| נשלח ב-19/12/2017 22:48 |
 |
| |
מי הוא זה "דיקרנוסא"?
מאת אדיר דחוח-הלוי
בליל ראש השנה כולנו שומעים את "תפילת הפרנסה" בבית-הכנסת. קריאתה הפכה למנהג קבוע, אך השנה בבית-הכנסת שבו התארחתי החזן הגדיל לעשות וקרא אותה בקול מבעית מחריש אוזניים, ועמד שניות ארוכות לפני המלה "דיקרנוסא" כדי "להרהר" בה (כמו שכתוב בסידורים). המקור לתפילה זו הוא בספר "פרי עץ חיים" (שער העמידה, יט) שחיבר חיים ויטאל (1542–1620) תלמיד האר"י.
מי הוא זה "דיקרנוסא" הזה? ובכן, בתפילת הפרנסה נאמר: "עשה למענך ולמען קדושת המזמור [...] ולמען השמות הקדושים הנזכרים בו [...] ולמען שם הגדול והקדוש 'דיקרנוסא' היוצא מפסוק 'וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי' [מלאכי ג, י]". יוצא אפוא, שמחבר תפילה זו סובר שהוא שם משמותיו של הקב"ה. ואכן, הממסד הרבני בימינו מאמץ גישה זו, להלן שלוש תשובות בענייננו של רבנים בעלי שם שמופיעות באינטרנט:
א) רב אחד נשאל האם מותר לומר את השם המופיע בספרים (דיקרנוסא) או רק להרהר בו? והשיב: "אסור בהחלט לבטא את השם הקדוש בשפתיים, כמו כל שמות הקודש".
ב) רב אחר קובע: "השם הקדוש 'דיקרנוסא' הוא משמות הקודש של בורא עולם ושם זה מסוגל לפרנסה, ואין מבטאים את השם, אלא במחשבה בלבד".
ג) ורב שלישי נשאל, כיצד יוצא השם הקדוש "דיקרנוסא" מהפסוק "והריקותי לכם" וכו'. והשיב: "ו֒הר֒י֒ק֒ותי לכם ברכה עד בלי ד֒י, נ֒ס֒ה עלינו א֒ור פניך", כלומר לדעתו מדובר בשם קדוש שאותיותיו מובאות בפסוק.
שמות הקודש של ה' יתברך
הרמב"ם בספרו הקדוש "מורה הנבוכים" (א, סב) מבאר מהם שמותיו של הקב"ה. שֵׁם המפורש הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א: "ואינו ידוע אצל כל אדם היאך לבטא אותו [...] והיו בעלי החכמה מוסרים הדבר זה לזה". והיה עוד שֵׁם בן 12 אותיות "שלא היה שֵׁם אחד, אלא שנים-שלושה שמות סך כל אותיותיהם שתים-עשרה, והיו מכנים בו [...] כמו שאנו מכנים היום באל"ף דל"ת". "והיה עוד שֵׁם בן 42 אותות [...] והיו אלה מספר מלים סך כל אותיותיהם שתים-וארבעים".
נמצא שישנו שם המפורש, כינויו במלת אדנות, ועוד שני שמות שנועדו להוסיף וללמד על "עניינים אלהיים מכלל העניינים שהם סתרי תורה". כלומר, כל שמותיו של הקב"ה נועדו ללמד עניינים אלהיים שהם בגדר סתרי תורה, כדי שנתרומם למעלת ידיעת השם ולא כדי שיעשו עמם "כישופים". וזה לשון הרמב"ם שם (א, סא):
"ואל יעלו על לבך הזיות כותבי הקמיעות, ומה שתשמע מהם או בספריהם הטפשיים, שֵׁמות שהם מצרפים אותם שאינם מורים על שום עניין כלל, וקוראים אותם 'שֵׁמות', ומדמים שהם צריכים קדושה וטהרה [או שאסור לאמרם ומותר רק להרהר בהם...], ושהם עושים נפלאות, כל הדברים הללו סיפורים שאין ראוי לאדם שָׁלֵם לשמעם, כל שכן לסבור אותם". ומוסיף הרמב"ם ומלמדנו כיצד התפתחה תעשיית "שֵׁמות הקודש", וזה לשונו שם (א, סג):
"וכאשר מצאו האנשים הָרְשָׁעִים הַבְּעָרִים את הלשונות הללו, מצאו מקום לְשַׁקֵּר וּלְדַבֵּר, שמצרפים איזה אותות [=אותיות] שירצו ואומרים שֵׁם זה פועל ועושה אם נכתב או נאמר באופן פלוני [כביכול נועד לכישופי ולחשי המכשפים], ואחר כך נכתבו אותם הַכְּזָבִים אשר בדה אותם הרשע הַבַּעַר הראשון, והגיעו אותם הספרים לידי הכשרים החלשים הפתאים אשר אין להם קנה מידה להבחין בין אמת ושקר והצניעום, ונמצאו בעזבונם, וחשבו בהם שהם אמת, כללו של דבר 'פֶּתִי יַאֲמִין לְכָל דָּבָר' [משלי יד, טו]".
