אצל רח"ק המנהג ודבר החזו"א מעל הכל. אך הוא תמיד מזכיר שחלא לסמוך עכליו להלכה ולמעישה..

מיימוני

העונג כולו שלי. זה מגיע לך, ואני מקווה שאתה באמת סולח לי על כך שלא ייחדתי לכך מקום יותר מכובד, כדבעי.

"תורת המצווה" - לינק לינק

 שיטת הלימוד שלי - מקרא ללא ביקורת המקרא - קישור לצערי אינני מומחה גדול בהוראה, ובכתב זה עוד יותר קשה, לכן הסתפקתי בכתיבת הדברים עצמם, כפי שאני מבין אותם, כאילו (ולא רק כאילו) שאני כותב פירוש לתנ"ך. ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה שעדיין לא פירסמתי (זה בקלות יתפוס ספר שלם, למרות שבינתיים הרבה כתוב בקיצור)

מי שרוצה דבר קצר יותר הניתן לבחינה ולימוד קלים - קישור  זה יותר ממוקד, וניתן לקרוא מתוך זה רק את הכתוב על פרק ד' באותו קישור (שזה עוד יותר ממוקד – וגם הפניתי להשוות לספרים אחרים. ירמיה פרק ד' זה הפרק הראשון עליו כתבתי, ועד היום אני פותח בערך כל ספר שאני מוצא על ירמיה פרק ד', ובודק מה הוא כתב. לא מצאתי מישהו שעשה משהו דומה)  

אליקים

תודה על המילים הטובות.

התוכל לציין לינק אם יש לגבי הספר "תורת המצווה"?

האם כתבת אי פעם על שיטת הלימוד שלך בתנ"ך? אם זה מחודש, מגיע לזה אשכול בפני עצמו! (עם דוגמאות)

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

אני רוצה להתייחס לשאלה של פסיקת מנהגים להלכה, וכפי שמיימוני מתח את הנושא, והמשיכו אחריו - לעניין פסיקת הלכה בכלל - מתי צריך לפסוק הלכה מחייבת לכולם ומתי לא, באילו מצבים, וכו'.

לדעתי הבעיה מאוד רחבה, מכמה פנים, ואע"פ שאיני בקי גדול בענייני הלכה, מ"מ אני חושב שיש לי מה לומר מצד ההשקפה (אל תיבהלו, זה לא מה שאתם חושבים, מי שנורא מפחד שידלג לסעיף ב), וגם מצד המבט אל ההלכה מכיוון המקורות, ר"ל התנ"ך המשנה והגמרא. 

א. מצד ההשקפה, התורה - וההלכה כחלק ממנה, הינם התרבות של העם. לכן ברגע שעם ישראל יוצא ממצרים מייד הוא צריך לקבל תורה. כי כמו שאין מדינה בלי טריטוריה, אוכלוסייה וריבונות, כך אין עם בלי תרבות. המילה "תרבות" בהקשר זה היא כוללנית מאוד, וכוללת חוקים, רעיונות, חגים ועוד. לענייננו מה שחשוב הוא חלק החוקים - כל תרבות מחייבת חוקים רבים כולל דברים שהינם "מנהגים" בלבד, כמו צורת דיבור ולבוש. על דברים אלו אכן נאמר, מבלי לשנות מדברי מיימוני כהוא זה, שלדעתי ראוי הוא מיימוני לפסוק הלכה וראוי הוא מצד ידיעותיו והבנתו להורות כיצד לנהוג בענייני מנהגים, ולא שמיימוני צריך את הציונים שלי, אלא שלא ישתמע כאילו אני חולק על דבריו הוספתי דברים אלו, וסוף סוף ראוי הוא מיימוני שיעריכו אותו, ואחזור לדבריי שכתבתי שעל "מנהגים" כמו לבוש וצורת דיבור נאמר שבזכות שלא שינו ישראל דברים אלו - וגם את שמם שזה אין צריך לומר כלל כי הוא פשוט - בזכות דברים אלו יצאו ממצרים. כי רק שמירת התרבות עד לפרטיה יכולה לשמור את העם כעם. עם זאת צריך להיות מודע לכך שלא כל פרט הוא חלק עיקרי בתרבות, ומי שמחזיק בפרטים באדיקות רבה מדיי עלול לאבד את העיקר, וזה מה שכתב מיימוני, וכמובן שאני מאוד מסכים עם זה. כל שאני רוצה לומר הוא שאנו צריכים להבין מה מקומם של "מנהגים" בתוך תרבות ועל פי זה לדעת לתת להם את מקומם הראוי בתוך ה"הלכה", במידה הנכונה והמתאימה, מבלי להגזים בתוספת או בגירעון.

