היום, 12:44 תושב הארץ
מיזם לטיפול בעורבים פצועים מעורר סערה במושב שדה אליעזר שבגליל
דיירת חדשה במושב מנסה להגשים את חלומה ולהקים בית מחסה לעורבים, אך היוזמה מעוררת חששות בקרב התושבים הוותיקים. לדבריהם, העופות עשויים לנקר את גידוליהם ולפגוע בצאן
במושב הקטן שדה אליעזר שבגליל העליון נבנה בימים אלה מבנה חקלאי גדול, ובו מתקנים משונים למראה עשויים עץ. אם לא יחול שינוי בתוכניות, בקרוב מאוד ייפתח שם מרכז חינוכי אקולוגי ובית מחסה לעורבים פצועים. אלא שהמיזם הפסטורלי למראה מעורר כעסים רבים בקרב הגרים בשכנות לו. הם לא רוצים להתעורר בוקר אחד ולגלות להקת עורבים אפורים אצלם בחצר, מנקרת את גידוליהם ופוגעת בצאן.
מי שעומדת בלב המחלוקת היא הדיירת החדשה במושב, אורית ברוך. רק חודשיים חלפו מאז שינתה כתובת ותקעה יתד (בשכירות) במקום והחלה לפעול במרץ להגשים את חלומה וחזונה למען בעלי הכנף האפורים. למרות התנגדות התושבים, שטוענים שהפרויקט מתבצע ללא התייעצות ובחוסר שקיפות, ברוך ממשיכה בדרכה להגשמת החלום.
ברוך (38) בעלת תואר שני בהתנהגות בעלי חיים בפקולטה לחקלאות ברחובות, ובעבר ערכה מחקר ביערנות בקנדה. לפני כשנה וחצי הקימה את עמותת "אוהב עורב". היא מספרת שראשית הפרויקט, שהחל עם המעבר לשדה אליעזר, נראתה מבטיחה. "כשהגעתי לכאן פניתי לבעלת הבית ואחיה, והסברתי להם שאני רוצה להקים בית מחסה לעורבים פצועים. הראיתי להם מודל דומה מאנגליה". לדבריה, בעלי הנכס הסכימו ושלחו אותה לדבר עם מזכיר היישוב. ברוך מספרת שמזכיר היישוב הביע תמיכה ביוזמה, ואף המליץ על בעל מקצוע שיעזור בתהליך ההקמה. היא גייסה סכום ראשוני של 30 אלף שקל עבור ההקמה בקמפיין מימון המונים, ובנוסף גייסה עוד למעלה ממאה אלף שקל בתרומה מאיש העסקים האמריקאי עדי גיל (שבעבר פדה את הקופים מחוות מזור).
אלא שאז, זמן קצר לאחר תחילת הבנייה, ברוך קיבלה שיחת טלפון ממזכיר היישוב. "הוא אמר שיש התנגדות מטעם חבר ההנהלה בוועד, שטוען שעורבים יכולים לפגוע בחיות אחרות ביישוב, ולכן אני לא יכולה להפעיל את בית המחסה", סיפרה. "הייתי בשוק. הוא אמר שלא אוכל לשחרר עורבים ביישוב. הוזמנתי לישיבת ועד, ובישיבה הזאת תקפו אותי".
בעקבות הישיבה שלחה עורכת הדין של האגודה החקלאית של המושב מכתבים לברוך ולבעלי הבית, בהם הובהר כי האגודה מתנגדת לגידול וטיפול בעורבים במשק, ואם תמשיך ברוך בפרויקט, תיאלץ האגודה לנקוט בצעדים משפטיים. למרות הטענות והמכתב, ברוך ממשיכה בימים אלו בבנייה.
"נלחמת בשומרי הטבע"
אלא שמהצד השני, הסיפור נשמע אחרת לגמרי. "נתקלנו במיזם הזה כמעט במקרה", מספר ערן גרבינר, חבר ועד המושב. לדבריו, ברוך עברה את ועדת הקבלה למושב, אשר דנה גם בתושבים הגרים בשכירות – אך הוא לא יודע אם היא סיפרה על כוונתה להקים את המקלט. "בכל מקרה, לוועדת הקבלה אין סמכות לאשר מיזם כזה, שאמור לעבור לאישור גורמים מתקדמים יותר", הוא אומר.
