על הקשר בין דמוקרטיה ליברלית להצלחה כלכלית

המדד המקובל ביותר לחירות הוא "דו"ח חירות בעולם"

במדד זה כל מדינה מקבלת  ציון בין 1 ל7 עבור חירויות פוליטיות,, וטווח ציונים דומה עבור חירויות אזרחיות,

כאשר, ציון נמוך משקף חירות גדולה יותר.

את שני הציונים משקללים לממוצע משותף, כך שמדינה עם ציון בין 1 ל2.5 נחשבת כחופשית, בין 3 ל5 כחופשית למחצה, ואילו מעל 5 כלא חופשית.

בשנת 2017, נבדקו 195 מדינות וישויות פוליטיות, מתוכן 86 נמצאו חופשיות, 59 חופשיות למחצה, ו50 לא חופשיות. אגב, ישראל מקבלת את הציון של 1 עבור חירויות פוליטיות ו2 עבור חירויות אזרחיות, והיא כמובן נחשבת למדינה חופשית.

מדד זה מקובל ביותר, ונמצא בשימוש בקרב האו"ם, הבנק העולמי, וגופים נוספים, ונחשב כמדד מוביל לכימות דמוקרטיה.

קיימים מדדים ושיטות מדידה נוספים, אך קיימת קורלציה גבוהה בינו לבינם, ולכן גם מדידה בשיטות אחרות תיתן תוצאה דומה למדי.

ומכאן נעבור לדירוג הצלחה כלכלית.

הדרך המקובלת ביותר לכך היא בכמות התמ"ג (תוצר מקומי גולמי) לנפש, אך ראשית אזהרת טרחנות קלה. בחצי עמוד הבא אסביר על קצה המזלג איך מודדים תוצר לנפש. מי שלא מעוניין בפרטים, יכול לדלג ישר לשורת הסיכום.

מה זה תמ"ג?

סך הסחורות והשירותים שיוצרו במשק המקומי בתקופה נתונה (לרוב שנה).

חשוב לציין שזה מונח רחב יחסית שכולל גם שירותים שמתקבלים באופן אוטומטי מתשתיות נתונות, כדוגמת מגורים בבניין קיים, וכן שירותי ממשלה.

ניתן לחשב את זה בדרכים שונות. אחת מהדרכים היותר מקובלות היא דווקא על ידי חישוב הכנסות. סוכמים את הצריכה הפרטית, השקעות, צריכה ציבורית ויצוא, ומזה מפחיתים את היבוא.

די ברור כי ככל שבמדינה יש יותר תושבים, כך סך התמ"ג שלה יהיה גבוה יותר, ולכן גם מדינה של דלפונים כהודו תציג תוצר גבוה יותר מאשר מדינה קטנה שאזרחיה על פי רוב מבוססים כדוגמת שוויץ, ומשום כך נחלק את סך התמ"ג במספר תושבי המדינה ונקבל תמ"ג לנפש.

כיון שכל מדינה מחשבת לפי המטבע שבה היא משתמשת, בשביל להשוות בין כל המדינות, עלינו לבצע השוואה זו במטבע אחד. דרך אחת לבצע זאת, היא על ידי השוואה על בסיס שער החליפין, שבו כביכול נמיר את המדידה של כל מדינה שבוצע במטבע שלה, במטבע אחיד - לרוב דולרים.

החיסרון בשיטה זו היא בהבדלים ביוקר המחיה בין מדינות, כל תרמילאי ישראלי יודע כי כוח הקנייה של דולר אחד בהודו גדול בהרבה מכוח הקנייה שלו בישראל. ולכן הדרך היותר מקובלת היא השוואה על בסיס כוח הקנייה של כל מטבע.

לסיכום: מחשבים את התוצר הכולל של המדינה, מחלקים אותה במספר האזרחים, ומשקללים לפי כוח הקנייה המקומי.

יש מספר מוסדות בינלאומיים שמבצעים את ההשוואה בין הכלכלות של המדינות, בקישור הזה תוכלו לראות רשימות של מדינות לפי תמ"ג משוקלל  לנפש מתוך אתרי הcia, הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומי. כל אחת מהרשימות מבצעת חלוקה קצת שונה למספר מדינות וישויות, וגם חישוב קצת שונה של התמ"ג, אם כי יש מתאם גבוה בין כולם.

