(מטבע לשוני המורכב מזוג מרכיבים הסותרים זה את זה - ויקי)
מסורת עתיקה לא יכולה להיוולד היום. אבל זה בדיוק מה שקורה מסביבנו. יש תופעות רבות שבהן מנהג מסויים מוצע לציבור בתור דבר עתיק, הנוהג לפחות מאות בשנים. זה כדאי, זה מחייב.
מהיכן זה מגיע? מנלן (איך אנו יודעים שזה באמת כך)? ובכן, התשובה היא שזה מופיע בספר עתיק יומין (כמה מאות שנים) אך השאלה מהיכן בעל הספר ידע שזה כך אינה באמת עולה לדיון. ההנחה היא שאם בעל ספר קדמון כתב זאת, זה חייב להיות נכון. (אם בעל צוואת ר' יהודה החסיד כתב שחשוב להרוג תרנגולת שקראה כתרנגול, וזאת למרות שבגמרא זה איסור, והדבר הוחלק בידי אחד מאבות החסידות, מי יתלונן על סתירות או העדר מקור).
אפשרות נוספת ליצירת מסורות היא בשמו של רב מפורסם (נישטאיך, ולא רק הוא, יאמר שהוא "מפורסם כרב").
התופעות האלו מקבלות תאוצה בשל גורמים שונים. אצביע על שנים מהם.
א. הרצון האנושי להשיג תוצאות רצויות אך לא בהכרח מצויות. זה מה שמניע את רישומי הסגולות בגמרא, וכך זה עד היום.
ב. המיסחור של הבטחות וסגולות חדשות בידי מגייסי כספים.
כוונתי כמובן לועדות הצדקה, שגם אם הכספים שלהן מיועדים לצדקה, מה שהן יוצרות הוא מזיק מאד, וזה נושא בפני עצמו ואולי נדון בו בהמשך.
הציבור, באופן מפתיע או לא, מקבל את המסורת החדשה ומי יערער עליה. אולי, באופן פרדוקסלי, ההכרה שמדובר בהמצאת מסורת תפעל לערער על מוסד הסגולות, כיון שאי אפשר להתעלם מכך שהמודעות המציעות "סגולה עתיקה" הן חדשות לחלוטין, והסגולה המוצעת לא הופיעה במודעות של השנה שעברה? צריך לתפוס את הרגע, כי הילדים כבר לא ידעו להבחין בכך...
מה יתרום האשכול הנוכחי?
ובכן, אני מציע להתחיל באיסוף דוגמאות. יש לנו כמה אשכולות כאלו בפורום, שאני משער שמקילים על מועקת הלב של היותר רציונליים בינינו, שמתקשים להשלים עם אמירות מוזרות שמיוחסות לרבנים מכובדים או למפורסמים כרבנים. (כגון האשכול "דרשנים היזהרו בדרשותיכם").
שנית, האשכול יאסוף חומר מעניין עבור הסוציולוג של הדת (והדת היהודית, אם יסולח לי על הביטוי החיצוני הזה).
שלישית, אולי נזכה לדון ולנתח את התופעות. כמה נקודות מועילות הצגתי לעיל.
נשלח ב-11/3/2018 07:30
אוי יפתיע אותך שמנהג ההדלקה על קבר שמואל הנביא היה נהוג כבר לפני 600 שנה.
ירוחמ הצביע על תופעה חדשה, בעקבות הופעת "חברת הלומדים". והיא מה שניתן לכנות "איסור לעבוד". בחברת האברכים כל העובד, למעט במשרות תורניות, נחשב ל"סוג ב", יתקשה למצוא מוסד חינוכי לילדיו ועוד לפני כן יתכן שיתקשה למצוא שידוך.
יש בכך השפעה גם של החשש מפני פתיחות לעולם וגם תפיסה נוקשה שכל מה שיש והותר לאדם לעשות בעולמו הוא ללמוד תורה.
לגבי חברת הלומדים, אני מעתיק מה שכתבתי באשכול על הרב שמואל אויירבך בתשובה לשאלה של בעל בעמיו.
בנוגע למלחמה על איסור התייצבות בלשכת גיוס כדי לקבל פטור - אף היא "הלכה" חדשה - ציין בעל בעמיו
מיימוני באמת, כל הספורים על שעת שמד שלא הייתה כמותה ומימות משה לא היו גזרות כאלה הן בדיחה במקרה הטוב.
ועניתי:
על בעמיו
אתה מזמין אותי להגן על עמדה שאני מתנגד לה?
אני יכול לנסות.