גרבינר מספר שברוך הבהירה שמדובר ב"מיזם חקלאי", הגדרה שהיא תחום אפור, לדבריו. "הקמת בית מחסה לחיות או ציפורי בר נשמעת נפלא על הנייר, אבל יש לכך השלכות סביבתיות ואקולוגיות", הוא אומר. "אני מצפה מאדם אחראי שיצפה מראש מה המיזם יעשה לחקלאות ולסביבה, ויגבה את זה עם מידע של רשות הטבע והגנים".
ברוך בחצר ביתה, השבוע
ברוך בחצר ביתה, השבועגיל אליהו
גרבינר מתייחס לדו"ח שפרסמו מומחים מרשות הטבע והגנים ב-2007, בעקבות שינוי הגדרת העורבים האפורים למין מזיק. תחת הכותרת "משמעות שינוי סטטוס העורב האפור מחיית בר מוגנת למזיק" מסבירים החוקרים שהעורב האפור מוגדר כ"מין מתפרץ הפוגע בחקלאות ובמגוון הביולוגי בישראל", וממליצים בין היתר לדלל את מספר העורבים באמצעות הצבת מלכודות.
"אנחנו נמצאים בלב הפנינה החשובה בארץ לשמירה על עופות. לא ניתן יד למיזם שנוגד את עמדת גופי שמירת הטבע במדינה", אומר גרבינר, צפר חובב בעצמו. "אני מבין שהיא אידיאליסטית, אבל היא לא נלחמת בכרישי נדל"ן, אלא באנשים ששמירת הטבע חשובה להם, ומנסה להוליך שולל את כל מי שסביבה".
"אם יום אחד אחד מילדי היישוב ישחק עם קן, והעורב יראה בזה סיכון ויתקוף אותו – מה נגיד להורים בבית המשפט, שאפשרנו לגדל חיות מזיקות בשטח שלנו?", שואל עודד שוורץ, חבר ועד המושב וחקלאי שמגדל כבשים. לדבריו, ריכוז גבוה של עורבים יפגע גם בחקלאות המסורתית במושב - בהם שדות האבטיחים החביבים על העורבים.
שוורץ וגרבינר בטוחים שכוונתה של ברוך טובה, אבל טוענים שלא ניתן להגיע איתה להסכמות. "היא התנהלה בחוסר שקיפות, הכניסה מין מזיק ליישוב ולא קיבלה את אישורנו להקמת בית חולים לחיות מזיקות", מסכם גרבינר בפשטות.
ד"ר יוני וורטמן, אקולוג התנהגותי ממוקד מחקרים החולה במכללה האקדמית תל חי, הסביר בשיחה ל"הארץ" שלדעתו, "חמלה חשובה מאוד כשיקול בשמירת טבע, אבל בניית מושבה פיראטית כזו קרוב כל כך לעמק החולה יכולה להיות בעייתית מאוד, במיוחד כשמדובר במיזם לא חוקי". הוא הוסיף, "זה מקסים שלאנשים אכפת מבעלי חיים, אבל אי אפשר לקחת את החוק לידיים – במיוחד כשמדובר במין כוללני כזה, שאוכל מגוון רחב של מזון, חומס קינים ואוכל גוזלים". וורטמן הסביר שעורבים פגועים יכולים להתרבות גם בשבי, מה שעלול להגדיל חווה של כמה עשרות עופות למאות בזמן קצר.
אבל ברוך מתעקשת. היא טוענת שלשווא הגדירו את העורבים כמין מזיק, ושהבעיות שהציגו אנשי המושב לא רלוונטיות – או שניתן לפתור אותן בקלות. היא מתנגדת לגידול עורבים כחיות מחמד, ומדגישה שכוונת המיזם היא טיפול בעורבים פצועים בלבד, ורק כמה עשרות מהם בכל פעם.
