| נשלח ב-22/8/2017 09:54 |
 |
| |
=ניסי הבורא=
אחרי הקטע הראשון שכתבתי על נרמה, עשה לי חשק של עוד.. לא ידעתי על מה לכתוב ולא היה לי את מהעללו לעזר  עד שמישהי הציעה לי לקחת עניין מהספר ולשנות את הסיפור איך שאני ארצה. הנה הוא לפניכן. לא היה מי שיעבור לי על זה כך שכל תקוותי היא עליכן, בבקשה תעירו הערותנשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-26/11/2020 09:01 |
|
| |
חחחחחחח
תמשיכי נא, רעואלית:)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2018 20:53 |
|
| |
נכון, אולם עדיין- פדאהל בקטע הזה אמול להיות בגיל 10-15, חסר כל ניסיון...
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2018 22:59 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-16/1/2018 20:56 |
|
| |
נקודה שעלתה לי לאחרונה: לפי מה שראיתי כאן, הספר האחרון אמור להיות רעואל והוא אמור להיות בן 17! זה אומר, שיש 15 שנות הפרש בין יוזבד לספר החמישי! ברור שהספר ה3 וה4 לא יהיו צמודים!!
|
|
|
|
| נשלח ב-4/1/2018 15:54 |
|
| |
מ-ה-מ-ם!!!!!!!!!!!
רעואל את מוכשרת!!
|
|
|
|
| נשלח ב-13/11/2017 16:46 |
|
| |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2017 21:49 |
|
| |
| יוז כתבה: |  |
מ-ד-ה-י-ם!!!!
ואווו!!!
אין מילים!
זה יפה שפרק 'דן' ופרק איסתרק, מהללאל ואתיל.
ממתינה בקוצר רוח!!! |
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2017 21:47 |
|
| |
פרק ו'בתחילה חשב שלנהל אחוזה זה פשוט וקל, אך אחרי ארבעה חודשים של ניסיון הוא גילה שאין זה יותר קל מאכלימאיות. התפקיד היה אחראי ומתיש. הוא נסע בכל יום לקצה אחר באחוזה כדי לראות את המצב ולשפר את הטעון שיפור. הוא עודד את הפועלים בשדות והפקידים במוסדות המדיניים, ביקר בבתי ספר וחייך לילדים כדי לרומם את רוחם. הוא הבין שלשפר את המצב מכאלה חובות יקח זמן אבל הוא יעשה כל שבכוחו כדי להשיג את המרב. בערב כאשר חוזר הביתה מתעניין בשלום אישתו ודיאן הקטנה, יושב איתן לסעוד את סעודת הערב ומשכיב את בתו הפעוטה. זה הזמן שנותן את כל תשומת ליבו ליצור הקטן שכל כך משווע לחיבוק או נשיקה מאבא האהוב. הוא מספר לה סיפורים מהתורה ומדרשי חז"ל. בזמן הזה ליאה עומדת בדלת ומסתכלת בשינוי שעבר בעלה בזמן קצר כל כך ורווה רוב נחת, הוא מרגיש את עיניה נעוצות בו ובביתם הקטנה שמחייכת אליו את החיוך המלאכי שלה ובוהה בו בעיני התכלת ולאחר זמן נרדמת. "היא אוהבת אותך שלוואן, אתה חסר לה במשך היום. היא מנסה לנצל את הזמן הזה איתך אבל העייפות גוברת עליה והיא נרדמת." "אני רואה, אבל מה אעשה ויש לי עבודה רבה במשך היום. האחוזה במצב ירוד ואני התחייבתי לעזור ככל יכולתי." לפי המבט הוא מבין שלא רק לדיאן הוא חסר במשך היום ומרגיש צורך לשאול "ואת? את מסתדרת במשך היום? אני רואה שאת מרגישה כבר הרבה יותר טוב." ליאה מבינה שהוא מנסה לעודד ומעריכה אותו על כך "כן אני בסדר ישתבח הבורא, אך היה יותר טוב אם יכולת להיות פה יותר." שניהם מבינים, והחיוכים העייפים רק מאשרים זאת. לאחר שדיאן נרדמת הוא הולך לבית מדרש של בעל האחוזה לחברותא הקבועה עם מהללאל ושם הופך הוא לאדם אחר. מכתבים לא מגיעים אליו הרבה, על כן כאשר הרופא הודיע לו שיש בשבילו דואר, התפלא. המכתב היה מיונתן בן דודו. בילדותם גדלו יחד עם החלום להתעסק ברפואה אבל כיוון שאביו עובד כסייס מלכותי הייתה לו אפשרות להגשים את חלומו כבר בגיל חמש עשרה ולנסוע לרופא המומחה ללמוד את חכמתו. יונתן לעומתו לא יכל להגשים את חלומו זה עד לפני שנה. בגלל סיבת ידיעותיו וקרבתו של פדהאל לרופא מתייעץ יונתן בו רבות. פדהאל פתח את המעטפה בזהירות שמא יקרע את המכתב, פתח את המכתב וקרא. "כבודו התעסק פעם בפועל במחלת השכחה?" התעניין פדהאל אצל הרופא. אלו לא מקרים שנפגשים בהם כמו צינון. "אכן, האציל אליאן בחזרו ממלחמת עשר השנים, הוא נפל מסוסו וראשו נחבט בעץ כרות. מדוע אתה שואל? לימדתיך זאת עוד בשנה הקודמת מה גרם לתלמידי להיזכר בכך עכשיו?" "בן דודי נפגש במקרה כזה ושואל את עצתי. חושב אני לנסוע לביתו ולחקור את המקרה לגופו. באם אצטרך את עזרתך אכתוב לך." נשלח מהאנדרואיד שלי
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2017 07:08 |
|
| |
_________________
|
|
|
|
| נשלח ב-12/11/2017 06:41 |
|
| |
מ-ד-ה-י-ם!!!!
