הם גדולים ואנחנו קטנים - אוסף הציטוטים

אדם שמחשיב את עצמו לתלמיד חכם- ראוי לבוז ולגינוי על דברי הבלע והשנאה שהוא מוציא מפיו. הוא ראוי לכינו של זקן ממרא

מואדיב כתב : "אף אתה לא כהוגן עשית, שאחרי שהכברת מלים על חומרת מי שמוציא שם רע לתלמידי חכמים, הלכת ועשית כן לראש ישיבת מרכז הרב ז"ל, כשהזכרת דבר שאמר, והיה עדיף לו שלא היה אומר כך, שלא לכבודו היה. וכי לפרסם, שוב, כי עמד והשפיל ראש ישיבה אחר, משום שזה לא סבר כמוהו, לכבודו היה? הרי סמוך ובטוח אני שאחר כך נמלך בדבריו וחזר בו, שאם לא כן - גם אותו היה צריך לנשוך כחמור, וד"ל."

ראשית אני הבאתי את דעתו העקרונית של רב אברום בלי קשר למקרה מסויים שהזכרת , ואף אני לא זכרתי את המחלוקת הזו עד שאתה הזכרת אותה בדבריך. ואתה זה שמוציא לעז שכותב כי הרב השפיל כי לא סברו  כמותו וכי בוחן כליות אתה? וענק כרב אברום מוחזק שמה שעשה זה כי סבר שזו האמת שאותו ראש ישביה לא ראוי לפסוק בנושאים מסויימים . ומה לזבוב קצוץ כנפיים אצל הנשר הגדול בשמים.

אפריםבן כתב :  "מיהם הת"ח האמיתיים ?

כמובן אלה שהת"ח האמיתיים קובעים שהם אמיתיים.

ומיהם הת"ח המתאימים לקבוע זאת ? כמובן שהת"ח האמיתיים הם הקובעים."

אפרים לא ירדת לסוף דעתי … אסביר דברי  , להגדיר ת"ח (אמיתי) לא צריך עדות של אחרים על זה, ת"ח זה אדם שיש לו ידע והבנה מסויימת בתורה (רמת הידע משתנה מדור לדור , אם בדורות קודמים הגדרה של ת"ח היתה בקיאות בש"ס ושו"ע  בדורנו אנו שנתמעטו החכמים אין צורך שיהיה בקי בכל הש"ס וכי כמה ראשי ישיבות יש בימנו שבקיאים בכל הש"ס ושו"ע ) הקושי הוא בהגדרת מיהו גדול
כי ההבדל בין גדול לת"ח הוא בנקודה של עילוי שישנה בגדול ואינה בתלמיד חכם. אם זה בכח ההבנה שלו או כח העמקות או כח הפסיקה או כח החדשנות   או כח הפסיקה בסוגיות עמוקות או כח ניתוח . שהגדול הנקודות האלה או חלקם הם אצלו בגדלות והבחנה זו יכולים להבחין רק ת"ח וככל שהת"ח יותר גדול מחברו יכול להכיר בנקודות העילוי שקימות אצל הגדול הניכרים מתוך תורותו

ולמה הדבר דומה שיש הרבה פיזיקים, יש אחד שלומד לתואר ראשון ויש אחד שהוא דוקטור וכו' וכל אחד מוגדרת רמתו לפי רמת הידע שלמד ונבחן עליה , אבל מנין לנו שאיינשטין הוא גאון פיזיקה עילוי בתחומו ובמה הוא גדול משאר הד"ר והפרפסרים?  וכי המון העם מבין בפיזיקה שיכול לדעת שאינשטיין הוא יותר גדול מד"ר אחר לפיזקיה .. אלא כאשר כל הפיזיקים שקראו את כתביו של אנשטיין מעידים על גדולתו זה סימן על הגדולה שלו ורק הם אלו שיכולים להעיד בזה וככל שהידע שלהם בפיזיקה גדול יותר כך עדותם חזקה יותר כי יכולים להכיר את העומק שבדבריו   

ובכלל  יהיה יותר ראוי אם הדיון יהיה לגופם של דברים ולא לגופם של אנשים.

ולגופם של דברים , ראשית כתב מימוני בהלצה :"אחד העיקרים שהרמב"ם שכח להזכיר הוא "ראשונים כמלאכים ואנו כחמורים".

