זווית היין החדשה במקורות

זה אשכול שהשקעתי בו הרבה

תחילה ביקשתי מאיתי שינסה לדבר עם המערכת שיחזירו את האשכול איתי עשה זאת נכון לעכשיו הם לא החזירו.

תחילה ממש התייאשתי, "מה להתחיל הכל מחדש?", אבל אחר כך תפסתי את עצמי ואמרת שבמשך השנה הזאת אנסה לשחזר את כל מה שכתבתי

אני מאמין שזה יהיה יותר טוב

מכיוון שאנו כבר פרשת וישלח

התיישבתי וכתבתי את זוית היין החל מבראשית

האם יין נסך מותר במלחמה בכל מצב

דברים פרק ו, י-יא

וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ עָרִים גְּדֹלֹת וְטֹבֹת אֲשֶׁר לֹא בָנִיתָ:

וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל טוּב אֲשֶׁר לֹא מִלֵּאתָ וּבֹרֹת חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא חָצַבְתָּ כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נָטָעְתָּ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ:

נראה שבשאלה זו נחלקו הרמב"ם והרמב"ן

מ"מ סתם יינם יהיה לכל הדעות מותר.

רמב"ם הלכות מלכים פרק ח הלכה א

חלוצי צבא כשיכנסו בגבול העכו"ם ויכבשום וישבו מהן, מותר להן לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם ירעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלות אלו האסורים, וכן שותה יין נסך, מפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן.

רמב"ן

והיה כי יביאך ה' אלהיך וגו' - יזכיר בכאן כי ברבות הטובה יזכור ימי עניו ומרודו שהיה עבד במצרים, ולא ישכח את השם שהוציאו מן העבדות ההוא לטובה הזאת, אבל יזכור חסדיו תמיד ויירא אותו ויעבוד לפניו כעבד לאדוניו. ועל דעת רבותינו (חולין יז א) ירמוז עוד, כי הטוב ההוא אשר ימצא בבתים המלאים מותר אפילו היו שם דברים הנאסרים בתורה, כגון קדלי דחזירי או כרמים נטועים כלאים או ערלה. ואפילו בבורות יתכן שהיה בחציבתן דבר אסור בטיח אשר בהן, או הזכיר הבורות דרך מליצה להזכיר רבוי הטובה, והשליט אותם בכל הנמצא בארץ במותר ובאסור:

והנה הותרו להן כל האיסורין זולתי אסור ע"ז, כמו שיבאר עוד (להלן ז כה) לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך וגו', ולכך יזכיר כאן בפרשה שאחרי כן (להלן ז ה) מזבחותיהם תתצו וגו', לאבד ע"ז ומשמשיה, ושאר כל הנמצא בארץ מותר. והיה ההיתר הזה עד שאכלו שלל אויביהם. ויש אומרים בשבע שכבשו, וכן נראה בגמרא בפרק ראשון ממסכת חולין (שם):

והרב כתב בהלכות מלכים ומלחמותיהם (רמב"ם פ"ח ה"א) חלוצי צבא משיכנסו בגבול הגוים וישבו מהם מותר להם לאכול נבלות וטרפות ובשר חזיר וכיוצא בו, אם רעב ולא מצא מה יאכל אלא מאכלים אלו האסורים, וכן שותה יין נסך, ומפי השמועה למדו ובתים מלאים כל טוב ערפי חזירים וכיוצא בהן. ואין זה נכון, שלא בשביל פקוח נפש או רעבון בלבד הותר בשעת מלחמה, אלא לאחר שכבשו הערים הגדולות והטובות וישבו בהן התיר להם שלל אויביהם. ולא בכל חלוצי צבא, אלא בארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו כמו שמפורש בענין. וכן יין נסך שהזכיר אינו אמת, שבכל איסורי ע"ז היא עצמה ומשמשיה ותקרובת שלה הכל אסור, שנאמר (להלן ז כו) שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא. ואם לא נתכוון הרב אלא להתיר סתם יינן במלחמה, וכי למה הוצרכנו לדבר זה, איסורי תורה הותרו גזרות של דבריהם יהיו אסורות:

יין ואנשי המלחמה

קשה למצוא בפרשת דברים הקשרים ליין אני משתמש בדברים שפרסמתי שנה שעברה בהרחבה מסוימת.

