האשכול נפתח כיון שהקודם התארך במקצת (ששה עמודים) כך שקשה למצוא בו דברים. היה ראוי להכין בתחילתו תוכן ענינים, כפי שניסינו לעשות בראשית ימי הפורום.
כיון שהדיון שם פנה למחוזות אחרים אני פותח אשכול חדש.
ואני פותח בדרשה שמובאת בפורום השכן שמוזכר להזכיר את שמו. אעתיק את הדרשה ואז אעיר עליה כמה הערות כדרך הפורום.
מי כיסה לאברך את המשכנתא? מסתובב ברשת ביחד עם שאר הלוקשים.
סופר ע"י הרה"ג משה חזקיהו שליט"א : "היה זה לפניי כמה עשרות שנים. חורף כבד פקד את ארה"ב. הגשם ניתך ללא הרף, וסופות הוריקן עזות הביאו להרס וחורבן של בתים רבים. עיירות שלימות סבלו מהצפות מים רבות, ובכבישים נוצרו שיבושים קשים. לילה אחד, יצא לו יהודי תושב ארה"ב הלומד באחד הכוללים לנסיעה לעיר הסמוכה. הוא החל בנסיעה כשמטר עז יורד כל הדרך. והנה, בעודו נוסע בכביש המהיר, רואה הוא על צד הדרך , רכב תקוע החונה בשוליים ומסמן בידו לעזרה. מי שנסע אי פעם בכבישים המהירים של ארה"ב יודע, כי מדובר בכבישיי ענק, עם מספר רב של נתיבים, שנוסעים בהם במהירות רבה, על כן הסיכוי שמישהו יעצור ויגיש עזרה בכבישים האלו קלוש מאד. האברך היהודי רואה את הנהג המסכן תקוע בגשם העז והקור הכבד, ומחליט לסטות מנתיבו החוצא, על מנת לנסות ולהגיש לו עזרה. היה זה צעד לא פשוט, ירידה לשוליים בכביש כה מהיר, ובפרט ביום חורפי שכזה, הינה מסוכנת ביותר, אך האברך ידע כי תורתנו הקדושה מצווה אותנו לגמול חסד עם כל אדם, על כן, עצר הוא את רכבו בצד וניגש להעניק עזרה. הוא רץ אל הנהג ושאל במה ניתן לעזור, והנהג המסכן שכל כך שמח לקבלת העזרה, הסביר שיש לו פנצ'ר בגלגל ואינו מצליח לתקן זאת. האברך טוב הלב לא חשב פעמיים, ובעוד גשם הזלעפות בחוץ לא פוסק לרגע, הפשיל שרוולים ובמרץ רב ירד מתחת לאוטו להחליף את הגלגל. הנהג ומלווהו הסתכלו בהתפעלות רבה על האברך שעבד במרץ ובהתנדבות, למרות הקור והגשם. לאחר רבע שעה סיים האברך את החלפת הגלגל והורה לנהג להמשיך בנסיעה. הנהג ההמום הודה לו מקרב לב והיהודי רץ לרכבו כשהוא שטוף בגשם. ברכב ישב כל אותה העת ליד הנהג, איש עסקים גדול ומצליח וביקש מהנהג לקרוא לאברך. הנהג צעק לאברך, והאברך הגיע שוב, ואז אמר לו איש העסקים : "תודה רבה לך אדון, אמור נא לי בבקשה, מה אוכל לתת לך בתמורה על כל מה שעשית למעננו בגשם השוטף ?" "איני רוצה מאומה, עשיתי חסד כפי שציוה אותי בוראי עולם " אמר האברך, ועמד לחזור לרכבו. "לא, רוצה אני לתת לך עזרה בכל דבר שנדרש לך...