שיטת הגריז: ידע מדעי מסופק, חשוד ופסול מול ידע נבואי

חקירה א. האם אדם יכול להגיע לידי מדידה מדוייקת , וזה החקירה בגמרא בבכורות  האם ניתן לצמצם בידי אדם ( השאלה הזו היא על שני מימדים הזמן והמקום, הזמן כמו הדוגמא של של המשנה שם רחל שלא ביכרה וילדה שני זכרים ויצאו שני ראשיהן כאחת , ושל מימיד המקום כמו הדוגמא של מדידת כלי המקדש

)

חקירה ב. על הצד בחקירה הראשונה שא"א להגיע למדידה מדויקת , האם מבחינה מעשית הלכתית בדברים שהתורה דורשת בהם מידה האם יש לחשוש  לזה שא"א לצמצם או לא. - וזה לכאורה תלוי בשני התרוצים בגמרא שם.

לגבי החקירה הראשונה ודאי שאין זו מחלקות במציאות האם ניתן להגיע לרמת דיוק שלא מסתבר שנחלקו או דנו על המציאות , אלא צדדי הספק נראה לי לומר כך, שהרי כל נקודה במרחב וכן כל נקודת זמן ניתן לחלק לנקודת זמן/מקום קטנה יותר וכך את הנקודה שחילקנו ניתן לחלק, כך עד אין סוף. נמצאנו  שכל מידת זמן ומקום מצד אחד היא סופית שזה המידה שלה ומצד שני היא אין סופית מצד האין סוף חלקים שבה .. ומפורסמים הפרדוקסים של זנון שעסקו בחקירה זו.

ואפשר שזה גוף הספק האם ניתן לצמם בידי אדם . האם להסתכל על הצד הסופי של המידה שהוא ניתן למדידה או על הצד האין סופי של המידה(מצד האין סוף חלקים שבה) שהיא לא ניתנת למדידה (ולפי זה לשאלה של שמחבחור לגבי מדידה בכלים מתקדמים , יצא לדברנו  שגם בכלים מתקדמים לא ניתן לצמצם כי הכלי הכי מתקדם לא יכול להגיע לדיוק אין סופי )

וזה הסבר הדרשות

"ויכל אלוהים ביום השביעי - רבי שמעון אומר: בשר ודם שאינו יודע עתיו ורגעיו צריך להוסיף מחול על הקודש, הקב"ה שיודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה ונראה כאלו כלה בו ביום.

"

כחצות הלילה ולא אמר בחצות שמא יטעו אצטגניני פרעה ויאמרו משה בדאי הוא אבל הקב"ה יודע עתיו ורגעיו אמר בחצות

כי מדידת הזמן המדוייק מצד האין סופיות של הזמן היא רק בידי ה'

לגבי החקירה השניה , נראה שלמעשה ודאי יסכימו כולם  לתרוץ הראשון בגמ' שם "שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה" שאם לא כן ביטלת תפילת ותקינן או כמו הדוגמא שהביא מיימוני מתפילין שא"א שיהיו מרבועות.. ואפשר שגם התרוץ השני מודה לעקרון של התרוץ הראשון ורק אומר שבמקדש המציאות שזה נעשה ברוח הקודש א"נ מקדש שאני

_________________

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו < type="text/">document.write("");

השאלה האחרונה, על היתכנות הדיוק המושלם בבנית המזבח במקומו, היא לכאורה זו שנידונה בזבחים סב ב. ואמנם התשובה של הגמרא כאן אינה ברורה בכל חלקיה.

לפי החלק הראשון (1) – ה' אמר לעשות וכל אופן שבו זה ניתן להעשות זה מספיק טוב – אכן הדייקנות המושלמת היא בלתי אפשרית אבל אין צורך לדייק כל כך. ה' מקבל את ההשתדלות האנושית.

אך מה בא הפסוק (2) לומר? לפי שוטנשטיין, לפי רש"י (בכורות יז ב 2 הע' 13), יש פשוט למחוק אותו. אין בו צורך כאן ולכן יש להסיק שזו טעות סופר.

