הרכבל לכותל: תכנון חכם?

להלן ציטוט ממאמר של הרב זלמן קורן:

"אסמכתה נוספת לכך שהשכינה שרויה גם כיום במקומה המקודש בהר הקודש בירושלים, מצאו חז"ל בפסוק משיר השירים שלפי פשוטו עוסק, , בתיאור הדוד ההולך ומתקרב במהירות אל הרעיה. והנה הדוד כמעט מגיע, אלא שברגע זה עודנו מצוי מאחורי הקיר. הוא נוכח שם אף על פי שטרם נכנס אל הבית אלא רק מציץ לתוכו.

וכך נאמר שם: "קול דודי הנה זה בא, מדלג על ההרים, מקפץ על הגבעות. דומה דודי לצבי או לעופר האילים, הנה זה עומד אחר כתלנו, משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים" (שיר השירים, פרק ב, פסוקים ח-ט).

פסוק זה, ככל פסוקי שיר השירים, נדרש באופן אלגורי, והוא לפיכך משל על עם ישראל והשכינה. הפסוק מתאר את הגאולה ההולכת וקרבה. מצבנו כיום הוא מצב דומה הדוד (כלומר הקב"ה), אמנם עוד לא הגיע לגאול אותנו, אבל הוא ממתין מאחורי הקיר, ומשגיח עלינו משם. (שמות רבה שם, מדרש תהילים שם, שיר השירים רבה פרק ב', פסיקתא רבתי פרשת החודש, ועוד).

קיר זה "כתלנו" שבשיר השירים הוא, על פי המדרש, כותל מכותלי המקדש. משמעות הדבר היא שלא רק ההר קיים כיום ועומד בקדושתו, אלא קיים גם בפועל כותל אחד, ומאחריו שורה, כביכול, השכינה גם בזמן הזה. הדיאלוג בין האדם לבין קונו, גם בימינו אנו מתנהל (כמאמר הכתוב: "קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה"), דרך הכותל הזה, הכותל המערבי, שלפי בנייתו הוא הכותל החיצוני של הר קודשו של הקב"ה.

במדרש "איכה רבתי" (בפרק ב') יש כרוניקה המתארת את חורבן שאר הכתלים, ואת הדרך בה נשתייר הכותל המערבי. שם גם מופיע הנימוק לכך שדווקא כותל זה נותר על מקומו.

על פי המסופר שם, חילק טיטוס את ארבעת חומות המקום, לארבעה דוכסים. הדוכס שבחלקו נפלה המשימה להרוס את החומה המערבית היה פנגר, הדוכס של ערבייא. אלא שבניגוד לשלושת הדוכסים האחרים שהחריבו את חלקם, הוא לא החריב את חלקו. בפועל, בצפון הר הבית, כמעט ואין למצוא כיום שרידים עתיקים. גם הכותל המזרחי העתיק נחרב כמעט לכל אורכו, וכמעט לא נשארו ממנו שרידים בחלקיו המרכזיים. באשר לשרידים שבקצוות, ניתן לקבוע כי הם היו מחוץ לתחום המקודש, ואולי משום כך לא דקדקו הדוכסים להרוס אותם לגמרי. באשר לכותל הדרומי, לכאורה גם הוא לא חרב, וקטע גדול ממנו קיים עד היום. אבל כותל זה שבימינו, ניצב מחוץ לתחום המקודש, בעוד אשר הכותל הדרומי הקדום, שהיה בקצה התחום המקודש של הר הבית, עמד צפונית לו. גם מן הכותל הדרומי המקורי לא שרד דבר שניתן לראותו בעין. כדברי המדרש שלימדנו כי שלושה דוכסים עמדו במשימה, ורק הרביעי פנגר לא מילא את פקודתו של טיטוס הרשע.

המדרש ממשיך ומספר כי הקיסר שאל את פנגר מדוע לא מילא פקודתו. דוכס ערבייא ענה כי עשה זאת לתפארתו של טיטוס, שהרי אם לא יוותר מאומה מן החומות , לא יוכלו הדורות הבאים לדעת את עוצמת המקדש היהודי וביצוריו וממילא לא יתרשמו מנצחונו הגדול של טיטוס שעלה בידו להרוס במלחמה ,מקדש אדיר ממדים שכזה. . . אמנם המדרש אינו מזכיר בהקשר זה במפורש את "הר הבית", אבל הוא עוסק במפורש בחומות ,ומכאן שאין הוא מדבר על כותלי בניין בית המקדש, כפי שאפשר אולי להתרשם מלשון שאר המדרשים, אלא בחומות ההיקפיות של הר הבית.

אכן, כל המבקר היום בכותל המערבי, ויותר מכך במנהרות הכותל, יכול להתרשם מן האבנים אדירות הממדים של החומות.

בהקשר זה ניתן לומר כי בזמן שבית המקדש היה קיים, התנהל הדו שיח של האדם עם הבורא, דרך בית המקדש עצמו, כלומר דרך חלקו המערבי, הוא קודש הקודשים. אך כאשר הדיאלוג מתקיים דרך ההר, מתייחד דווקא צידו המערבי של ההר, שכן דווקא מכותלו המערבי לא זזה שכינה.

קביעה זו, שהכותל המערבי שנשאר הוא כותל הר הבית, אשר השכינה ניצבת מאחוריו, נזכרת במפורש גם בקינה עתיקה של הפייטן הארץ ישראלי רבי אלעזר הקליר, שחי בסוף התקופה הביזאנטית. את הדברים הנזכרים במדרש איכה רבתי, הוא סיכם בשורות:

על פתח הר הבית החל לבא,
ביד ארבעה ראשי טפסריו להחריבו,
על צד מערבי לזכר הִשְׂרִיד בו,
וצג אחר כותלנו ולא רב את ריבו.

(קינת: "זכור את אשר עשׂ צר בפנים"
מתוך ספר הקינות לתשעה באב).

סוף ציטוט. מקור: http://bids.thekotel.org/content.asp?id=119