אמר שוב איש העסקים. "אמרתי לך אדוני היקר, עשיתי מצווה ואיני חפץ לקבל מאומה בתמורה" השיב היהודי. אך איש העסקים לא וויתר ואמר לו : "תקשיב טוב יהודי, הנני איש עסקים עשיר, וכעת אתה פוגע בי בכך שאינך נותן לי להשיב לך תמורה. אמור לי בבקשה, יש לך איזה חוב או צורך בעזרה כספית ?" היהודי הנבוך ענה ;"יש לי משכנתא שלקחתי כל החיים , בשווי של 100,0000 יורו, אך באמת שאיני רוצה תמורה על כך." אין בעיה, השיב איש העסקים " תן לי רק את כתובתך וחזור לרכבך." האברך נתן לו את פרטיו ומיהר לרכבו ספוג במים. והנה, לאחר כמה ימים, נשמעות דפיקות בביתו של האברך. בפתח הבית עמד שליח עם זר פרחים ענקי בידו. האברך הופתע , מי שולח לו זר פרחים עצום כזה במשך היום ? הוא הניח את הזר וראה שבתוכו מונחת מעטפה. הוא פתח את המעטפה, ובתוכה הוא רואה כתוב: "תודה רבה על עזרתך המיוחדת בתיקון הרכב ביום חורפי, ובאמצע כביש מהיר. כאות תודה, ראיתי לנכון להעניק לך צ'ק על סך 100,000 יורו לכיסוי המשכנתא. בהערכה רבה, איש העסקים, דונאלד טראמפ
נשלח ב-8/5/2018 18:19
מיימוני כתב:
האשכול נפתח כיון שהקודם התארך במקצת (ששה עמודים) כך שקשה למצוא בו דברים. היה ראוי להכין בתחילתו תוכן ענינים, כפי שניסינו לעשות בראשית ימי הפורום.
כיון שהדיון שם פנה למחוזות אחרים אני פותח אשכול חדש.
ואני פותח בדרשה שמובאת בפורום השכן שמוזכר להזכיר את שמו. אעתיק את הדרשה ואז אעיר עליה כמה הערות כדרך הפורום.
מי כיסה לאברך את המשכנתא? מסתובב ברשת ביחד עם שאר הלוקשים.
סופר ע"י הרה"ג משה חזקיהו שליט"א : "היה זה לפניי כמה עשרות שנים. חורף כבד פקד את ארה"ב. הגשם ניתך ללא הרף, וסופות הוריקן עזות הביאו להרס וחורבן של בתים רבים. עיירות שלימות סבלו מהצפות מים רבות, ובכבישים נוצרו שיבושים קשים. לילה אחד, יצא לו יהודי תושב ארה"ב הלומד באחד הכוללים לנסיעה לעיר הסמוכה. הוא החל בנסיעה כשמטר עז יורד כל הדרך. והנה, בעודו נוסע בכביש המהיר, רואה הוא על צד הדרך , רכב תקוע החונה בשוליים ומסמן בידו לעזרה. מי שנסע אי פעם בכבישים המהירים של ארה"ב יודע, כי מדובר בכבישיי ענק, עם מספר רב של נתיבים, שנוסעים בהם במהירות רבה, על כן הסיכוי שמישהו יעצור ויגיש עזרה בכבישים האלו קלוש מאד. האברך היהודי רואה את הנהג המסכן תקוע בגשם העז והקור הכבד, ומחליט לסטות מנתיבו החוצא, על מנת לנסות ולהגיש לו עזרה. היה זה צעד לא פשוט, ירידה לשוליים בכביש כה מהיר, ובפרט ביום חורפי שכזה, הינה מסוכנת ביותר, אך האברך ידע כי תורתנו הקדושה מצווה אותנו לגמול חסד עם כל אדם, על כן, עצר הוא את רכבו בצד וניגש להעניק עזרה. הוא רץ אל הנהג ושאל במה ניתן לעזור, והנהג המסכן שכל כך שמח לקבלת העזרה, הסביר שיש לו פנצ'ר בגלגל ואינו מצליח לתקן זאת. האברך טוב הלב לא חשב פעמיים, ובעוד גשם הזלעפות בחוץ לא פוסק לרגע, הפשיל שרוולים ובמרץ רב ירד מתחת לאוטו להחליף את הגלגל. הנהג ומלווהו הסתכלו בהתפעלות רבה על האברך שעבד במרץ ובהתנדבות, למרות הקור והגשם. לאחר רבע שעה סיים האברך את החלפת