ב. מצד המבט אל ההלכה מכיוון המקורות - אנו יכולים לראות, לדוגמא, שהפוסקים פוסקים להלכה הרבה פעמים כל מיני דברים שהוזכרו בגמרא בדרך אגב, כהוראה שהובאה במקרה מסויים במעשה שהיה, או אמירה שנאמרה כחלק מדיון וכדומה. אפשר להבין, שבאותה מידה גם אפשר לפסוק "להלכה ולמעשה" כל מיני פסוקים בספר משלי כמו "חנוך לנער על פי דרכו" וכל זה. המשמעות מבחינה הלכתית של פעולה כזאת תהיה מרחיקת לכת. כי אע"פ שאלו מהדברים שאין להם שיעור, מ"מ הם עיקרים גדולים בתורה, וגם השו"ע הביא כאלו (כמו "בכל דרכיך דעהו") במקומות מעטים בהם חז"ל הדגישו זאת ומסיבות שאיני יודע מהם בעל השו"ע סבר שהם דברים הראויים להיכנס לספר ההלכה. וגם דיון בשאלה זאת יכול לעזור לנו בנושא זה, ומ"מ אכמ"ל. 

ואם עדיין יש למישהו ספק אם אפשר לתת שיעור ומידה בדברים כאלו, הרי כבר עשו מדברים רבים שיעור ומידה, ולמה שלא יעשו גם מזה? לאחרונה יצא ספר שנקרא "תורת המצווה", ספר שמבחינת הרעיון שעומד מאחוריו צריך להיות ספר יסוד ממש, כי הוא בוחן מכל מיני זוויות את מידת ההתחייבות במצוות אלו ואחרות, מתי חייבים בהם, מה קורה בהתנגשות בין מצוות וכדומה, ושוב - עלינו לזכור שגם "ואהבת לרעך כמוך" היא מצווה, וכן "קדושים תהיו" ועוד מצוות רבות כאלו.לכל דברים אלו יכולה להיות השפעה מרחיקת לכת על ההתייחסות לתורה ולהלכה. ולפי דעתי חיסרון בידע מסוג זה הינו אחת הסיבות המרכזיות לחוסר עיסוק בחשיבה רצינית בנושאים רבים, 

באשר אנשים מפחדים שעיסוק רציני חייב להוביל להתקבעות על כל מיני טקסים דתיים חברתיים לימודיים ועוד. בעוד שלימוד מסוג זה, כלומר יצירת מערכת קדימויות והעדפות של פרטי מצוות מול פרטים אחרים, יכלה לעזור לנו לא רק להסתדר עם מה שאנו יודעים וללשלב את זה בחיים בצורה הגיונית ונורמלית, אלא גם לעשות אזניים לתורה ולמדע ולתרבות ולכל דבר טוב, וגם להתבונן מחדש ולהבין ש"בכלל התורה התכוונה למשהו אחר" וכדומה, ולתת לנו מבט שונה לחלוטין על כל הידע שבידינו, להביט בו כדבר נוח ונעים שמוסיף לחיינו וממש "ריפאות תהי לשרך ושיקוי לעצמותיך", "תתן לראשך לויית חן עטרת תפארת תמגנך", ומהקצת שעבדתי בנושא וחידשתי שיטת לימוד בתנ"ך, אני יכול לומר שזה תורם רבות ללימוד ולחיים בכלל, ואולי בכלל לא צריך להאריך בחשיבות הדבר כי זה אמור להיות מובן מאליו.

תוקן על ידי אליקים7241 ב- 25/08/2016 16:49:53

מיימוני ,אכן חבל מאד שאינך יכול ליהנות מהמאמר של פרופ'בנימין בראון שהביא אידך גיסא שהוא מחכים ומאלף ביותר.
אם למישהו יש סורק אולי ניתן להביא אותו לכאן במלואו.
כותרת המאמר היא:תשובות הבזק לקראת ריאליזם הלכתי

יש במאמר ציטוטים רבים של שאלות נשלחו לרבנים :אליהו,קנייבסקי ואבינר והתשובות הקצרות כמו:איני יודע,צריך עיון ועוד ועוד.

מה שמרתק במאמר הזה הוא מה שמובן בין השורות.למשל הרמה של השואלים  שמביאה לתשובות אבסורדיות שלא פלא שזכו להרבה תגובות סטיריות ברשת כדוגמת השאלה:איבדתי בכותל דבר יקר ערך עבורי האם יש דרך למצוא? תשובת הרב אבינר: אבדות בכותל :טלפון כך וכך.בין השעות כך וכך. או שאלות לרב קנייבסקי האם נכון שהאוטיסטים הם האורים ותומים של דורינו.תשובה:שטות והבלים. שאלה:האם שמזכירים רחוב הרצל צריך להוסיף שר"י? תשובה א צ (אין צורך) .יש במאמר עוד דוגמאות משעשעות כאלה .

ותשובה אחת המלמדת על השקפת עולמו של הרב קנייבסקי לגבי גויים:"דברים טובים גוי לא תופס" . מיותר להרחיב מה יש לומר על תשובה כזאת.

כמה חברים ותיקים זיכו אותנו בדבריהם.

השכן

ברוך השב!

