דוגמא מאתגרת של ביקורת המקרא: פרשת המבול

[המשך]

שני יציאות או צווי ויציאה

נהוג לחלק את שני היציאות לשני המקורות, אבל אין שום הכרח לחלק אותם. לא מסופר פעמיים שנח יצא מן התיבה, אלא מסופר שהא-ל מצוה על נח צא מן התיבה, ואחר כך שאכן הוא יצא. וכמו בכניסה לתיבה שבשני הסיפורים יש צווי שיכנסואחר כך שאכן נכנס. אלקים: ובאת אל התיבה, ואחר כך בעצם היום הזה בא נח. ה': בא אל התיבה, ואחר כך ויבוא נח.

ביקורת המקרא חילקו את היציאות, פשוט כדי שלכל סיפור יהיה גם יציאה מן התיבה.

אבל לא רק שאין הכרח לחלק, לכאורה שניהם באים ממקור אחד. גם בצווי וגם ביציאה כתוב: כל החיה, רמש הרומש על הארץ, עוף. שהם מאוצר המילים של אלקים.

באוצר המילים של ה' החיות מסווגות כ: רמש בהמה עוף השמים.
בהמה עד רמש ועד עוף השמים (ו, ז). מכל הבהמה.. גם מעוף השמים (ז, ב ג). בהמה עד רמש עד עוף השמים (ז, כג)

לעומת זה אצל אלקים הוא סייוג אחר:
מכל החי... מהעוף... מכל רמש (ז, יט כ). כל החיה, כל הבהמה, וכל הרמש וכל העוף (ז,יד). כל בשר הרמש על הארץ בעוף בבהמה בחיה (ז, כג). כל החיה כל הבהמה (ח, א)

צא מן התיבה .. כל החיה מכל בשר בעוף בבהמה ובכל הרמש הרומש על הארץ (ח, יז )
ואם כן היציאה בפועל שכתוב 'כל החיה כל העוף כל רומש על הארץ', מזוהה מיד אם הסיפור של אלקים.

 יותר מזה בסיפור של אלקים הוא תמיד מפרט את נח ובניו ואשתו ונשי בניו.
ובאת אל התיבה אתה ובניך ואשתך ונשי בניך אתך (ז, יח). בעצם היום הזה בא נח ושם וחם ויפת בני נח ואשת נח ושלשת נשי בניו אתם (ז, יג). צא מן התיבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך (ח, טז). ויברך אלקים את נח ואת בניו(ט, א). ויאמר אלקים אל נח ואל בניו אתו (ט, ח).

לעומת זה אצל ה' כתוב: בא אתה וכל ביתך (ז, א). לא מוזכר בכלל שהיה לו בנים, וזה לכל אורך המבול. רק אחרי המבולכתוב ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם חם ויפת.

ואם כן היציאה בפועל שכתוב 'ויצא נח ובניו ושתו ונשי בניו אתו', זה מהסיפור של אלקים.

יוצא לנו שבסיפור של ה' אין יציאה מן התיבה, זה מוזכר רק כדרך אגב שהם בני נח היוצאים מן התיבה.

שתי מקורות לסיפור הכניסה או מקור אחד.

זה מביא אותנו לבקר גם את החלוקה בכניסה לתיבה, ביקורת המקרא מזהה מה שכתוב 'ויבוא נח ובניו ואשתו ונשי בניו אתו .. מן הבהמה.. ומן העוף וכל אשר רומש על האדמה. שנים שנים באו אל נח אל התיבה זכר ונקבה כאשר צוה אלקים' שהוא ממקור של ה'.

אבל מכל הסימנים אנחנו רואים שזה מהסיפור של אלקים: פירוט משפחת נח, החלוקה הביולוגית של החיות, שנים מכל, זכר ונקבה ולא איש ואשתו, ואפילו שם אלקים יש כאן.

למרות זאת בביקורת המקרא בחרו להכניס את זה לסיפור של ה', וזאת כי בסיפור של האלקים יש לנו כבר צווי לכניסה )ובאת ז,יח) וגם כניסה בפועל (בעצם היום הזה בא ז,יג), אבל בסיפור של ה' אין לנו רק צווי להכנס (בא ז,א), ולכן 'מסתבר' שהכניסה בפועל המיותרת (ויבוא נח ז,ז) שייך לסיפור של האלקים.

