בימים אלו יש רעש גדול סביב פסק הלכתי והתגובות אליו. הפסק מיוחס לרב יצחק זילברשטיין, רב, תלמיד חכם, פוסק ואחד ממנהיגי הדור הבא. הרעש נוצר עקב תגובתו של מאיר שלו, סופר ובעל טור.
הפסק נוגע לנהיגת נשים. הרב זילברשטיין כתב שאין ראוי שנשים ינהגו במכונית. הוא אפילו כתב שמסתבר שנהיגת נשים גורמת לתאונות דרכים, אם כי לא ברור אם זה באופן טבעי, כיון שהופעת נשים בכביש גורמת לתאונות דרכים, או באופן מטפיזי, כיון שאין ראוי שנשים תנהגנה, ולכן כעונש יש תאונות דרכים.
יש כאן כמה נושאים שונים. האם ראוי שאשה תנהג במכונית? זו שאלה הלכתית. האם נשים גורמות יותר לתאונות דרכים? זו שאלה עובדתית, והתשובה לה עשויה להשתנות ממקום למקום, מתרבות לתרבות. האם ראוי לפרסם פסק שעלול לעורר גיחוך וביקורת?
אני מבקש להוסיף שאלה נוספת, שעשויה להפתיע. האם זו בכלל שאלה הלכתית, אם לאשה ראוי לנהוג?
מכאן אבקש לפתח נושא נוסף: על איזו תפיסת עולם נשענת האבחנה שלי שלא כל שאלה היא הלכתית.
הדברים הבאים מחולקים לפרקים. השאלה לרב זילברשטיין והתשובה. נימוקי האוסרים. והדיון שלי: לדחות את דבריהם.
בסופו של דבר, בחלק האחרון, אציג את ההנמקה לדעתי שזו כלל לא שאלה הלכתית ולכן כל המתייחס לנושא כאל שאלה ותשובה טועה. לקביעה זו יש השלכות רבות על כל החיים והערכים שלנו.
כל זה ארוך מאד. אם רצונכם לקצר, אפשר לדלג לפרק השלישי מהסוף עם טעמי הנימוקים והדחיה שלהם, ולפרק לפני האחרון על המשמעות המטא הלכתית ומדוע זו לא שאלה הלכתית, האם לאשה מותר לנהוג.
אפשר כמובן לקרוא הכל. אבל זה יקח לכם זמן יקר.
נשלח ב-16/2/2017 07:20
להשליך מפוסקים מסויימים על כל הפסיקה הרבנית - לא מוגזם?
נשלח ב-15/2/2017 16:59
לאור הרקורד המפוקפק של פסיקה רבנית במאתיים השנים האחרונות, אני לא מתלהב מהסוגה המסויימת הזו. לכן אני מעודד פסיקות דוגמת זו הנדונה כאן - כי אין דבר יותר אפקטיבי מזה לשחיקת הסמכות הרבנית מאשר לומר דברים מנותקים כל כך מהציבור. לכן אדרבה, לפרסם כמה שיותר פסקים כאלה
כמובן, ובמיוחד בהתחשב בכך שלא ראיתי את הניסוח בטקסט, אפשר להוסיף השערות. מה היו האילוצים באותו מקום ובאותו זמן.
ובכל אופן, אני הייתי מסיק מסקנה אחרת. לא שלא הכל שפיט. אלא שלא כל דבר טוב הוא גם בר ביצוע.
יש מעשה שנדמה לי כבר הובא כאן, ואולי אפילו בידי בעל בעמיו עצמו. מייחסים אותו לר' שמואל סלאנט בירושלים. פעם אחת ביקש ממנו מישהו שיוציא צו (לא נשיאותי...) לאסור על משהו. הרב סירב. הפונה התעקש. אם הרב יאמר, ישמעו לו. ר' ישראל מסלאנט ענה: זו האמנות שלי, לדעת מה אפשר לדרוש ומה לא כי לא ישמעו. ולכן נוצר הרושם שתמיד שומעים לי.