ברוך מספרת שהרעיון להקמת המיזם צץ ב-2013, אז איתרה פרחון של עורב אפור עם רגליים מעוקמות. היא התקשרה לפקח רשות הטבע והגנים. "שאלתי אותו מה לעשות איתו, והוא אמר לי להרוג אותו", היא מספרת. במקום, ברוך לקחה אותו לווטרינר, ולאחר תקופה קצרה של שיקום הוא חזר לטבע. "עוד כשהוא היה איתי הבטחתי לעצמי שיום אחד אני אקים בית מחסה לעורבים פצועים, פשוט כי המדינה לא נותנת להם שום אופציה".
בשנתיים האחרונות ברוך לא עובדת, ומתקיימת מחסכונות. היא מנהלת את העמותה לבדה ובהתנדבות מלאה, לצד עורכת דין ורואה חשבון המסייעים לה, גם כן בהתנדבות. "אם לפלוני מותר לתפוס עורבים בחצר שלו ולהמית אותם, לי מותר לשמור אותם ולהחיות אותם", היא אומרת. "הפרויקט הזה הוא חלום בן חמש שנים, ואני לא אוותר עליו. מדי יום אני מקבלת פניות מאנשים שמטפלים בעורבים פצועים ומחכים שהמקום ייפתח".
https://www.haaretz.co.il/news/local/.premium-1.5746891?utm_source=mivzakimnet&utm_medium=ticker&utm_campaign=mivzakimnet
תגובה
היום, 12:47 ultrasouth
1. עורב- עוף מיותר
מה אנשים מוצאים בחיה הזאת
בתגובה להודעה #0 תגובה
היום, 13:16 קרמבו
3. חיה חכמה יחסית לאנשים שראיתי
בתגובה להודעה #1 תגובה
היום, 13:17 שלהבת
4. +++
בתגובה להודעה #3 תגובה
היום, 14:34 JackAren
21. כתבה מייגעת, שמלאה בפרטי-פרטים
בתגובה להודעה #4 תגובה
היום, 14:46 תושב הארץ
25. קח מנוחה.
בתגובה להודעה #21 תגובה
היום, 13:39 פלומה
8. חיה חכמה אין ספק ואין ספק שמסבה נזק רב לחקלאים.
בתגובה להודעה #3 תגובה
היום, 13:36 פרש טורקי
7. כתוב שהעורב אין לו שום תרומה
הקב"ה ברא אותו רק כדי להביא חאחיהו הנביא אוכל
בתגובה להודעה #1 תגובה
היום, 15:08 דרומי2
26. אין חיה שברא האל מיותרת גם החזיר,..
וגם התוספתן שחשבו שהוא מיוצר התגלה שלא!
עורב הוא חיה חכמה ונבונב אם היתה רק רואה מחזה של עורב במצפה רמון איך פותח שקיות אשפה של תיירים ומוציא מזון ומסדר אותו על צוק בצורה מסודרת.
לפי התרבות הוא מסמל לרוע, אבל ביהדות וגם בקוראן עורב הוא זה שהראה לקין איך קוברים גופה..
בתגובה להודעה #1 תגובה
היום, 16:01 Joker2k
42. מיותרת לגמרי במקרה שלנו
אם זה עוזר לך להבין את הפואנטה בכל הסיפור הזה.
בתגובה להודעה #26 תגובה
היום, 15:23 עמלץ פלד
29. העורבים צריכים להוקיר להם טובה, כי הם הביאו לאליהו הנביא, לחם ובשר
ציפור מדהימה ויפה
בתגובה להודעה #1 תגובה
היום, 15:23 DragonFly
30. ממש לא .חיה מדהימה.בתור אחד שמטפל בגוזלים שנופלים מהקן,העורב הוא חיה נאמנה,חכמה.
בתגובה להודעה #1 תגובה
היום, 15:26 עמלץ פלד
31. איך מטפלים בהם? צריך להזהר שחתולים לא יאכלו אותם...
