אני מבטיחה

מתכופפת לרצפה ואוספת את השברים של הצלחת, שכבר שברתי בדמיוני. כל כל הרבה תמונות מרוסקות לרסיסים. חצאים של מבטים, חתיכות של חיוכים, רגעים של שתיקה, של חלומות בהקיץ.. אוספת את הביטחון העצמי שנמוג לו בכל פעם שאני צריכה לחזור על המשפט "לא, אל תפרסמי, ביטלנו". ... תוהה לעצמי למה מצאת חן בעיני, ולמה אני בעיניך. למה לא יכולת להיות פחות חכם, פחות מוצלח. למה לא יכולתי פשוט להרגיש ''שזה לא זה''. למה הכימיה ביננו זרמה כל כך, למה הרגשתי שאתה הכי טוב בשבילי בעולם. ולמה דווקא אתה, מכל הבחורים שבעולם, פגוע בנפשו בצורה כל כך חמורה. ... שואלת את עצמי איך העזת, לשקר לי כך. איך טעיתי בך, לעולם לא אשכח. נטעת בי חלומות, הפחת בי חיים. ובשיחה אחת, הכל נמוג, נשבר לרסיסים. נותר לי רק לאסוף את עצמי, להדביק את הצלחת בחזרה, לנשום עמוק ולהביט קדימה. לו יכולתי להביט בעיניך פעם אחרונה ולהבטיח, שעוד אשבור את הצלחת הזו, ולא, לא לצידך.

אם הוא כלכך מושלם ומתאים, והגיע לאחר ציפיה של הרבה שנים, למה את בטוחה שהדבר החכם היה לקום וללכת?

וואוו,ראשית..היי פרומער,כיף לקרוא אותך ;). והרשי לי להיות טיפה חצופית,אבל כמות הזוגות ששמעתי שכמעט סגרו ונפרדו בדקה תשעים ותשע נקודה תשע תשע תשע תשע בתקופה האחרונה...היא הזויה.אך תאכלס?כולם מודים לאלוקים שפקח עיניהם שניה לפני שאין דרך חזרה..תתחזקי,זה רק מראה כמה השם אוהב אותך... שבקרוב ישלח לך את האחד שאתו תקימי בניין עדי עד.אמן.