ואווו!!!
אין מילים!
זה יפה שפרק 'דן' ופרק איסתרק, מהללאל ואתיל.
ממתינה בקוצר רוח!!!
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2017 12:37 |
|
| |
וואו רעואל! קראתי בשקיקה לגמרי.. את כותבת יפה! והכיוון פה נשמע מאתגר יותר.. כאילו ממש מגרה ומתחשק כבר לקרוא את הפרק הבא.. אהבתי את התיאורים שלך ואת הדלי מים;-) מחכה לפרק הבא.. נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
| נשלח ב-10/11/2017 00:16 |
|
| |
פרק ה'בדרכו לביתו שמחוץ לכפר לכבוד השבת הקדושה חשב יונתן על דן רבות. הנער היה נראה מאוד אומלל והוא עצמו לא יכול אפילו לסייע לו בכלום. הלוואי והיה מבין יותר ברפואה כמו פדהאל בן דודו. פדהאל על אף גילו הקטן התעניין ברפואה כבר מילדותו ולכן כבר בגיל חמש עשרה נסע ללמוד רפואה אצל רופא זקן ומומחה. מעניין האם פדהאל ידע לעזור לדן ולרפא אותו ממחלתו הקשה? המחשבה על אשיותו האמיתית של דן שימחה והפחידה גם יחד. מצד אחד הוא נראה אדם טוב שרק כוונות טובות בלבו, אבל מצד שני אם השם דן כל כך מתאים לו, אי אפשר לדעת מה האמת הפנימית של הנער, ואיזה צרות יכולות לבוא עם התגלות שמו ואופיו האמיתי. ושמא האמת הפנימית היא זו שהוא מקרין עכשיו? הוא צריך לשאול על כך את פדהאל. "ברוך בואך יונתן!" קידמה אליפלט את פני בנה בשובו מהתנדבותו בסומך נופלים לאחר שבועיים. "איך עבר עליך השבוע? אתה נראה נסער" האם דאגה לבנה כמו כל אם כוזרית טובה. כבר בגיל שבע עשרה נסע מהבית להתנדב במקום שריח המוות והחולי שורה בו בדרך קבע. אף שכבר שנה עברה מאז, והוא חוזר כמעט כל שבוע לקראת שבת, עדיין דואגת האם לבנה עדין הנפש והעליז. עבודה בסביבה כזו לעיתים משנה את האדם לרציני ושקט. היא אוהבת את יונתן כמו שהוא, עליז ושמח, וכבר היום הוא חוזר נסער ומכונס במחשבותיו. "אני צריך לכתוב לפדהאל ולהתייעץ בקשר לדן" ענה לבסוף יונתן. "זה הנער שאיבד את זיכרונו?" ניסתה אליפלט להכנס עם בנה לשיחה. "אכן, עם כל הנסיון שיש לו אולי הוא יוכל לייעץ לי איך לטפל בנער." ובמילים אלו נכנס יונתן לחדרו ונעל אותה משאיר את אמו מצידה השני עם מחשבותיה ובישוליה. חודשיים של נסיונות עבודה במקצועות מסוגים שונים, ללא תוצאות ממשיות, התישו את כוחו והחלישו את מרצו. הוא לא חשב שזה יקח כל כך הרבה זמן, אבל גם לא לעבוד הוא לא יכול כי אז יצא מדעתו ודעתו תצא ממנו. בעצם דעתו כבר יצאה ממנו הרבה לפני כן… לא יתכן שמכל המקצועות שניסה אף אחד לא היה מוכר לו! הוא כבר עבד עם החייט, הזגג, הנגר, שואב מים, חוטב עצים, טבח, פונדקאי, רוקח, סנדלר, חנווני, ספר ואפילו ניסה להתנדב בעצמו בסומך נופלים ואף עבודה לא הזכירה לו את עברו. הוא אפילו נפצע בחלק מהמקצועות, נדקר עם מחט אצל החייט, דפק בשוגג את הפטיש על האצבע, שפך על עצמו דלי מים כי לא החזיק אותו בצורה הנכונה. כשנרטב מהדלי צץ לו לרגע זיכרון קלוש של חבית ענקית שהוא שופך עליה מים מדלי, אך לא ידע לשייך את המראה לחייו. הוא מרגיש רטיבות בגופו, פחד וזעזוע עולים בגבו. מדוע פחד וממה? או שמא צריך לשאול ממי? מסביב היה אפרורי וחשוך קמעה, אולי זה מסביר את סיבת הפחד והזעזוע ואולי זה סתם פרט שולי שנזכר בו. מדוע נזכר בכל המראה הזה? ומה כל זה אומר? נשלח מהאנדרואיד שלי
|
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2017 18:59 |
|
| |
ובקשר להצעה שעלתה פה,
אז אני לא חושבת שיהיה מתאים לקרוא ליקוואל במקום דן פדהאל
אולי תעשי איזה אציל או משהו שמגיע לבקר במקום ההוא ושם הוא פוגש את
יקוואל שמוכר לו מאיפשהו,
והוא מחליט לנסות להחזיר לו את הזיכרון בכל דרך אפשרית,
אבל הוא מקבל הצעה מיוסף להחזיר ליקוואל את הזיכרון, אבל לטובתו
כאילו יקוואל הוא הבן של יוסף דיאלידאן.
פדהאל חובב כסף ומחליט לקבל את ההצעה.
וזהו נגמרה לי ההשראה..
תמשיכו אתן..
|
|
|
|
| נשלח ב-19/10/2017 18:52 |
|
| |
כמו תמיד, מושלםם!!
|
|
|
|
|