כמובן, אולי הדברים נאמרו לאזניו של אותו אדם כדי להפיס את דעתו, אבל מתקבל רושם שזה כלל חשוב ביחסי אנוש של רבנים.
(וזה ההבדל ביניהם לבין הנביאים, וזו הסיבה שדברי ירמיהו לא נשמעו ודברי חז"ל הרבה פעמים כן).
ת"ט מעניין. אבל הספור מופרך, בפרנקפורט? בזמנו של בעל ההפלאה? בעתונות החרדית לא שמעו על כך.
נשלח ב-12/2/2017 07:50
בעל ההפלאה : לא הכל שפיט
באחד מכרכי "ישורון" מובאים קטעים מפנקס העיר פרנקפורט. הנה אחד מהם:
בימי בעל ההפלאה ייבאו בפרנקפורט חזן פולני. החזן היה כפי הנראה חזן משובח ואנשי הקהילה נהנו ממנו מאוד, בתחום מומחיותו. דא עקא, החזן הנ"ל היה אדם "שובב" ויצאו עליו רינונים כי הוא הולל ומתחבר לנשים. אנשי הקהילה החתימו אותו פעם ופעמיים על התחייבויות לשפר את דרכיו (כולל לא להתערב בחבורת נשים, לא לשחק כל שחוק מלבד שחוק ה"שאך" ולימוד מוסר קבוע. מה לעשות ושובב נשאר שובב. הגיעו הדברים עד כדי כך שאחת הזונות של העיר העידה כי הילד שילדה – ממנו הוא.
באו אנשים מהקהילה לבעל ההפלאה בכדי שיפעל לסלק את החזן. בעל ההפלאה אמר כי ביכולתו לאסור עליו להיות ש"ץ בימים נוראי, דהיינו מא' דסליחות – ולא ר"ח אלול(!) – עד מוצאי יו"כ [נפסק בשו"ע כי החזן אז צריך להיות יר"ש], אבל בשאר השנה הדבר אינו מסור בידו. אם אנשי הקהילה רוצים – שיפטרוהו כי לא קבלוהו אדעתא דהכי, אבל הוא – אינו יכול לאסור . הוא רב בעיר, ממונה על ההלכה. זה – לא בתחומו.
האם יש היום רב שהיה עונה כך?
נשלח ב-2/2/2017 10:10
אתחיל מעובדה ידועה לכל לומדי הגמרא, והיא: שהגמרא מחולקת להלכות ולאגדתות (מדרשי אגדה). ואלו שניהם שונים בצביונם ובתכונתם ובצורת לימודם ובמסקנות הנלמדות מהם. ואומר, כי ההלכה עניינה ידוע, שנמלדת ע"פ דברים שנכתבו ראשיתם בחישה חומשי תורה, ואחר כך ע"י חז"ל והראשונים והאחרונים. והאגדה פחות עסקו בהגדרתה, וכבר כתבתי בעבר, שלדעתי התורה שבעל פה בכללה היא המשך הנבואה, והיא היא התורה החיה ע"י לומדיה ומקיימיה, וזה אינו צריך לפנים ולהסבר - שהאגדתא היא ממין נבואות רבות בתנ"ך, ואוסיף שכתב הרמב"ם בהל' יסודי התורה - פ"ז ה"ז - "הנביא אפשר שתהיה נבואתו לעצמו בלבד, להרחיב ליבו ולהוסיף דעתו, עד שידע מה שלא היה יודע מאותן הדברים הגדולים (של מעשה בראשית ומעשה מרכבה. א.) ואפשר שישולח לעם מעמי הארץ או לאנשי עיר או ממלכה, לבונן אותם ולהודיעם מה יעשו, או למנוע אותם ממעשים הרעים שבידיהם," - מכאן רואים שהנבואה אין עניינה דווקא הגדת עתידות, כמו שסבורים היום אנשים רבים, אלא כל ענין דתי שהוא, והדוגמא המיוחדת שהרמב"ם