מטעמי נוחות בחרתי ברשימה של קרן המטבע הבינלאומי (International Monetary Fund) , וזה בגלל שהוא מחלק את ה"עולם" ל186 מדינות ועוד 5 ישויות, כך שמקבלים מספר קרוב לחלוקה של דו"ח החירות העולמי, כך שקל להשוות בין המדינות בשתי הרשימות. לטובת קוראים יראי ה' שלא עברו על חרם הקדמונים הנורא על לימוד שפות זרות, ניתן למצוא רשימה שמבוססת על אותם נתונים באתר העברי של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

לצורך הדיון בחרתי ב50 המדינות עם התמ"ג לנפש הגבוה ביותר, ככאלו שכדאי לבדוק האם יש מתאם להצלחתן הכלכלית לבין שיטת הממשל שלהם. נציין שמדינת ישראל נמצאת במקום ה38, בתקווה להישאר בקבוצת המדינות המפותחות, עם שאיפה לטפס למעלה.

אם נניח לרגע שאין קשר בין הצלחה כלכלית לשיטת ממשל. אז היינו מצפים למצוא ברשימת ה50, את אותה התפלגות, פחות או יותר של מדינות חופשיות, חופשיות למחצה ולא חופשיות שקיימת בכל 195 המדינות והישויות. במקרה כזה 44% מהמדינות היו חופשיות, והיתר לא חופשיות וחופשיות למחצה.

במציאות המצב כמובן שונה לחלוטין. 84% מאותן מדינות מצליחות, מוגדרות בדו"ח החירות העולמי כחופשיות.

כשעושים זום-אין לרשימת המדינות, התמונה אפילו קיצונית יותר, וזה בגלל המאפיין הבולט של המדינות הלא חופשיות שנמצאות ברשימת 50 המדינות העשירות.

להלן 7 המדינות: קטר, ברוניי, איחוד האמירויות, סעודיה , בחריין, עומאן, גינאה המשוונית.

כמדומני שכבר בשלב זה חלק מהקוראים מזהה את התבנית. הבסיס של כלכלת כל 7 המדינות הוא משאבים טבעיים- בעיקר נפט וגז, בניגוד לכמעט כל המדינות העשירות האחרות  (חוץ מכווית החופשית למחצה וטרינדד וטובגו החופשית) שמשאביהן הטבעיים מהווים חלק קטן מהתוצר הלאומי.

תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 03/10/2017 08:43:35

תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 03/10/2017 08:44:20

סמיתי הציע שהאירופיות היא הגורמת לעושר, וכנראה בגלל הוותק של אותן מדינות שצברו את הונן כבר במאה ה19 ובמחצית הראשונה של המאה ה20.

אם נעיין שוב בדירוג העושר של המדינות, נוכל לראות שרבים מהן אינן אירופיות והפכו למדינות מפותחות רק בעשרות שנים האחרונות. אומנם, בהשמטת המדינות האירופיות, גדל שיעורן של המדינות החופשיות למחצה, בעיקר הונג- קונג ומקאו בעלות המסורת הדמוקרטית ש"נבלעו" לאחרונה בסין, וסינגפור בעלת האופי הסמכותי, אך כפי שציינתי כבר, הדיקטטורות היחידות שנמצאות בה, הן כאלו שצברו את בסיס הונן ממשאבים טבעיים. אין ולו אחת שעשתה זאת בדרך המקובלת.

כדאי להדגיש שלמרות שבמדינות אסייתיות, לעתים משטרים סמכותיים - דמוקרטיים למחצה מגיעים להישגים כלכלים נאים, אך אותן מדינות מאופיינות בדרך כלל ב"דיקטטור נאור", ששם את הצמיחה הכלכלית בסדר עדיפות עליונה, ומנהל את המדינה ביעילות מופתית, תוך ביצוע וקידום פרויקטים ושינויים מבנים במהירות שלא תמיד אפשרית בחברה דמוקרטית. בהתייחס לחברה החרדית עלינו לשאול כמובן את השאלות הבאות, האם הנהגתה אכן מעלה לראש סדר העדיפויות את נושא הצמיחה הכלכלית, והאם אותה הנהגה שמורכבת מאינספור רבנים, אדמו"רים, חצרות וכו' מתנהלת בצורה יעילה ורוצה ויכולה לקדם ולבצע פרויקטים, רפורמות ושינויים מבניים במהירות מקסימלית.

כמדומני שהתשובה ברורה.

בדיקה ברשת - בפורומים וכתבי עת, של מהות הקשרים בין כלכלה מצליחה, דמוקרטיה ומאפיינים אחרים כדוגמת קפיטליזם, השכלה ו"מודרנה"  מכניסה למים שאין להם סוף של דיונים וויכוחים סוערים.

