איוב כא: אין שכר ואין עונש

הגענו לסיום המחזור השני. רשות הדיבור המסכם, כרגיל, לאיוב.

בנות איוב לא היו יהודיות ואביהם נתן להם נחלה ולא אלוקים או המלך או הנשיא "כִּי אַתָּה, תַּנְחִיל אֶת-הָעָם הַזֶּה, " שוב אי הבנת הנקרא.

" וְלֹא נִמְצָא נָשִׁים יָפוֹת כִּבְנוֹת אִיּוֹב בְּכָל הָאָרֶץ ,
וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם נַחֲלָה בְּתוֹךְ אֲחֵיהֶם. "

בבקשה הבנה בנקרא:

"כִּי אַתָּה, תַּנְחִיל אֶת-הָעָם הַזֶּה, "

תן להם נחלות !

כָּל-מָקוֹם, אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ כַּף-רַגְלְכֶם בּוֹלָכֶם נְתַתִּיו לכלל ולא לכל פרט. הבנה פשוט בנקרא.

מיימוני,

לא היכולות של הכלכלה יכולות או לא יכולות לתת נחלה לכל אדם, כפי שכלכלנים אופנתיים רגילים לומר בגונבם את דעת הציבור, אלא כלכלה היא פועל יוצא של רצון ומידות של הכלל והפרט, ורצון ומידות של הכלל והפרט אמורים להיות תלויים בקיום והלכת בדרכיו. על-כן רבי מנשה מאילייא היה אומר: כל עוד יש בעולם ולו תולעת לחוצה בנקיק סלע, אין אדם רואה טובה בעולם. זה המוסר האמתי של התורה כולה כתורת חסד דורשת צדק עושת שלום.

לדוגמא, עיין תקנת הלל הזקן (להשבת בתיהם של לווים עניים שאיבדום בעל כורחם לחזקתם):

מילה אחרונה בנושא. בפ' ויצא אומר ה' ליעקב. הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה. כלומר רק את הארץ אשר אתה שוכב עליה= הקבר. אותה אני נותן לך על היתר אתה צריך לעמול בידך ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה. אתה ולא אני אעשה את העבודה בשבילך.

אליקים

יפה כתבת. יתכן שיש להעיר פה ושם על דבריך, אבל אני מסכים עם הגישה העקרונית. מקוה שיהיה לי זמן להתייחס בפרוטרוט.


שלישישי


הנה המייל שלי. חשבתי שהוא ידוע לכל.

[email protected]

(השם המוזר נובע מכך שהיה לי מייל שנפרץ ופתחתי חדש לשעה קלה כדי לסדר את הענינים, וזה המייל שנשאר. יש כאן לקח גדול, מוסרי, מן הסתם, לחשוב גם על צעדים קטנים והמחיר שלהם. הרי זה כזה מייל מוזר).

שלישישי וירוחמ

המשאלה שלכל אדם יהיה בית משלו, ואולי גם שדה משלו, כמו שנאמר "איש תחת גפנו ותחת תאנתו", האם אפשר לקיים אותה בזמן הזה?

האם היכולות של הכלכלה מאפשרות לתת כזה דבר לכל אדם?

האם אפשר והאם ראוי לחייב בעלי ממון ונדל"ן לתת דירות לחלשים שאין להם?

האם אפשר לסייע יותר למי שאינם בעלי ממון אבל מוכנים לעבוד קשה להגיע לדירה?

ומה עם זה שדירה אינה בהכרח על קרקע אלא חלק מבית משותף?

כל השאלות האלו מעסיקות גם כלכלנים, שאולי יש להם כלים להעריך מה אפשר לעשות כדי לעזור, והוגי דעות, שעוסקים בשאלה האם למדינה או לחברה או לישות מופשטת כזו יש זכות (להבדיל מיכולת) לקחת מהחזקים ממונית ולתת לחלשים.


כאשר נכנסו עם ישראל לארץ, הם חילקו ביניהם את האדמות שהצליחו לשחרר או לעבד. אחר כך, לפי התיאוריה, האדמות חולקו בין בני המשפחה שנשארו יחד. רוב הפרנסה היה כנראה מן השדות האלו.

היום מקור ההכנסה הראשי שונה, לא מן האדמה. אם כי עדיין גידולים חקלאיים הם בסיס למזון שלנו. גם אין צורך בהשקעת עבודה בחקלאות בסדר גודל של פעם. היום יש טכנולוגיה.

צורת הדיור שונה. וחלוקת הרכוש היתה שונה בעם ישראל כבר מאז שובם לארץ.

כיצד עלינו לפרש וליישם את האידיאל שמציגים לנו הפסוקים על שיבת אדם לנחלתו? באיזו מידה חייב אדם לתת משלו לחלש? האם התורה תומכת/מתנגדת/אינה מביעה דעה על הגישה הסוציאליסטית, שאומרת שיש לקחת מבעל היכולת כדי לתת למי שאינו כזה?

כל השאלות האלו שהעליתי כאן אינן ממינו של האשכול, אבל הן חשובות מאד. אולי כדאי לפתוח עליהם אשכול משלו. אם אוכל אעתיק את הדברים כדי לעשות סדר באשכול חדש.

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");