אמנם באמת זה לא עיקר אמונה לרמב"ם אבל ודאי מסכים הרמב"ם לעקרון זה וראה במורה (ח"א פ"ה) "וכיון שהדבר כן ביחס לאלו (אצילי בני ישראל ונדב ואביהו) כל שכן ביחס אלינו השפלים"

אם נסכם את השאלות שאלו עד כה בדיון:

1) האם יש ת"ח (גדול דור) שאין לחלוק עליו?

2) איך מגדירים מי הוא גדול הדור?

הנה הרמב"ם בספר המצוות (מצ' קעד) כתב : "

היא שצונו לשמוע לבית דין הגדול, ולעשות כל מה שיצוו בו מאיסור והיתר.

ואין הבדל בזה בין הדבר שיסברוהו,

או הדבר שיוציאוהו בהקש מן ההיקשים שהתורה נדרשת בהן,

או הדבר שיסכימו עליו שהוא סוד התורה,

או לפי עניין מן הענינים שיהיה דעתם שהוא ישר ושבו חזוק לתורה

- הכל אנחנו חייבין לשמוע אותו ולעשותו ולעמוד על פיהם, לא נעבור ממנו.

והוא אמרו ית' על פי התורה אשר יורוך וגו'.

ולשון ספרי: ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה - זו מצות עשה.

וכבר התבארו משפטי מצוה זו בסוף סנהדרין"

וכיוצא בזה כתב בהלכות ממרים פרק א

יוצא מדבריו שהחיוב לשמוע לחכמים הוא דווקא לבית דין הגדול בירושלים אבל לשאר חכמים אין חיוב.

אמנם סברה פשוטה היא שמי שאינו ת"ח  אינו יכול לחלוק על ת"ח כי מי שאינו מכיר דרכי החכמה איך יכול לחלוק ואינו אלה טיפש ודומה לאחד שחולק על רופא או מדען  כי כך עלה לו בדעתו.

וראה במורה שם שכתב "וכך נאמר אנו, שאין ראוי לאדם [כב] להתפרץ לעניין הגדול והנכבד הזה  בהשערה ראשונה בלי שיכשיר את עצמו בחכמות ובמדעים, ויטהר את מידותיו ככל הראוי, וירסן תאוותיו ותשוקותיו הדמיוניות.  וכאשר ילמד הקדמות אמיתיות נכונות וידע אותם, וידע חוקי הדיון והלמידות, וידע דרכי ההישמרות משיבושי המחשבה , אז ייגש לחקור בעניין הזה. "

ונראה שאותו עיקרון קיים כאשר יש הבדל בין דרגות של ת"ח כי ודאי אינו דומה רב צעיר שעשה כמה מבחנים על בהלכות שבת וכו' לת"ח מופלג שבקי בכל חלקי התורה . ובפרט שהשאלה היא שאלה כללית שקשורה לכלל הציבור . (ושמעתי בשם הרב אברום זצ"ל שהיה מלין על זה רבות איך ת"ח ברמה נמוכה מרשים לפסוק בשאלות עמוקות שקשורות לכלל ישראל  כמו האם מותר לסרב פקודה וכיוצא בזה והיה אומר שבאירפה היה רבני ערים שהיו בקיים בכל התורה ויודעים ש"ס בע"פ כשהיתה באה לפניהם שאלה בנושא עגונות וכו' היו שולחים את זה לגדלי ישראל ולא היו מעיזים לפסוק בעצמם ] ) .

אמנם בין תלמדי החכמים הגדולים נראה שיכולים לחלוק זה על זה ונראה שאין  ת"ח שלא ניתן לחלוק עליו כלל .

לגבי השאלה מי מוגדרים גדולי הדור נראה לומר שרק  תלמידי החכמים אמיתיים יכולים להעריך הבדל בין חכם לחכם ולומר מי הוא חכם שמוגדר גדול הדור . ופשוט שהמון העם אין להם דעה בזה כי לפי קוצר דעתם איך יכלו להעריך מי גדול יותר ואפשר שאחד שהוא בעל כישרון  לדבר יפה יחשב בעיני המון לגדול יותר כיון דבריו ברורים ונעימים לאוזנם או אחר שנראה שהוא חריף נורא אבל כל פילופליו הם פילפלי הבל.. ובאמת גם היום יש ת"ח שהם ברמה נמוכה שנחשבים בעיני ההמון לגדולי החכמים כמפאת כשרון הדיבור שלהם וכיוצא בזה..

ועוד היום יש מכה נוספת  שהפוליטקיים מכתירים גדולי דור לפי ההשקפה שלו או לפי אינטרסים שלהם  ולא לפי גדולתו באמת