הגלגל והורה לנהג להמשיך בנסיעה. הנהג ההמום הודה לו מקרב לב והיהודי רץ לרכבו כשהוא שטוף בגשם. ברכב ישב כל אותה העת ליד הנהג, איש עסקים גדול ומצליח וביקש מהנהג לקרוא לאברך. הנהג צעק לאברך, והאברך הגיע שוב, ואז אמר לו איש העסקים : "תודה רבה לך אדון, אמור נא לי בבקשה, מה אוכל לתת לך בתמורה על כל מה שעשית למעננו בגשם השוטף ?" "איני רוצה מאומה, עשיתי חסד כפי שציוה אותי בוראי עולם " אמר האברך, ועמד לחזור לרכבו. "לא, רוצה אני לתת לך עזרה בכל דבר שנדרש לך...אמר שוב איש העסקים. "אמרתי לך אדוני היקר, עשיתי מצווה ואיני חפץ לקבל מאומה בתמורה" השיב היהודי. אך איש העסקים לא וויתר ואמר לו : "תקשיב טוב יהודי, הנני איש עסקים עשיר, וכעת אתה פוגע בי בכך שאינך נותן לי להשיב לך תמורה. אמור לי בבקשה, יש לך איזה חוב או צורך בעזרה כספית ?" היהודי הנבוך ענה ;"יש לי משכנתא שלקחתי כל החיים , בשווי של 100,0000 יורו, אך באמת שאיני רוצה תמורה על כך." אין בעיה, השיב איש העסקים " תן לי רק את כתובתך וחזור לרכבך." האברך נתן לו את פרטיו ומיהר לרכבו ספוג במים. והנה, לאחר כמה ימים, נשמעות דפיקות בביתו של האברך. בפתח הבית עמד שליח עם זר פרחים ענקי בידו. האברך הופתע , מי שולח לו זר פרחים עצום כזה במשך היום ? הוא הניח את הזר וראה שבתוכו מונחת מעטפה. הוא פתח את המעטפה, ובתוכה הוא רואה כתוב: "תודה רבה על עזרתך המיוחדת בתיקון הרכב ביום חורפי, ובאמצע כביש מהיר. כאות תודה, ראיתי לנכון להעניק לך צ'ק על סך 100,000 יורו לכיסוי המשכנתא. בהערכה רבה, איש העסקים, דונאלד טראמפ
בשנים האחרונות הופצה מעשייה המספרת כי הרב המזמר שלמה קרליבך החליט במהלך טיסה להתחרט, כביכול, על מעשיו, וזמן קצר לאחר מכן - הוא נפטר • השמועה יצרה וויכוחים רבים אודות אמיתות הסיפור, אולם נדמה כי כעת נסגר הגולל • בעל המעשה, הרב יוסף ויינברג, מספר בהקלטה מיוחדת את פרטי המקרה • מרטיט
בשנים האחרונות הופץ ברחבי הרשת, כולל כאן ב'בחדרי חרדים', סיפור ה"חזרה בתשובה" של הרב שלמה קרליבך, רגע לפני מותו. הסיפור, מרגש מאוד, כבר הגיע לבמות ודרשות של רבנים ומרצים, שחשקו לעורר לב המאזינים על גודל מעלת החזרה בתשובה.
עיקרה של המעשייה נסובה סביב אדם חסידי שהיה על הטיסה בה הרב המזמר שלמה קרליבך הלך לעולמו. נטען בשמו כי הוא סירב ללחוץ את ידו של קרליבך, ושזה שאל אותו מדוע, אמר כי אינו לוחץ יד לרשע. "ואם אחזור בתשובה?", שאל רבי שלמה. לזה הסכים היהודי, ורבי שלמה נעמד במטוס, ובבכיות התפלל החזירנו אבינו בתשובה שלמה. זמן קצר אחר כך נפח נשמתו.
גרסה זו הפכה לנפוצה ביותר, אך במשך שנים התנהלו אין ספור וויכוחים אודות אמיתותה, כשיש הטוענים כי הדבר היה בכלל במסעדה במנהטן. אולם נדמה כי כעת נסגר הגולל.