בתגובה להודעה #30 תגובה
היום, 15:38 DragonFly
36. אני מטפל בהם על הגג בביתי.היה לי גוזל ממש קטן ,שהיה מתחת לקן כבר כמה ימים באפיסת כוחות.
הבאתי אותו לביתי,האכלתי אותו בלחם עם סוכר עד שהתחזק.מידי פעם הבאתי לו בשר.כשגדל שיחררתי אותו אבל הוא לא הסתדר.עורבים אחרים היו מנקרים אותו ומקנאים בו שאני מאכיל אותו .אז תפסתי אותו שוב והכנסתי אותו לכלוב. כעבור חודשיים שיחררתי אותו וכל בוקר היה קורא לי,הייתי נותן לו אוכל ,הוא שוב היה עף עד הצהריים ושוב קורא לי שהוא רעב.
בתגובה להודעה #31 תגובה
היום, 15:45 להכות בברזל
39. יפה ממש הסיפור שלך!
בתגובה להודעה #36 תגובה
היום, 15:55 DragonFly
40. תודה.''מותר האדם מן הבהמה אין''.
בתגובה להודעה #39 תגובה
היום, 16:00 eyalg
41. מכתב
בתגובה להודעה #36 תגובה
היום, 16:01 eyalg
43. +1
בתגובה להודעה #36 תגובה
היום, 12:54 עט סופר
2. כל ישראל עורבים זה לזה
במקרה הזה
בתגובה להודעה #0 תגובה
היום, 13:23 Lopo lity
5. לא לחינם הלך הזרזיר אצל העורב..
בתגובה להודעה #0 תגובה
היום, 13:33 ביריון
6. זה מתבקש פה
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.01.18 בשעה 14:07 בברכה, ביריון
העורב מאת אדגר אלן פו
תרגם זאב ז'בוטנסקי
כַּחֲצוֹת לֵיל קֹר וָסַעַר, עֵת אֲנִי, שְׁבוּר-הַצַּעַר,
בְּסִפרֵי חָכמָה נִשׁכַּחַת הִסתַּכַּלתִּי נִים-וָעֵר,
בָּא קִשׁקוּשׁ סָתוּם בַּדֶּלֶת, קַל כְּדֶפֶק יָד נֶחשֶׁלֶת –
יָד חוֹשֶׁשֶׁת – יָד שׁוֹאֶלֶת מַחֲסֶה לְדַל אוֹ גֵר.
"זֶה אוֹרֵח" – כֹּה לָחַשׁתִּי – "זֶה אוֹרֵח, זָר אוֹ גֵר –
זֶה אוֹרֵח, לֹא יוֹתֵר".
זְכוּרָנִי: לֵיל-עֲצֶבֶת – סוּפַת-חֹרֶף מְיַבֶּבֶת –
אֵשׁ כִּירַיִם, נֶעֱזֶבֶת, גּוֹסְסָה בְאוֹר חִוֵּר;
לֵיל אֵין-סוֹף, אֵין קֵץ לַחֵבֶל – לֹא הוֹעִילוּ סִפרֵי-הֶבֶל
הַשׁכִּיחֵנִי אֶת הָאֵבֶל – אֶת הַצַּעַר הַבּוֹעֵר –
אֶת לֵנוֹרָה שֶׁנָּמוֹגָה כְּהִמֹּג חֲלוֹם עוֹבֵר –
כַּחֲלוֹם, וְלֹא יוֹתֵר.
וִילוֹנוֹת הוֹמִים בְּרַחַשׁ צָקוּ לַחַשׁ, הָגוּ-נַחַשׁ –
אַרגְּמַן יְרִיעַ מֶשִׁי נָף אֵימָתָה בְהַסתֵּר.
לְהַרגִּיעַ לֵב קוֹדֵחַ, אֶל עַצמִי בְקוֹל בּוֹטֵחַ
שׁוּב אָמַרתִּי: "זֶה אוֹרֵחַ, הֵלֶך-לַילָה מְאַחֵר –
גר אחד תועה בדרך, זר בנשף מאחר –
זֶהוּ, זֶה וְלֹא יוֹתֵר".
