1. סקירה ראשונית
מקורה של ההוכחה בימי הביניים, בתקופה בה היא התגשמה. אז לא שימשה כהוכחה לתמ''ה אלא לנצחיות הקשר עם עם ישראל, כפולמוס אנטי נוצרי. הראשון שהציג את ההוכחה הזו הוא הרמב''ן (המאה ה13) בפירושו לתורה:
''גם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תימצא בכל היישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם ואשר היא חרבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה שום אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם.'' (ויקרא כו,כו)
ההוכחה מצביעה על תופעת טבע מוזרה מסויימת שנצפתה מראש ע''י התורה. ניתן לנסח אותה בשתי דרכים:
א:
1) ניתן לזהות קורלציה בין זהות יושבי הארץ ובין מצבה הכלכלי. כאשר ישבו בארץ יהודים מצבה היה טוב בהרבה ממצבה כאשר ישבו בה גויים.
2) תופעה זו ייחודית רק לא''י.
3) לקורלציה כזו אין הסבר טבעי המתקבל על הדעת.
מכאן שקיים מתכנן היסטורי הקובע זאת.
ב:
1) ניתן לזהות קורלציה בין זהות יושבי הארץ ובין מצבה הכלכלי. כאשר ישבו בארץ יהודים מצבה היה טוב בהרבה ממצבה כאשר ישבו בה גויים.
2) תופעה זו ייחודית רק לא''י.
3) לא ניתן לצפות דבר כזה בכלי חישוב אנושיים.
4) התורה צפתה זאת מראש.
מכאן שהתורה נעזרה בצופה על אנושי.
בעוד שהדרך השנייה מצביעה על כך שלתורה עצמה יש מקור א-לוהי, הרי הדרך הראשונה אינה טוענת כל טיעון לגבי התורה, כי אם לגבי עם ישראל. לטענתה יש ישות א-לוהית המתעסקת בגורל עם ישראל וארץ ישראל. אמנם, אם הוכחנו שא-ל כלשהו מעורב בגורלו של עם ישראל קל הרבה יותר להתקדם להנחה שזהו אותו א-ל הקשור בתורה.
נקודה שנייה היא שכל אחת מהדרכים מחזקת את חברתה. העובדה שהתופעה נצפתה מראש עושה אותה מוזרה יותר, והעובדה שהתופעה מוזרה עושה את סיכויי התצפית שלה גרועים יותר.
עם זאת, המסקנה הראשונה מייתרת את השנייה, כי אם קיים א-ל שקובע את גורל הארץ, יתכן פשוט שכותב התורה הכיר אותו וידע את תכניותיו. כך שאין כאן 'תצפית עתיד' במובן המקובל אלא השערה.
כיאה לתזה מדעית, הציגה הוכחה זו ניבוי הניתן להפרכה אמפירית: כל זמן שלא ישבו בארץ יהודים, היא תמשיך להיות חרבה. וברגע שישבו בארץ יהודים, היא תשוב לפרוח.
ולמרבה הפלא, הניבוי המדעי התאמת. החל מהמאה ה19 החלו להתיישב יהודים בארץ, ובמקביל היא עברה התפתחות חקלאית מדהימה. כתוצאה מכך עברה ההוכחה התפתחות (כפי שהרגישה כבר נחמה ליבוביץ', בעיונים לבהר בחוקותי תשט''ז), וכיום מוסיפים לפרטי ההוכחה העתיקה את שגשוג הארץ בעת המודרנית.
עכשיו ננסה לנתח את העובדות.
2. העדות המקראית:
התייחסויות לקשר בין שהותנו בארץ למצבה ניתן למצוא בכמה מקומות בתורה. המקור הראשון הוא בפרשת התוכחה, שם נאמר:
וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה. אָז תִּרְצֶה הָאָרֶץ אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ כֹּל יְמֵי הֳשַׁמָּה וְאַתֶּם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיכֶם אָז תִּשְׁבַּת הָאָרֶץ וְהִרְצָת אֶת שַׁבְּתֹתֶיהָ. כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ. (ויקרא כו, לב-לה)
ניתנים כאן כמה היגדים:
1) אנו (כל עם ישראל) נהיה בגלות.
2)בזמן שבו נהיה בגלות תהיה הארץ שוממה.
3)אויבינו ישבו בה ו'ישממו' גם הם.
בקטע זה שממת הארץ היא חלק מהעונש: תפיסת הגמול המקראית היא שגם חפצים דוממים נענשים בעוון בעליהם, בפרט ארצות. ככל הנראה, הרעיון הוא שהחטא יוצר מעין משקע רוחני, ומשקע זה הוא חמור כל כך עד שהוא זולג גם אל סביבותיו של החוטא.
עם זאת, במלים וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ ניתן לראות גם רמיזה מסויימת להיבט אחר: הקב''ה אינו מעוניין להוסיף על סבלנו את הסבל שבלראות את אויבינו נהנים מסבלנו. (אגב, את הסבל הזה חווים הפלסטינים)
מקור שני נמצא בסיום התוכחה שבספר דברים:
לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה יְהוָה אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. וְהִבְדִּילוֹ ה' לְרָעָה מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אָלוֹת הַבְּרִית הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה.
