| נשלח ב-14/1/2018 07:42 |
 |
| |
נישואין: בין ברית לחוזה - הרב חיים נבון
מאמר הראוי לעיון לדעתי של מחבר הראוי לקריאה
תוקן על ידי עצכח ב- 15/01/2018 21:42:48
|
|
|
|
| נשלח ב-21/1/2018 04:54 |
|
| |
מיימוני <כך אנו בנויים. טכס שבו אדם מקבל על עצמו בפרהסיה מחוייבות, מקבל מה שמכנים "הדהוד" מן הסובבים אותו, נחרט.> הרב אלישיב קנוהל ("הכתובה והסכמי ממון בנישואין", "תחומין" כרך כא, עמ' 328) הציע נוסח בשפה העברית של הכתובה, והוא מציע להכניס בה: "... ונתרצתה הכלה ותהי לו לאשה. והסכימו ביניהם לחיות באהבה ואחווה שלום". בהערות על הנוסח המוצע, הע' שניה, הוא כותב: "אמנם, שטר הכתובה הוא בעיקרו כתב התחייבות של הבעל, אך מאז ומתמיד לא נמנעו מלדווח שהכלה נתרצתה להיות אשתו. על כן, לכאורה אין מניעה להוסיף משפט דקלרטיבי, ששני בני הזוג הסכימו לחיות ביניהם באהבה וכו'. המשפט לקוח משטר השידוכין המסורתי יש בו ערך מחנך, ותו לא. ככל שאנשים יצהירו אחד לשני על כוונתם לחיות באהבה ואחווה וכו', הדבר יחלחל בתוכם פנימה. כמובן, משפט זה אינו הכרחי, וניתן להשמיטו אם הדבר נדרש". מה דעתך על ההצעה: לתלות את ההצהרה על כוונת הזוג לחיות באהבה ואחווה, במקום בו יראוהו בני הזוג תמיד, כמו על הדלת של המקרר, ובכל שנה ביום הנישואים להעבירה למקום אחר בבית
תוקן על ידי נישטאיך ב- 21/01/2018 04:55:58
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2018 15:08 |
|
| |
לחוזה הלכתי חוקי ומשפטי בעת הנישואין יש משמעות לגבי איך ייראה הקשר המשפטי בין בני הזוג, האם יהיו גירושין מבחינה הלכתית חוקית ומשפטית, וכיצד יתנהלו הגירושין מבחינה הלכתית חוקית ומשפטית.
לחוזה רגשי של "רוח החוק" ו"רוח הנישואין" בעת הנישואין - יש משמעות איך ייראה הקשר הרגשי בין בני הזוג, אם יהיה פירוד רגשי בין בני הזוג המוביל לגירושין - הוא משפיע איך ייראה הפירוד הרגשי, וכיצד יתנהלו הגירושין מבחינה רגשית. אין הבטחה מוחלטת. אבל גם לחוזה הלכתי ומשפטי אפשר לעשות טריקים עקיפות ורמאויות. ואותו דבר לחוזה רגשי. אבל זה לא סיבה שלא נעשה את החוזה, ההלכתי והמשפטי או הרגשי, רק משום החשש הזה.
תוקן על ידי אליקים7241 ב- 19/01/2018 15:11:54
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2018 13:12 |
|
| |
ת"ט היקר
כתבת
צ"ע כמה שווים נישואים ההולכים וצולעים בגלל זכרון הצהרה ישנה.
תגובה רגשית: שאל את הילדים...
זה טבעי שבחיי זוג יהיו עליות ומורדות. המחוייבות היא להתגבר על המורדות ולבנות חיי שלום וזוגיות. כאשר יש זכרונות רגשיים טובים, הם מסייעים ליכולת לבנות שוב.
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2018 09:52 |
|
| |
[צ"ע כמה שווים נישואים ההולכים וצולעים בגלל זכרון הצהרה ישנה. בכלל הנטיה הדתית "להציל" כל נישואים ויהי מה נראית תמוהה וראה במחלוקת התנאים הידועה על מה ניתן להתגרש. הסוגריים לא בגלל אמשלום אלא בגלל שזו חריגה מהנושא]
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2018 08:37 |
|
| |
נישטאיך ת"ט וכולם
אבהיר את גישתי.