א. הסיפורים (או הביטויים) הם לשון הפרזה - אלא שיש אצלנו, החרדים, חינוך לקחת דברים כפשוטם או כהפרזתם. אם הגדול אמר שזה "לא היתה כמותה" אז יש בחינה שלא היתה כמותה וזהו זה.
ב. יש התמודדות בין היהדות כפי שבאה במסורת לבין ביקורות מדעיות במובן הרחב. הפתרון של הסתגרות כבר לא כל כך עובד.
לכן צריך לכפות סגירות בכוח. זה אומר למנוע ליב"ה מכאן ולמנוע החשפות למראה של חילוני (או גרוע מזה: חילוניה) מכאן.
ג. יש כאלו שמאמינים שהממשלה הישראלית וכל מנגנוניה רוצים להמיר את הדת החרדית בחילונות (או בדרגות בינים במקרה הפחות בולט ולא פחות מסוכן).
ד. בעקבות פרשנויות קבליות, כל מי שמתנגד לחרדים, אפילו בתוך המחנה עצמו, הוא בחינת "ערב רב" או "עמלק". מייצגי "פך השמן הטהור" הם השארית של השארית, הטוב של הטוב. המאבק הוא אונטולוגי. כפי שאנו נלחמים כאן למטה כך נלחמים שם למעלה. הנצחון או מלחמת ההישרדות כאן הם על סיום המאבק העולמי וההיסטורי של איסוף הניצוצות ושבירת הרע. וכו' וכו'.
ה. בהמשך לנ"ל, עכשו עקבתא דמשיחא, שהתחיל לכל המאוחר בימי הח"ח כי כך אמר בעצמו ו"עיקבתא" צריך להסתיים בקרוב...
כאשר אדם מאמין שכל מה שכתבתי לעיל זה נכון, האם זו אינה מסקנה הגיונית שצריך להילחם כפי שהחתם סופר לחם נגד הרפורמה וכפי ששרידי היהדות לחמו נגד הסטאליניזם בשטחי ברית המועצות דאז?
עד כאן.
גם כאן אנו עשויים לשאול האם יש כאן, באיסור עבודה וחובת לימוד ללא ביטול של רגע, פירוש של המקורות או יצירת גישה חדשה. ואם יש כאן גישה חדשה, כפי שאכן מודים, האם זו, נניח, מסורת מימי החזו"א וצורך שעה בדורו עקב הפגיעה הקשה בישיבות לאחר השואה ולכן זה היה מיועד לזמן, או הוראה לדורות, גם להיום וגם להבא?
אמרו בשם הרב שטינמן ע"ה שלא היו דברי החזו"א אלא לשעתם. והנכון היום הוא שאברך יישאר במסגרת של כולל כמה שנים לאחר נישואיו, ואז או שימצא משרה תורנית או שיצא לעבודה וילמד חלק מהזמן כמנהג ישראל הראוי בכל הדורות.
אפשר להוסיף לסיכום מצווה גדולה מאד אמנם לא מהיום אלא מימי קום מדינת היהודים פטור לומדי התורה מחובתם הלאומית והאזרחית על כל המשתמע מכך. מעולם זה לא היה כדבר כזה . במימדים עצומים כאלו. בשולחן ערוך ברמב'ם נפסק אחרת. העיוות הזה הולך ומתעצם.. רק לשם הויכוח מצוות תלמוד תורה אינה כתובה מפורשות בתורה הכתובה - היא נלמדת. כשם שאין ברכה מיוחדת לתלמוד תורה כמו לכל מצוה אחרת.עולם התורה שנחרב בשואה לפי הדוברים בכל אירופה יחד בכולל ליטא לא היו יחד מע 500 תלמידי ישיבה בעת אחת.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 06/03/2018 16:20:59
נשלח ב-6/3/2018 15:37
אז מה היה לנו?
סיכום בינים:
א. סגולות חדשות של ועדות הצדקה (יום המסוגל, ברכת גדולי הדור, תפילת האלמנות). בית דין לגזירות טובות.
ב. סמלים קבלים (עץ החיים, הנר של רשבי). קמיעות (הקמיע של ....) שרידים (הגלימה של...)
ג. בית דין שגוזר על המשיח להתגלות מייד (בחבד אבל למה רק שם?)
ד. ל"ג בעומר. לא ממש חדש אבל בהחלט מחודש. הכוונה כמובן להדלקה המפורסמת במירון.
ה. מנהגי ספירת העומר: איסור גילוח (כמה מאות שנים), איסור מוזיקה (רק מהזמן שיש טכנולוגיה לשמיעת מוזיקה כמו רדיו)
ו. גידול זקן ללא גילוח מותר או אפילו "תיקון" הזקן. מניע קבלי לא תמיד ידוע ובהמשך: אופנה של רבנים.