אבל אפשר שהפסוק מדבר על הדיוק של בנית המזבח בבית ראשון ואדרבה, יש גרסה שמשמיטה את התירוץ הראשון, שהכל לפי יכולת האדם, ומשאירה רק את הפסוק בתור תשובה!

אם כן לפנינו שני תירוצים מתחלפים. לפי הראשון גם בעבודת המקדש אין צורך בדייקנות מושלמת כי זה לא לפי כוח האדם (מכירים את המורה שאומר שאצלו אין מאה כי מאה זה לא אנושי להשיג? ובלשון התלמוד, במקום אחר, "לא ניתנה תורה למלאכי השרת").

עתה נבוא לדון בפירוש השני אם נשמור על הגרסה ואולי אפילו ניקח אותה כגרסה עיקרית.

מה התשובה אומרת לפי הגרסה האחרונה? את זה בא הגרי"ז להסביר.

... וביאור הדברים נראה דבקרא דהכל בכתב מיד ה' עלי השכיל כתיב, לא רק דהתבנית היה בכתב, אלא גם העשיה גופא נעשה ע"י רוח הקודש,

... והיינו דע"י רוח הקודש נעשו המעשה גופא וא"כ לא קשה מאפשר לצמצם כיון דנעשו ע"י נבואה.

והנה דוד בנה את היסודות והטעם לזה משום דכיון דכתיב הכל בכתב וכו', וא"כ הנבואה הצריכה לבנין הבית נמסרה לדוד וע"כ בנה את היסודות שלזה היה צריכין הנבואה איפה לקובעם ולא סגי בידיעת המידות.

הגרי"ז טוען שגם המיקום של המזבח, היכן יש להציבו, וגם הבירור של המיקום בפועל – כולם נעשו בבית ראשון על ידי כוח נבואי. מה שאדם אינו יכול לעשות ביכולתו המקצועית, על ידי מדידה, יכול להעשות על ידי כוחו של הנביא.

ומה נאמר על בנית בית שני? הגרי"ז מעיין בסוגיה שלנו בזבחים.

והנה בזבחים (דף ס"ב ע"א) אמרינן דג' נביאים עלו מן הגולה אחד להעיד על מקום המזבח ע"ש דמקודם תירצו דמיכאל שר הגדול הקריב על מקום זה וכו'

לא ברור לי די הצורך מדוע הגרי"ז מצטט את התירוץ האחרון ואחר כך את הראשון. אבל הדברים בהמשך ברורים יותר.

ולכאורה צ"ע

(לפי האופן שהתקבע אצל האחרונים, אין להשתמש בביטוי "צ"ע" (צריך עיון) שפירושו קושיה כי אין באמת קושיה על הגמרא. רק לכאורה יש קושיה...

כיון דידעו מקום הבית א"כ אפשר לידע מקום המזבח ע"י מדידות כיון שידוע מקומו ע"י מדידות ולמה נצרך לנביא ורוח הקודש על זה

זו השאלה העיקרית, והיא אכן נוגעת לסוגיה בבכורות. האם באמת אפשר להעזר במדידה? הלא אי אפשר לצמצם כלומר אין הדיוק האנושי מספיק?

וע"כ נראה כנ"ל דגם על מקום קביעותו לא היה אפשר ע"י מדידה כי אם היה צריך לנביא לידע המקום בדיוק והיינו משום דצמצום ע"י מדידה לא מספיק לזה כי אם דנצרכים ע"י נביא כדמשני הכא הכל בכתב וכו', ונעשה הכל ע"י נביא.

וזו באמת תשובתו של הגרי:ז: צמצום על ידי מדידה אינו מספיק. זה לא יהיה מדוייק.

לפי הביאור הזה בגמרא אין המדידות האנושיות והיכולת האנושית מספיקות כדי להשיג את הדיוק הדרוש בשום דבר, ובוודאי לא כדי לקיים מצוות, בוודאי לא במקדש.