והעיקר שיחסו כניסה זו לה', שבולט מה שכתוב 'מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננו טהורה', שזה ברור ששייך לה' ולא לאלקים, כי האלקים אין לו במילון שלו את המילה 'טהורה'. הבעיה היא שכל שאר המילים הם מאוצר המילים של ה', וגם על הבהמה הטהורה כתוב שיביא רק שנים ולא שבעה.

כשנתעמק בפסוק נראה שמי שערך את התורה רצה להבליט את הסתירה, ולכן כתב שאלקים צוה לקחת שנים מכל וה' צוה שבעה מן הטהורה ושנים מן הלא טהורה, אבל ה'נח' של ה' לא ציית לו, אלא מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה הטהורה ומן העוף וכל אשר רומש על האדמה שנים שנים באו אל נח זכר ונקבה כאשר צוה אלקים את נח ולא כאשר צוהו ה'.

האמת שאני לא יכול להבין בכלל איך מסתדר הפסוק הזה עם הכללים של ביקורת המקרא. כי אם יגידו שניסה לטשטש ולכן ערבב, אם כן לא די שלא טשטש אלא הבליט והדגיש את הסתירה. ובעצם כל התירוץ שמשתמשים בו מבקרי המקרא שיש טשטושים הוא מצחיק, כי בסתירות הגדולות שמבחינים בהם במושכל ראשון שם לא טשטש, ורק בסתירות הלא מורגשות כמו: זכר ונקבה במקום איש ואשתו וכדומה, בהם יש טשטושים.

 השינויים בסיפורים

·        * בסיפור של ה' אין צווי לעשות תיבה, אין צווי לאסוף מאכל,

·        * האלקים אומר לנח לצאת מן התיבה, בעוד שה' נמצא רק לסגור את התיבה

·        * בסיפור של ה' אין כניסה לתיבה, וגם אין יציאה מן התיבה.

·         *בסיפור של ה' רק בני האדם והחיות נמחו, אבל העצים נשארו שמהם הביאה בסוף היונה את עלי הזית. אבל בסיפור של אלקים יש לכאורה השמדה של כל מה שתחת השמים. זה מסתדר יפה עם האלקים שמשחית, בעוד ה' מוחה אבל לא משחית.

·        * אלקים מביא מבול מלמעלה ומלמטה, וה' רק ממטיר גשם. וזה מסתדר עם הסיפור, כי להשחית צריך מבול מלמעלה ומלמטה, בעוד שלמחות צריך רק גשם מלמעלה.

אם נרצה נוכל להגיד שבעצם בסיפור של ה' לא היה מבול, מבול זה רק בסיפור של אלקים. אצל ה' זה רק ממטיר גשם. מה שאנחנו מוצאים מבול בסיפור של ה' כנראה השתרבב בטעות. ותבדקו את סיפורו של אלקים לצד סיפורו של ה', ותראו שבסיפור של אלקים המבול מוזכר שוב ושוב, בעוד שאצל ה' הוא לא מוזכר רק פעמים בודדות, אצל ה' זה רק: ממטיר, גשם, הכות.

·         האלקים שמשחית על ידי מבול מלמעלה ומלמטה, מספר על רבוי מים, ושלבים שונים בגובה המים. בעוד שה' שמביא רק גשם למחות לא מציין כלל שמים התרממו לגובה. ולכן -

·         האלקים מספר שהתיבה התרוממה, הלכה על פני המים, וכשהחסירו המים היא נחתה. אבל אצל ה' התיבה לא התרוממה ולכן גם לא נחתה.

·         האלקים שהביא הרבה מים והתרוממו לגובה, מספר שהם גם חסרו. בעוד שאצל ה' שאין מים בגובה לא מספר רק ש'ויכלא הגשם'.

·         וכל זה מסתדר עם האורך של המבול/גשם, גשם של ארבעים יום לא מתרומם לגובה, אבל מבול מלמעלה ומלמטה במשך 150 יום זה כבר סיפור אחר.