נותן - "שידע... מאותן הדברים הגדולים" - מלמדת על ענייני האגדתות, אשר המשך לימודם נמצא בספרי המוסר ומחשבת ישראל של הראשונים והאחרונים. והנה האגדתא ומחשבת ישראל הם מלמדים עניינים רעיוניים, שדוגמא להם הוא עניין עיקרי האמונה, וכן דרכי חשיבה והגות רבה כפי שמפורסם. וכל זה כאמור, הוא ממין נבואות רבות. וכל זה אין בו הלכה למעשה, אבל יש בו דין הוראת שעה ואמרו חז"ל "בכל אם יאמר לך נביא עבור על דברי תורה שמע לו חוץ מעבודת כוכבים" - כי הנבואה היא האגדתא הרי היא מלמדת עקרונות - עקרונות מופשטים -, ועקרונות אינם יכולים ללמד מעשים "ממש" מלבד ע"פ הוראת שעה, אבל להגיד ע"פ עיקרון שצריך לעבוד ע"ז - שזה עצמו עניין שע"פ העיקרון הוא אסור - ולכן זה לא ייתכן ואין שומעין לנביא בכזה דבר. אבל בכל עניין מעשי אחר, אם יש נביא שאומר לעבור שומעין לו. וזה בשביל שהאגדתא היא עניין הנבואה היא עניין העקרונות שהם החלק החי של התורה, אשר יודע יותר טוב מההלכה מה לעשות במצבים ספיציפיים, והוא מומחה בזה משום שכל מצב שיש בו עניין מיוחד הרי הוא נושא ללימוד מוסר ואגדתא. וכל זה מצד האגדתא-נבואה-מחשבה. ולעומת זאת: ההלכה הינה עקרונות מעשיים של מעשים קבועים, וכמו שלאגדתא יש מה לומר בענייני הלכה - אבל רק באופן חריג, כך להלכה יש מגע באגדתא - ע"י מה שמכנה הרב המיימוני שליט"א "מטא-הלכה", וגם זה מגע מיוחד שניתן לעשות בו שימוש רק באופן מיוחד, אבל לא כעיקרון, אלא רק כתוספת לרעיונות שאומרת האגדתא. והנה כל שאלה שתישאל בבית המדרש, כמו האם מותר לאישה לנהוג, הרי היא דנה בענייני הלכה, אבל תלויה בהרבה עניינים מטא הלכתיים, ואוי לנו ואבוי לנפשנו אם הכללים המטא הלכתיים בעניין יוכרעו ע"י ענייני הלכה במקום ע"י ענייני אגדה, אם רוצים לעשות כזה דבר צריך לכתוב שיעור מיוחד שילמד מדוע זה נכון במקרה הזה. ואחרי שהשיעור הזה יעמוד במבחן, אז אפשר לעבור חזרה לנושא ההלכתי. ואם לא הרי זה כפסיקת הלכה ע"פ נבואה, שפשוט אינו עניין שיעלה על הדעת כלל. (ויש מצבים חמורים מכך - כאשר ממציאים עיקרי אמונה על סמך הלכות - וזה ממש כנביא האומר עבוד עבודת כובים - איך אומרת התורה "אשר לא ידעתם" - הוא אומר שצריך לעשות מעשה שמלמד על עיקרון "חדש" שאינו מסתדר עם העקרונות הרגילים. וכך בדיוק נראה פסק הלכה שמתבסס על עקרונות מטא הלכתיים שאינם כתובים "אשר לא ידעתם". כי כשם ש"הוראת שעה" היא מגע האגדה בהלכה, כך "מטא הלכה" היא מגע ההלכה באגדה", וזה כזה צריך זהירות גדולה, כדי שיחסי הגומלין בין ההלכה לאגדה ישמרו על שיווי משקל.) זהו. עד כאן.