יש כאן משפט חמור מאד על היכולת האנושית. אפשר לדמות את הגישה הזו לעמדה הספקנית שמערערת על היכולת לדעת משהו באמת. אבל יהיה זה דמיון חיצוני בלבד. הרעיון של התירוץ האחרון, לפי הפירוש של הגרי"ז, טוען שהמציאות אכן ניתנת לידיעה, אבל לא ברזולוציה הדרושה למצוות. וכאשר מבקשים לדייק, זה כבר בלתי אפשרי. זו לא עמדה השוללת את זה שיש מציאות ויש מידות מדוייקות לכל דבר. בוודאי יש, אבל הן לא ניתנות לידיעה אנושית. המציאות ניתנת לחישוב מדוייק, על ידי מדידה, אבל לא בידי אדם.

דוגמא לדבר היא התירוץ לשאלה על חוט הסיקרא. לפי הגמרא שם, אי אפשר למצוא את האמצע המדוייק של המזבח. גם על ידי מדידה. אפשר רק לעקוף את הבעיה על ידי לקיחת מרווח בטחון. לעשות את השירטוט יותר רחב.

המסקנה היא שאי אפשר לצמצם ולכן אנו יכולים לעשות דברים רק בקירוב. הקירוב הזה מספיק לנו כדי לנהל את חיינו, אבל על מנת לצאת ידי חובת שמים בקיום המצוות, זה לא מספיק. אז את חוט הסיקרא, שמסמן את אמצע המזבח, עשו קצת רחב, כדי לצאת מידי ספק. ואילו בבנית המזבח לא היה מנוס מגיוס של ידע על טבעי, שמיימי, כמו של נביא.

יש לזכור שזו פרשנות של דעה אחת בגמרא...

אמלק: המציאות ניתנת לידיעה אבל לא לידיעה אנושית. הכלים האנושיים, כמו מדידה, לעולם לא יוכלו לספק מידע מדוייק לחלוטין. לא בקביעת קו האמצע של שטח או מבנה, כמו המזבח, ולא לגבי מיקום בשטח על ידי מדידה. כדי לדעת את האמת המדוייקת צריך ידע על טבעי, נבואי.

זה משפט חמור מאד על היכולת האנושית לדעת. וזה גם אומר שהמצוות מעמידות בפנינו דרישה בלתי אפשרית. הרי אין ביכולתנו לבצע דברים באופן מושלם. איך למשל נוכל ליצור ריבוע של תפילין?

ועתה נקפוץ לרגע למסכת בכורות יז ב. אני מדלג על המשנה ומגיע לגמרא. יש כאן את הביטוי או השאלה האם אפשר "לצמצם". המובן של המונח הזה כאן, ובניגוד ללשון ימינו, הוא "האם אפשר לחשב בדייקנות". כמובן, הביטוי "אי אפשר לצמצם" ראוי למחקר בפני עצמו. כאן נתמקד בהצעת השאלה כפי שהיא מוסברת כאן בסוגיה ובתשובות עליה (בכורות יז ב)

ורבנן... אי אפשר לצמצם, בידי אדם מאי?

ת"ש: חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבדיל בין דמים העליונים ובין דמים התחתונים, ואי אמרת אי אפשר לצמצם בידי אדם, זימנין דקא יהיב עליונים למטה ותחתונים למעלה?

דמרווח בה פורתא.

תא שמע ממדת כלים, ממדת מזבח

(1) שאני התם דרחמנא אמר עביד ובכל היכי דמצית למיעבד ניחא ליה

(2) הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל.

השאלה היא האם אדם באשר הוא אדם יכול לבצע משימה שמחייבת דייקנות בצורה מושלמת בלי לחרוג מן הדיוק הנדרש.

בעל הסוגיה מציע שלושה מקורות שמהם משמע שהתורה סומכת על האדם שיוכל לבצע את הדרישות.

התשובה הראשונה היא שבאמצע המזבח עבר סימון, "חוט של סיקרא" (לפי הפרשנות המקובלת: קו בצבע אדום ששורטט על המזבח כדי להפריד בין חלקו העליון לתחתון). צריך לדעת היכן למעלה והיכן למטה כדי לקיים בשלמות את המצוה לתת דם באופנים שהוגדרו בתורה במהלך עבודות הזבח. איך אפשר לצמצם את השירטוט אם אדם אינו יכול למדוד בדייקנות? והתשובה: אם עושים את השירטוט עבה מן הנדרש כך שנותנים תמיד קצת יותר למעלה או קצת יותר למטה.