באיזו מידה יש ערך להצהרות בעבר כאשר מגיעים רגעים של נסיונות?
ובכן, אני סבור שהאדם - וזה כולנו - הוא יצור מורכב. יש לו רצונות סותרים. לכן הבעל והאשה רוצים להיות נאמנים למחוייבויות, אבל יש גם רצונות חדשים שאינם ניתנים למימוש עם המחוייבות הקודמת.
כמובן אין לי דוגמאות לציטוט של מי שיספר: כבר רציתי להיפרד מאשתי, אבל נזכרתי כיצד עמדנו מתחת לחופה, והצהרתי אמונים ואהבה, ואז חזרתי בי. מהיכן אביא נתונים או סיפורים כאלו? אולם דומה שהם מצויים בספרות, ולאו דווקא היהודית או התורנית, וסיפורים הם שיקוף של מציאות. (אם אזכר בדוגמאות כמובן אצטט, ואולי חברינו ימצאו דוגמאות).
האם דווקא ההצהרה בקול רם ועוד לעיני עדים היא שתטה את הכף? מסתבר שלא. וכי המשקל של שנים משותפות אינו עדיף מאשר אמירה קצרה ברגע אחד? ובכל זאת, האמירה הזו, התמיכה שמובעת בידי קהל, סבורני שהיא כן משפיעה עלינו.
כך אנו בנויים. טכס שבו אדם מקבל על עצמו בפרהסיה מחוייבות, מקבל מה שמכנים "הדהוד" מן הסובבים אותו, נחרט.
נכון שדבר כזה לא נעשה מעולם קודם לכן. זה לא אומר שזה רעיון גרוע או חסר ערך. אפשר לראות בו שער לחיים חדשים, כמו תהליכים אחרים של מעבר ממצב חברתי וקיומי אחד למצב חדש. ברית ופדיון הבן (האיש הופך לאב של בן), בר מצוה (הפיכה לאיש לפי ההלכה אם גם לא לפי היכולות והחוק), חתונה (מרווקות חיים משותפים) ועוד. רגעי מעבר מתחזקים על ידי ההדהוד. זו סברה בתחום הפסיכולוגיה, שמוצעת כאן בידי פסיכולוג של כורסה, כלומר אני.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-19/1/2018 01:41 |
|
| |
מיימוני <רגע "תיאטרלי" עשוי להיות חיזוק לבעל או לאשה בשעה שהחיים מזמנים כמו שנאמר אצל הגויים שציטטתי לטוב ולרע"> האם ידוע לך אם אמירה זו מנעה ריב, או הצילה זוג מגירושין? בעת הנישואין לא צריך בהצהרות, ובעת הצורך אין להן כל ערך.
דבריך הזכירו לי את הדברים שמצאתי במאמרה של דינה אברמסון, "מקודשת", באתר "קולך", המעודד חתימה על "הסכם לכבוד הדדי": https://www.kolech.org.il/he/beit-midrash-he/443-betrothed-ltd.html "בין שלל ההסכמים הקיימים באינטרנט נתקלתי ב"הסכם לכבוד הדדי" מיסודו של ארגון קולך, שחובר על ידי הרב אלישיב קנוהל, הרב דוד בן זזון והטוענת הרבנית ד"ר רחל לבמור. טוב שיש מי שחשב על הנשואים שבדרך (?). לפני הכל, לכדו את תשומת לבי שורות הפתיחה של ההסכם: "הואיל והאיש והאישה הסכימו ביניהם להינשא בחופה וקידושין כדת משה וישראל, והואיל והם מתכוונים לנהוג כבוד אחד כלפי משנהו וליישב חילוקי דעות ביניהם בהגינות ובדרכי נועם, והואיל ובני הזוג הסכימו להשתית את חיי נישואיהם על יסודות של אהבה, אחווה, שלום, שוויון, כבוד, התחשבות, הגינות ואכפתיות הדדיים". והם ממשיכים את דבריהם: "עם פתיחה שכזו אי אפשר שלא להסכים". אפילו הרב אלישיב קנוהל, הרב דוד בן זזון והטוענת הרבנית ד"ר רחל לבמור הבינו, שאין לדברם כל ערך, ולא ניתן לסמוך על הצהרה לפני הנישואין ש"בני הזוג הסכימו להשתית את חיי נישואיהם על יסודות של אהבה, אחווה, שלום, שוויון, כבוד, התחשבות, הגינות ואכפתיות הדדיים", כדי שבעת פירוק הנישואין יעניק הבעל גט, או שהאשה תסכים לקבלו מיד כשידרשו, אלא הם דורשים שבני הזוג יחתמו על קנסות גבוהים למי שמעכב את הגט. כשהתמוטטו היסודות של אהבה, אחווה, שלום, שוויון, כבוד, התחשבות, הגינות ואכפתיות הדדיים, שוב אין לבנות על הצהרה ש"בני הזוג הסכימו להשתית את חיי נישואיהם על יסודות של אהבה, אחווה, שלום".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 19/01/2018 01:43:52
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2018 15:45 |
|
| |
ת"ט
יש מה שלא שייך לפורום?
