הזהרת האר"י לא לכוון ע"פ הזוהר.

המגיד מקאזניץ בפירושו 'אור ישראל' על התיקונים בהקדמה דף ט' ע"א (ד"ה ואינון בשחר) כותב כך: והגם שאין הכוונה שם כן בברכת ק"ש, האר"י ז"ל הזהיר שלא לכוין ע"פ הזוהר כידוע, עכ"ל.
ובבאר לחי רואי בתיקון ו' דף כ"ג ע"א הבין דברים אלה ככלל גורף, והשתמש בהם לתרץ סתירה אחרת בין דברי התיקונים שם לפיהם האתרוג הוא 'אימא תתאה', לבין דברי האר"י בפרע"ח (ריש פ"ב משער הלולב) לפיהם מה שכתוב דהאתרוג הוא סוד המלכות אינו מלכות רחל, נוקבא דז"א, אלא ר"ל עטרת של יסוד במלכות הקשורה בז"א [כלומר ספירת המלכות של פרצוף ז"א], אבל אינו הנוקבא ממש [דהיינו פרצוף רחל, מלכות דאצילות, היא אימא תתאה], כפי שהקשה בסידור קול יעקב, וכתב הבל"ר לתרץ עפ"י דברי האור ישראל הנ"ל 'שאין להקשות סתירה מדברי הזוהר ותיקוני הזוהר על דברי רבינו האריז"ל בספר הכוונות, שכן הזהיר האריז"ל בברכת קריאת שמע שלא לכוון על פי הזוהר' כך לשון הבל"ר.

וכאן הבן שואל: אם אכן מדובר באמירה גורפת, ונמצאת הזהרה כללית של האר"י 'שלא לכוון עפ"י הזוהר' - היכן מקומה של הזהרה זו, ומהי משמעותה לאור כך שלכאורה כל כוונות האר"י מבוססות על דברי הזוהר? האם הכוונה לכך שאין לכוון ע"פ הזוהר על דעת עצמנו במקום שלא נתפרשו דבריו ע"י האר"י? אם כך הוא, עדיין יהיה מקום לכאורה להקשות מלשון הזוהר על דברי האר"י במקומות שאיננו מבינים כיצד יתאימו דבריו לדברי הזוהר.
ואם הוא כפי שנראה מקופיא ומשמע מלשון המגיד מקאזניץ, שכוונתו רק לכוונה בברכת קר"ש, שדווקא שם הזהיר האר"י לא לכוון עפ"י הזוהר - הלא בשער הכוונות בכוונות קר"ש דרוש ז' כתב מהרח"ו: והנה מורי ז"ל רצה לבאר לנו כוונת קר"ש ע"פ הזוהר במאמר הנקרא 'קו המדה' ונמצא אצלינו בכ"י, והתחיל לבארו, ולא זכינו לסיומו, עכ"ל, הרי שאדרבא, האר"י סבר שיש לכוון שם עפ"י הזוהר, רק שלא סיים לבאר את הכוונה, וודאי שלא הזהיר בדברים אלה 'שלא לכוון עפ"י הזוהר'.

השיבני ח"א בפורום אחר: האר"י רב גובריה. אולם אנו אין בידינו לכוון ע"פ הזוהר, רק המסורה בידינו ממרן האר"י.

נאלצתי איפוא לחדד את הדברים וכתבתי כך: זה ברור, אך כפי שכתבתי מלשון האור ישראל [בפרט להבנת הבל"ר] משמע שישנה הזהרה מפורשת וידועה שהזהיר האר"י עצמו לא לעשות כן, ושאלתי את הציבור היכן כתובה הזהרה זו, ושאלה נוספת, שעם היות דבריך ברורים כאמור, מ"מ מצינו גדולים שהקשו על דברי מרן האר"י מלשון הזוהר, וגם להם היה ברור שהסמכות לפרש את דברי הזוהר איננה מסורה בידינו, אלא שסברו שעפ"י היסודות שהניח האר"י יש מקום להקשות כתלמידים לפני רבם, כדוגמא שהבאתי שהקשו אודות האתרוג, על אף שברור היה בוודאי למגיד מקאזניץ ולבעל הבאר לחי רואי ולר' יעקב קאפיל שבדברי האר"י אין נפתל ועיקש וכי תורתו מאליהו וכו' לא פחות מאשר זה ברור לנו, ואשר ע"כ במקום שראו סתירה מדברי הזוהר למה שכתב מהרח"ו בשם האר"י נזקקו לחילוק ולהזהרה הנ"ל. אקווה שהפעם הובנתי כראוי.

תוקן על ידי מאיר_ברשלו ב- 31/01/2018 19:38:15