נ.ב. כל מה שכתבתי כאן, מתקשר לדברים שאני עתיד לכתוב באשכול "דת ונוירוזה", אע"פ שבינתיים אני מתעכב מלכתוב שם את הדברים, אבל מ"מ הם ילמדו זה על זה
נשלח ב-1/2/2017 14:53
השופט אהרון ברק עשה מחטף בתוקף תפקידו -הכל שפיט- וכל הארץ משפט. המדינה התכופפה. מרצה למשפטים בכיר בארצות הבריתץ כינה את מעשי השופט ברק - פירט משפטי. כהאי גוונא עשו רבני ישראל, הכל הלכה- וכל הארץ הלכה.. והציבור התמים נכנע. אז גם אותם יש לכנות כהאי גוונא.
נשלח ב-1/2/2017 13:51
הצבעת נשים מזרימה כסף לכיסים הנכונים ואילו נהיגת נשים לא מכניסה כסף לכיסים הנכונים.
מזה נובע השוני בפסיקה.
מי יגלה עפר מעיניך,הרב בנימין מינץ ז"ל :
"בממשלת ישראל התשיעית. החלטתו של הרב מינץ לכהן כשר הביאה להחרמתו שהמרה את פי מועצת גדולי התורה.[4] במסגרת המאבק בו הוזמן אמבולנס לכנסת כביכול לאור התקף לב שקיבל והודפסו מודעות אבל המודיעות על מותו, כביכול.[5] בתקופה זאת ניהל מינץ מגעים על איחוד עם המפד"ל, מגעים שנסתיימו עם מותו הפתאומי.[2]
בנימין מינץ נפטר ב-30 במאי 1961, בעודו מכהן כשר. "
היום ליצמן מכהן כשר והכל כושר ויושר. הכסף לכיסים הנכונים ישנה את הכל .
תוקן על ידי אפריםבן ב- 01/02/2017 13:59:56
נשלח ב-1/2/2017 10:33
ברור שיש שאלות לא הלכתיות, למשל כמה הם 2+2. אף אחד לא חולק על זה שזו לא שאלה הלכתית. אפילו ההזויים שבהזויים. אבל שאלה אם משהו הוא מותר או אסור מבחינה הלכית היא בהגדרה שאלה הלכתית, והשאלה אם מותר לאישה לנהוג היא בהחלט כזו. שאלה שנובעת מרצון טוב של עמי הארצות, כפי שאתה קורא לזה, היא שאלה הלכתית. האם יש חובה הלכתית או עדיפות הלכתית לאוטובוסים נפרדים. אתה אומר שאין בזה שום עדיפות הלכתית, אבל השאלה בהחלט הלכתית. כך גם השאלה אם לאישה מותר לבחור היא שאלה הלכתית. העובדה שהתשובה ההלכתית לה השתנתה לא הופכת אותה ללא הלכתית. אם תלך בדרך הזו לא יישארו לך הרבה שאלות הלכתיות.
בדבריך העלית עוד סוגים של שאלות לא הלכתיות, וכל אחת מהן דורשת דיון נפרד שלא קשור לדיון הקודם, אך אתייחס אליהן מפאת העניין: 1. ייעוץ. ברור לכולם שרב איננו יועץ רכב. כן רואים בו יועץ לעניינים תורניים. השאלה לאיזה בית ספר לשלוח היא שאלה שיכול להיות לה גם פן הלכתי ויש בה גם פן של ייעוץ בתחום התמחותו. השאלה מה המינון בשאלות כאלה היא שאלה מאוד מורכבת. השאלה אם מותר לשלוח לבית ספר פגאני היא בהחלט הלכתית. גם השאלה אם מותר לשלוח לבית ספר שלומדים בו מקצועות חול (אף שלדעתך ברור שמותר; עצם השאלה היא שאלה הלכתית). גם אם מותר לשלוח לבית ספר חסידי זו שאלה הלכתית, או לבית ספר שמלמדים בו לזרוק אבנים אחרי הלוויה (אולי הדוגמה הזו תבהיר לך פתאום