לגבי האירוניה שלך, אני הוא זה שהתעלמתי ממנה...
ולגבי המוחצנות של רגשות שמקומם בפרטיות, יתכן שאתה צודק. תחושת הלב שלי היא כמוך, לאחר שחשבתי על דבריך.
ועם זאת, התזה הקודמת שלי במקומה עומדת. לעתים יש מקום להחצנה. לעתים ההחצנה יוצרת מעמד שנזכר במשך שנים רבות.
כמובן, בעולם שבו קל מאד להיפרד ולהתגרש אז החצנות חשודות בעינינו. ועם זאת, יתכן שאפילו הטירדה של מחיקת כל הסרטונים שהיו ביוטויוב, נניח, יכולה לעכב ולו לזמן מה את ההחלטה על הפירוד, וברגע שזה נדחה, יתכן שיש מקום לעוד נסיון, הפעם מוצלח, של שלום ואהבה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2018 11:25 |
|
| |
אייקון? ואני כתבתי באירוניה...
ובכלל יש לי השגות על האופנה של הבעת הרגשות המוחצנת הזו (שאולי היא ההיפך ממהותו של רגש אמיתי ופרטי בין זוג). יש גם בעיה טכנית כאשר זוג צריך להוריד את כל ההצגות האלו מיוטיוב כאשר הוא מתגרש...
אבל כל הסיפור הזה לא שייך לפורום
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2018 10:14 |
|
| |
אמר פעם אדמו"ר אחד, מה ההבדל בין "בר מצווה" ל"בעל עבירה"?
"בר מצווה"=בן מצווה. בן נשאר בן. תמיד. כשאדם עסוק במצוות הוא קשור למצוות לחלוטין.
ואילו "בעל עבירה"? כשמתחתנים עם עבירה, אפשר אחר כך להתגרש, ולהתחתן מחדש ואז להיות "בעל תורה".
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2018 09:53 |
|
| |
ת"ט
אכן כן!
איקון ירוק.
אמנם יש הבדל בין הטכס של הבר מצווה לבין טכס הקידושין והחופה.
אצל החתן והכלה, זה לא רק רגע תיאטרלי. זה רגע של חתימת החוזה. לפניו הם זרים. לאחריו הם זוג.
אצל הבר-מצוה, החיוב במצוות אינו תלוי ברצונו ובחירתו, וזה מתחיל מן הלילה של יומו הראשון של שנת הי"ד, כלומר כשהוא בן 13. הטכס הוא רק תוספת מקובלת. והא ראיה, שיש החוגגים אותו בימים אחרים מלבד היום המדוייק, וכן העליה לתורה בבית הכנסת, שהיא המנהג המוקדם יותר, נחגגת לעתים בשבת שאחרי ולעתים בשבת שלפני.
אבל מצאנו שיש כאלו שמהדרין למלא את היום הראשון של הבר-מצוה בענינים שונים, שמטרתם לחזק אצל הצעיר את המחוייבות ואת השמחה בהיות חייב במצוות.
אין לנו, או עדיין אין לנו, טכס שנוצר למטרה זו באופן מכוון. אולי זה יצוץ מעצמו כמו מנהגים שונים בעם ישראל. ומסתבר שחלק מן הטכס תהיה מה שכינית ה"תאטרליות" שלו.