התשובה השניה והשלישית היא: אחרת, איך ידעו לעשות את כלי המקדש, אם צריך מידה מדוייקת? ואיך ידעו לבנות את המזבח?

אמלק: אם צריך דייקנות מושלמת בבנית המזבח, איך יכלו בני אדם לבנותו?

בתלמודנו זבחים סב א מעלים את השאלה הזו ומציעים לה כמה תשובות.

... מזבח מנא ידעי?

אמר רבי אלעזר: ראו מזבח בנוי ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו.

ור' יצחק נפחא אמר: אפרו של יצחק ראו שמונח באותו מקום.

ור' שמואל בר נחמני אמר: מכל הבית כולו הריחו ריח קטרת, משם הריחו ריח אברים.

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: שלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח, ואחד שהעיד להם על מקום המזבח..

במתניתא תנא, ר"א בן יעקב אומר: שלשה נביאים עלו עמהן מן הגולה, אחד שהעיד להם על המזבח ועל מקום המזבח...

ההנחה היא שמקום המזבח היה צריך להיות ידוע בדייקנות, וממילא יש לשאול איך ידעו בני הגולה, כשבנו את הבית השני, היכן למקם את המזבח. מוצעות כמה תשובות, שמשתייכות לסוגים שונים מבחינה אפיסטמולוגית (=הפילוסופיה של ההכרה).

לפי רבי אלעזר, היו שראו מזבח של מעלה מכוון נגד המזבח של מטה. לא ברור מה ראו ואיך מה שראו עזר להם לכוון את מקום המזבח. אפשרות מתבקשת היא שראו את המזבח של מעלה בדיוק מעל המקום בו יש לבנות את המזבח של מטה. מבחינה אונטולוגית (=מה יש במציאות) יש כאן את הנושא המפורסם של ירושלים של מעלה, שנחקר בראשית ימי מדעי היהדות בידי אפטוביצר, וכן פירשו בשוטנשטיין כאן (סב א 1 הערה 13): מקובלנו שכנגד ירושלים של מטה ישנה בשמים עיר כדוגמתה, ירושלים של מעלה (תענית ה,א) ... כל פרט בעיר של מעלה מכוון ממש מעל הדבר התואם לו בירושלים של מטה. כשבאו אנשי כנסת הגדולה לבנות את המזבח, הראה להם ה' את המזבח של מעלה...

יש כאן ידע ממקור שמיימי שנמסר לבונים, למרות שלא היו נביאים.

לפי ר' יצחק נפחא, ראו גם כן סימן, של הקרבן הקדום ביותר של מייסד האומה, אברהם אבינו, כלומר האפר של יצחק. (והרי יצחק לא נשחט? שתי תשובות בדבר וראו שם בסיכום של שוטנשטיין סב א 2 והע' 14, שהכוונה לאפרו של האיל שהחליף את יצחק,או למדרש המצוטט ב"שבלי הלקט" לפיו באמת יצחק מת ונשרף ואחר כך החיה אותו ה' בטל של תחיה).

גם לפי גישה זו מדובר בידע שמיימי.

לעומת זאת, לפי רב שמואל בר נחמני, יתכן שמדובר בנתון אמפירי (=מוכר דרך החושים האנושיים). ניתן היה להריח את ריח הקרבנות גם לאחר השנים שחלפו מאז חורבן בית ראשון (ושמא סבור האמורא שהיו מקריבים אע"פ שאין בית? – ואז לפנינו גישה שלישית, שיש כאן ידע היסטורי). לא ברור היאך הריח מסמן את גבולות המזבח ושמא מניחים שהמקום בו מרוכז הריח הוא מרכז המזבח, ומשם יש למדוד את הגודל הנתון של המזבח עצמו. ושמא לפנינו, כמו בשתי הדעות הקודמות, גילוי של ידע שמיימי, שלא בא בצורת ראיה אלא בצורת ריח.