כלומר, לפי הרמב"ם הראשונים שייסדו את תעשיית כִּישּׁוּפֵי שמות ה"קודש" הם בגדר "רשעים" (ואין זו גוזמא, שהרי מכשף הוא בגדר עובד עבודה-זרה וחייב כרת וסקילה: "כי המכשף הוא עובד עבודה זרה בלי ספק" (מו"נ ג, לז)), ואלה שבאו אחריהם ודעתם חלושה כדי להבחין בין אמת לשקר, הם בגדר "פתאים".
מקור השם "דיקרנוסא"
נראה שמקור השם הוא בלטינית ויש לחלקו לשני חלקים: "די-קרנוסא". המלה "די" בלטינית היא "אלהים" או "אל", ואילו "קרנוסא" היא "קרניס" בלטינית שהיא "בשר", כלומר "די-קרניס" בלטינית היא "אל בשר". אגב, כל מי שיודע מעט אנגלית ייזכר מיד במלה Carnivore שמשמעותה "אוכל בשר", הארי לדוגמה נכלל בקבוצת בעלי החיים הטמאים אוכלי הבשר.
זאת ועוד, ייתכן מאד שהמלה "קרנוסא" היא שילוב של שתי מלים בלטינית: "קרניס" ו"סאנגוּוִיס", "קרניס" הוא כאמור בשר בלטינית, ו"סאנגוּוִיס" הוא דם. כלומר, "די-קרניס-סאנגוויס" הוא "אל בשר ודם". אלא, שכנראה בשל הקיצור הושמטה סוף המלה השלישית ונותרנו עם "די-קרנוסא" – "אל בשר ודם", כאשר היו"ד השנייה התחלפה בוא"ו.
מי הוא זה ואי זה הוא אותו "אל בשר ודם"? ובכן יש רק אחד שטוענים שהוא אל מבשר ודם והוא יש"ו. אם כך, יש לפנינו השפעה נוצרית שחדרה לתוך דת משה ולתוך סידור התפילה וחובה לבערהּ מקרבנו. וכי יעלה על הדעת שבליל ראש השנה, באותו רגע מרומם שבו פותחים את ההיכל לתפילת הפרנסה שנאמרת בדבקות עילאית, דווקא בשיא ה"קדושה" הזו נטמֵאת מחשבתנו בזוהמת העבודה הזרה? יהי רצון מלפניך לבער את העבודה הזרה מקרבנו, זו הגלויה המתועבת ואף זו הנסתרת הערמומית העוטה רדיד יהודית.
ונסיים בדברי האמת של הרמב"ם בחומרת ייחוס הגשמיות לבורא יתעלה, וזה לשונו בספרו "מורה הנבוכים" (א, לו): "ואתה דע, שכל זמן שתהא בדעתך גשמות או מאורע ממאורעות הגוף [ביחס לבורא עולם], הנך מקנא ומכעיס וקודח אש ומעלה חֵמָה ושונא ואויב וצר יותר חמור מעובד עבודה זרה בהרבה".
