| נשלח ב-29/4/2018 21:16 |
|
| |
סיפור לפסח שני. ממסכת זבחים -ופרשת אמור
. . וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל-הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, לְנֶפֶשׁ לֹא-יִטַּמָּא בְּעַמָּיו: כִּי אִם-לִשְׁאֵרוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו לְאִמּוֹ וּלְאָבִיו וְלִבְנוֹ וּלְבִתּוֹ וּלְאָחִיו: וְלַאֲחֹתוֹ הַבְּתוּלָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו אֲשֶׁר לֹא-הָיְתָה לְאִישׁ לָהּ יִטַּמָּא. (ויקרא כ"א א-ג) . . . ...דתניא: "לה יטמא" – מצוה. לא רצה - מטמאין אותו על כרחו. ומעשה ביוסף הכהן, שמתה אשתו בערב הפסח, ולא רצה ליטמא. ונמנו אחיו הכהנים, וטימאוהו בעל כרחו ." (בבלי, זבחים ק.) יוסף הכהן דמות מוכרת, קנה כבש, הוא כבר בירושלים עם אשתו ובני ביתו – והנה שוד ושבר! אשתו נפטרה כמה שעות לפני שצריך לשחוט את קרבן הפסח, ואחר כך לאכלו בזמנו, ולקיים עליו את המצות! . עשיית הפסח מצווה חשובה. חשובה עד כדי כך שהמבטלה בזדון – עונשו כרת, למרות שמדובר במצוות עשה. המצווה חשובה בעיניו של יוסף הכהן (1) והוא מעדיף לקיימה בזמנה, ולא עם שאר הטמאים ואלו שבדרך רחוקה – בפסח השני. מה יעשה? מסתמא ישלם לאחרים כדי שיקברו את אשתו. הם – הזקוקים יותר לממון – הם ייטמאו ויידרשו לעשות פסח שני, והוא – הכהן המקפיד על המצוות – יוכל לקיים את המצווה. שאר הכהנים לא היו מוכנים לקבל זאת. יתכן שיש מי שימצא בכך סיבות של "ככה לא עושים" שאמרו לו. משהו בנוסח "זו אשתך, יוסף!". הגמרא קמצנית בפרטים כאן. בכל זאת, סיפור מתקופת בית שני. מצד שני, הגמרא מביאה את המעשה בהקשרו ההלכתי – חובה על הכהן להיטמא לאשתו שנפטרה. אי אפשר לו שלא להיטמא לה. זו מצווה שהוא מצווה בה. . איך בכלל יתכן שיוסף הכהן לא טמא? היאך הוא טהור? . כנראה שלא היה עמה בחדר בזמן שנפטרה. אולי חשש מפטירה כזו כי כבר היתה נוטה למות, ולכן הלך לישון בחדר אחר, אולי ישנו בחצרו של אחד מתושבי ירושלים, אולי פירסה נידה – גם כאן הסיפור חסכן. אנו לא יודעים את הסיבות, רק את השורה התחתונה. אשתו של יוסף הכהן נפטרה, והוא – הוא דואג לעשות קרבן פסח בזמנו. בטהרה. . אל תהיו שיפוטיים מייד. זה לא כמו טומאת הסכין במסכת יומא. יתכן שהיא נוטה למות כבר זמן רב, והיה להם זמן להיפרד ולהתרגל – להתכונן לפטירה. יכולו להיות גם סיבות אחרות, והיחס למוות בקופה בה המוות הוא אורח תדיר בבתים, גם היא, כנראה שונה. אבל מצווה עליו להיטמא לאשתו, ואחיו הכהנים לא יניחוהו לעסוק בקרבן הפסח ולזנוח את חובתו. . גם איך "טימאוהו" לא מסופר לנו כאן. הם "נימנו" – ערכו הצבעה בסוגיה. בית דין של כהנים הצביע, ברוב, שיש לטמא אותו. גם כאן, לא ברורה הטכניקה. האם כפו עליו להיכנס לחדר בו שוכבת המנוחה כדי שייטמא? או שאולי רק הודיעוהו כי הם גוזרים עליו טומאה – הם לא יתנו לו להיכנס ולשחוט, כאילו הוא טמא? בין כך ובין כך, לא הניחוהו אחיו להתעלם מחובתו להיטמא לאשתו . פסח-שני שמח!
