דוד פופר (1834-1911). בן של חזן מפראג שלימדו מוסיקה בילדותו.בגיל 12 התקבל ללימודי פסנתר וכינור בקונסבטוריון של פראג בתנאי שילמד גם צ'לו. למד אצל גולטרמן, פדגוג מהאסכולה הגרמנית. התקדם בלימודי הצ'לו באופן פנומנלי. התחיל להופיע בגיל 15 והושווה לפגניני. לאחר סיום לימודיו, התקבל לתפקיד צ'לן ראשי באחת התזמורות הטובות ביותר באותה תקופה, ובמקביל מגיל 25 כצ'לן הראשי של תזמורת האופרה המלכותית של וינה. היה חבר ברביעיית הלמסברגר ומאוחר יותר ברביעיית הובאי-פופר. הכיר היטב את כל המלחינים הגדולים של זמנו וכולם כיבדוהו. ניגן עם אמנים גדולים, כגון קלרה שומאן, ליסט, ברהמס, והובאי. למרות שהוקסם מהמוסיקה של וגנר, חלק על וגנר והתעקש שברהמס מוסיקאי גאוני. כפרופסור לצ'לו ומוסיקה קאמרית באקדמיה שליסט ייסד בבודפשט, נחשב למורה מעורר השראה, השם דגש על פרשנות מוסיקלית, טכניקה אמנותית, וצליל יפה (מתלמידיו המפורסמים יוזף סיגטי, יוג'ין אורמנדי, ואדולף שיפר). היתה קרבה בין סגנונו המוסיקלי לבין סגנון אסכולת כלי הקשת הבלגית. חיבר בעיקר יצירות לצ'לו או לצ'לו ופסנתר או לצ'לו ותזמורת , רובן לא מוכרות לקהל הרחב. נאמר עליו בזמנו: "מענקי אולמות הקונצרטים המפורסמים ביותר באירופה, מורה מופלא, אמן שנגינתו המעודנת והיפה אינה ברת תחרות, אשר יחד עם מיומנותו הטכנית בכל זאת היה לה עומק אינטלקטואלי, אמן שפתח תקופה חדשה לנגינה בצ'לו". הפסנתרן והמלחין מוריץ רוזנטל כתב על פופר: "ביקשתי מאבי להיות נוכח בקונצרט כי רציתי לשמוע את מנטר מנגנת (סופי מנטר, בת של ליסט, מגדולי הפסנתרנים הוירטואוזים של זמנה, ואשתו של פופר). הנחתי שדוד פופר הוא איכות זניחה. אבל נוכחתי במהירה שהוא המוסיקאי המוכשר מביניהם בהרבה. האלגנטיות והקלות של נגינתו, צלילו הנהדר, ואחרון חביב, חלק מיצירותיו שבאמת ריגשו אותי. בשנים מאוחרות יותר, ברשות הרבים וברשות היחיד, שוחחתי עמו, הקשבתי לו, ניגנתי עמו, ואינני מסתיר שאני מחשיבו לגדול הצ'לנים ולמוסיקלי ביותר מבין הצ'לנים של זמנו". הצ'לן יאנוס שטרקר אמר על פופר: "עד היום, אף אחד לא הבין את היסודות העיקריים של נגינה בצ'לו טוב ממנו. אומרים שאי-אפשר להיות צ'לן אמן מבלי ללמוד את "ביה"ס הגבוה לנגינה בצ'לו" אופוס 73 מאת פופר (אטיודים לצ'לו מאת פופר). זה נכון, ללא ספק, אם איכפת לך ממה שצ'לו וצ'לנים יכולים וצריכים לעשות".
 |
|
|
