כוחה של המילה כקוו אדום באימון בין בני אדם

אדם שעשה מעשה לא ראוי והכחיש ונשבע על כך לשקר מאבד כל כבוד בחברה,

אבל על עצם המעשה הוא לא נענש בחומרה שכזאת ונסלח לו על כך

אנחנו לא מוכנים לסלוח על שקר בזמן שאנו מוכנים לסלוח על הגוף העוולה

בשבת בקידוש לאחר התפילה סיפר בעל השמחה סיפור על הורים שהילד שלהם היה צריך לעבור ניחות מסובך והם פנו לרופא וסיפרו לו שהילד הזה מאוד חשוב להם שכן הוא נולד להם לאחר שמונה עשרה שנות נישואים, כמובן שהרופא התרגש ושיתף את כל הצוות בידיעה ואכן השתדלו במיוחד להצלחת הניתוח, בחדר התאוששות לתדהמת הרופא הגיעו כל האחים והאחיות לבקר ולשאלתו איך זה שההורים שיקרו עליו ענה לו האב הילד הזה אכן נולד לאחר שמונה עשרה שנות נישואים ומה בכך שבינתיים נולדו עוד ילדים הילד הזה אכן מאוד יקר לנו,

יש להניח שהרופא פטר את העניין במשיכת כתף ובהבנה להתחכמות של ההורים שעשו כל מה שבידם להביא לטיפול הכי מסור לילדם, אבל לו יצויר שההורים היו אומרים לרופא שאין להם עוד ילדים השקר הזה לא היה נסלח להם בזמן שהסיפור שהם סיפרו לו היה אותו גניבת דעת 

רש"י כותב שיעקב שיחק עם המילים הוא אומר אנכי וחושב אנכי יעקב וכן הלאה כשהוא אומר עשיתי כאשר דיברת אלי ונשאלת השאלה הרי היא אותה גניבת דעת ואיזה חשיבות יש למחשבותיו

והתשובה לכך היא שעצם ההטעיה וגניבת הברכות הוא דבר נסלח שכן לגיטימי שיהיה תחרות בין האחים וכל אחד ירצה לקבל את החלק הנכבד אבל לו יצויר שיעקב היה משקר זה לא היה נסלח לו כאותו הורה שהטעה את הרופא 

תוקן על ידי בסדר_הבנו ב- 07/12/2016 10:26:40

(לד) כשמע עשו [את דברי אביו ויצעק צעקה גדולה ומרה] וגו' אמר ר' חנינה כל מי שאומר הקדוש ברוך הוא וותרן הוא יתוותרון מעוי, אלא מוריך רוחיה וגבי דידיה, זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו ואיכן נפרע לו בשושן הבירה שנ' ויזעק זעקה גדולה ומרה וגו'

ר' חיים פלטיאל בראשית פרק כז

(לד) ויצעק צעקה גדולה. שלש דמעות בכה עשו כדכתיב צעקה גדולה ומרה.