שיש כאן פן הלכתי כי זה דבר שמפריע לך בניגוד לדברים אחרים שלא מפריעים לך אלא רק לאחרים). אני יכול גם לשאול אם מותר לשלוח לבית ספר שמבטלים בו תורה וההפסקות ארוכות מדי. כל זה יכול להביא לאפשרות שאת ילד X חייבים לשלוח מבחינה הלכתית לבית ספר Y (ושוב, אתה רשאי לא להסכים לתשובה ההלכתית, אבל השאלה נשארת הלכתית). זה מדגים את הבעייתיות שבהגדרת הגבולות. 2. בירור 'מציאות הלכתית'. מה אורך האמה לעניין הלכה היא בהחלט שאלה הלכתית. אתה אמנם טוען שלא, אבל תוך כדי שאתה טוען את זה, אתה נותן את תשובתך ההלכתית - לפי הרואה. אתה הולך כאן בעקבות תשובות הגאונים, אך הרבה פוסקים לא נקטו כך. יש כאן מחלוקת, והמחלוקת הזו היא בהחלט הלכתית, כך שהשאלה היא הלכתית. יש שאלות של 'מציאות הלכתית' שבהן אי אפשר ללכת בכיוון הסובייקטיבי, למשל האזורים שאליהם טמא מת מותר להיכנס בהר הבית. כאן לא תהיה לך ברירה אלא לברר את המציאות. השאלות מהסוג הזה מעלות בעיית גבול אחרת והרבה יותר מעניינת - מה קורה כאשר היה שינוי היסטורי. שינוי היסטורי בהלכה יכול להיפתר בקלות באמירה שאנו מחייבים להלכה שבתלמוד למשל (או לשו"ע או לדבר אחר). הבעיה היא כשהשינוי הוא לא בהלכה עצמה אלא במציאות. מאמצים רבים מושקעים בבירור גודל האצבע אצל חז"ל (אגב, גם אתה כנראה תסכים שהשאלה באיזו אצבע מודדים ובאיזה כיוון שלה היא הלכתית כי אי אפשר לומר שזה לפי הרואה), והשאלה מה נעשה כשיוודע לנו ששינויים הלכתיים גרמו לזה שגודל האצבע ההלכתית השתנה - מצד אחד אנחנו מחויבים להלכה כפי שהיא אחרי השינוי, אבל מצד שני השינוי ההלכתי לא היה בגודל האצבע אלא פשוט יצר סתירה בין מידות שונות, ועכשיו יש לנו תסבוכת שהיא בין מציאות להלכה וזקוקה פתרון.
וראה זה פלא, הארכתי במקום שקיצרת :)
נשלח ב-1/2/2017 10:14
מואדיב
ערבתי גם מפני שרציתי לדון בשניהם וגם בגלל שהנושא מבקש זאת. וכפי שאני רוצה להסביר ביתר הרחבה.
יש
עלי להדגים, וכבר כתבתי לעיל שהדוגמאות שלי היו מועטות מדי.
שאלה הלכתית היא שאלה ספצפית של אסור ומותר. עם זאת, השאלות ההלכתיות אינן כל העולם ויתכן שיש סוגים של שאלות לא הלכתיות.
מי שישאל אם מותר לנסוע ביום רביעי ואם אין בזה חילול שבת קודש הרי זה מי שאינו יודע מה זו שבת, יום שביעי בשבוע וכו'. כלומר, כל התייחסות להלכה מחייבת ידע מינימלי מוקדם. בלשון הגמרא זה נקרא "זיל קרי בי רב" כלומר דברים שאדם לומד בילדותו ומפנים דרך סוכני התרבות שלו (הורים וכו') וכן דברים שהוא שומע בבית כנסת, נניח בקריאת התורה. מונח דומה הוא "מה שהצדוקים מודים בו". דבר שאין לערער עליו. דבר ידוע כמינימום של ידע.
אולם יש שאלות שהן אינן הלכתיות. והן רבות יותר מכפי שנוטים לחשוב.