נָח לָרוּחַ הַיָּגֵעַ, שָׁב לִבִּי לְהֵרָגֵעַ,
וְקָרָאתִי: "הוֹ יִסלַח-נָא – לֹא יָכֹלתִּי לְבָרֵר
מַה זֶה, יָד קַלָּה דוֹפֶקֶת אוֹ רִצפַּת חֶדרִי שׁוֹרֶקֶת,
כִּי נִרדַּמתִּי לִי בַשֶּׁקֶט תַּרדֵּמָה בֵין נִים וָעֵר" –
וּפָתַחתִּי אֶת הַדֶּלֶת בְּעוֹדֶנִּי מְדַבֵּר:
אֲפֵלָה – וְלֹא יוֹתֵר.
וּבִתהֹם רַבָּה סָקַרתִּי, וְהֶחרַשׁתִּי, וְהִרהַרתִּי –
הִרהוּרִים שֶׁפֹּה בֶן-חֶלֶד מֵעוֹלָם עוֹד לֹא הִרהֵר.
אֲפֵלָה – וְלֹא נָאוֹרָה; דֻמִּיָּה – וְלֹא נֵעוֹרָה;
וּפִתאֹם הַשֵּׁם "לֵנוֹרָה" אֶת שַׁלוַת הַלֵּיל נִקֵּר.
אֶת הַשֵּׁם אֲנִי לָחַשׁתִּי: הֵד בָּאֹפֶל הִתנָעֵר –
הֵד בָּאֹפֶל, לֹא יוֹתֵר.
וְחָזַרתִּי דֹם לָשֶׁבֶת, וּלבָבִי אֻכַּל-לַהֶבֶת –
וּפִתאֹם שָׁנָה הַדֶּפֶק, אַך כָּעֵת מִצַּד אַחֵר.
אָז אָמַרתִּי: "זֶה הָרוּחַ מְנַדנֵד תָּרִיס פָּתוּחַ –
עַל הַקִּיר מַקִּישׁ הַלּוּחַ: סוֹד הַכֶּשֶׁף מִתבָּרֵר.
חַלּוֹנִי אֶפתַּח אַבִּיטָה, וְהַכֶּשֶׁף יִתבָּרֵר –
זֶה הָרוּחַ, לֹא יוֹתֵר".
הֲרִימֹתִי אֶת מִסגֶּרֶת הַחַלּוֹן – וּגְדָל-תִּפאֶרֶת
בָּא עוֹרֵב יָשִׁישׁ כַּנֵּצַח – בָּא גָבֹהַ וְקוֹדֵר,
בָּא יָהִיר כְּלוֹרדּ בּרִיטַנִי, בְּקִדָּה לֹא בֵרְכַנִי,
וְהִמרִיא לוֹ, זְכוּרָנִי, לַתַּבנִית תַּחַת-הַנֵּר –
לַתַּבנִית שֶׁל רֹאשׁ אַתוֹנָה עַל קִירִי בְאוֹר הַנֵּר –
שָׁמָּה נָח – וְלֹא יוֹתֵר.
בָּעֵינַיִם בּוֹ דָבַקתִּי וּמִתּוֹך עָצבִּי שָׂחַקתִּי –
עַל גֵּאוּת פָּנָיו שָׂחַקתִּי וְהִתַּלתִּי בוֹ לֵאמֹר:
"כַּרבָּלתּוֹ מִקצָת נִקרַחַת, אַך לִבּוֹ הוֹא לֵב אַל-פַּחַד,
אַלּוּפִי מֵעֵמֶק שַׁחַת בּוֹ הַלֵּיל שַׁלִּיט יָשֹׂר!
מַה שִּׁמךָ בֵין שָׁרֵי-תֹפֶת, שָׁם, בְּאֹפֶל גַּיא עָכוֹר?"
וַיִּקרָא: "אַל עַד-אֵין-דּוֹר".