אך כיון שפורום זה עוסק בעיקר בנושאים שקשורים ל"חרדיות", אז כפי שהעיר מימוני, הסיבה פחות חשובה מקיומו של מתאם. במדינה חרדית, אנו צפויים לדיקטטורה ולעוני. לא מדובר רק בתחזית, אלא כפי שכתבתי באחת מתגובותיי הקודמות, גם כיום ההכנסה נטו (לא התוצר לנפש) של חרדי, היא מחצית מזו של יהודי לא חרדי, וזה למרות שהחברה החרדית חלק ממדינה מפותחת עם מערכת רווחה מבוססת קצבאות..

מדוע כבר כיום החרדים עניים?

להערכתי זה נובע בעיקר מהסיבות הבאות:

1. אחוז ניכר מהגברים בגיל העבודה אינו עובד.

2. הנשים שכן עובדות, עובדות פחות שעות בשבוע ביחס לנשים אחרות. הסיבות לכך טיפול בילדים, חופשות לידה, שמירת היריון

3. שכר נמוך יותר עבור אותה שעת עבודה. בעיקר בגלל השכלה והכשרה מקצועית נמוכה יותר, אך גם בגלל העדר קשרים מתאימים.

4. בחירה במספר מקצועות מצומצם ובאווירה חרדית ו\או סמוך לבית, בעיקר מסיבות דתיות.

5. חלק גדול מאוכלוסייתה מתחת גיל העבודה בגלל ריבוי ילדים. ניתן לראות כי מספר הלידות של אישה חרדית גדול אף יותר ממדינות אפריקה העניות. במדינה חרדית, מעבר לשיעורם הנמוך של מפרנסים, אנו צפויים גם לפיצוץ אוכלוסין בשטח שגם כיום הוא מהיותר צפופים במדינות המפותחות.

האם שיטת הממשל החרדית משפיעה כבר כיום על העוני?

בעיקר בשימור האידאולוגיה ויצירת אותם דפוסים שמייצרים את העוני, ולא בניהול לא יעיל ומושחת של הכלכלה, בגלל שהמשטר הכללי בישראל עדיין דמוקרטי וליברלי.

מה יקרה במדינה חרדית?

כפי שציינתי בתגובה קודמתי, יש הבדל גדול יותר בין עובדים זהים במדינה מפותחת ולא מפותחת, מאשר עובדים שונים באותה מדינה, ולכן במדינה חרדית העוני יוחמר בסדר גודל, בפרט שחלק גדול מהמגזר אינו עובד כלל, ואחוז יחסית גבוה מההכנסות הן מקצבאות. ניתן להוסיף לזה את הקצאת המשאבים הרבה לדת, מגבלות וביורוקרטיה של מאבקי חצרות,  ועדות רבנים/פיקוח/צנזורה, נפוטיזם משחית ,ואת ההשפעה (אם היא אכן משפיעה) של צורת השלטון הלא דמוקרטית, וקיבלנו קטסטרופה, וזה עוד לפני שנגענו בכלל בצורך הקיומי שלנו בצבא, שצעירי המגזר לא ממש מתגייסים אליו.

לא נעים לסיים בנימה כה שלילית, אך עדיף ראייה מפוכחת של המציאות, מאשר לטמון את הראש בחול.

תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 02/10/2017 14:03:50

כהמשך לתגובתי, אבחן כאן את המתאם בין דמוקרטיה ליברלית לתחומים אחרים שהצעת לבדוק.

נאורות: לא ידוע לי על מדד מקובל לנאורות, אם נקבל את ההגדרה של קאנט "העז לחשוב ללא הדרכת הזוולת" לנאורות, אז מדידה של חירות הדיבור והמחשבה היא התחלה טובה. למען האמת, "דו"ח חירות בעולם" שעליו אנחנו מתבססים מחשב ציון משוקלל מחירות פוליטית ואזרחית. חלק מהחירות האזרחית מורכבת מחופש העיתונות. יש מתאם גבוה בין החירות האזרחית לזו הפוליטית. להלן גם קישור למדד חופש העיתונות של מדינות, שגם משקף את אותו קשר חיובי.

הצעת לבדוק את מידת חירות הדיבור והמחשבה הקיימת בציבור החרדי. אני חושב שהתשובה ברורה למדי.

לפי האידאולוגיה החרדית, את ההכרעות הפוליטיות והאזרחיות בחייהם של האנשים אמורים לקבל גדולי התורה, ואילו לשאר האנשים יש רק זכות הצבעה, לא בחירה, וככל שהגוף הפוליטי חרדי בעיקרו, כך ינסו לבטל בו אפילו מראית עין של בחירות "למען השלום" (ע"ע ב"ב, קרית ספר)

גם לגבי חופש העיתונות והמחשבה התמונה די דומה. לפי המודל החרדי הרצוי, עיתון צריך להיות "מטעם" ומפוקח ומצונזר על ידי ועדת רבנים. לא מדובר רק באידאה, אלא בניסיונות שונים לאכוף עיקרון זה. בתחילה ניסו לחסל את השבועונים, אחר כך את האתרים החרדים, כאשר קו החזית היום הוא הסמארטפונים. ניסיונות אלו נכשלו ברובם, בגלל העדר יכולת אכיפה חוקית ומשטרתית מחמת היותנו ב"גלות בתוך יהודים", אם כי לא בוחלים באמצעים אפקטיביים אחרים, בעיקר ענישה של ילדים באי קבלתם למוסדות חינוך בגלל הוריהם.

