| נשלח ב-9/12/2016 11:46 |
 |
| |
רודף - במקרה שהוא מנסה להציל
האם הדין "להציל בנפשו של הרודף" יחול גם במקרה שה"רודף" מנסה להציל חיים, אך אני בטוח שהוא טועה?
מסברא, ברור לי שלא יחול. אך אני מחפש מקור לכך (ראשונים/אחרונים).
דוגמאות נפוצות:
- שני רופאים מתווכחים בשאלה האם לבצע ניתוח, הוחלט שכן.
האם הרופא המתנגד חייב להרוג את הרופא המבצע כדי לדחות/לבטל את הניתוח ?!
- שני מפקדי ימ"מ מתווכחים האם לבצע פעולה. אחד טוען שאם נמנע מלפעול אנשים ימותו, והשני חולק, ומוסיף שהפעולה עצמה תגרום למוות.
האם לפי ההלכה הם אמורים להמשיך לדו-קרב אקדחים (pistol duel) ?!
תוקן על ידי פינגווינאי ב- 09/12/2016 11:55:03
|
|
|
|
| נשלח ב-10/12/2016 21:16 |
|
| |
פינגווינאי
א) האם הדיון שלך הוא בגלל שאין על הרודף אשם, או בגלל שאתה סבור שכאשר מישהו חולק עלי אינני יכול להחשיב את דעתי לצודקת בוודאות לפחות כלפי החולק עלי?
ב) כהמשך למקרה הראשון הנפוץ שכתבת, האם כאשר המטופל הוא רופא בעצמו וברור לו שהטיפול יהרוג אותו, גם פשוט לך מסברא שאסור לו להרוג את הרופא המטפל [אכן אולי חלוק דין הבא להרגך מדין רודף ולא עיינתי]
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2016 21:41 |
|
| |
| פינגווינאי כתב: |  |
1.
האם הדין "להציל בנפשו של הרודף" יחול גם במקרה שה"רודף" מנסה להציל חיים, אך אני בטוח שהוא טועה?
מסברא, ברור לי שלא יחול. אך אני מחפש מקור לכך (ראשונים/אחרונים).
...
2.
דוגמאות נפוצות: ... מפקדי ימ"מ מתווכחים האם לבצע פעולה. אחד טוען שאם נמנע מלפעול אנשים ימותו, והשני חולק, ומוסיף שהפעולה עצמה תגרום למוות.
|
|
(הוספתי מספור.)
שאלתך העלתה אצלי שתי תהיות.
1. למיטב הבנתי, כל השאלה תלויה במשהו דומה לווכוח בין התפיסה הדאונטולוגית לגישה יוטיליטריאניסטית או קונסיקוונטיאליסטית בפילוסופיה. (ייתכן שאינני מדייק. פעם הסתובב פה בפורום מישהו מהשטיבל של בר-אילן שהוקסם מהקלסיפיקציות הללו, אבל אינני רואה אותו כעת.) האמירה המקורית של "וקצותה את כפה" כנראה אמור במקרה המזיד, בו ההבדל בין שתי הגישות קטן. למיטב הבנתי, במקרה הכוונה הנייטראלית, בו ההבדל בין הגישות גדול יותר, רב הונא והרמב"ם נקטו קו קונסיקוונטיאליסטי יותר. כעת העלית את שאלת מקרה הרצון להיטיב, בו ההבדל אפילו גדול יותר, וחלק מהמסקנות סותרות את מה שנראה לנו אינטואיטיבית נכון מבחינה דאונטולוגית.
זו שאלה מעניינת. סתם לידע כללי: זה נושא דיון פופולארי מאד בחברה הכללית, לרוב בגילאים המלווים בחטטי פנים - החל מפעולות סוערות בתנועות נוער, וכלה בדיונים מובנים בבה"ד 1, פחות או יותר. רוב האנשים מחזיקים בשני סוגי העמדות בו זמנית במידה זו או אחרת, מה שמוביל לדיונים כמו האם נכון להקריב את כל המחלקה כדי לחזור אחורה ולהציל את המא"גיסט שברתק, ולמה בעצם ברור שמותר להרוג מישהו שבטעות עומד ללחוץ על כפתור שיפוצץ פצצה גרעינית. אני חושב שעם דעיכת חטטי הפנים, מגיעה בציבור הכללי התובנה שאלו שאלות חשובות מאד, אבל הדיונים אינם מקדמים את התשובות הרבה.
מכל מקום, שאלתך היתה שונה, והיא מה הראשונים והאחרונים חשבו בנושא, וזה מה שמסקרן אותי. לי ברור שלהונא, ולרמב"ם, וכו', יש הדיעות שלהם לגבי שתי הגישות הללו, וזה סבבה לגמרי. השאלה היא למה זה משנה לך. האם להונא יש תובנות לגבי הפסוק המקורי שלך אין? לחלופין, האם זה משחק שבו זה לא משנה אם הרמב"ם הבין את כוונת סופרי הפסוקים הללו בצורה יותר ישירה ממך, מפני שפשוט עליך להמשיך את הקו של הרמב"ם?
2. מפקדי ימ"ם מתווכחים על פעולות, כדוגמה נפוצה. סתם מסקרנות, מה התדירות שבה זה קורה, לדעתך?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2016 16:26 |
|
| |
האם יש דין "בידים" לגבי רודף? (כמו לגבי ענישת רוצח)
נ.ב. הרופא המנתח מסכן בידיים. מי שיורה במקום עמוס באנשים מסכן בידיים.