כֹּה אָמַר – בָּרוּר שָׁמַעתִּי, וְתָמוֹהַּ לוֹ תָמַהתִּי,
אִם-כִּי טַעַם לֹא הֵבַנתִּי – לֹא יָכֹלתִּי עוֹד לִפתֹּר:
מִי שָׁמַע כִּי בוֹא תָבֹאנָה כַנפֵי-טֶרֶף תּוֹך-מָעוֹנָה?
מִי עַל סֵמֶל רֹאשׁ אַתוֹנָה, כֹּה בַלֵּיל, חָזָה צִפּוֹר –
עוֹף מוּזָר, קוֹדֵר כַּחֹשֶׁך, עַז-מַראֶה, קַדמוֹן, שָׁחוֹר
וְנִקרָא "אַל עַד-אֵין-דּוֹר"?
אַך לֹא זָע, לֹא רֹאשׁ הֵנִיעַ, וְאַחֶרֶת לֹא הִבִּיעַ –
כִּי אוּלַי בַּזֹּאת לִבֵּהוּ נִשׁתַּפַּך עַד הַמָּקוֹר.
נָח קָפוּא עַל הָאַנדּרָטָא – וְלָחַשׁתִּי: "לָמָּה בָאתָ?
כִּי מָחָר מִבֵּית-צָרָתָה עוּף תָּעוּף אֶל אוֹר וּדרוֹר –
כַּתִּקווֹת, כְּאָח וָרֵעַ, נוּס תָּנוּס אֶל אוֹר וּדרוֹר".
הוּא קָרָא "אַל עַד-אֵין-דּוֹר".
נִזדַּעזַתִּי – כִי הַפַּעַם בָּא אִמרֵהוּ אֵמֶר-טַעַם –
וְאָמַרתִּי: "בַּעֲלֶיךָ לִמֶּדךָ בְיוֹם מָצוֹר –
אֵיזֶה דָך נוֹאָש מִסֵּבֶר, מְעֻנֶּה יָגוֹן וָשֵׁבֶר,
שֶׁצָּמָא שַׁלוַת הַקֶּבֶר וּפָרַשׁ מִגִּיל וָאוֹר –
שֶׁחָדַל שִׁירֵי תוֹחֶלֶת, עַד הָיוּ לוֹ לְמִזמוֹר
הַמִּלִּים "אַל עַד-אֵין-דּוֹר".
בָּעֵינַיִם בּוֹ דָבַקתִּי וּמִתּוֹך עָצבִּי שָׂחַקתִּי,
וְכִסֵּא סָגֹל כּוֹנַנתִּי מוּל הַנֵּר וְהַצִּפּוֹר,
וְנִשׁעַנתִּי, נִלאֶה-רוּחַ, לִקטִיפַת כָּרָיו לָנוּחַ,
וְהוֹסַפתִּי דֹם לָשׂוּחַ עִם נַפשִׁי, צָמֵא לִפתֹּר –
מַה נִבָּא לִי הָאוֹרֵחַ הַמּוּזָר וְהַשָּׁחוֹר
בִּקרִיאַת "אַל עַד-אֵין-דּוֹר"?
דֹּם חָקַרתִּי וְהִרהַרתִּי, דֹּם בְּזִיו עֵינָיו סָקַרתִּי;
מֶבָּטוֹ לְעָמקֵי-נֶפֶשׁ חֲדָרַנִי עַד לִבעוֹר.
חֶזיוֹנוֹת לְלֹא הַבִּיעַ... דִּמיוֹנוֹת לְלֹא הַגִּיעַ...
עַל כִּסאִי לְאָט הִרתִּיעַ נֵר הַשֶּׁמֶן גַלֵּי-אוֹר –
הוי, אותה על כר המשי הסגל בגלי-אור
לֹא אֶראֶה – אַל עַד-אֵין-דּוֹר...
הָס! מַה זֶּה? הַקטֹרֶת רֵיחַ? הֵד כַּנפֶי אֶראֵל פּוֹרֵחַ?