·         האלקים מספר שהתהום וארובות השמים נסכרו, כי הוא פתח אותם. אבל ה' לא פתח תהום וארובות ולכן הוא לא צריך לסגור.

·         נח של ה' שולח יונה לבדוק אם 'כלו' (לא קלו) המים, בעוד שנח של אלקים אין לו למה לשלוח יונה, ממילא הכל נשחת ונאבד מן העולם והיונה לא תמצא כלום, גם לא עלה זית.

·         שניהם מספרים שהמים חרבו ויבשו. האלקים מספר מתי באיזה יום זה היה. וה' לא נותן יום אבל מספר איך נח ידע מזה.

·         אחרי שהם יוצאים מתקיים מעמד סולחה בין הישות העליונה לנח. אצל האלקים, הא-ל הוא זה שמברך את נח. בעוד שאצל ה', נח הוא זה שמקריב קרבנות לה'.

·         ה*אלקים נותן אות לנח שלא יביא יותר מבול, וזה המשך מהברכה שהוא בירך אותו. בעוד שה' לא עושה ברית ולא אות, אלא שכתוצאה מהריח הניחוח הוא מחליט שהוא לא יביא יותר מבול, (והוא לא טורח לספר לנח על ההחלטתו).

 *

שימו לב שמי שערך את התורה התבסס אל סיפורו של הא-ל, ואת סיפורו של ה' רק הכניס קטעים פה ושם, ולפעמים הם יצאו שלא לפי הסדר, בקלות אפשר לזהות אתם.

וזה מה שנראה לי בסיפור של ה'

ה' ראה כי רבה רעת האדם, והחליט למחות את האדם, ואיך הוא יעשה את זה? תתפלאו אבל לא משהו קטסטרופי, כולה קצת גשם.

כנראה שהסופר של הסיפור הזה גר באיזור שגשמים לא יורדים ולא ידע שאנשים וחיות אינם מסוכר ולא נמחים במים. עצים הוא הבין בעצמו שהם לא נמחים במים, כי הרי ראה שאת העצים משקים במים. אבל על בשר ודם חשב שהם נמחים ממים.

ה' לא אומר לנח לבנות תיבה וגם לא אומר לו לאסוף אוכל. כי לא היה ברצונו להביא צונאמי, בסך הכל מדובר על ארבעים יום שירד קצת גשם. הוא אומר לנח: בא אתה וכל ביתך אל התיבה, ותכניס גם חיות, כי לימים עוד שבעה אנכי ממטיר על הארץ. פשוט ולענין תכניס את כל מיני הבשר ודם לתיבה, כי הולך לרדת גשם.

אלא שצריך להבין למה צריך תיבה, למה לא יכול נח להכנס עם החיות לבית?

ולכן נראה שבסיפור המקורי של ה' לא היה כלל תיבה, ולכן אין צווי לבנות אותה, הוא רק אמר לו שיכנס לבית עם החיות.

אלא שכאשר ישב עורך התורה ושילב את הסיפורים, הוא הביא נציגים משני המחנות גם מבית אלהים וגם מבית ה'.

הוא התחיל עם אלו מבית ה' שסיפרו על חטא האנושות ושנח מצא חן בעיני ה'. וכשרצו להמשיך שה' צוה לנח להכנס לבית, העורך עצר אותם וביקש מאלו מבית אלקים לספר את חטא האנושות שבסיפור שלהם. הם סיפרו שהשחית כל בשר את דרכו והאלקים הולך להביא מבול. העורך רצה להמשיך עם ה' אלא שהנציגים של אלקים אמרו לו שבסיפור שלהם יש עוד דבר לפני הכניסה, ומהו? עשה לך תיבה, ענקית, עצים, קנים, כופר, הביאו, ועשו, ובנו, הרימו שלשה קומות, ואספו מאכל. לא סתם סיפור יש גם דרמה. הנציגים של ה' כבר לא יכלו לספר שגם בסיפור שלהם בנו תיבה, כי הם כבר התחילו מקודם לספר על הכניסה. אבל כשראו שאצל האלקים יש קטע מתח ודרמטי על בניית תיבה, הם לא טמנו ידם בצלחת והם הוסיפו מהר גם לסיפור שלהם 'תיבה'. אבל באמת בסיפור של ה' כשכתוב תיבה הכונה לבית.