תודה ליהודי יקר עלום-שם שהפיץ סרטון ביוטיוב על מקור השם "דיקרנוסא" והאיר את עינינו.*** הועתק מכאן
תוקן על ידי דרום_חוקר ב- 19/12/2017 22:55:06
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 14:55 |
|
| |
זו אכן לא תשובה מדויקת, אבל הבנתי את הכיוון (אם כי יכולתי לנחש לבד)
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 14:14 |
|
| |
| I_N_RUBIN כתב: |  | | חי אלוהים שלא ידעתי על יוסף פאור ולא שמעתי את שמעו, עד שאיזה לקטור-קאקער של ספרי "מה שאלוהים לא יכול" (של מוסד ביאליק כמדומני) כעס על לגלוגי על הקבלה שם וכתב כי קדמני יוסף פאור והיה עלי להזכירו... אז חיפשתי על האיש באינטרנט. ימים טובים הגיעו - יוסף פאור הפך לסמל ההתנגדות לקבלה... ואתה שוטנג, לא הבנתי למה כה חרה אפך על ספקולציה ש'דיקרנוסא' מקורו בספרדית? הרי כבר ר' יעקב עמדין כתב על דרשת הזוהר על 'אשנוגה' כי מקור השם בספרדית, ושם לפחות הרי אכן כך הוא. |
|
מכמה הוצאות ספגת חרפות עד שמצאת את הפראיירים?
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 07:38 |
|
| |
לא כעסתי על הטיעון שדיקרנוסא הוא בספרדית, הרי כבר מצאנו שמות אחרים כאלו, כשהמפורסם ביניהם הוא מטטרון, וכמו שהעירו אחרים. אלא כעסתי על ההצעה שהמקור הוא באיזה שהוא אל פגאני או נוצרי, והזלזול והלעג במאמיני הקבלה, והיהירות וההתנשאות של פעור ודומיו.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 00:30 |
|
| |
אמרתי ר' ראובן מרגליות בספרו שערי זהר, לא האדר"ת בישורון.
בכל מקרה, אני לא חושב שיש כאן משהו מחייב. טענתי על פעור וההולכים בדרכיו הנלוזות, שלבוא ולטעון שהשם הוא נוצרי או מה לא, הצעה זו מופרכת לחלוטין.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 00:07 |
|
| |
אני מקוה שצ'וטאנג לא יקפיד עלי אם אעיר כי הרב המחבר, שהיה ידוע כתלמיד חכם גדול, הוא עצמו משתמש במילות הסתייגות כמו "אולי איסרא זה מזל" וכי "אין אתנו יודע עד מה" וכי המקור העיקרי שאין הוא מטיל בו ספק הוא מימרה של חז"ל במסכת פסחים, שבה ראוי לעיין מצד עצמה, והמחבר קובע כי "נאמנים עלינו דברי חז"ל" בכך, אבל כמדומה שיש אסכולה נכבדה של מפרשים מן הגאונים ואילך שאינם רואים באמירות מסוג זה אמונה מחייבת.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 00:04 |
|
| |
ב"יהי רצון" ב"אבינו מלכנו כתבנו בספר פרנסה וכלכלה" "למען שם הגדול והקדוש דיקרנוסא". נאמנים עלינו דברי חז"ל בפסחים ד"איסר דמזוני נקיד שמיה" ואולי "איסרא" הוא מזל והוא ענין אחר משר הממונה על המזונות, ואין אתנו יודע עד מה.
עד כאן העתקה מדברי האדר"ת המובאים בישורון בפרוייקט השו"ת.
|
|
|
|
| נשלח ב-22/12/2017 00:00 |
|
| |
שאלת תם:
מיהו ומהו והיכן נזכר אותו דיקרנוסא?