מה הם המניעים החברתיים והדתיים שפועלים בתוספות האלו?
א. הרצון להיות יותר דתי. מצויינות הלכתית.
ב. העדר מספר מספיק של מצוות.
ג. הכוח המניע של המאגיה: לאלץ את הנס להתרחש. וכן שאר הרכיבים הפסיכולוגיים כמו הפחד מן העתיד, מאיומים קיימים ודמיוניים.
ד. הצורך הבלתי פוסק בכפרה: עקב חטאים קטנים שקשה להינצל מהם (כל מה שקשור לעריות, כולל ז"ל - מכאן בא בה"ב) וההפחדה מפני עונשי הגהנום, גם בהתבסס על ספרי הפחדה בשם "יראת העונש".
ה. לעשות כמו כולם.
ו. ברגע שיש מנהג אז הוא מנהג. וכהיום - הערצת המנהגים (וראו סעיף ב).
ז. חלוקת ספרי תהלים לקריאה (שייך כנראה לעיל רק שנזכרתי באמצע. איני יודע ממתי זה מתחיל ואפשר להסביר בנקל).
אני מאריך בשלב זה בסעיף ב, מפני שנדמה לי שעד היום לא דנו בו.
בני ישראל אוהבים את המצוות. אני כותב זאת ברצינות, מתוך הערכה רבה. זה נכון במיוחד לאלו מקרוב באו (ב"ת, מתחזקים). הם אוהבים את ה' ברמה פשטנית (ומי אומר שזה לא טוב) והם רוצים לבטא את אהבתם. אבל כמה מצוות דאורייתא יש לנו. ואפילו כמה מדרבנן? במה ימלא אדם את יומו, כאשר החיים המודרניים משאירים לנו מה שלא היה עבר - פנאי?
חוק מיימוני בפסיכולוגיה של דתות מבוססות הלכה: הלכות ומנהגים יתרחבו למלא כל זמן פנוי שמוקצב להן עד למילוי היום כולו.
כל מה שנשאר זה למלא את הזמן הריק בתוכן.
מכאן לשאלות הבאות:
אם זה טוב או רע? שקר או אמת? כלומר האם זה מועיל או מזיק לעבודת השם באמת? האם המעשים האלו רצויים בעיני ה', נובעים מן המערכת של התורה או מנוגדים לה?
אם זה לא טוב, איך מתקנים את זה?
זה לא מספיק ללמד פילוסופיה או אפילו הלכה. צריך ללמד מה כן ולא רק מה לא. זה האופן היחיד שבו אפשר לנסות לתקן.
רובין אתה רואה את עצמך מחויב להלכה? היה נדמה לי שאתה סתם נהנה לדבר בלימוד ולכתוב חידושים כי זה הדבר היחיד שלימדו אותך הוריך, ושאתה גם נהנה מקצת יידישקייט במיוחד אם הוא כרוך בשתייה חריפה שאחרים מממנים עבורך (זה גם משהו שלומדים מההורים, איך לחיות על חשבון אחרים) כמו ל"ג בעומר, אבל מעניין גילוח הזקן משמע שבאמת אכפת לך מההלכה. האומנם?
נשלח ב-5/3/2018 09:48
הרב מימוני תודה שנחלצת להגנתי. אבל אין בכך כל צורך לא נעלבתי. הגמרא אומרת הכל לפי המביש והמתבייש. המבייש קטן מלבייש והמתבייש גרול מלהתביש
חילול השבת מתגמד לעומת עבודת הגילולים המתבצעת במקום. ממש ע'ז
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 05/03/2018 09:51:21
נשלח ב-4/3/2018 21:25
לעניין זה מפורסמת ההלכה מהאצבע אודות איסור שמיעת מוסיקה בפסיקת העומר.באמת שרוב הרבנים שמצדדים באיסור מופרך ומגונה זה, מודים שמדובר ב'מנהג' כשלוחצים אותם לקיר.
רק *&^% כמו הרב שלמה אבינר טען שמדובר בהלכה וברוב חוצפתו הביא ראיה לכך מסעיף השו"ע שנוגע לימי בין המיצרים.כשהעמידו אותו על "טעותו" שלא הייתה אלא שקר גס, הוא שינה את גרסתו וניתלה בשו"ת "נחלת יצחק" אבל גם כאן הוא שיקר, כי גם אותו קנאי שבקנאים, קיצוני שבמתלהמים שמונה על ידי הסאטמר הזקן בעצמו, לא אסר על שמיעת מוסיקה אלא רק על נגינה בכלים. נשלח מהאנדרואיד שלי