רַחֲשָׁן אָזנִי מַרגֶּשֶׁת, אִם עֵינַי סְגֵי-נְהוֹר!
" לֹא נִדַּנִי אֵל עֲדֶנָּה – זֶה צִירוֹ מֵבִיא לִי הֵנָּה
כּוֹס מַרגֹעַ – תֵּן-נָא, תֵּן-נָא, כִּי אֶרוֶה וּבַל אֶזכֹּר –
תֵּן לִמחוֹת זִכרוֹן לֵנוֹרָה – תֵּן לִשׁכּוֹחַ וְלִשׁכֹּר!"
סָח הָעוֹף "אַל עַד-אֵין-דּוֹר".
"עוֹף-כָּנָף אוֹ שָׂר-שֶׁל-מַטָּה, כַנָּבִיא עוֹנֶה לִי אָתָּה!
וִיהִי-מִי שֶׁהֲטִילֶךָּ, אִם סוּפָה אוֹ צָר שָׁחוֹר, –
כִּי-עַל-כֵּן נִדַּחתָּ הֵנָּה – לִנוָתִי שֶׁסָּר מִמֶּנָּה
גִּיל וָאֹשֶׁר, וַיכַסֶּנָּה לֵיל-צַלמָוֶת, – בִּי, אֱמֹר:
הֲיִפרָח צֳרִי הַיֵּשַׁע? הַאֶמצָא אֶת הַר-הַמֹּר?"
וַיִּקרָא: "אַל עַד-אֵין-דּוֹר".
"עוֹף-כָּנָף אוֹ שָׂר-שֶׁל-מַטָּה, מַעֲנֵי נָבִיא נָתַתָּ!
נָא חָנֵּנִי, וְהוֹדַע-נָא לְלִבִּי רְווּי מַמרוֹר,
אִם מִקֶּבֶר אֶעֱבֹרָה אֶל גַּן-עֵדֶן, הַמִּסתּוֹרָה
בּוֹ תוֹפִיעַ לִי לֵנוֹרָה, בַת-אַלמָוֶת, עַלמַת-אוֹר –
אִם אֶראֶנָּה בָרָקִיע מַזהִירָה בְנֵזֶר-אוֹר?"
וַיִּקרָא: "אַל עַד-אֵין-דּוֹר".
"צֵא וָלֵך, שָׂטָן!" רָעַמתִּי בַחֲרוֹן אַפִּי, וָקַמתִּי, –
"שׁוּב לַסַּעַר, שׁוּב לַתֹּפֶת – שָׁם יָאֶה לְךָ מָדוֹר!
אַל תַּשאִיר נוֹצָה שֶׁמֵּתָה – אוֹת לַשֶׁקֶר זוּ נִבֵּאתָ!
אֶל בֵּיתִי פָרַצתָּ פֶתַע וְהֵבֵאתָ בוֹ מָגוֹר –
אַל תַּפרִיע, צֵא, עָזבֶנִי עֲרִירִי בִדמִי וּדרוֹר!"
וַיִּקרָא: "אַל עַד-אֵין-דּוֹר".
וְנִשׁאָר, נִשׁאָר נָטוּעַ – לֹא יָנוּעַ, לֹא יָזוּעַ,
לֹא יָסוּר מֵרֹאשׁ אַתוֹנָה וְלָנֵצַח לֹא יִמּוֹר;
וּמֶבַּט עֵינָיו מַבִּיעַ חֲלוֹמוֹת שָׂטָן מֵרִיעַ,
וְהַנֵּר אוֹתוֹ מַגִּיהַ וּמַרתִּיעַ צֵל שָׁחוֹר;
וְנַפשִׁי לְאוֹר וָחֹפֶש מֵהַכֶּתֶם הַשָּׁחוֹר
לֹא תָקוּם – אַל עַד-אֵין-דּוֹר!