בעל המעשה, הרב יוסף ויינברג, מספר בהקלטה מיוחד את פרטי המקרה: "זה היה בשעות הבוקר המאוחרות. הייתי ב'בורו פארק' ברחוב 47 ליד השדרה ה-13. נכנסתי לקיוסק, שקונים שם סנדוויץ' וקפה, אני לא זוכר מה קניתי. הייתי בדרך החוצה, ואז שלוימל'ע קרליבך מגיע. מהר הוא ניגש לדלפק, ומתחיל לתופף (ויינברג שר בהקלטה)".
"אני מסתכל עליו בעיניים בוערות, והוא הסתכל עלי בחזרה והגיש לי יד - 'שלום עליכם'. סימנתי לו עם הראש :"לא, אני לא רוצה ללחוץ לך יד". הוא אמר לי באנגלית, בכאב: "חבר שלי, למה אתה לא רוצה לתת לי את היד?". שאלתי אותו: "אתה בטוח שאתה רוצה מדוע אני מסרב לתת לך את היד?". הוא חשב לרגע, וענה: "כן!". עניתי לו: "אין שלום אמר השם". לא אמרתי לו את המשך הפסוק - 'לרשעים', אלא רק "אין שלום אמר השם".
"הוא אמר לי: "אתה מכאיב לי מאד". והוסיף באנגלית: "חבר שלי, למה אתה אומר את זה?". שאלתי אותו: "אתה בטוח שאתה רוצה שאגיד לך מדוע אני אומר את זה?". הוא חשב עוד רגע, ואמר: "כן!". אמרתי לו: "אתה עשית כל כך הרבה בעלי תשובה, מה איתך?". והוא אמר שוב: "אתה מכאיב לי מאד, אבל מה אני צריך לעשות כדי שבכל זאת תסכים ללחוץ לי את היד?".
"אמרתי לו: "תקבל על עצמך להיות בעל תשובה". הוא חשב לרגע, וענה: "אני מקבל על עצמי!". הגשתי לו את היד והוא התחיל לשיר שוב את אותה המנגינה ששר קודם (ויינברג שר שוב). בעל הבית אומר לי: "מה אתה מבייש אצלי אנשים בחנות?". אמרתי לו: "אתה לא רואה שיצאו לי מילים מהפה שאין לי שליטה עליהן?". כך זה באמת היה. יצאו לי מילים בלי שליטה."
"ואז שלוימל'ע אומר לי: "אני בדרך מכאן לשדה התעופה לטיסה לקנדה, ואחר כך אגיע לישראל". תוך כדי הוא מגיש לי את הכרטיס האישי שלו עם מספר הטלפון, כדי שאתקשר אליו ואבוא לארץ. לקחתי את הכרטיס, והוא היה מבסוט. כשהגעתי למשרד, כבר קיבלתי הודעה שהוא לא בין החיים".
האזינו להקלטה:
נשלח ב-1/11/2017 20:24
נישטאיך
איקון ירוק.
קראתי אבל צריך גם לבדוק "בפנים". הציטוט מצומת עושה רושם. האם אינך מסכים שבעל ערוך השולחן הביע דעה לטובת משטרים עם משטרה שעובדת לפי חוק ולא לפי רשע?
ראשון לסוברים כדעה השלישית, שדיני 'מוסר' אינם תקפים במשטרים המנוהלים על פי חוק וסדר, הוא הרב יחיאל מיכל אפשטיין, בערוך-השולחן חו"מ שפח,ז:[21]
ידוע לכל קוראי הדורות, שבזמן הקדמון במדינות הרחוקות לא היה לאיש ביטחון בגופו וממונו מפני השודדים והאנסים, אף שנשאו עליהם שם משרה. כידוע, גם היום מאיזה מדינות מאפריקה, השוד והחמס שפחות הממשלה עושים. ועל טוב ייזכרו מלכי איירופא, ובייחוד אדונינו הקיר"ה מרוסיא ואבותיו הקיסרים ומלכי בריטניא, שפרשו כנפי ממשלתם בארצות הרחוקות, למען יהי לכל איש ואיש ביטחון על גופו וממונו, באופן שהעשירים לא יצטרכו להסתיר עצמם שלא ישללו ממונם ויהרגו אותם. ועל זה סובב והולך כל דיני מסור ומלשין את חבירו לפני שודדים כאלה, הלא רודפו בגופו וממונו, ולכן ניתן להצילו בנפשו.