איך שיהיה, או שלא יהיה, ה' אומר לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה, ותיקח לך שבעה מן הטהורים ושנים מן הטמאים. כי לשבעה ימים אנכי ממטיר על הארץ. ארבעים יום וארבעים לילה.

ויהי לשבעת הימים ומי המבול (קרי: הגשם) היו על הארץ, ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה.

ויסגור ה' בעדו. לכאורה קטע זה העבירו העורך לאחרי הכניסה של הנח של אלקים לתיבה. אבל בסיפור המקורי של ה' זה  צריך להיות אחרי בא אל התיבה ותיקח מכל חיה, ויסגור ה' בעדו.

לא כתוב ויסגור את התיבה, כי לא היתה תיבה. ואולי ויסגור הכונה שביתו של נח היה בלי גג, וה' סגר בעדו עם מכסה. ואכן אחרי שכבר לא ירד גשם נח הסיר את המכסה.

ויהי המבול (קרי: הגשם) על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה ויכלא הגשם מן השמים.

ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה אשר עשה וישלח את היונה לראות ה'כלו' (לא הקלו אלא הכלו) המים מעל פני האדמה.

רק הסתיים לרדת גשם וכבר שולח לראות אם אין יותר מים על האדמה. כי לא היו כלל מים שהתרבו וגבהו על האדמה, בסך הכל מדובר פה על גשם. הוא שולח את היונה פשוט לבדוק אם הגשם הסתיים, כי אם לא הם לא יכולים לצאת, שלא ימחו מן המים.

ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה ותשב אל התיבה כי מים על פני כל הארץ. כלומר מיד אחרי שיצאה חזרה, ולמה? כי נח שלח את היונה ביום הארבעים כי הוא לא ידע מתי זה יגמר ביום המ' או אחרי מ', ולכן שלח יונה לבדוק אם כלו המים. ורק  יצאה היונה והנה מים נופלים עליה מיד ותשב אליו אל התיבה כי מים על פני כל הארץ וישלח ידו ויקחה ויבוא אותה אליו אל התיבה, מהר מהר שלא תימח מן המים.

אחרי שבעת ימים שלח שוב את היונה, ותבוא לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה, וידע נח כי כלו המים. איך ידע כי כלו המים, כי היונה הגיעה רק לעת ערב, כלומר הסתובבה כל היום ולא נימוחה, מוכרח שהגשם הסתיים, אחרת היונה היתה  נמוחה מן המים.

אבל העלה זית היה לח ואולי זה הכונה טרף, ולכן לא לקח טשאנס, והמתין עוד שבעה ימים וישלח את היונה ולא יספה לשוב עוד. עכשיו כבר לא ידע אם היא לא חזרה כי נמחתה ממים או שמא היא מצאה מקום להשתכן.

ולכן שלח את העורב והוא יצא ושוב כל הזמן הלך וחזר עד יבושת המים. כנראה שנח בדק את  'עלי ה'זיתים' שהעורב הביאוראה שבכל פעם הם היו פחות ופחות רטובים, עד שהביא עלה יבש לגמרי וכך ידע שיבשה הארץ.

ואז ויסר נח את מכסה התיבה וירא והנה חרבו פני האדמה. לפני כן נח היה ירא להסיר את המכסה שמא עדיין יורד גשם וכולם ימחו מן המים, אבל ברגע שהוא היה בטוח שיבשה הארץ הוא מסיר את המכסה.

לא כתוב שנח יצא, לאן עליו לצאת. הנח של אלהים יצא מן התיבה כדי לחזור לביתו, אבל הנח של ה' נמצא בביתו ולאן עליו ללכת. מה שכן היה שה' סגר אותו עם מכסה, ואת זה הוא כבר הוריד.

מה שנח כן עושה הוא מקריב קרבן וה' מריח את ריח הניחוח, וזהו...... ה' נרגע ומבטיח לא הוסיף לקלל את האדמה. עוד כל ימי הארץ זרע, קציר, קר, חום, קיץ, חורף, יום, לילה, הכל ימשיך להיות 'לא ישבותו', רק דבר אחד כן ישבות, יותר לא ירד.... גשם, ואף אחד לא ימחה.