דברים פרק א פס' ג-ה

 (ג) וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֹתוֹ אֲלֵהֶם:

(ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי:

(ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר:

תוך כדי פרשנותו של רבי אברהם בן יעקב סבע (ממגורשי פורטוגל) בספרו 'צרור המור' על פרשת השבוע אנו לומדים על עוד תפקיד של היין והוא חיזוק איש המלחמה, אנו מכירים את התיעוד של הקצבת היין היומית לחיילי הלגיון הרומאי.

אבל כאן יש לנו פרשנות מהמקורות והוא מוכיח זאת מתקופה קדומה יותר עם מלכי צדק שמגיש יין לאברהם שחזר מהמלחמה מול ארבעת המלכים.

המיוחדות אצלנו בפרשה שהצלחנו להסתדר גם בלי יין.

(באמת מוזר אולי זה היה בתשעת הימיםhttp://www.bhol.co.il/forums/includes/CuteEditor_Files/Images/emteeth.gif" v:shapes="תמונה_x0020_1" />)

צרור המור דברים פרק א

אח"כ ספר ענין מלחמת סיחון ועוג. ואיך נתנם בידם ה' בדרך נס. אע"פ שהם לא היו מלומדים במלחמה. וזה שאמר ויתן ה' אלהינו בידינו גם את עוג. אע"פ שאנחנו לא היינו ראויים לפי שלא היינו מלומדי מלחמה. וכן שהיינו חלשים ולא היינו אוכלים לחם ושותים יין שהוא מחזיק ידי עושי המלחמה. כאומרו ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין. ועם כל זה נתנם ה' אלהינו בידינו. וזה שאמר להם משה בסוף בפרשת כי תבא. לחם לא אכלתם ויין לא שתיתם ותבואו אל המקום הזה ויצא סיחון וכו' ועוג מלך הבשן. ועכ"ז ויתנהו ה' אלהינו בידינו. ולזה כיון בכאן ואמר ויתן ה' אלהינו בידינו גם את עוג. אח"כ סיפר איך נתן ארץ סיחון ועוג לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה והוא מבואר:

* שלמה פפירבלט, עיתונאי ומחבר ספרים בנושא יין ואלכוהול, מספר שהיין כיכב לא רק בארוחות השחיתות אלא גם בשדות הקרב של לגיונות הצבא הרומי, שכן הוא נחשב הבטוח ביותר לשתייה. "כשהתקדמו הרומים בארץ ברברית זרה הם נתקלו בבעיות בטיחות של מי השתייה. הם פחדו מזיהומים טבעיים או מהרעלה של מקורות המים בידי תושבי המקום. היין היה משקה שהם יכלו לשאת איתם ממקום למקום, הוא לא התקלקל והאלכוהול שבו שימש כמחטא טבעי של המשקה. כל חייל רומאי קיבל אספקה של ליטר עד ליטר וחצי יין ביום, והם שתו יין כמו מים במלוא מובן המילה". השפעת האלכוהול, אומר פפירבלט, הקלה על הרומאים להילחם פנים מול פנים בקרבות אכזריים ושותתי דם, שספק אם אפשר לשאתם בדעה צלולה.

* וכן בספר של מירה איתן – שעות שמחות

האלכוהול היווה גורם חשוב גם בשדות הקרב לאורך הדורות. לגיונות הצבא הרומי נהגו לשתות יין ולא מים במקומות אותם כבשו. מי השתייה היו גורמים פעמים רבות לזיהומים ותחלואה, והאלכוהול נחשב לבטוח יותר לשתייה, ואף כמחטא טבעי של כל משקה. השפעת האלכוהול כנראה גם הקלה עליהם להילחם פנים מול פנים בקרבות אכזריים ושותתי דם.

אותו דבר קרה הרבה שנים מאוחר יותר עם חייליו של נפולאון וצבאו של סטלין, אצל החיילים הבריטים בקולוניות הכבושות ועוד.