מסתבר שהדברים נכתבו לא לעיניו של הצנזור בלבדלא לאמיתו של דבר, שכן כל ההערות שנכתבו לעיניו של הצנזור, נכתבו כהערות שוליים ובאותיות נוטות, ואילו הנ"ל נכתב כחלק מן הטקסט, ובאותיות רגילות. ועוד, כיון שהוזכרה הדמוקרטיה בבריטניה, קשה להניח שהדברים נכתבו לעיניו של צנזור הצאר הרוסי, שכן רוסיה ובריטניה לא היו ביחסי ידידות באותה התקופה. ועל כולם: בעל ערוה"ש מבסס את דבריו על נימוקים הלכתיים והגיוניים, דבר שאין הוא עושה כשהדברים נכתבו לעיניו של הצנזור בלבד.
2. ציץ אליעזר (הרב א"י וולדנברג)
על דבריו אלו של בעל ערוך-השולחן הסתמך הרב אליעזר י' וולדנברג (ציץ-אליעזר חי"ט סי' נב) בדונו על הסגרת מורה המתעלל בתלמידיו, לידי השלטונות, ובחלקו "בין מדינות פראיות לבין מדינות נאורות."
נשלח ב-27/10/2017 09:18
ראה ציץ אליעזר", חי"ט סי' נב, שהסתמך על דברי ה"'ערוך השלחן" כשברור שהם דברי הצנזור, או שנכתבו כדי ל"שמחו"; גם ראה "תחומין" כג, עמ' 765.
נשלח ב-26/10/2017 22:16
נישטאיך,
כמובן שתגובתי הייתה בצחוק.
אכן, הטקסט בתחילת הספרים ש"הכוונה בעכו"ם, גוי הוא לעמים הקדמונים וכו'" נכתב בשביל להתמודד עם הצנזורה.
יחד עם זאת ראוי לציין מה שקראתי מזמן בכתבי אחד מחוקרי יהדות ימי הביניים (בגלל טרדות הגלות כבר שכחתי את שמו), בתייחסו ל"פרשנויות" דומות של היהודים בספרד שנאלצו להתווכח עם נוצרים, ולהראות שדתם אינה שונאת את מי שאינו יהודי, כי למרות שאכן דברים אלו נאמרו מן השפה ולחוץ, ולמטרות אפולוגטיות, בסופו של דבר הם חלחלו לתודעה היהודית, ושינו במקצת את התפיסה לגבי הנוצרים שמסביבם. למיטב ידיעתי, מדובר ב"דעת יחיד", אך מעניין להביא אותה פה.
"יש להזכיר כאן כי במהלך המאה ה-19 הוחמרו ביותר תקנות הצנזורה על ספרי היהודים ברוסיה. בחלק מן הזמן הותרה הדפסת ספרים בעברית וביידיש בשלושה בתי דפוס בלבד (בווארשא, בווילנא ובז'יטומיר) בכל רחבי הממלכה הרוסית. כל הספרים המיובאים חויבו לעבור ביקורת קפדנית, וספרים שלא אושרו על ידי "מבקר" מוסמך – נשרפו.
על רקע זה נוסחה התפילה לשלום הקיסר.
