| נשלח ב-1/8/2017 21:32 |
 |
| |
דתיות פנימית
| דתיות פנימית |
הדברים נכתבים בעקבות דיון על הבודהיזם, הטענה הייתה שהבודהיזם הוא כולו פנימי, כלומר נפשי, ללא כל מאפיינים "חיצוניים" כלומר, אם להשתמש במונח הדתי המקובל - ללא מאפיינים "גשמיים".
ובכן:
א. ומה כל כך טוב בזה? האם עלינו להתעלם מהגוף? ייתכן שהמלאכים יכולים להיעזר בבודהיזם, אך אנחנו, כבני אדם - אם מחפשים פנימיות שתעזור לנו - עלינו למצוא חוליות מקשרות בין הפנימיות לבין החיצוניות. החוליות המקשרות - הם - המצוות, אשר מלמדות את הגוף איך לשתף פעולה עם הנפש, באופן ששניהם יוכלו ליהנות. לולא זה, בשעת פעולת הגוף - תישכח הנפש - בבחינת "כשאני אוכל אני לא אריסטו". ואולי גם תחדור הגופניות לתוך הנפשיות, מבלי שהנפש תוכל להתמודד עם זה - שהרי הנפש אינה יודעת מה קורה בגוף, אם העיסוק הנפשי מזניח את ביטויי הנפש בגשמיות, וכל אדם מאוזן יש בגשמיותו את ביטויי הנפש.
ב. ועוד, וכי החיצוניות אינה מציאות? וכי החיצוניות אינה מועילה? היהדות מלמדת - לא שהרוחניות הפנימית היא הכל - אלא שהיא מקור הכל. וגם הגוף מקורו ברוחניות, והגוף אינו אלא תולדה של רוחניות.
ג. לא זו אף זו: הפנימיות העמוקה נדיבה היא, וחפצה בהצלחת החיצוניות, ונותנת ומשפיעה לחיצוניות כל צורכה וטובתה.
ד. הפנימיות האמיתית גם אינה תלויה ב"ריכוז". אדרבה, החכמה והמוסר נובעים מתוכה ישירות, וממלאים את כל מי שבדרכם. צורך בריכוז נוצר, רק כאשר ישנו ביטוי חיצוני, ורוצים לארגן את החיצוניות ע"י הפנימיות. מי שאינו מוסרי מתוך חוסר ריכוז, כלומר חוסר בבודהיזם, לפי הטענה שהועלתה באשכול הנ"ל - אדם כזה פנימיותו אינה אלא פנימיות מלאכותית, הנוצרת ע"י "ריכוז" של כוחות החיצוניות לצורך יצירת "פנימיות" - שהיא בעצם פנימיות מלאכותית, ואינה הפנימיות ה"אמיתית". כמובן, גם הפנימיות המלאכותית חשובה היא וכבודה במקומה מונח, אבל בשום אופן לא תוכל להחליף את הפנימיות האמיתית. והראייה את הרגשות האנושיים כבסיס לבלבול ולחטא - זו הסתכלות שנובעת מתוך פנימיות מלאכותית, שאיננה יודעת להתגבר על החיצונות ועל הרגשות. ובאמת, הבודהיזם מגדיר את עצמו כהתגברות על הסבל. זו תפיסה מאוד פסימית של העולם, וכל מה שהיא יכולה ללמד זה "להתרכז" ולשכוח מהעולם, כאילו שכחה זאת היא האושר הגדול ביותר.
ה. נטען שהייתרון בבודהיזם הוא שמתעסקים רק ב"מה שבראש". מאידך, שהוא שולל התעסקות בשאלות תיאולוגיות-פילוסופיות, כמו "כמה מלאכים יכולים לרקוד על ראש סיכה". ואני שואל, כמה זמן אפשר להתעסק ב"מה שבראש" בלי להתעסק בעולם עצמו? ואם אפשר, האם העיסוק המרובה ב"מה שבראש" אינו מתרבה לכדי שאלות מסוג זה של המלאכים על ראש הסיכה? זו לכאורה תולדה מוכרחת של ריבוי העיסוק בנושא אחד.