(1) ועיינו במעשה בו רצה לדאוג שבתו תעשה פסח שני, למרות שפסח שני אינו נוהג בנשים, תוספא פסחים פ"ח.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2018 17:30 |
|
| |
| שלישישי כתב: |  | ירוחם המלה "אשתו" מופיעה בספר בראשית פרק ג, פסוק ב. זהה נראה לך הגיוני שמי שכתב את הפסוקים בויקרא פרק כא את הפסוקים, לא הכיר את המלה "אשתו"?
לשיטתך הפסוק בשמואל א פרק א היה צריך להראות כך: וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְ' וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה שארו וַיִּזְכְּרֶהָ יְ'." |
|

ויכולת עוד להוסיף שתי מילים וכך היה יוצא הפסוק : וידע אלקנה את חנה שארו הקרוב אליו ויזכרה ה'
תוקן על ידי אפריםבן ב- 17/05/2018 17:43:28
|
|
|
|
| נשלח ב-17/5/2018 09:56 |
|
| |
ירוחם המלה "אשתו" מופיעה בספר בראשית פרק ג, פסוק ב. זהה נראה לך הגיוני שמי שכתב את הפסוקים בויקרא פרק כא את הפסוקים, לא הכיר את המלה "אשתו"?
לשיטתך הפסוק בשמואל א פרק א היה צריך להראות כך: וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְ' וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה שארו וַיִּזְכְּרֶהָ יְ'."
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2018 13:33 |
|
| |
שלישי איני מנסה לשכנע אותך בצדקת פרושי. יש כמה חברים שאצלם אני מחזק את טענתי.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2018 12:36 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | הבאת בטובך את ההוכחה לאמיתות דברי"זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם."
|
|
לא הבאתי את הפסוק כעזר להוכחת דבריך, (הפרשנות שלך ששארו זו אשתו - לא משכנעת) אלא כדי להראות שבתנ"ך אין זכר ותימוכין לדבר חז"ל : "כפי שחז"ל מפרשים אתם קרואים אדם ואין אומות העולם."
כנראה שחז"ל האמינו באבולוציה.
תוקן על ידי שלישישי ב- 16/05/2018 13:13:08
|
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2018 11:48 |
|
| |
אבל הרי לפני זה כבר נאמר ויקרא שמם אדם. לשניהם הוא קרא אדם. מטבע הדברים היו צריכים גם להפריד בשם ולא רק בגוף. הנסיונות שלך לגמד את האשה מהתורה. אינה עולה בקנה אחד עם העובדות. חוה אמנו היתה עזר? והיא שסיבבה את המסובב , שרה ניווטה את בעלה. רבקה תימרנה את בעלה רחל ולאה עשן מסחרה ביעקב. ציפורה אשת משה הצילה את משה ממות. התורה בשמות- פותחת עם נשים, ספר במדבר סוף התורה מסתימת עם נשים ,דברים זה משנה תורה. אגב עזר כנגדו- הגמרא כבר שואלת או עזר או כנגדו? מתי היא עזר? כשהיא כנגדו. כשהיא לא מסכימה לכל אצל הבעל ומבקרת אותו ומאזנת אותו.
|
|
|
|
| נשלח ב-16/5/2018 11:15 |
|
| |
אתה כתבת :זכר ונקבה זה שנים -אדם זה אחד. איך הם הפכו משניים לאחד? על זה עניתי שאדם זה שם המין ולכן זה ביחיד כמו חיה ,עץ או רמש. לכן השאלה שלך יסודה בטעות בהבנת הנקרא ועל זה בנית תילי תילים של דרשנויות.מדומינות.
ולגבי מה שכתבת שעל החיות לא כתוב ויקרא שמם הסיבה היא שהאדם נתן להם שמות . אבל זה לא נושא הדיון. הרי ברור שמין האדם הוא נעלה ממין הבהמה (ולכן רק על מין האדם כתוב שהוא נברא בצלם אלוהים ) אבל זה לא קשור לעובדה שהאישה היא עזר כנגדו . ("לא טוב להיות האדם לבדו ". היא נבראה רק לתועלת האדם ) זה המעמד שלה . כל השאר זה פרשנויות מדומינות..