האם אי פעם טענתי שבארץ ישראל יש לנהוג כמנהגי הבית יוסף?

אני עצמי סבור שמנהגים, אלו שלא נקבעו בידי חז"ל כמחייבים (כדעת הרמב"ם, ואז הם ייחשבו כתקנות חז"ל), אין בהם חיוב - אלא רק שלא לגרום למחלוקת בגינם.

ועוד לשיטתי, אם אדם אינו מכיר מנהג, אז אין לו את המנהג הזה. לא כמנהג משפחתי ולא כקהילתי.

וכיון שהיום כל הקהילות השונות גרות יחד, אין מצבנו היום כמו בימים שבהם כל קהילה התגוררה במקום משלה.

מתוך דבריך עלתה שאלה נוספת, ואני מצדד במה שמשתמע מדבריך. כלומר, שאין מנהג אחיד היום כפי שלא היה גם בימי חז"ל. אבל כדי לבחון את הדברים יש צורך לכל הפחות בעיון בשאלות הבאות: מהו מנהג, ומה היו תפוצות של מנהגים בדורות השונים. ועוד נקודה: לעתים המונח "מנהג" משמש כדי לציין שבקהילה מסויימת פוסקים כמו פוסק פלוני גם בשאלות מן התורה. זה כבר שימוש אחר במילה "מנהג". זו שיטת הכרעה בשאלות שאינן מנהג כלל, וחומרתן רבה בהרבה (האם מותר לכרות עצים כדי להכין סכין של מילה בשבת? לפי המתיר זו מצוה. לפי האוסר יש כאן איסורי תורה שיש בהם כרת ומיתת בית דין).

וכל זה אינו נוגע, לפי מה שאני מבין, לשיטתו של הרב חיים קנייבסקי. אמנם אין הוא היחיד שטוען זאת, וכך למשל סבר כבר החזו"א. כלומר, שהעולים מאירופה ומרוסיה לארץ ישראל היו מחוייבים לנהוג כמנהג אבות אבותיהם באירופה. וזו טענה שאיני מכיר לה בסיס אצל האחרונים. לא שאין היא מופיעה (לא בדקתי את כל השיטות) אלא שאין לה הצדקה לפי הידוע לי. ובוודאי שהיא אינה מוסכמת.

****

נישטאיך

ברוך השב

אף אני ראיתי את הסיפור המוזר הזה. לפי מה שמדווח שם, הרב קנייבסקי התבדח בלשון מוזרה מאד בפני פלוני שבא אליו. מסתבר שאלו דברים שהוצאו מהקשרם. כלומר יש כאן בעיה של תקשורת. העדר שפה משותפת בין הרב לבין אלו שמצטטים אותו. אבל עדיין הדברים מוזרים.


*****
אידך גיסא

ברוך השב!

לצערי האתר מחייב הרשמה כדי להנות מן המאמר שלך.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

נראה שהספרדים שבאו לארץ לא סברו שקמא קמא בטיל במוסתערבים.

שלום לידידי, חדשים כוותיקים...
רבינו מיימוני - מי אמר שפסקי הבית יןסף הם מנהג א"י? אמנם כך סובר הרב עובדיה, אבל ערבך ערבא צריך, שהרי הוא מחזק בזה את שיטתו שלו. 
האם בזמנו של הבית יוסף היה מנהג אחיד בא"י? האם מנהג זה היה מה שהוא פסק,או שהיה מנהג אחר? האם בכל הדברים נהגו כמותו, או שהיו גם עניינים בהם נהגו אחרת ממנו? האם יש מנהג לפסוק כמו אדם מסויים, או שהמנהג נבדק לגופו של דבר?
ואם תענה כן לכל השאלות שלעיל - האם העובדה שברגע מסויים לפני 500 שנה היה מנהג אחיד בא"י, הופך את המנהג הזה מחייב לדורות? שאם כן, הרי המסורת טוענת שבשלב כלשהו בתחילת הבית השני לא היו מחלוקות! הבה נברר את מנהגם, ודי לנו.
כיצד זה במקומו של רבי יוסי אכלו עוף בחלב ובמקומו של רבי אליעזר היו כורתים עצים בשבת להכנת כלי מילה, והרי יש מנהג ארץ ישראל?
ומה לנו נרחיק 500 שנה אחורה? הבה ונחפש מקום אחד ויחיד בכל תפוצות ישראל שכולם נהגו בו אותו דבר בדיוק בכל העניינים. נחפש ולא נמצא, מימות משה ועד ימות ר' חיים...

אריאלבעקרון אתה צודק אבל יש גם עניין של מידה

פוסקים אחרים לא ראיתי שהכריעו ע"פ וודאות כזו בגבולות הארץ ולעניין שתיית מים מגולים איני חושב שאחרים יחמירו מהיאי טעמא. הנטיה הזו קיצונית אצלו

ההומור של הגר"ח

כשהגרח הפתיע את השואל: מה אתה ממזר? - בחצרות חסידים - בחצרות קודש