היצדק אנוש עם א-ל?
(ב) הַמְשֵׁל וָפַחַד עִמּוֹ עֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו:
לאלוקים השלטון והיראה.
ועם זאת – הוא גם מקור השלום.
הכל ממנו.
אכן, זו אפשרות אחת. אפשרות אחרת תהיה לפרש ברוח המדרש של חז"ל כי הקב"ה שילב דין וחסד בבריאת העולם. אלו שתי מידות סותרות, ולכן האלוקים כופה עליהן שלום.
בעוד הפירוש הראשון קרוב יותר לפשט הפסוקים, הפירוש השני מחבר את הפסוק לטענותיו של איוב. אתה, איוב, מתלונן שאינך רואה טוב לצדיקים ולא עונש לרשעים. אז דע לך שאלוקים אינו יכול לגמול מייד כי אז הרשעים יכלו ומי יודע מה יהיה עם הצדיקים. לכן אלוקים מאריך אף והצדיקים צריכים להצטייד באותה מידה, ולהם זה כמובן הרבה יותר קשה.
ואולי יש גם רמז עבור איוב. אלוקים עושה שלום, ואתה עושה מלחמות. איתנו, חבריך, ועם אלוקים...
(ג) הֲיֵשׁ מִסְפָּר לִגְדוּדָיו וְעַל מִי לֹא יָקוּם אוֹרֵהוּ:
אין קץ לברואים המופלאים שברא אלוקים. המונח "גדודיו" שנשמע מודרני אכן מתייחס לאלו שאלוקים נתן להם מעמד, אבל אלו יכולים להיות מלאכים או כוכבים.
הביטוי השני קשה מאד. כל הפרשנים מסכימים כי "אורהו" זו הרחבה פיוטית ל"אורו". וחלק הפסוק הזה בא לומר כי אור האלוקים מגיע לכל מקום, ואפשר שזה אור השמש ואפשר שזה האור האלוקי המאיר את נשמת האדם...
ואפשר גם שזה בא לומר שאלוקים רואה מה קורה בכל מקום, גם בליבו של האדם.
הרשו לי להציע אפשרות נוספת. "אורהו" מלשון מקלל. ואז החלק השני בפסוק עומד בסתירה לפסוק הקודם ולחלק הראשון כאן. כל אלו נפלאות האלוקים – אבל יש מי שעדיין יקלל את האלוקים.
כולנו יודעים מי זה...
(ד) וּמַה יִּצְדַּק אֱנוֹשׁ עִם אֵ-ל וּמַה יִּזְכֶּה יְלוּד אִשָּׁה:
מה צריך לומר כאן?
ובכל זאת, גם אם האלוקים הוא מעל להבנתנו, זכרו את דברי מיל שצוטטו בפרק הקודם. מה טעם לדבר על טובו של האלוקים אם אין רואים זאת ומבינים זאת?
את אלוקים אי אפשר להבין. אבל יש לנו בהחלט ציפיות מטובו ומצדקו!
(ה) הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל וְכוֹכָבִים לֹא זַכּוּ בְעֵינָיו:
אם בודקים היטב, במבט א-לוהי, אזי אפילו הברואים הגדולים והמופלאים כמו הירח והכוכבים – השוו לפרשת בראשית, בה אנו למדים שאלוקים ברא אותם בתשומת לב אישית, מיוחדת – גם הם אינם בדיוק מושלמים.
(ו) אַף כִּי אֱנוֹשׁ רִמָּה וּבֶן אָדָם תּוֹלֵעָה: פ
אז מה יכול אדם לומר?
למעשה, אפשר היה לטעון הפוך. אם אנו בני האדם איננו מושלמים, האם זו סיבה לזלזל בעצמנו או להפך, להכיר בערכנו על שאנו לא מושלמים אבל עדיין משתדלים?
אמנם, כוונתו של בלדד נראית ברורה, והיא חוזרת על המסרים של הרעים מן הפרקים הקודמים.
אלוקים מושלם. נעלה מתפיסת האדם. האדם, ובכן האדם במה נחשב הוא?