ניסיתי את פרוייקט השו"ת. וכל מה שמצאתי הוא:
דִיקַרְנוֹסָ"א הוא שם הפרנסה, בגי' חת"ך עם ג' אותיותיו, והנה הוא בגי' מפרנ"ס ע"ה, וניקודו יוצא מפסוק והַרִיקֹת"י [והריקותי לכם ברכה עד בלי די, מלאכי ג'] פתח חירק חולם, ומפסוק נְסָה [נסה עלינו אור פניך ד', תהלים ד'] שבא קמץ (הניקוד בגימ' ס"ב ב"פ א"ל). והנה זה השם עם הניקוד בגי' ז"ן ומפרנ"ס (הוא הכוונה מה שאומרים בברהמ"ז ז"ן ומפרנ"ס לכל) עיין בדברי הרמ"ז בפ' תרומה. והנה ידוע מזו"ן נקרא המאכל שצריך לכנוס לתוך פנימות הגוף, ופרנס"ה נקרא דירה ומלבוש שהם על הגוף למקיף, והנה הניקוד הוא החיות הפנימי של האותיות, והאותיות הם החיצוניות (בסוד כי רוח החיה באופנים [יחזקאל א כ] כמבואר בתיקונים). ע"כ הניקוד של זה השם בגימ' הז"ן, והאותיות בגימ' מפרנ"ס ע"ה כמש"ל, הבן הענין.
(אגרא דפרקא אות ריח)
המחבר הוא בעל "בני יששכר".
ר' צבי אלימלך שפירא מדינוב נולד בשנת תקמ"ה (1785). היה מתלמידיהם הקרובים של ר' יעקב יצחק הורוביץ ה'חוזה' מלובלין ושל אחרים מגדולי החסידות. רבו גילה לו שהוא משבט יששכר, ולכן קרא לספרו הגדול 'בני יששכר'. שימש כרב בכמה עיירות בפולין, ולבסוף במונקטש ובדינוב, שעל שמה נקרא. החל לשמש כאדמו"ר בשנת תקע"ה (1815).
(ביוגרפיה של ר' צבי אלימלך שפירא)
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 23:57 |
|
| |
ירוחמ
סליחה, שכחתי.
עסקנו בנושא של מי שעוצם עיניו בזמן התפילה.
הפתעת אותי. חידשת לי. גילית לי שיש כאלו שעוצמים עינים בזמן התפילה כדי לדמיין לעצמם כלפי מי הם פונים בתפילתם.
לא כן אני נוהג. ואני עוצם עינים בתפילה (אאוטינג נורא!)
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 23:54 |
|
| |
תלמיד חבר
איקון ירוק
ירוחמ
תודה
צ'וטאנג
1. מה הם המאפיינים של תלמיד חכם? אל תענה לי כאן. פתח אשכול, אם עדיין לא היה וגם אם היה.
2. אני באמת חושד שלפעמים אני כותב הרבה ואולי באמת המילים אינן מוסיפות כלום. אבל בשעה שאני כותב ובודק ומחליט לפרסם כאן, זה מפני שאני סבור שהן כן אומרות משהו.
אם תרצה להצביע על דוגמאות שבהן לא אמרתי כלום עם הרבה מלל, בבקשה, אנא תן לינק. אשמח לתקן את עצמי וללמוד.
יתכן גם שאוכל להצביע בפניך על תוכן שאולי נעלם ממך?
3. כתבת:
לקום ולהקשות על מליוני יהודים יראים ושלמים, שחלקם היו גאונים, חריפים ובקיאים, יראי שמים בתכלית, ששקדו לילה ויום על תלמודם,
דרכה של תורה ודרכו של כל בירור היא להציג שאלות. וכפי שחתול רשאי להסתכל במלך, כך רשאי כל אחד לשאול שאלה. להבדיל, גם התלמוד מלמד אותנו שלשאול "מנלן" זו לא עבירה אלא מצוות תלמוד תורה. ולפעמים כאשר אנו נתקלים בדעה שנראית סותרת למקורות מחייבים, אפשר אפילו להעז ולומר: "יסלח לו אדונו לרב פלוני על דבריו".
שמא מי שאינו מרשה לשאול שאלות, כנראה יש לו ממה לחשוש?
האם היותו של אדם גאון, חריף, ירא שמים, שוקד על תלמודו יומם ולילה, מבטיחה שהוא לא ייכשל לעולם, ואפילו בדבר גדול מאד? במיוחד אם אין הוא בקיא באותו תחום, או שהוא רגיל להסתמך על קודמיו ולא להקשות "מחוץ לקופסה" שהוא התרגל ללמוד רק בתוכה?