בתגובה להודעה #0 תגובה
היום, 13:55 Phaedrus
11. תודה על הבאת השיר (אם כי הוא נחתך באמצע) - שיר מדכא למדי
בתגובה להודעה #6 תגובה
היום, 14:09 ביריון
13. תקינתי את התקלה. תודה על הערתך
בתגובה להודעה #11 תגובה
היום, 14:19 יורד ים
16. שמח להיווכח שיש כאן חברים שקוראים שירה
בתגובה להודעה #13 תגובה
היום, 14:27 Phaedrus
18. לא רק קוראים, גם כותבים שירה.
בעיקר של ביאליק....
בתגובה להודעה #16 תגובה
היום, 14:36 JackAren
22. העברית של ז'בוטינסקי מדהימה. זה נכתב בשנות ה-20, והעברית ממש מודרנית
בתגובה להודעה #18 תגובה
היום, 15:19 ירושלמי ציוני
27. תודה
בתגובה להודעה #6 תגובה
היום, 15:21 ביריון
28. אהבת? שמחתי!
בתגובה להודעה #27 תגובה
היום, 15:30 שלומצי
33. תענוג לקרוא את העושר הזה.
בתגובה להודעה #6 תגובה
היום, 15:36 ביריון
34. ככה זה כשמדובר בשני ענקים. הן המחבר והן המתרגם.
בתגובה להודעה #33 תגובה
היום, 15:41 ירושלמי ציוני
37. +1
בתגובה להודעה #34 תגובה
היום, 13:44 יוסריאן
9. סתם תושבי המושב מקרקרים: ''רק-רע, רק-רע''
בתגובה להודעה #0 תגובה
היום, 14:37 JackAren
23. יש ''סרט פולחן'' (סרט מכונן) של היצ'קוק: ''הציפורים''
בתגובה להודעה #9 תגובה
היום, 13:45 אניהיא
10. אחת החיות השנואות עליי
מטילה עליי אימה
בתגובה להודעה #0 תגובה
היום, 14:17 יורד ים
14. אני דווקא מחבב עורבים
בגלל שהעורבים הם הסניטרים של הטבע
וגם בגלל שהם חכמים
בתגובה להודעה #10 תגובה
היום, 14:18 אניהיא
15. מצד שני, הם מזיקים ונקמנים
אין בהם פחד. תוקפנים.
בתגובה להודעה #14 תגובה
היום, 15:38 ירושלמי ציוני
35. אמיצים מאוד. ראיתי פעם קרב בין חתול לעורב על חתיכת עוף
החתול ויתר בסוף
בתגובה להודעה #15 תגובה
היום, 14:00 יקי
12. מה זה עורב אפור? אני מכיר עורבים וכולם שחורים
בתגובה להודעה #0 תגובה
היום, 14:29 inature
19. אתה לא גר בישראל?
בתגובה להודעה #12 תגובה
היום, 14:44 בוקר
24. בערבה יש רק עורבים שחורים ואינם מתקרבים לאנשים
בתגובה להודעה #19 תגובה
היום, 15:29 ישראל_ק
32. העורב הרגיל מעורב עם אפור. העורב השחור כולו שחור והוא אחד הנזקים עלי אדמות.
עורב רגיל
עורב שחור
בתגובה להודעה #12 תגובה
היום, 14:24 galt
17. אז אני יכול להקים בית-מחסה לכלבים שיוכלו להסתובב חופשי אצל אחרים?
בתגובה להודעה #0 תגובה
היום, 14:31 חיפאי משופם
20. גם אתם קראתם בתחילה ''צעירים''
במקום עורבים...?
כבר חשבתי על צעירי סוריה...
בתגובה להודעה #0 תגובה
היום, 15:42 eyalg
38. אני לא מבין את ההתנגדות. פעילותה לא תשפיע באופן מהותי על תפוצת העורבים.
ערכתי לאחרונה בתאריך 19.01.18 בשעה 15:56 בברכה, eyalg
כל הדיבורים על התרבות העורבים הם שקר והבל.
מצד שני, אם שמירת הטבע יקרה לה וחמלה לחיות חשובה לה, למה שלא תטפל גם בעופות אחרים?
בתגובה להודעה #0
נשלח מהאנדרואיד שלי