ו. ובכלל, האם ע"י העיסוק של "מה שבראש" עלינו לדחוק את רגלי כל התרבויות העניפות, וגם את חכמתם ופעילותם של האינסטלטורים (ראו שם) והפיזיקאים? לפני שמהללים את "המהפכה שהביא גואטמה" שאינני יודע עד כמה היא שינתה את עולמם של חסידיו - אם רוצים להשליט את המהפכה הזאת על העולם - צריך קודם לבדוק את מה היא מבקשת להחליף, והאם בכלל היא מבקשת להחליף, כי בכלל לא ברור האם בזמננו ובמקומנו את המהפכה -לכאורה - הזאת - האם זה אכן יביא לידי ביטוי את כוונתו המקורית של גואטמה, או את הדרך הנכונה בכלל, ואם לא ראוי לקחת בחשבון את המשמעות של דבריו עבור העולם המערבי, למשל.
ז. אבל אני חושב שבכלל יש כאן נושא אחר לדיון והוא לא הבודהיזם, אלא - השאלה איך אנחנו מתייחסים לדרך שבה אנו הולכים.. אם נניח אנחנו מחפשים דרך "כוללנית". ויש לנו הרבה פרטים, ומאידך כלל שכולל את כולם. ואני מתייחס לכלל, ואיני מתייחס לפרטים. אז נכון, שמבחינה טכנית - התייחסתי לכלל. אבל מבחינה מהותית - התייחסתי לפרט - פרט ושמו "כלל" (וזה עשוי להזכיר את ה"תאומיאל"). זה יותר כוללני מאשר התייחסות לאחד הפרטים מתוך אותו "כלל", אבל עדיין התייחסות "פרטית" ולא "כללית". וגם כאן - העיסוק הראוי אינו בהגדרה החיצונית של הדת - האם ההגדרה החיצונית היא שהדת היא דת "חיצונית", או שההגדרה החיצונית טוענת שהדת היא דת "פנימית". העיסוק צריך להיות בצד הפנימי של הדת - מה שכמובן אפשר לדעת רק מתוך היכרות והבנה של הדת, ולא מתוך ניתוח של מאפייני הדת או כל דבר דומה.
|
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2017 13:31 |
|
| |
קירטון
בתור בודהיסט הייתי מצפה שתגלה יותר שיוייון נפש לשטויות של אחרים.
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2017 11:34 |
|
| |
| שלישישי כתב: |  |
| קירטון כתב: | |
"התאווה שלכם היא לשלוף את הציטוט המדויק מתוך איזה ספר מעופש מימי הביניים וכאן התודעה שלכם נכשלת"
"רציתי לכתוב שאין לי מושג, אבל בכל זאת קפץ לי לראש קטע אחד מהדהמפדה אני לא יודע אם זה ממש קשור אבל זה מה שקפץ.
אל יקל האדם ראשו ברע ויאמר "עלי לא יבוא"
גם טפטוף המים ימלא את הכד.
הרשעים יאכלו את פירות מעשיהם הרעים.
אמנם עד אז נראה הרשע כנהנה,
אך כשיבשילו פירות מעשיו , יסבול הרשע סבל רב."
|
|
תישן על הבטן שלא יראו את הפינוקיו. |
|
לי קפץ ציטוט מהדהפדה אבל זו הייתה שטות אחרת, אבל בדרך כלל לא יוצאות לי שטויות כמו זאת שיצאה לך. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-8/8/2017 10:13 |
|
| |
| קירטון כתב: | |
"התאווה שלכם היא לשלוף את הציטוט המדויק מתוך איזה ספר מעופש מימי הביניים וכאן התודעה שלכם נכשלת"
"רציתי לכתוב שאין לי מושג, אבל בכל זאת קפץ לי לראש קטע אחד מהדהמפדה אני לא יודע אם זה ממש קשור אבל זה מה שקפץ.
אל יקל האדם ראשו ברע ויאמר "עלי לא יבוא"
גם טפטוף המים ימלא את הכד.
הרשעים יאכלו את פירות מעשיהם הרעים.
אמנם עד אז נראה הרשע כנהנה,
אך כשיבשילו פירות מעשיו , יסבול הרשע סבל רב."
|
|
תישן על הבטן שלא יראו את הפינוקיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2017 22:51 |
|
| |
בין לפירושך בין לפירוש הרב ישראלי, לדעת הרמב"ם אין גר תושב נוהג אלא בזמן היובל.