~ שבת שלום
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2016 16:11 |
|
| |
פינגוינאי
ברוך השב!
המוזיקה מתנגנת והשבת באה, אבל גם המוזיקה של העיון מתנגנת.
יש מחלוקת ראשונים עד כמה שזכור לי בשאלה אם רודף בשוגג או באונס נקרא רודף והדין להרגו. ודוגמא לדבר היא עובר המסכן את חיי האם (ועובר עצמו בשעת הלידה יש לו דין מיוחד לדעת הרמב"ם).
ואמנם נראה לי כדבר פשוט שרודף בשוגג הוא רודף, ולכן מי שמנסה להרוג את חברו מפני שהוא חושב שהוא, המותקף, מחבל העומד להתפוצץ, הרי זה התוקף הוא רודף, ואם אין דרך אחרת, יכול המותקף להצילו בנפשו של רודף. אבל גם אם זו תשובה פשוטה היא לא קלה כלל. לעולם לא יהיה זה קל לענות על שאלה שבה נגזרות נפשות.
לגבי הדוגמאות שלך בשאלה הראשונה, הן אינן דומות לכאן. הרי הרופא והמפקד המסכנים חיי אדם אינם עושים זאת "בידים" כלומר בפעולה ישירה. אם אני נשאל, אזי בדקות הספורות שנותרו עד שבת מאז קראתי את דבריך אני מוצא שעלי לחשוב בדבר כי הדברים נראים שונים זה מזה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2016 13:56 |
|
| |
רמב"ם, הלכות רוצח ושמירת נפש פרק א, ה-ט
- רוצח שהרג בזדון אין ממיתין אותו העדים ולא הרואים אותו עד שיבא לבית דין וידינוהו למיתה. שנאמר ולא ימות הרוצח עד עמדו לפני העדה למשפט. והוא הדין לכל מחוייבי מיתות בית דין שעברו ועשו, שאין ממיתין אותן עד שיגמר דינם בבית דין.
- במה דברים אמורים בשעבר ועשה העון שחייב עליו מיתת בית דין. אבל הרודף אחר חבירו להרגו, אפילו היה הרודף קטן, הרי כל ישראל מצווין להציל הנרדף מיד הרודף, ואפילו בנפשו של רודף.
- כיצד: אם הזהירוהו והרי הוא רודף אחריו, אע"פ שלא קיבל עליו התראה, כיון שעדיין הוא רודף - הרי זה נהרג. ואם יכולים להצילו באבר מאיברי הרודף כגון שיכו אותו בחץ או באבן או בסייף ויקטעו את ידו או ישברו את רגלו או יסמו את עינו עושין. ואם אינן יכולין לכוין ולהצילו אלא אם כן הרגוהו לרודף, הרי אלו הורגין אותו, אע"פ שעדיין לא הרג, שנאמר וקצותה את כפה לא תחוס עינך.
- אחד במבושיו ואחד כל דבר שיש בו סכנת נפשות. אחד האיש או האשה. א ענין הכתוב שכל החושב להכות חבירו הכאה הממיתה אותו מצילין את הנרדף בכפו של רודף. ואם אינן יכולין מצילין אותו אף בנפשו שנאמר לא תחוס עינך.
- אף זו מצות לא תעשה שלא לחוס על נפש הרודף. לפיכך הורו חכמים שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר במיעיה, בין בסם בין ביד מפני שהוא כרודף אחריה להורגה. ואם משהוציא ראשו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש וזהו טבעו של עולם.
כללו של גבר: אין לדמות דיני רוצח (לעניין ענישה) לדיני רודף (לעניין להצילו בנפשו)
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2016 13:27 |
|
| |
לא נחשב "רוצח" לעניין ענישה, אך נחשב "רודף". ת"ר: 'אין לו דמים אם זרחה השמש עליו' - וכי השמש עליו בלבד זרחה?! אלא אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך הרגהו, ואם לאו אל תהרגהו.
תניא אידך: 'אם זרחה השמש עליו דמים לו' - וכי השמש עליו בלבד זרחה?! אלא אם ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו, ואם לאו הרגהו. להלכה נפסק כלישנא בתרא, כלומר שהורגים כל עוד אין וודאות שאין סכנת נפשות. ( רמב"ם הלכות רוצח ושמירת נפש א י , רמ"א חושן משפט תכה)
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2016 12:41 |
|
| |
במחילה ממך אטתה מדבר על דין רודף לא על השערות
תלמד דיני רוצח- לידיעתך אדם הזורק את חברו לתוך נהר עמוק והוא יודע כי חברו אינו יודע לשחות. אינו רוצח מבחינה הלכתית. אדם הקושר את חברו בשדה. וחברו מת ממכת שמש לא נחשב רוצח הלכתית.
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2016 12:29 |
|
| |
שום דבר לא וודאי. גם "בא במחתרת" אין וודאות שיהרוג.
האם להיות בטוח ב-99% מספיק?
|
|
|
|
| נשלח ב-9/12/2016 12:12 |
|
| |
זה לא וודאי שהניתוח לא יצלח. כמו שאין ודאי שהפעולה תכשל. לפי הרעיון המעוות הזה צריכים להרוג את הרמטכל שר הבטחון ראש השב"ב והמוסד להתחלה?
|
|
|
|
|
|