*השבוע התפרסמה ברשת הידיעה הבאה

הפתעה באזור התעשייה הסמוך למשרדי המועצה האזורית רמת נגב:

בחפירה ארכיאולוגית של רשות העתיקות במקום, התגלה בשבועות האחרונים מבנה רחב מימדים מהמאה ה-4 לספירה (תחילת התקופה הביזנטית), שבו שולבה גת מרשימה לייצור יין. לאחר שחלק מהמתחם העתיק התגלה במקרה במהלך עבודות פיתוח, נכנסה רשות העתיקות לחפירה ארכיאולוגית במקום. אל חפירת עובדי הרשות הצטרפו בני נוער תלמידי ישיבת "בלבב שלם" בירוחם, במסגרת העסקה כעבודת קיץ, כחלק ממדיניותה לקירוב דור העתיד למורשת הארץ.

לדברי ד"ר טלי גיני, ארכיאולוגית נפת נגב דרומי ברשות העתיקות, "הנגב הדרומי מוכר כאזור חקלאי שגידלו בו גפנים לטובת יצוא יין לרחבי האמפריה הביזנטית. הגת שחשפנו שולבה במבנה גדול מימדים, בנוי אבנים מסותתות, שגודלו כ-40 X 40 מטרים. ייתכן שהמבנה שירת יחידת צבא רומי ששהתה כאן. 

הנחת והשלוה  בעולם הזה

במדבר פרק לג, כג-כו

וַיִּסְעוּ מִקְּהֵלָתָה וַיַּחֲנוּ בְּהַר שָׁפֶר:

וַיִּסְעוּ מֵהַר שָׁפֶר וַיַּחֲנוּ בַּחֲרָדָה:

וַיִּסְעוּ מֵחֲרָדָה וַיַּחֲנוּ בְּמַקְהֵלֹת:

וַיִּסְעוּ מִמַּקְהֵלֹת וַיַּחֲנוּ בְּתָחַת:

רבי יעקב יוסף תלמיד הבעש"ט  מסביר את סדר המסעות בהסבר חסידי, ע"פ הסבר זה רואים כיצד הוא מבין מה נחשב לנחת בעולם הזה.

תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת מסעי

"...ואז ויחנו בהר שפר, כי הצדיק נמשל היצה"ר אצלו כהר (סוכה נב א), ושפר נעשה, שנוטל זכיות הרשע, כמו שביארתי ויקח קרח וכו' (במדבר, טז, א), ונותן לו עונותיו, על ראש רשעים יחנו,

ואז ויחנו בחרדה של גיהנם כמ"ש (בראשית כז, לג) ויחרד יצחק, שראה גיהנם (תנחומא ברכה א). ובאבוד רשעים רנה ושירה,

 וז"ש ויחנו במקהלות, כמ"ש (תהלים סח, כז) במקהלות ברכו ה', לומר שירה ורנה. (=וכידוע אין אומרים שירה אלא על היין - ברכות לה ע"א)

 ואז ויחנו בתחת, איש תחת גפנו ותחת תאנתו... 

תוקן על ידי יצחק1178 ב- 19/07/2017 22:06:25

נסך שכר

במדבר פרק כח פסוק ז

"וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה'":

נחלקו המפרשים מה המשמעות של הביטוי "נסך שכר,

מ"מ ע"פ כל הפרשנים זה בא למעט יין באיכות ירודה

כל פרשן דיבר על פגם אחר.

רש"י

נסך שכר - יין המשכר פרט ליין מגתו:

רמב"ן

נסך שכר - יין המשכר פרט ליין מגתו, לשון רש"י. ואינו נכון, שכבר אמרו (ב"ב צז א) יין מגתו לא יביא ואם הביא כשר, והנה אינו מתמעט מן הכתוב, אלא מעלה מדרבנן לכתחילה. אבל "שכר" להוציא את המזוג שהוא פסול אפילו בדיעבד, וכך הוא נדרש בספרי (פנחס כג לג).

מ"מ התרגומים נוטים לפירוש רש"י ועיון בהם מעלה תובנות חדשות

בפשטות מרש"י ורמב"ן רק למדים שהיין לא יהיה פגום אבל בתרגומים אנו עולים דרגה.