.

 *****

אבל בואו ונבדוק האם אחרי החלוקה הושג המטרה שבגללה התחלנו אם חלוקת הסיפור לשנים.

שלשה דברים הביאו לחלוקה: הכפל השוני והסתירה. כלומר: סיפורים שחוזרים על עצמם, אוצר מילים שונה, וסתירות בעובדות.

כפל
אם נוריד את כל החלק שביקרות המקרא טוענת שזה ספר של ה'. הפרשה הקודמת מסתיימת וילד נח את שם את חם ואת יפת, ומיד אחר כך אנחנו ממשיכים לאלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלהים התהלך נח ויולד נח שלשה בנים את שם את חם ואת יפת.

האם נחלק גם את זה  לשני תעודות, או שנגיד שמקודם היה סקירה כללית על האנושות וסיקר בקצרה משת עד נח, וכאן מתמקד בנח עצמו.

אבל אם אנחנו אומרים שזה דרך של כתיבה לסקר סיפור מכמה זוויות, למה אי אפשר ליישם את זה בכללות על התנ"ך בלי לחלק לתעודות.

סתירה
ותשחת הארץ לפני האלקים ותמלא הארץ חמס.
וירא א' כי השחית כל בשר את דרכו.  
ויאמר אלקים לנח ..כי מלאה הארץ חמס.

האם החטא היה השחתת דרכם, חמס, או שניהם?

למה לא לחלק את זה לשני תעודות, באחת היה כתוב שהחטא היה השחתה, בשני היה כתוב שהחטא היה חמס. והסופר  שערך את שני התעודות הוסיף משלו ששניהם היו החטא כדי שלא יהיה סתירה. וזה מאוד מסתבר כי למה צריך לספר שחטאו האנשים, למה לא די לספר שאלקים ראה שהם חטאו וסיפר לנח שהם חטאו. מהו נתוסף לנו בזה שהמספר סיפר לנומקודם מה קרה שם.

אבל כל אחד מבין שקושיה זו לא 'מכרחת' חלוקה, לכל סופר דרך משלו איך לספר סיפור, והסופר הזה בחר לכלול מקודם ואחר כך לפרט, זה יותר כמו שיר ומליצה.

אני לא אומר שאי אפשר לחלק, אבל בטח זה לא 'מכריח' לחלק. ואם כן גם בלי חלוקה בכלל לתעודות אפשר ליישם את התירוץ הזה.

כפל
והנני משחיתם את הארץ. ואני הנני מביא מבול את המבול מים על הארץ לשחת

כפל או/ו סתירה
מכל החי מכל בשר שנים מכל תביא אל התיבה להחיות אתך. שנים מכל יבואו אליך להחיות

 סתירה וכפל
אחת מן כפילות והסתירות היה שנח נכנס פעמים אל התיבה, והפעם השניה הוא אחרי שכבר כתוב ויעש נח ככל אשר צוה. אבל גם אחרי החלוקה אנחנו עדיין באותו בעיה:
ובאת אל התיבה. ויעש נח ככל אשר צוה אותו. בעצם היום הזה בא נח.

 שוני
ומכל החי מכל בשר מהעוף למינהו מן הבהמה למינה מכל רמש האדמה למינהו
כל החיה למינה כל הבהמה למינה כל הרמש הרומש על הארץ למינהו כל העוף למינהו כל ציפור כל כנף
ויגוע כל בשר בעוף בבהמה בחיה בכל שרץ השורץ על הארץ
ויזכור את כל החיה ואת כל הבהמה
כל החיה אשר אתך מכל בשר בעוף ובבהמה ובכל רמש הרומש על הארץ
כל החיה כל הרמש כל העוף כל רומש על הארץ 

כפל
ויבואו אל התיבה שנים שנים מכל בשר. והבאים זכר ונקבה באו

 כפל או סתירה
והמים גברו מאד מאד על הארץ ויכסו כל ההרים הגבהים. חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים ויכסו ההרים

 סתירה
ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחודש חרבו המים מעל הארץ. ובחודש השני בשבעה ועשרים יום לחודש יבשה הארץ

 כפל או/ו שוני
ושרצו בארץ ופרו ורבו על הארץ. פרו ורבו ומלאו את הארץ. פרו ורבו שרצו בארץ ורבו בה.