ולתהות אולי הם טועים ואתה צודק, זה אך ורק גאוה ולא שום שמץ של דבר אחר.
צר לי להטריח אותך, אבל אנו חוזרים על אותם דברים. ראשית, לא המניע שלי משנה כאן, אלא השאלה שזקוקה לתשובה. ושנית, אתה בא לאבחן את מניעי אפילו בלי להכיר אותי - רק על סמך מה שאני מעז להעלות שאלות?
והנה, אני בטוח שאתה כותב כל מה שאתה כותב מתוך יראת השמים שלך ומתוך אהבת לתורה ולגדולינו ולמסורתנו, ולכן אתה דן אותי ברותחין כיון שאני מעז לערער על המסורת, גם אם אני מקשה על אחד מאוחר שבה מתוך חלק עתיק יותר שלה.
אם תשים לב, לא טענתי שאני חכם יותר מכולם או יודע יותר מאחרים. לא טענתי מימי כאן: קבלו דעתי כיון שלמדתי ואני יודע. לכל דבר אני משתדל לציין מקור. אפשר להציע קריאה אחרת של המקורות שאני מביא, ואשמח לראות זאת ולבדוק.
כן העליתי פעמים רבות שאלות מהסוג הבא: הנה טקסט שחיבר פלוני אלמוני, שמוחזק אצלנו החרדים לאדם גדול. והנה מקורות שסותרים או אינם תומכים בדבריו. איך אפשר ליישב את השאלות האלו? ואם יש מקור שקובע כי מי שאומר דבר פלוני ופלוני הוא בגדר, נניח, אפיקורס או מאמין בעבודה זרה, איך ניישב את הטקסט ואיך נתרץ את מחברו אל מול הסתירות כלפי מקורות אחרים מחייבים לא פחות ואולי יותר?
כמדומה לי שאלו הטענות שאני מעלה תמיד.
אתה מוזמן להסביר לי את דעתך, ואולי מישהו משנינו ישנה את דעתו.
האם זו דרך גאווה או דרך לימוד ובירור?
אני מחכה להסבר. (אולי גם זו גאווה?)
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 15:25 |
|
| |
| I_N_RUBIN כתב: | | | שוטנג - עד כה חרה אפך במיימוני! כמדומני שמעולם לא התפרצת כך... ואני יושב כאן ומתפוצץ מצחוק... לפחות אותך (אני מקווה מאד) לא ימחקו... נ.ב. היה כאן אחד פעם, תלמידו של א. מילר (לאן נעלם - הוא ורבו?) שטען כי 'מיימוני' הוא "מגדולי הדור ממש"!! |
|
אכן צדק תלמידו של מילר. הרב מימוני הוכיח בקיאות בש"ס ופוסקים וכן בקיאות מופלגת ב4 כרכי שולחן ערוך. ובעיקר מצטיין בשולחן ערוך החמישי. וגם בשישי הוא מגלב בקיאות די גדולה.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 15:17 |
|
| |
נראה לפרש בפשטות "דיקרנוסא" = די קרנוסא = די גורל = די מזל, לשיטת רבא שפרנסה במזלא תליא. ועל דברים כאלה כבר נאמר: צא מאיצטגנינות שלך שאין מזל לישראל.
תוקן על ידי מם80 ב- 21/12/2017 15:17:40
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 14:51 |
|
| |
| I_N_RUBIN כתב: | | | אמר לך יוסף פאור... לא רואה איך הפרכת אותו. אני אינני יודע לא ספרדית ולא לטינית אבל אני יודע את התיאוריה היסודית של פאולוס על ישראל ברוח שהחליף את ישראל בבשר, שקורין אצלם ישראל ספיריטואל וישראל קארנאל... אתה הראית לדעת ש'קארנאל' היינו בשר. אח"כ אתה מדקדק דקדוקי עניות אם carnosa או carnoso- לא זה מה שיפריך אותו. ועוד הקשית שהרי מצינו שם זה בטקסטים מבבל - קושיא גדולה. וכי חסרות מילים יווניות ולטיניות שהתגלגלו לשם? כך או כך, הדיקרנוסא הזה לא שווה כלום. לא פעם ולא פעמיים התפללתי אליו, ולא ראיתי שקל. |
|
מה הפלא שלא ראית ממנו שקל. ממלאך דובר שפות לטינית, אתה צריך לבקש ביורו. שמעתי שלאחרונה ממש אפשר גם בביטקוין.