תרגום ירושלמי

בְּמָאנֵי בֵּית קוֹדֶשׁ יִתְנַסֵךְ נִיסוּךְ חֲמַר בְּחִיר לִשְׁמָא דַיְיָ:

בתרגום הירושלמי אנו מדברים על יין מובחר

תרגום אונקלוס

ונסכיה רבעות הינא לאמרא חד בקודשא יתנסך נסוך דחמר עתיק קדם יי:

היין שהאונקלוס מדבר עליו זה לא רק יין שגמר תסיסה אלא יין שהתיישן, אמנם כעת אני עדיין לא משכנע אבל בהמשך הדברים יוכחו.

תרגום יונתן

וְנִסוּכֵיהּ רַבְעוּת הִינָא לְאִימַר חַד בְּמָאנֵי בֵּית קוּדְשָׁא יִתְנְסַךְ נִיסוּךְ חֲמַר עַתִּיק וְאִין לָא מַשְׁכַּח חֲמַר עַתִּיק מַיְיתֵי חֲמַר בַּר אַרְבְּעִין יוֹמִין לִמְנַסְכָא קֳדָם יְיָ:

כאן במפורש אנו מוצאים את הבנתנו יין שרק סיים תסיסה הוא יין בדיעבד בלבד צריך להביא יין מתיישן.

הזהירות שיש להיזהר ביין

ישראל עם קדוש, אם הוא חוטא צריך למצוא את הגורם.

בלעם הרשע כבר העיד עלינו "מה טובו אוהליך יעקב"

אם כן כיצד חטאו בשטים

המדרש מתאר שהייתה כאן אסטרטגיה ארוכת טווח

עם ישראל אחרי ארבעים שנה מנצחים את עוג וסיחון ומרגישים מלכי העולם שיוצאים לנופש עם כל העושר שלהם, ובדיוק כמו הנוכלים שמחכים לתיירים התמימים בכדי למכור להם מוצרי סידקית. והתייר מרגיש בבית ונופל ברשת

כמובן בשביל לפתות את התייר הישראלי מציעים לו יין משובח

וצריך לזכור גם אחרי ששותה הוא עדיין לא מתפתה

ואז אומרים לו שזו עבודה שהיא אנטי עבודה

ומאז הכל היסטוריה

כלומר אם הוא היה צלול הוא מבין את המלכודת.

כעת אנו מבינים את ההלכה שמי ששותה רביעית יין שלא יורה.

ספרי במדבר פרשת בלק פיסקא קלא

וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות, ... וישב ישראל בשטים במקום השטות לפי שהיו ישראל במדבר ארבעים שנה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורמון באו ועשו מלחמה עם סיחון ועוג ונפלו בידן ונטלו כל מה שלהם. מלכות זו מתגאה ומשתחצת אין לה אלא ארבע מדינות שראויות למלכות ואלו הם אביא ואלכסנדריא וקרטיגני ואנטוכיא ואלו היו להם ששים עיר וכולם ראויות למלכות שנאמר ששים עיר כל חבל ארגוב ממלכת עוג בבשן (דברים ג ד) [ובאו ישראל ועשו מלחמה עמהם ונפלו בידם ונטלו כל מה שלהם אבל] משנתמלאו ישראל בבזה התחילו מבזבזין את הבזה מקרעים כסות ומשליכים [מעקרין] בהמה ומשליכים לפי שלא היו מבקשים אלא כלי כסף וכלי זהב שנאמר וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו.