כתב החזו"א: "ואף לדעת רבנו (הרמב"ם) דגם בשאר אומות צריך לקבלת ז' מצוות ומשמע דאם קיבלו ז' מצוות ולא מס ועבדות רשאין להילחם בהן, נראה דהיינו דווקא בבאין לקבל השתא ז' מצוות, אבל אותן שמקיימין ז' מצוות מקודם אין רשאין לבוא עליהן במלחמה".
רמב"ן, ספר המצוות, מצוות עשה טז:
שנצטוינו להחיות גר ותושב להצילו מרעתו שאם היה נטבע בנהר או נפל עליו הגל שנטרח בכל כחנו בהצלתו ואם היה חולה נתעסק ברפואתו, וכל שכן מאחינו ישראל או גר צדק שאנו מחוייבים לו בכל אלה וכו'.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2017 21:32 |
|
| |
צר לי, לא זנ מה שכתוב ברמב"ם, כתב במפורש לכוף את כל באי עולם.
ולגבי מלחמת רשות, נאמר שזו מלחמה בגרי תושב, מי אמר שאסור להילחם בו=אומה של גרי תושב כדי להגדיל את כבודו של מלך ישראל?מאו שלחילופין הם לא רוצים להיות לנו למס ולעובדנו?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2017 20:27 |
|
| |
רמב"ם (הלכות מלכים, פרק ח, הלכה יג):
וכן ציווה משה רבנו מפי הגבורה, לכוף את כל באי העולם לקבל כל מצוות שנצטווה נוח, וכל מי שלא קיבל, ייהרג. והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום, וצריך לקבל עליו בפני שלושה חברים.
ועיין שוב דברי הרב שאול ישראלי.
תוקן על ידי מם80 ב- 07/08/2017 20:27:21
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2017 19:16 |
|
| |
באמת שאין לי הרבה מה להוסיף כאן. אבל מה שרציתי לציין זה את החוויה המדהימה שהייתה לי לנוכח הזעם וחוסר האונים שיש לנציגי האורתודוקסיה הריאקציונרית, כאשר נוטלים מהם את היכולת להשתמש בציטוטים. כאילו, זה כמו הלטאות האלו שמורידים להם את הראש והן מתפתלות בלי שום תוחלת, או כמו הרובוטים החשמליים שמרימים אותם מהרצפה והם ממשיכים להסתחרר ולהרעיש. אני לימדתי הרבה, אבל זה מה שלמדתי. כאילו לבוא ולהגיד "כל הפקהפקהפקה, כל ההשתוללות הבבליוגרפית, כל האותיות הפורחות, לא שוות שום דבר בדיון הזה" וזה דבר מדהים, כי ברגע שניסרנו החוצה את הפטפטת הרבנית, צצה לה לפתע פטפטת פסאודו בודהיסטית מפרסיקו ומנג דזה ופפג'י, וזה לא בגלל שהקישקושים הניו אייג'ים, יותר רלוונטיים מהגרפומניה הרבנית, אלא שהעדר הקשקשת יוצר ואקום שהאוכלוסייה לא מסוגלת להתמודד. וזה לימוד מדהים. אני אקח אותו הלאה, כי מבחינתי זה המסר הבודהיסטי לאורתודוקסיה, "התאווה שלכם היא לשלוף את הציטוט המדויק מתוך איזה ספר מעופש מימי הביניים וכאן התודעה שלכם נכשלת" וזה נכון שמדיטציה לא תעזור כאן, בלי הבנה יותר גבוהה של זרם התודעה, כי המדיטציה יוצרת איזשהו חלל בין החושים לבין הפעילות השכלית , אבל כאן כל האינטראקציה לא מגיעה אל החושים. כדי לגאול את האורתודוקסיה מדיטציה הכרחית, הכרחית אבל לא מספיקה. חייבת להיווצר גם התעלות מעל התלות הזו בספרות הרבנית. בגלל זה בבודהיזם, אנחנו לא מקדשים את הישן,אלא תמיד מחפשים את המקום שבו אנחנו יכולים לעשות עבודה טובה יותר מהמורים שלנו. מה שבודהא עשה,שלושת הסיבובים של גלגל הדהרמא היו טובים לזמנו ולמקומו, אבל היום די ברור שדרושים כמה סיבובים חדשים. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2017 18:44 |
|
| |
| קירטון כתב: | | נראה שניתן לסכם ולומר כך:
א. כל מה שצריך לעשות הוא: "רק לתרגל".