דומה כי מאותם מניעים נפוצה בדפוסי היהודים במזרח אירופה באותה תקופה הנוסחה המופיעה בפתיחתם של ספרים רבים, לפיה מודיעים המהדירים כי כל מקום בספר בו מופיע המונח "גויים" או "עכו"ם", הכוונה היא לאותן אומות שהתקיימו בעת העתיקה ועתה חדלו מלהתקיים, ואין הכוונה, חס וחלילה, לאומות שבימינו, שאנשיהם אנשי חסד ומידותיהם טובות. נוסחה מעין זו נועדה בראש וראשונה לעיניהם הבוחנות של הצנזורים, ויש בהן מידה רבה של חנופה והתרפסות, כמו גם בתפילה לשלומו של הקיסר. הנה למשל נוסח שהעתקתי מדף השער של סדר סליחות, הוראדנא, תרס"ד:
''גם זאת להעיר לכל איש אשר יבא בזה השער לה' צדיקים יבואו בו, אם המצא תמצא בו מילת עכו"ם, גוי, נכרי, עמים ודומיהם וכל מה שאנו קובלים על צרות העמים שהצרו לנו מאוד – הכוונה בהן על האומות הקדמונים שלא היו מאמינים בא-להי שמים וארץ, וכופרים בהשגחה ובשכר ועונש, וכל עבודתם אל כוכבים ומזלות להוריד השפע, והיו עושים מעשים מגונים ומכוערים. הן הנה היו מחריבין את שני בתי מקדשינו והיו מצירים לישראל בכל מיני צרות. אבל אותן האומות שבימינו ואשר אנחנו גרים בתוכם, מודים בכל הנזכר, ומשמרין אותנו, ומטיבין לנו, ומניחין לנו מחיה. חולין וחס וחלילה לדבר עליהם דופי, ואדרבה חייבין אנחנו להתפלל עליהם, ונאמר ע"י הנביאים "ודרשו את שלום העיר...".
האם עלינו להסביר את את "כל טיבו דעבדין האומות לגרמייהו עבדין", ש"כל" אין פירושו כולם אלא רובם?
גם זאת להעיר לכל איש אשר יבא בזה השער לה' צדיקים יבואו בו, אם המצא תמצא בו מילת עכו"ם, גוי, נכרי, עמים ודומיהם וכל מה שאנו קובלים על צרות העמים שהצרו לנו מאוד – הכוונה בהן על האומות הקדמונים שלא היו מאמינים בא-להי שמים וארץ, וכופרים בהשגחה ובשכר ועונש, וכל עבודתם אל כוכבים ומזלות להוריד השפע, והיו עושים מעשים מגונים ומכוערים. הן הנה היו מחריבין את שני בתי מקדשינו והיו מצירים לישראל בכל מיני צרות. אבל אותן האומות שבימינו ואשר אנחנו גרים בתוכם תחת מלכות הקיר"ה, מודים בכל הנזכר, ומשמרין אותנו, ומטיבין לנו, ומניחין לנו מחיה, חס וחלילה לדבר עליהם דופי, ואדרבה חייבין אנחנו להתפלל עליהם, ונאמר ע"י הנביאים "ודרשו את שלום העיר"
נשלח ב-15/10/2017 05:50
האם עלינו להסביר את את "כל טיבו דעבדין האומות לגרמייהו עבדין", ש"כל" אין פירושו כולם אלא רובם?
נשלח ב-10/10/2017 01:48
נישטאיך,
כמי שהציל כל כך הרבה בני תורה, נראה לי שדווקא מתאים שיקים את חברת סובארו...
ועכשיו בנימה קצת יותר רצינית, דרכו של השגריר צ'יאונה סוגיהארה אחרי המלחמה, לא הייתה סוגה בשושנים.
לענ"ד, מה שניתן ללמוד ממעשיו לאחר המלחמה, הוא מה שאמר בריאיון נדיר שנתן: "צריך לעשות את הדבר הנכון משום שהוא נכון – ולא מכל סיבה אחרת."
נשלח ב-9/10/2017 06:20
אפרים
<חבל שויקי לא נולדה לפני ארבעת אלפים שנה. כנראה שהיינו מתוודעים לעוד כמה ניירא נוראות מעיישלעך>
הוא היה מסבך גם את הסיפור הבא, למי שאינו מבין את השפה האנגלית, ולא ידע את שנאמר באתר החברה:
"תחילת מלחמת העולם השניה. ליטא. שגריר יפן, שהיה אדם רחמן ואציל נפש, לא הסכים עם פשעי הנאציזם, ודאג לגורל יהודי אירופה. הוא ניצל את מעמדו והנפיק ליהודים אשרות כניסה ליפן, ומשם היהודים היגרו לאמריקה. כך הוא הציל אלפיים יהודים.