באו וישבו להם בשיטים במקום השטות באותה שעה עמדו עמונים ומואבים ובנו להם קילין מבית הישימות ועד הר השלג והושיבו שם נשים מוכרות כל מיני כסנין והיו ישראל אוכלים ושותים באותה שעה אדם יוצא לטייל בשוק ומבקש ליקח לו חפץ מן הזקנה והיתה מוכרת לו בשוויו וקטנה קוראה לו ואומרה לו מבפנים בוא וקח לך בפחות והיה הוא לוקח הימנה ביום הראשון וביום השני. וביום השלישי אמרה לו היכנס לפנים וברור לך לעצמך אי אתה בן בית והוא נכנס אצלה והצרצור מלא יין אצלה מיין העמוני ועדיין לא נאסר יינן של גוים לישראל אמרה לו רצונך שתשתה יין והוא היה שותה והיה היין בוער בו ואומר לה השמיעי לי והיא מוציאה דפוס של פעור מתחת פסיקיא שלה ואומרת לו רבי רצונך שאשמע לך השתחוה לזה והוא אומר לה וכי לעבודה זרה אני משתחוה?! אמרה לו וכי מה איכפת לך אינו אלא שתגלה עצמך לו והוא מתגלה לו מיכן אמרו המפעיר עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו [והזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו] והיה היין בוער בו ואומר לה השמיעי לי ואומרת לו רצונך שאשמע לך הנזר מתורתו של משה והוא ניזור שנאמר והמה באו בעל פעור וינזרו לבושת ויהיו שקוצים כאהבם (הושע ט י). 

על מה צריך לשמור

ועל החילוק שבין הגפן לתאנה

במדבר (כא, כא)

וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי לֵאמֹר

כאשר רוצים לבטא שמירה איכותית משתמשים בביטוי "בבת עיני" שמקורו בספר תהילים (יז ח) "שָׁמְרֵנִי כְּאִישׁוֹן בַּת עָיִן", אבל זה על אדם פרטי כאשר רוצים להמשיל שמירה בהיקף רחב יותר המדרש משתמש במשל לשמירת השומר בכרם.

ילקוט שמעוני תורה פרשת חקת רמז תשסד

וישלח ישראל מלאכים, כל דברי תורה צריכין זה לזה שמה שזה נועל זה פותח, כאן נאמר וישלח ישראל מלאכים ובמקום אחר תלה השליחות במשה שנאמר ואשלח מלאכים ממדבר קדמות ללמדך שראש הדור הרי הוא ככל הדור לא נשתה מי באר בחנם אני נותן את דמיהן, בדרך המלך נלך ובמקום אחר כתיב עד אשר אעבור את הירדן, משל לשומר גפן או תאנה בא אחד ואמר עבור מכאן שאבצור את הכרם, אמר ליה אני יושב לשמור אלא בשבילך ואתה באת לבצרה, כך היה סיחון נוטל מכל מלכי כנען והן מעלין לו מסים שהוא היה ממליך אותם ושקול כנגד כולן הוא ועוג שנאמר לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן וגו', אמרו לו ישראל נעבור בארצך לכבוש את המלכים, אמר להם איני יושב כאן אלא לשמרם מפניכם.

דרך אגב המדרש משתמש כאן בשני דימויים גפן ותאנה מה ההבדל בניהם?

ישנם כמה הבדלים: גפן גם אוכלים (טרי ויבש) וגם שותים, תאנה אוכלים (טרי ויבש) אבל את המשקה שלה לא שותים הוא כבד מדי (סילאן תאנים).

אבל יותר עקרוני החילוק בניהם בקטיף שלהם

אצל הגפן הקטיף קרוי: בציר מקור השם הוא בארמית מלשון לחסר (לדוג' בציר מהכי – יומא עט ע"א) וזה מכיוון שכאשר הולכים לבצור בוצרים הכל יחד כמובן כאשר מגיע האיזון הנכון בין ההבשלה הפנולית להבשלה הסוכרית.

אצל התאנה הקטיף קרוי: ארייה פעולת הארייה היא לא בבת אחת כל תאנה מבשילה בזמנה

יש פסוק מעניין שמתאר פעולה שלילית בגפן (תהלים פ יג)  

"לָמָּה פָּרַצְתָּ גְדֵרֶיהָ וְאָרוּהָ כָּל עֹבְרֵי דָרֶךְ" זה פרק שמדבר על גפן

לגבי הביטוי וארוה מסבירים המפרשים שם מלשון לקיטה

אזי למה זה שלילי? כי קטפו לא בזמן לפני שהגיע זמן הבציר כל עובר דרך הגיע ולקח לעצמו אשכול התייחס לגפן כמו שמתייחסים לתאנה.