לחבר שהתארס וביטל והיאוש נמסך בדמיו כצייסר הגון.. מצאתי את זה בניבור בארכיוני המייל והיה ומישהו עורר בו הכתוב משו מן המשו והיה זה שכרי..
בשערי הכניסה לעולם השבור תלו שלט ועליו סיפור על זקן שאמר אי פעם אל תבזבזו את היאוש עוד תזדקקו לו...
יאוש שלא מדעת לא הווי יאוש יאוש צריך לנבוט מאדמה חרוכה ועקובה מדם מהמקום שהחלום נכבה והשחר לא נדלק להובילך למעמקי נפש שעד כה נסתרה בשכבת אבק
לפורר את הררי האגו שחסמו את עיניך מלראות את עצמך מול הראי ולומר הנני הנני בידך..
לכן כשתעלה על הרכבת ותיסע את הדרך הארוכה תעבור את תחנת ההגנה ותעמוד ברציף החשוך והקר חשוף לפגעי הזמן תזכור שבתחנה האחרונה היא מחכה אל תכפור רק תאמין שאתה בדרך בדרך לשם.. ועוד תגיע מאושר? נכלם? בידך להכריע..
נשלח ב-15/1/2017 22:48
שאנל_22 כתבה:
טום,אחד היפים שלך..מדהים מדהים ממש נופת צופים. כיף לקרוא את הפשיטות הכל כך לא פשוטה של חברי הפורום..כי אין כמו הבית;)
טנקס יקירה:) נשמח לראות משו היוצא מתחת לפרי עטך המחונן. כי אין כמו בבית אכן;)
אין כמו ה'הנני בידך' של אברהם פריד. כל פעם שאני שומע את השיר הזה, הוא מחזיר אותי לפרופורציות בריאות בכל מה שקשור לאמונה ובטחון. מלים אדירות.
מסכימה אתך. אלו מילים שמאפשרות לך להישען.
(גם השיר 'אין עוד מלבדו' בלחן של שלומי שבת, משרה לדעתי את האווירה הזאת)
נשלח ב-10/1/2017 19:28
נסעתי עם ר' ישראל דגן ביום חמישי שעבר למז'בוז'. (וגם היינו בברסלב אצל ר' נתן) ודיברנו בדרך דברי חיזוק ואמונה. והזכרתי את ההגדרה שפסימי זה אופטימי עם נסיון... אז הוא אמר לי בתגובה. שאופטימי זה פסימי שהתייאש...
אני מתכוונת השלמה במובן קבלת ההווה. הכרה במציאות (ואפילו 'חיבוק' מסוים שלה), כשלב בלתי נפרד מהדרך קדימה.
יש מצב שזה בעצם כך בכל ההתמודדויות בחיים.. ואולי במילה אחת- מציאותיות.
*
נשלח ב-10/1/2017 00:40
ר3ה_ברשת כתבה:
טום888 כתב:
בשערי הכניסה לעולם השבור תלו שלט ועליו סיפור על זקן שאמר אי פעם אל תבזבזו את היאוש עוד תזדקקו לו...
יאוש שלא מדעת לא הווי יאוש יאוש צריך לנבוט מאדמה חרוכה ועקובה מדם מהמקום שהחלום נכבה והשחר לא נדלק להובילך למעמקי נפש שעד כה נסתרה בשכבת אבק
לפורר את הררי האגו שחסמו את עיניך מלראות את עצמך מול הראי ולומר הנני הנני בידך..
לכן כשתעלה על הרכבת ותיסע את הדרך הארוכה תעבור את תחנת ההגנה ותעמוד ברציף החשוך והקר חשוף לפגעי הזמן תזכור שבתחנה האחרונה היא מחכה אל תכפור רק תאמין שאתה בדרך בדרך לשם.. ועוד תגיע מאושר? נכלם? בידך להכריע..
טום, זה מקסים
האם זה בעצם שיר על השלמה? (קבלה והכנעה כבסיס לצמיחה..)
השלמה לא הייתי אומר כי להשלים עם יאווש זה להמית בדל צמיחה אלא ללמוד לקחת אותו ככלי השלמה מסוכנת..זה חבל דק.. ותודה על הפרגון:).
בשערי הכניסה לעולם השבור תלו שלט ועליו סיפור על זקן שאמר אי פעם אל תבזבזו את היאוש עוד תזדקקו לו...
יאוש שלא מדעת לא הווי יאוש יאוש צריך לנבוט מאדמה חרוכה ועקובה מדם מהמקום שהחלום נכבה והשחר לא נדלק להובילך למעמקי נפש שעד כה נסתרה בשכבת אבק
לפורר את הררי האגו שחסמו את עיניך מלראות את עצמך מול הראי ולומר הנני הנני בידך..
לכן כשתעלה על הרכבת ותיסע את הדרך הארוכה תעבור את תחנת ההגנה ותעמוד ברציף החשוך והקר חשוף לפגעי הזמן תזכור שבתחנה האחרונה היא מחכה אל תכפור רק תאמין שאתה בדרך בדרך לשם.. ועוד תגיע מאושר? נכלם? בידך להכריע..
טום, זה מקסים
האם זה בעצם שיר על השלמה? (קבלה והכנעה כבסיס לצמיחה..)
נשלח ב-5/1/2017 17:46
יפה, יפה,
יאוש לא מגרשים בסיסמאות,
נראה שעם ההודיה לבורא עולם מכל הלב אז היאוש יתמוסס והתקווה תתעצם