כשהדבר נודע לגרמנים, הם דרשו מיפן לסלק את השגריר הזה. היפנים, עושי דברם של הנאצים, מיהרו לבצע את דרישת גרמניה, והשגריר נקרא לשוב ליפן. אבל, עד לעזיבתו, נותרו עוד שבועיים, שבמשך כל הימים והלילות האלה, הוא עבד סביב השעון ואף תיגבר את המאמץ וגייס צוותים נוספים להנפקת אשרות הכניסה ליפן עבור יהודים. כך ניצלו חייהם של עוד הרבה יהודים.
זה היה מעשה נועז ומסוכן, הראוי להערצה. לפני עזיבתו, לשגריר לשעבר, באה משלחת יהודים מבית הכנסת בוילנה, להודות לו.
"את אשר עשית למען העם היהודי, לא יישכח לעד ואנחנו נתפלל שהקדוש ברוך הוא יברך ויתגמל אותך ואת צאצאיך"
איש יקר זה שב ליפן. לפלא, הוא לא נענש יותר מפיטורים מתפקידו וביטול הפנסיה שלו.
כדי שיוכל לפרנס את משפחתו, הוא הקים בית מלאכה קטן מוסך זה נקרא בשם- מיצובישי...".
הוא היה מגלה שחברת מיציבושי לא התחילה כמוסך קטן אחרי השואה, ומייסדה לא היה בזמן השואה.
נשלח ב-8/10/2017 19:39
הראוני בספר בית אימי על הרבנית ב"ש קנייבסקי שהמליצה למישהי שהיו לה קשיים כלכליים לקרנות את האוכל של מחצית השבוע הראשונה ביום שישי וממילא הוצ. שבת חוזרות. וןכן ביגוד לקנות לפני חג. ומכאן עצה למי שמתקשה לממן דירה לביתו - קנה לך דירה לשבת. וכי נמיתן לעשות "תכנון כלכלה" לעומת מה שנגזר בראש השנה [לשיטתה] כמו תכנון מס? אין לי ספק שהיא היתה צדקת. אבל לפעמים שימוש בצדקות ללא שימוש בכלי ביקורת עלול להכשיל.
נשלח ב-8/10/2017 14:22
תלמיד_חבר כתב:
סיפור מבהיל ששמעתי ממשגיחים ומגידים שונים. באחד הימים בא אל החפץ חיים יהודי להתברך, אך גירשו מחדרו בבושת פנים ולא היה מוכן לראות את פניו. כששאלוהו מקורביו מדוע אינו מוכן לקבל אותו, השיב כי אותו יהודי היה מלמד של ילד יתום בשם לייבלה ברונשטיין, אשר היה שובב גדול, ולכן זרק אותו מכיתתו (לפי גרסה אחרת, כי אמו התקשתה לשלם שכר לימוד). וכל תחנוניה של אמו האלמנה נפלו על אזנים ערלות, ואותו ילד יצא לתרבות רעה, החליף את שמו ללב טרוצקי, והפך להיות אחד ממנהיגי המהפכה הקומוניסטית, אשר במצח נחושה הכריתה את היהדות והתורה מיהודי רוסיה, והפכה את רוסיה לשממה ושממון. הכל מוטל על כתפיך, סנט בו ה"חפץ חיים" וביקשו לעזוב את המקום. והדברים נוקבים עדי תהום.
ניירא נוראות.
אז זהו שלא.
על טרוצקי שחי לפני תקופה יחסית קצרה והיה אדם מפורסם מאוד, נכתבו ביוגרפיות וספרים רבים, כולל אוטוביוגרפיה שהוא עצמו כתב, ואף תורגמה לעברית. לטובת קוראינו שטרודים במצוות החג, נחסוך את הטלטול לספרייה העירונית, ונפנה לערך בויקיפדיה. טרוצקי נולד למשפחת איכרים אמידה. אביו - דוד, מת בשנת 1922 לאחר המהפכה הרוסית., כשטרוצקי ה"ילד" היה כבן 43.
ניירא נוראות.
חבל שויקי לא נולדה לפני ארבעת אלפים שנה. כנראה שהיינו מתוודעים לעוד כמה ניירא נוראות מעיישלעך