ובכלל אנו עשויים לדון ברכיב התיאטרלי במצוות שונות. אולי עדיף לבחור מונח אחר. ב"תיאטרליות" יש נימה של מלאכותיות ושקר. קשה לי לחשוב על מונח חליפי עדיף. אבל חכמה ברוב יועץ.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-18/1/2018 08:08 |
|
| |
יערב לך. וגם בבר מצווה אפשר לתקן איזושהי הצהרה בק"ו, אם נישואים שהם ברי ניתוק כאשר רע (ולא הטוב וברע!) ק"ו לבר מצוה שהוא קשר מחייב
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2018 15:51 |
|
| |
ת"ט
כתבת:
ההלכה היא משפטית . להתחייבויות משפטיות יש ערך, ניתן לאוכפה.
אני מסכים לחלוטין. ולא עוד, אלא שלהלכה יש חשיבות רבה, מפני שמי שמכיר את נסיבות החיים יודע שעלולות להופיע שאלות רבות, וככל שיש סעיפים ברורים מה ואיך לעשות, כך מוטב. וזה מה שעשו חכמים בניתוחיהם כאשר קבעו דינים שונים להסדר החיים המשותפים.
להתחייבות לאהוב או להצהרה פומבית על כך, כהצעת מיימוני, יש רק ערך תיאטרלי. מי שרוצה לצבוע את טקס נישואיו בהצגות – שיערב לו.
יש רגעים בחיינו שאנו זוכרים לתמיד. הם מופיעים לעינינו ברגעים עתידיים ואז הם מעניקים לנו כוח ושמחה ותקוה או מזכירים לנו מה שאיחלנו לעצמנו ולמה התחייבנו.
רגע כזה "תיאטרלי" עשוי להיות חיזוק לבעל או לאשה בשעה שהחיים מזמנים כמו שנאמר אצל הגויים שציטטתי "לטוב ולרע".
חכמים אמנם לא תיקנו לומר את הדברים האלו, אבל היה לנו מקום לחשוב אם ראוי לנו, היהודים, להוסיף תקנה כזו מתחת לחופה, נניח לפני שהבעל עונד את הטבעת על אצבע האשה.
ויתכן שאין זה ראוי, כי מה שנהגו הגויים צריך להיות אסור כדי שלא נתדמה להם. והאיסור הזה קיים גם אם הנוהג שלהם יפה ומשובח.
נישטאיך
תודה על המקורות! איקון ירוק
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-17/1/2018 03:40 |
|
| |
בעל <כמנהג ישראל סבא> ________________________ תלמיד <ההלכה היא משפטית . להתחייבויות משפטיות יש ערך, ניתן לאוכפה. להתחייבות לאהוב או להצהרה פומבית על כך, כהצעת מיימוני, יש רק ערך תיאטרלי. מי שרוצה לצבוע את טקס נישואיו בהצגות – שיערב לו> מאתר "קולך":
"הנישואין הם ראשית הדרך להקמת משפחה ודור המשך. בבסיס התא המשפחתי על כל הכלול בו מצויה הברית שבני הזוג מקימים אותה בעת נישואיהם. זוהי ברית עמוקה שחייבת לעמוד במבחנים שונים הניצבים בפני בני הזוג במהלך חייהם. טובת כל בני המשפחה והסובבים אותם מבקשת את יציבות התא המשפחתי. עצם ההתקשרות הזוגית והקמת דור המשך מחייבת לראות את המימד הנצחי שבברית זו, ולשאוף לקיימה ולשמרה ככל האפשר. המטרה העיקרית בהסכם שלהלן היא: לדאוג לאשה שאין שלום בית בביתה, שיהיה לה קיום הגון ופרנסה ראויה. במקביל, ההסכם דואג גם לאיש הנמצא במצב דומה.
לידיעתכם, אין ביכולת המנסחים לקחת על עצמם אחריות הלכתית או משפטית על ניסוח ההסכם ותקיפותו. כדי לקבל את הייעוץ המתאים, יש לפנות לסמכות הלכתית ו/או משפטית (עורך דין)".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 17/01/2018 04:39:23
|
|
|
|
|
