מדוע יש להתענות בט' באב גם בימינו

.


כד הוינא טליא, או כבר לא כל כך טליא, צפירא, חזרתי עם אבי מבית הכנסת במוצאי ט' באב.

הדרך היתה ארוכה מבית הכנסת, ומנהגו של אבי היה כי אחרי קידוש הלבנה, היינו עוברים בקיוסק סמוך, וקונים קרטיב שוקולד לשבירת הצום.

יום חם היה הצום באותה השנה, אך לפנות ערב נשבר השרב, ורוח נעימה נשבה. כשעברנו באחת הגינות הציבוריות, ישבו שם לא מעט מזקני ברית המועצות לשעבר, שעלו לא זמן רב לפניכן, ונהנו ממזג האויר. חלקם לבשו, למרות מזג האויר, מעיל ועליו אותות ממלחמת העולם, ישבו ופטפטו, כשהם נהנים מהבריזה.

"רואה אתה" - אמר לי אבי כשעיניו מופנות לכיוון הזקנים על הספסלים. "זכינו אנו לראות בהתגשמות דברי הנביא זכריה "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים".

וגם

אליקים

<אני חושב שזה חמור מאוד לחשוב שבימינו אין על מה להצטער> 

אני חושב שזה חמור מאוד לחשוב שבימינו אין על מה להצטער. כמו באימרה החסידית הידועה, לא מספיק להוציא את היהודים מהגלות, צריך גם להוציא את הגלות מהיהודים. גם בישיבות הציוניות היום מדברים הרבה על גאולה גשמית וגאולה רוחנית, שני שלבים של גאולה. היום אנו רואים בבירור איך שעדיין צריך להוציא את הגלות מהיהודים. האם זה נראה לכם עניין כ"כ פשוט? נראה אתכם עושים את זה!

מאידך, אני חושב שזה גם חמור מאוד לזלזל בייתרונות של מדינת ישראל ליהודים בכלל וליהודים שבתוכה בפרט. אין ספק שהמדינה נותנת מרכז ראוי ליהודים לארגן מה שירצו - גם אם במגבלות מסויימות של הגלות למחצה. ומלחמות נמי אתחלתא דגאולה היא - זו גמרא מפורשת. כך שגם אם אנו במלחמות של סוף עקבתא דמשיחא (בפרט לפי המנהג הנפוץ בדורות האחרונים לכנות עקבתא דמשיחא את כל הצרות הפוקדות אותנו בדורות אלו), עדיין זה יכול להיקרא אתחלתא דגאולה. 

האמת שלא הבנתי את כל הדקדוקים שנעשו באשכול זה ובחברו לגבי ההבדל בין י"ז בתמוז לתשעה באב, אבל ברור שחורבן הבית הראשון יש בו חומרה מצד זה שבזמן בית ראשון היו רוב ישראל שרויים על אדמתם, ובבית שני אמנם הייתה מלכות לישראל, אבל לא היה "ישראל למלכות", כלומר לא כל ישראל קיבלו עליהם את המלכות הארץ ישראלית. מצב שקורה גם היום, במידה זו או אחרת (מבלי להתייחס לבעיה של דתיות או חילוניות הממשל)

מואדיב

הציון לגירסא ללא "אף" לא היה אלא כהערה, מטרת הודעתי לא היתה לחלוק על דבריך, אלא לציין לדברי הרב נריה גוטל אליהם ציינתי בהודעתי האחרונה. 

תוקן על ידי נישטאיך ב- 21/08/2016 08:53:49

להניח שצמו בתשעה באב בימי בית שני הוא נגד ההפסוק בזכריה (אם שמעו בקולו) ונגד הגמרא (שהוכיחה ממה שהצום נפגש עם חג קרבן עצים שמדובר בזמן הזה) ונגד ההיגיון. ומהמשנה אין הוכחה של כלום אף אם הגירסא "אף" שמשמעותה אף בייחס לשאר החמשה חודשים.

ת"ט

80
אין ספק שבזמן תפילת כה"ג חדל אביון מקרב הארץ. תיאורי הנביאים על שוד עניים נאמרו מן הסתם על עניים שבחו"ל

מואדיב

רבי שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע: מיום שחרב בית המקדש, אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה, וניטל טעם הפירות. רבי יוסי אומר: אף ניטל שומן הפירות. רבי שמעון בן אלעזר אומר: הטהרה נטלה את הריח. המעשרות נטלו את שומן הדגן. הזנות והכשפים כילו את הכל.

אמר רבי יוחנן: יפה סיפסוף שאכלנו בנערותנו מפנקרסין שאכלנו בזקנותנו, שבימיו השתנה העולם (הפסיקה הברכה של בית שני). פירש רבי מנחם מלונזנו: טובים היו התמרים הגרועים שנשארו על העצים כפסולת שאכלנו בנערותנו מתמרים חשובים שנידושו כעיסה שאכלנו בזקנותנו.

בכל זאת, גם הברכה של בית שני היתה קטנה ביחס לברכה שהיתה בבית ראשון, שמאז שחרב בית המקדש הראשון בטל השמיר ונופת צופים ואנשי אמנה. כלומר, מאז אין אנשים שבאמת מאמינים בקב"ה, כגון,לפי התלמוד הירושלמי, שמואל ודוד.

כל מי שמתפעל מההטבה הגשמית שהגיעה עם הקמת המדינה, בל ישכח שיש כיום בישראל מאות אלפי אנשים, מזקן ועד טף, הסובלים מעוני או ממחלות או מבעיות נפשיות, ולמרות שבעזרת הרבים יש אלפי עמותות חסד המנסות לעזור להם, המצב רחוק ממה שהכהן הגדול היה מתפלל עליו ביום הכפורים: שלא יהיו צריכים עמך ישראל לפרנס זה מזה. לדאבוננו להרבה צעירים אפילו דבר בסיסי כמו דירה משלהם נראה כחלום רחוק.

תוקן על ידי מם80 ב- 17/08/2016 12:08:21

עונה היה הרמב"ם לבעל התשב"ץ בציטוט המשנה עם הדגשה:

"...וכשהיה בית המקדש קייםיוצאין אף על אייר, מפני פסח קטן."

הרי שבמשנה נכתב במפורש כי בזמן בית המקדש היו יוצאים על כל הפעמים הללו, ובנוסף להם - גם עבור אייר.