למשל, יש נטיה לכמת תשובות הלכתיות. כמה מעלות זה "יד סולדת"? מה האורך של אמה? כמה מולקולות מים צריך עבור "טופח על מנת להטפיח"? יד סולדת - היד נסוגה אוטומטית מחום, וכל אחד זה אחרת. אמה זה אורך של חלק מסויים ביד וזה משתנה מאדם לאדם. המונח האחרון מציין שמגע במים מעביר תחושת לחות, והרטיבות יכולה להיות כזו שעוברת למקום אחר ולאחר מגע שם אז גם שם תהיה תחושת לחות. אין צורך לכמת זאת. לא על מנת כן ניתנה תורה.
באופן אחר, יש שאלות שנובעות מרצון טוב אבל מרצון טוב של עמי הארצות. הרצון ליצור הפרדה באוטובוס בין גברים לנשים הוא דוגמא כזו. יש המתייחסים לרשות הרבים כאלו בית כנסת. מה שם יש הפרדה כך צריך להיות בכל מקום. זה נזכר כהנחת יסוד בשאלתו של האברך התם לרב לעיל.
נכון שיש הטרדות בתחבורה ציבורית וקלקול זה באמת מצדיק שתהיה אפשרות הפרדה אבל לא כפיה. אבל זה לא בדיוק אותו נושא.
השאלה לאיזה חיידר לשלוח את הילדים, זו אינה שאלה בהלכה. זו בקשת עצה. רב שמכיר את המשפחה ואת המוסדות יכול להמליץ על מקום מתאים יותר בעוד מקומות מסויימים לא יתאימו. אבל זו לא הלכה. ולא יכולה להיות הלכה.
בדומה לכך, השאלה אם לקנות מכונית ואם כן מאיזה דגם גם זו לא שאלה הלכתית. זו בקשת עצה. (תעדיפו מכונית חדשה ויקרה או ישנה אבל מועדת להתקלקל?).
השאלה אם אשה רשאית לנהוג היא מוטעית. דוגמא לדבר: השאלה אם אשה רשאית להצביע בבחירות. פעם חשבו שזו שאלה הלכתית ושהתשובה היא שאסור. היום ההבנה הנפוצה היא שאשה רשאית להצביע והיא גם חייבת להצביע כדי לשמור על ייצוג נאות לקבוצה שלנו, החרדית. אבל אולי מדוייק יותר לומר שזו לא שאלה הלכתית.
צריך לפתח יותר את הנושא הזה אבל אין בידי. עלי לחשוב עוד ולהגדיר עוד. וכמובן הכל מוזמנים לפתח את הנושא הזה ואשמח ללמוד.
לא הבנתי את הטענה על שאלה לא הלכתית. נניח שאני עם הארץ גמור, ואשתי רוצה לנסוע לים בשבת. למה שזה יהיה אסור? לא יודע, אין לי מושג, אני עם הארץ גמור. אבל אני מניח שתרצה שאשאל רב כדי שיגיד לי שאסור. לעומת זאת כשהיא רוצה לעשות דבר דומה ביום רביעי אני כבר לא צריך לשאול. במילים אחרות, העובדה שמשהו מותר לגמרי על פי ההלכה לא הופך אותו ללא שאלה. אם אני חושב שמשהו מותר אבל לא לגמרי בטוח אני יכול לשאול מישהו שאולי יודע. בדוגמה שלנו האברך חשב שזה מותר אבל לא היה בטוח אז הלך לשאול. אני לא רואה שום בעיה בשאלה. אני מסכים שהמסקנה שלו מהתשובה צריכה להיות שזה מותר.
נשלח ב-1/2/2017 09:33
. מיימוני - יש"כ.
תמהני מדוע עירבת כאן שני נושאים, שכל אחד מהם ראוי לדיון בפני עצמו. הראשון - פסיקות מסוג זו שנותחה כאן - והרי יש באמתחתנו רבות כגון זו. והשניה - השאלה "הישנה והטובה" - על מה יש לשאול רב, ומה שאלה שהיא שאלה לא-הלכתית, ואכמ"ל.