וְאָמַר הַדּוֹר הָאַחֲרוֹן בְּנֵיכֶם אֲשֶׁר יָקוּמוּ מֵאַחֲרֵיכֶם וְהַנָּכְרִי אֲשֶׁר יָבֹא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה וְרָאוּ אֶת מַכּוֹת הָאָרֶץ הַהִוא וְאֶת תַּחֲלֻאֶיהָ אֲשֶׁר חִלָּה ה' בָּהּ.
גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב כְּמַהְפֵּכַת סְדֹם וַעֲמֹרָה אַדְמָה וצביים [וּצְבוֹיִם] אֲשֶׁר הָפַךְ ה' בְּאַפּוֹ וּבַחֲמָתוֹ.
וְאָמְרוּ כָּל הַגּוֹיִם עַל מֶה עָשָׂה ה' כָּכָה לָאָרֶץ הַזֹּאת מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל הַזֶּה.
וְאָמְרוּ עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֲשֶׁר כָּרַת עִמָּם בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיֵּלְכוּ וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לָהֶם אֱלֹהִים אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּם וְלֹא חָלַק לָהֶם. וַיִּחַר אַף ה' בָּאָרֶץ הַהִוא לְהָבִיא עָלֶיהָ אֶת כָּל הַקְּלָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה. וַיִּתְּשֵׁם ה' מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה. (דברים כט, יט-כז)
כאן ההתייחסות היא לחוטא פרטי. איש, משפחה או שבט.
ההיגדים שניתנים הם:
1) אותה קבוצה תסבול את הקללות הכתובות בתורה.
2) ארצם תהיה שוממה כמו השטחים החרבים שליד ים המלח, מכוסה גפרית ומלח וקודרת כמדבר. (עם זאת, את ההיגד הזה ניתן אולי לתפוס כמוגזם קלות לצרכי דרמה)
3) צאצאינו וכל הגויים יראו זאת כגמול על חטאי יושבי הארץ.
כאן הקללה חריפה יותר, כי בויקרא הארץ מאפשרת לאויבינו לשבת בה ואילו כאן אין בה אפילו עשב אחד.
אמנם, היבט שונה לחלוטין יכול לעלות בקנה אחד עם השקפת המקרא. לפי אותו היבט ארץ ישראל היא 'אחוזת עולם' לבני ישראל בלבד, ולפיכך אינה יכולה לקבל בני עמים אחרים. כך הבינו הרמב''ן (לעיל) ורבינו בחיי (בראשית יז,כד), מה שהשתלב עם תפיסה קבלית קדומה בה הם האמינו.
את הרעיון הזה ירשו גם הנביאים, ובכל נבואות נביאי החורבן מתוארת הארץ כשוקעת למצב של שממה וציה. יש לציין הבדל מעניין בנושא זה – ישעיהו נוטה לתאר את התפשטות היערות ואילו ירמיהו נוטה לתאר התפשטות של המדבר.
ועוד הוסיפו הנביאים נדבך נוסף ומתבקש: אם גלות ישראל תגרום לארץ חורבן, הרי שיבתם לארץ תגרום לה לפרוח. כך תיארו הנביאים כולם את פריחת הארץ עם שובנו לאדמתנו.
מפורסם ביניהם יחזקאל שהתנבא וְאַתֶּם הָרֵי יִשְׂרָאֵל עַנְפְּכֶם תִּתֵּנוּ וּפֶרְיְכֶם תִּשְׂאוּ לְעַמִּי יִשְׂרָאֵל כִּי קֵרְבוּ לָבוֹא. כִּי הִנְנִי אֲלֵיכֶם וּפָנִיתִי אֲלֵיכֶם וְנֶעֱבַדְתֶּם וְנִזְרַעְתֶּם. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל כֻּלֹּה וְנֹשְׁבוּ הֶעָרִים וְהֶחֳרָבוֹת תִּבָּנֶינָה. וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם. (לו,ח-יא) אולם גם נביאים אחרים תיארו את המציאות בצבעים דומים. כך אמר ישעיהו יְשֻׂשׂוּם מִדְבָּר וְצִיָּה וְתָגֵל עֲרָבָה וְתִפְרַח כַּחֲבַצָּלֶת. פָּרֹחַ תִּפְרַח וְתָגֵל אַף גִּילַת וְרַנֵּן, כְּבוֹד הַלְּבָנוֹן נִתַּן לָהּ הֲדַר הַכַּרְמֶל וְהַשָּׁרוֹן.(לה,א) ובן דמותו השני התפייט כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה'.(נא,ג)
וירמיהו אמר עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ.(לא,ד)תורה משמים? ההוכחה מגורל הארץ (ההוכחה החקלאית)
תוקן על ידי אריאל73 ב- 01/09/2016 22:46:05