לפי רבב"ח בשם ר' יוחנן ולפי הברייתא, יש כאן עדות של נביא. ואפשר להבין זאת בשתי צורות. יתכן שהנביא משמר ידע היסטורי, ויתכן שהוא מוסר להם ידע שמיימי שיש לו. כפי שנראה לקמן, הגרי"ז בוחר באפשרות השניה.

אמלק: האמוראים מציעים כמה תשובות שונות מבחינה אפיסטמולוגית לשאלה איך ידעו היכן נמצא המזבח בדייקנות. ידע שמיימי על טבעי, בדיקה אמפירית על פי חוש הריח (אפשרות פרשנית אחת של המימרא) או מסורת היסטורית שנשמרה אצל הנביאים.

סיכום יפה ובהיר, כרגיל, של הדין הפותח את הדיון שלנו, נמצא ברמב"ם (הלכות בית הבחירה פרק ב)

הלכה א

המזבח מקומו מכוון ביותר, ואין משנין אותו ממקומו לעולם... ובמקדש נעקד יצחק אבינו שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה ונאמר בדברי הימים ויחל שלמה לבנות את בית יי' בירושלים בהר המוריה אשר נראה לדויד אביהו אשר הכין במקום דויד בגרן ארנן היבוסי.

הלכה ב

ומסורת ביד הכל שהמקום שבנה בו דוד ושלמה המזבח בגורן ארונה הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח ועקד עליו יצחק, והוא המקום שבנה בו נח כשיצא מן התיבה, והוא המזבח שהקריב עליו קין והבל, ובו הקריב אדם הראשון קרבן כשנברא ומשם נברא, אמרו חכמים אדם ממקום כפרתו נברא.

הלכה ג

מדות המזבח מכוונות הרבה וצורתו ידועה איש מאיש, ומזבח שבנו בני הגולה כעין מזבח שעתיד להבנות עשוהו ואין להוסיף על מדתו ולא לגרוע ממנה.

הלכה ד

ושלשה נביאים עלו עמהם מן הגולה, אחד העיד להן על מקום המזבח, ואחד העיד להן על מדותיו...

ובכן, כדי לקיים את המצוות הקשורות למזבח, היה צריך לבנות אותו בדיוק במקום הנכון שלו. למקום הזה משמעות היסטורית, כי שם, גיאוגרפית והיסטורית, נברא אדם הראשון והקריב נח קרבן ראשון במזבח הראשון אחר המבול, וכן הלאה, עד שבא דוד וזיהה את המקום בגורן ארונה היבוסי וקנה אותו ושם בנה שלמה בנו את המקדש והקים את המזבח.

כיצד ידעו דוד ושלמה שזה המקום ההוא וכיצד ידעו לכוון את המזבח, על מידותיו המדוייקות, באותו מקום שקרו כל הדברים האלו והוא הנבחר משמים? אפשר שהיתה מסורת עתיקת יומין ואפשר שהיתה להם נבואה. פסוק שמצוטט הרבה בהקשר זה הוא פסוק יט לקמן. אני מעתיק קצת יותר.

בדברי הימים א פרק כח מסופר לנו:

(יא) וַיִּתֵּן דָּוִיד לִשְׁלֹמֹה בְנוֹ אֶת תַּבְנִית הָאוּלָם ...

(יב) וְתַבְנִית כֹּל אֲשֶׁר הָיָה בָרוּחַ עִמּוֹ ...

(יט) הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד יְדֹוָד עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית  

לדוד אם כן היה טקסט כתוב ובו ההוראות. ובדרך כלל מפרשים זאת שקיבל את ההוראות הכתובות משמואל הנביא. בהתאם לכך מתפרשות כל הסוגיות הקשורות לכך, ואין אנו באים לעסוק כאן ובשום מקום אחר במאמר הזה בהיתכנות ההיסטורית של הפרשנות הזו.

אמלק: אפשר לבנות את המזבח רק במקום המדוייק שנקבע לו משמים. איך מבררים היכן זה?