב מאד, בית המשפט יבדוק האם זה באמת כדאי.

לגבי הסוגיה של העלמת אינפורמציה, כיום בגלל חוק זכויות החולה הדבר כמעט אינו אפשרי אלא אם יוכח כי מתן מידע יגרום לנזק לחולה.

לדעתי האישית יש מצבים שאסור לספר לחולה באופן ישיר את מחלתו
ישנן אנשים הנמצאים בהכחשה , והכחשה זו עוזרת להם להתמודד עם החולי, עצם ידיעתם את המחלה שלהם תגרום להתמוטטותם וחוסר רצון להתמודד עם החולי

לפעמים אי ידיעה עדיפה על ידיעה.