כל המוסיף גורע |
|
כל המוסיף מוסיפין לו.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 07/08/2017 18:51:15
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2017 18:10 |
|
| |
מה הקשר? הדיון שהעלית הוא על גר תושב בארץ ישראל, ואילו הרמב"ם דבר על כל באי עולם.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2017 18:00 |
|
| |
יש להבחין בין מה שהרמב"ם כתב, שאפשר לפרש בכמה אופנים, לבין דברי רבי אברהם בן הרמב"ם, ומכל מקום המצוה לכוף כל באי העולם וכו' תלויה ביובל שלפי הרמב"ם אין מקבלין גר תושב אלא בזמן שהיובל נוהג. אז עד שכל שבטי ישראל יישבו בא"י, לא צריך להתעסק בתיקון עולם?
תוקן על ידי מם80 ב- 07/08/2017 18:02:06
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2017 16:42 |
|
| |
שאלתי אותך מדברי הרמב"ם ובנו ואתה עונה לי מדברי הרב קוק.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2017 16:29 |
|
| |
עניתי שהפסוק "ממלכת כהנים וגוי קדוש" נאמר במעמד הר סיני, אז כלל ישראל היו בדרגה של כהנים גדולים ולא היו אמורות להיות מלחמות. וכתב הראי"ה קוק:
ראויה היא האנושות שתתאחד כולה למשפחה אחת, וחדלו אז כל התגרות וכל המדות הרעות היוצאות מחילוקי עמים וגבולותיהם. אבל העולם צריך להעידון התמציתי, שהאנושות משתכללת על ידו בעושר הצביונים המיוחדים של כל אומה. וזה החסרון תשלים כנסת ישראל, שתכונתה היא כמין אוצר-רוחות גדול הכולל בקרבו כל כשרון וכל נטיית רוח עליונה. ובמילואה הגמור של כנסת ישראל יהיה שמור בעולם, ביחוד ע"י קישורה עם כל העולם כולו, כל הטוב שיוצא מפלוגת עממים, ושוב לא ימצא כל צורך בהתפלגות הממשית, והיו כל העמים הכלליים חטיבה אחת, ועל גביהם בתור אוצר קדוש, ממלכת כהנים וגוי קדוש סגולה מכל העמים כאשר דבר ה'.
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2017 15:44 |
|
| |
| מם80 כתב: | | כתב הראי"ה קוק:
לולא חטא-העגל היו האומות יושבות ארץ-ישראל משלימות עם ישראל ומודות להם, כי שם ד' הנקרא עליהם היה מעורר בהן יראת הרוממות, ולא הייתה שום שיטת מלחמה נוהגת, וההשפעה הייתה הולכת בדרכי שלום כבימות-המשיח.
בני ישראל היו במעמד הר סיני בדרגה של כהנים גדולים, ונועדו לעסוק רק בתורה ובתפילה. וכשם שהכהנים אין להם חלק ונחלה ושום קנין גשמי בארץ כי ה' הוא נחלתם, כן אמורה האומה להיות מסודרת בכללותה. וזה ביאור ממלכת כהנים וגוי קדוש. וזו התכלית.
|
|
מה ענית?
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2017 14:22 |
|
| |
| אליקים7241 כתב: | | נראה שניתן לסכם ולומר כך:
א. כל מה שצריך לעשות הוא: "רק לתרגל".
|
|
כל המוסיף גורע
|
|
|
|
| נשלח ב-7/8/2017 14:20 |
|
| |
| מם80 כתב: | | | לתשומת לבם של חובבי המדיטציה, |
|
,לתשומת ליבם של חובבי הציטוטים ציטוטים הם הבלים.
תוקן על ידי קירטון ב- 07/08/2017 14:24:23
נשלח מהאנדרואיד שלי
תוקן על ידי קירטון ב- 07/08/2017 14:47:32
|
|
|
|
|
