הלב בוכה ונקרע מהורים כואבים על אטימות של המנהלים שגרמו להרס ילדיהם.

הלב בהחלט בוכה, וברור שכל דמעה נספרת. עם זאת, לדעתי ניתן ללמוד מהסיפורים על השיטה במגזר הליטאי ועל התוצאות שלה. כליטאי, אני משוכנע שמה שעומד מאחורי ההחלטות הוא לא קדוש ולא צדיק. בית יעקב בפריפריה מתמודד עם ספרדים ומודרניים, משפחות חרדיות "איכותיות" רבות מסתירות אינטרנט וסמארטפונים ולא ראינו שזה מחריב בתים, וכן הסיפורים על היחשפות ונשירה בעקבות סמארטפונים וכדו', ושזה קיים יותר אצל המודרניים - הם שקר גס (ושאף אחד לא יספר לי סיפורים, אני מטפל בנוער ומכיר את הבתים והחינוך מבפנים...).
הסיפור האמתי, לפחות במגזר הליטאי, הוא שמנהיגי הציבור דואגים שכולם יהיו משועבדים להם. כל שבוע מחברים ספר חדש שמייצר עוד ועוד יוצאים מן הכלל, אם זה מוצא, אזור מגורים, תעסוקה וכו' - והעיקר שחלילה לא תרגיש שמשהו מגיע לך. למה? אולי בשביל כבוד, אולי כי יש סודות שאסור לספר ואולי כי ככה מסתירים את הבעיות בבית של המנהל, או של המנהל של המנהל. בכל מקרה, הצד השווה שבכולם זה ש"כולנו חרדים" מחד, ומאידך תמיד דואגים לגרום לנו שיש הרבה עבודה כדי להיות ראויים לזה (נתי גרוסמן ניסח את זה במדויק - "כפוף ובוכה").
עד כאן תיאור הבעיה, ומכאן כמה מילים אופטימיות. אחת המחלות היותר מבורכות של הציבור הליטאי (או של הציבור החרדי כולו), זה חוסר השכל של העדר להבין איפה עובר הגבול.
כשבמשך שנים ניסו לנדות את הציבור הספרדי, נהפכו להיות עוד ועוד קהילות ספרדיות בעלות אופי ליטאי לחלוטין. התירוצים השונים למה לא לקבל ספרדים, כבר הפכו לשקרים שקופים לחלוטין ולכאורה סוף סוף האינטרס הליטאי האמתי הגיע - המיינסטרים הספרדי משועבד לליטאים והספרדים בעצמם עושים נפשות לגישה הליטאית, באופן שלא היה מבייש את האשכנזים (וזה בלשון המעטה). כל זה היה מקסים ולמעשה היה מממש את האינטרס הליטאי העמוק, אבל כאן נחצה גבול דק והליטאים לא ידעו להבחין בו. ברגע שהספרדים הם לגמרי כמו הליטאים, הם כבר לא צריכים את הליטאים. יש להם רבנים מספיק חשובים (ובכלל יש צפיפות בדורשי השטעלעס), יש להם קהילות מספיק גדולות ויש להם תורמים הרבה יותר גדולים וטובים מהליטאים. אז ביום שהושגה המטרה הליטאית - הושגה ההנהגה הליטאית מכל חלק (כמעט) בשלטון על העדה הספרדית.
את התהליך הזה, לעניות דעתי, עוברים כעת עם מה שנקרא "החרדים העובדים". המציאות היא שלאף אחד אין ערובה לשום דבר. בני האברכים לא יותר צדיקים מאף אחד, בנות האברכים לא פחות חשופות (בכל מובן) מאף אחד. חינוך משקף משהו הרבה יותר עמוק ממקצוע של האבא או סוגי גבולות בבית. ההפרדה גם כאן, לדעתי, לא באמת נבעה מאיזה פחד של מחנכים אלא מאינטרסים לתפוס יותר ויותר אנשים בגרון. אבל כל זה טוב לזמן קצר. ככל שהתרבו המודרניים והקהילות הסגורות הקשיחו עמדות, הלכו המודרניים לדרכם וככה נוצר לאט לאט קרע, שההשפעה הגדולה שלו היא דווקא על העילויים בישיבות. אם עד היום העילוי היה מוצא בקלות בת עשירים שתפרנס אותו בזמן שהוא צועק כמה אסור לעבוד ועד כמה חמור העוון של אשה מפרנסת (נהיית מאן דאמר, אברך עושה עבודות של נשים). היום בנות העשירים מוצאות את עצמן עם חברותיהן המודרניות ואין להן עניין בבעל עילוי ותורני, וככה לאט לאט מתהדקת הטבעת סביב המחנכים (שאיכשהו צריכים לדאוג לפרנסת ילדיהם..).
אני כותב בלשון הווה על דברים שקורים לאט ובקצב לא אחיד, אבל לדעתי זה רק עניין של זמן שעוד ועוד מעוזות ייכבשו באותה שיטה. מה תהיה התוצאה? קשה לדעת, אבל אני מעריך שכשתהיינה הרבה אופציות הכל יהיה נוח יותר לכולם.