ועכשיו ביותר רצינות,
את מקור השם של המלאך 'מטטרון' מצאו הראשונים בשפת שונות. צירפתי מויקיפדיה:· ספר הערוך[1] בפירושו הראשון כותב: "נראה שעניין הקדמה הוא" (כלומר: זה ש"מקדים"). על דרך זה מפרש בעל "מוסף הערוך": "פירוש בלשון רומי ממונה הולך לפני הצבא לתור לאנשי המלחמה מנוחה ובית מלון". · הערוך בפירושו השני מייחסו ל"שמירה" (כלומר: שומר), כמו שתרגם אונקלוס "וישמר משמרתי"[2]: "ונטר מטרת מימרי". · הרמב"ן (1194 - 1270 בערך)[3] בפירושו הראשון כותב: "כי פירוש המלה: מורה הדרך". · הרמב"ן בפירושו השני כותב: "שמעתי כי שליח בלשון יון: מטטר". · הרלב"ג (1288 – 1344)[4] מפרש "שהוא אֵם בלשון רומי". · ר' מנחם די לונזאנו (1550 – 1626) בספר המעריך[5] מפרש: משרת ושמש. למרות שכנראה לכל מלאך היה רק הסבר אחד לשמו ובשפה אחת, קדמונינו הצליחו למצוא הסברים רבים בשלל שפות. הסיבה לכך היא שלכל שפה יש עשרות אלפי מילים וביטויים, ועם קצת דמיון ניתן למצוא הסברים שונים לשמו של המלאך המדובר.
משום כך אולי כדאי לשמור פה ושם על ספקנות בריאה, ולהתייחס לפרשנות כזאת או אחרת כעוד אפשרות, ולא להכריע לכאן או לכאן.
תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 21/12/2017 14:52:34
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 13:01 |
|
| |
הרב מימוני
חָבֵר אָנִי לְכָל אֲשֶׁר יְרֵאוּךָ וּלְשֹׁמְרֵי פִּקּוּדֶיךָ:
הכוונה בעצימת העינים- כשאדם עוצם את עיניו ומרוכז כולו בתפילה אל ה'
הכח המדמה שלו מצייר לו משהו- אין מנוס מזה- המשהו הזה אינו ה'
הציפור האינדיאני בוחן וקובע מי תלמיד חכם ומי לא? ובאיזה גודל?תמהני.
אבל אם להכפיש סתם אפשר לספר על מעשיו שהוא מנסה להשכיח
|
|
|
|
| נשלח ב-21/12/2017 12:47 |
|
| |
מיימוני:
עם כל הכבוד, אתה לא ת"ח גדול. אתה בסך הכל יודע להתפלסף בלי סוף, להשתמש במונחים פסודו-מדעיים, חלולים, נבובים ורדודים, ולהפציץ פתגמים נטולי משמעות. תוך מיליוני המילים שכתבת באתר הזה ובאתרים האחרים, קשה לי להאמין שיש יותר מאלף שיש להם איזה שהוא ערך מדעי או תורני. כל השאר הם התפלספויות ריקות מתוכן, ואם יום אחד נגלה שכל המלל העצום שלך התאדה ונהפך ללא היה, אף אחד לא יחוש באבדון כל שהוא.
בהתאם לכך, לקום ולהקשות על מליוני יהודים יראים ושלמים, שחלקם היו גאונים, חריפים ובקיאים, יראי שמים בתכלית, ששקדו לילה ויום על תלמודם, ולתהות אולי הם טועים ואתה צודק, זה אך ורק גאוה ולא שום שמץ של דבר אחר.
|
|
|
|
|