בקיצור, מי שלא מוכן לקבל את קיומו  של הפורום שמותר להזכיר את שמו, לא יאפשר את קיומו של זה שאסור להזכיר את שמו…

לסיכום מצב חירות המחשבה והדיבור במגזר, נצטט שוב את הגדרת קאנט לנאורות "העז לחשוב ללא הדרכת הזולת", וכל מילה נוספת מיותרת.

הישגים מדעיים ואינטלקטואליים: המתאם פה חד אף יותר. בדקתי את זה בשתי דרכים.

1. דירוג מספר זוכי פרס נובל ביחס לגודל המדינה. כמעט כל המדינות והישויות המובילות בה הן דמוקרטיות. גם הדיקטטוריות החריגות, הן ברובם בגלל זכיות בפרס נובל לשלום, שלא מעיד בהכרח על יצירתית מדעית או אינטלקטואלית.

2. ניסיתי גם לבדוק את מספר הפרסומים הממוצע לאדם בכתבי עת מדעיים במדינות השונות. לא הצלחתי למצוא רשימה כזאת, אך מצאתי רשימה של 40 המדינות שמדעניהם פרסמו הכי הרבה מאמרים מדעיים, כאשר הרשימה עצמה ממוינת לפי מספר פרסומים לנפש. ראוי לציין כי בגלל שתנאי הכניסה לרשימה הוא מספר הפרסומים הכולל של המדינה, ניתן לראות בה גם מדינות לא דמוקרטיות נחשלות עם אוכלוסייה גדולה, אך בדירוג הפנימי של הרשימה שמבוסס על פרסומים לנפש, הן מגיעות למקומות האחרונים.

מוסריות של חברה: כפי שציינת, אין קריטריון ברור לדירוג מוסריות של חברה. בעיני רבים הפגיעה בחירות ושוויון שקיימת בדיקטטורות אינה רק לא מועילה, אלא פגומה מוסרית במהותה. מדינה שבה לנשים אסור לצאת מהבית ללא מלווה או לנהוג במכונית, ושאדם מושלך לכלא כי פגע בכבוד הדיקטטור, ושילד מופלה בקבלה לבתי ספר על סמך מוצא הוריו או כחלק מענישה קהילתית נגדם, היא חרפה מוסרית, לא פחות מכך שהיא מובילה לנחשלות.

אם נדרג לפי עבירות פליליות, כיוון שחלקן לא מדווח, משום כך נהוג לבדוק לפי מספר רציחות נמוך לאדם, בהנחה שרצח על פי רוב מדווח, או לפחות ניתן לבצע הערכה למספרם. במדינה שאפילו אין אפשרות להעריך את מספרם, ברור למדי שאין צורך להמשיך לדון בה....

להלן דירוג מדינות לפי מספר רציחות למאה אלף איש. ניתן לראות שגם בה יש מתאם חיובי בין מספר רציחות נמוך לדמוקרטיה ליברלית, בעיקר כשבודקים את המדינות הפחות אלימות, אם כי הקשר חלש יותר.

ראוי לציין כי בהתייחס לחברה החרדית, יש בה מעט מאוד מעשי רצח, שוד וכדו', אם כי לא מעט עבריינות מינית, והרבה עבירות על חוקי המדינה, כדוגמת אי-תשלום מס וכדו'.

חלק מזה נובע מה"גלותיות" החרדית. הרי החברה היהודית של סוף בית שנח הייתה אלימה למדי.

השאלה המתבקשת, האם מצב זה יישאר אם וכאשר החרדים ייהפכו לרוב השולט. בפרט אם נוסיף לזה את הכוח המשחית, והקריסה הכלכלית הצפויה, כך שהעתיד פחות ברור.

איכות חיים: מדובר בהגדרה קצת אמורפית. אך להלן דירוג מהתוצאה הראשונה בגוגל ל"life quality ranking". מיותר לציין כי גם כאן במקומות הראשונים נמצאים מדינות חופשיות שפגשנו בצמרת כמעט כל הדירוגים האחרים שהוזכרו.

תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 01/10/2017 02:09:20