 כפל
מיד כל חיה אדרשנו ומיד האדם. מיד איש את אחיו אדרוש את נפש האדם. ושוב שופך דם אדם באדם דמו ישפך

כפל
ואני הנני מקים את בריתי אתכם. והקומותי את בריתי אתכם.
זאת אות הברית אשר אני נותן ביני וביניכם. זאת אות הברית אשר הקימותי

 שוני
בריתי אתכם ואת זרעכם אחריכם ואת כל נפש החיה
בריתי אתכם ולא יכרת כל בשר עוד מימי המבול לשחת הארץ
ברית אשר אני נותן ביני וביניכם ובין כל נפש החיה לדורות עולם
ברית ביני ובין הארץ
בריתי אשר ביני וביניכם ובין כל נפש חיה בכל בשר ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר
ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץ
ברית אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ

 כפל
הוכחתי שכל הכניסות הם ממקור אלקים, ואם כן יש לנו כפל צווים לכניסה, וכפל כניסות בפועל.

הפסוק גם מעוף השמים שבעה שבעה זכר ונקבה. לפי ביקורת המקרא צריך להית איש ואשתו. מדובר כאן על עוף השמים ועל שבעה שזה ה' ולא אלקים.

האם כל הקושיות הנזכרות מכריחות לחלק את סיפורו של אלהים לכמה תעודות ואת הסיפור של ה' לכמה תעודות, ולייחס לכל תעודה את אוצר המילים שלו?

או שבאיזה נקודה כולים יחד יודו ויאמרו שזה דרך של כתיבה, ושצריכים לפרש פרשנות?.

******

עד כאן מה שיש איתי בכתובים. ועכשיו אתייחס לעוד כמה נקודות שכתב מימוני.

העורב יצא עד יבושת המים א כן למה הוא שלח את היונה והיונה לא מצאה מנוח לכף רגלה כי מים על פני כל הארץ.
לגבי שאלות מסוג זה התייחסתי כבר באשכול השני
גם בסיפור הבריאה של א' יש להקשות כן. ויכלו השמים והארץ ויברך את יום השביעי זה ספר תולדות האדם. איך נברא האדם אחר שכבר שבת ביום השביעי.
כל אחד מבין שזה לא קושיה, וכן כאן הוא מספר שהעורב יצא ושוב עד יבושת המים. והוא חוזר ומפרט שהוא גם שלח יונה לפני שיבשו המים.

אם נח רואה שהאדמה חרבה למה הוא לא יוצא ומחכה לצווי מהאלוקים
אני מניח שלא התכונת שזה קושיא

אלא תולדות ביטוי של P  ראה גם אלה תולדות אדם, אלה תולדות נח

ומה עם אלה תולדות השמים והארץ ביום הבראהם ביום עשות ה' א-להים ארץ ושמים.
הביטוי אלה תולדות תמיד מגיע בתחילת הפרק, ולכן הטיעון שאלה תולדות הכונה על מה שנאמר עד כאן, הוא דחוק.
אז יש לנו אלה תולדות גם במקור י', אלא שהעבירו אותו למקור א'

ועוד קושיה
עוף השמים שייך לי', אז איך זה הגיע במעשה בראשית בסיפור הבריאה של אלקים.

יש לי הרבה מה להגיב, אבל לפני כן אעלה מה שיש איתי בכתובים, והרבה נקודות יתבררו, (לא עברתי עכשיו על זה רק בהעברה כי אני עסוק עם פרשת קורח לפי בקשתו של אברהם העברי)

 *****

החלוקה של פרשת נח מהזוית שלי

 [הסיבה שאני מעדיף חלוקה זו על פני החלוקה של מימוני, כי החלוקה של מימוני אינה קריאה ברצף וחסרים קטעים לכל אורך החלוקה.]

כל הסתירות והכפילויות כאן מאולצות בבחינת דרוש על המערכה, אף קורא סביר לא רואה כפילות ולא סתירה, בקריאה רציפה של הסיפור.