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2018 21:43 |
|
| |
אבל באף אחד מהמינים התורה לא כתבה זכר ונקבה ברא אותם ויקרא שמם
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2018 20:57 |
|
| |
"וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, בְּהֵמָה וָרֶמֶשׂ וְחַיְתוֹ-אֶרֶץ, לְמִינָהּ; וַיְהִי-כֵן. כה וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת-חַיַּת הָאָרֶץ לְמִינָהּ, וְאֶת-הַבְּהֵמָה לְמִינָהּ, וְאֵת כָּל-רֶמֶשׂ הָאֲדָמָה, לְמִינֵהוּ; וַיַּרְא אֱלֹהִים, כִּי-טוֹב. כו וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. כז וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם בְּצַלְמוֹ,"
ירוחם, מהפסוקים לעיל ניתן ללמוד שלא רק מין האדם נקרא בלשון יחיד על אף שהיו שניים אלא כל המינים נקראו בלשון יחיד על אף שלא היו יחידים כגון חיה,בהמה,עץ, כך ששוב הפרשנות שלך לא מתאימה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2018 15:32 |
|
| |
הבאת בטובך את ההוכחה לאמיתות דברי"זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם."
זכר ונקבה זה שנים -אדם זה אחד. איך הם הפכו משניים לאחד? כי האדם היהודי כולל את אשתו. בברכות האירוסים אומרים יוצר האדם- לא בלידה לא בברית- יוצר האדם -כשאדם משלים את עצמו והיא משלימה את עצמה. נוצר האדם. לא הבנתי את הקשר לפרא אדם.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2018 13:51 |
|
| |
| ירוחםשמ כתב: |  | | הכלל הזה של אשתו כגופו שייך רק לישראל בקיום המצוות . כפי שחז"ל מפרשים אתם קרואים אדם ואין אומות העולם. את הפסוק שסירסת הסברתי בהודעתי.
|
|
דווקא הפירוש שלך מסרס את הפסוק.
זה מה שהתנ"ך אומר על אדם:
"זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם בְּיוֹם הִבָּרְאָם."
מה שחז"ל עשו לתנ"ך נקרא "כחמר ביד היוצר". רק שהם שחכו את זה:
"וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן."
תוקן על ידי שלישישי ב- 15/05/2018 13:56:54
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2018 13:26 |
|
| |
אכן זה מה שיש. ועל זה בדיוק כתבתי. אתה תקוע במה שיש ואינך רואה מה שאין.
מירב מיכאלי לדעתי מגזימה באופן ההתבטאות שלה כשהיא בכל משפט מדברת בלשון זכר ונקבה אבל מבחינה עקרונית ברור שהצדק איתה.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2018 13:11 |
|
| |
ירוחםשם
זה מה שיש. מירב מיכאלי סוברת גם כמוך . ועוד כמה הדומות לה יש כח עולה.
תוקן על ידי ירוחםשמ ב- 15/05/2018 13:17:55
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2018 12:43 |
|
| |
לגבי עגנון : האט הער געזאגט .
מה שאתה לא הבנת הוא שחוקי השפה נוצרו על ידי גברים כך שלא פתרת כלום.
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2018 12:28 |
|
| |
עגנון כתב - וכל המרבה לשאול- מרבה לו שאול.
הפניה לגברים קודמת,אפילו אם יש יותר נשים- מחוקי השפה
|
|
|
|
| נשלח ב-15/5/2018 12:04 |
|
| |
ולמה הבעל אחראי לאשתו ולא להפך? למה לא תגיד בעלה כגופה במקום אשתו כגופו בהתחשב בעובדה שלה מותר רק בעל אחד ולבעל מותרות כמה נשים..
למה הכל נאמר בלשון זכר ולא בלשון נקבה? רק במכשפה לא תחיה נזכרה התורה שיש גם לשון נקבה.
|
|
|
|
|