| נשלח ב-10/7/2018 08:27 |
 |
| |
תכני תשעה באב תמונת מצב.
התוכן המרכזי בתשעה באב הוא אמירת הקינות. אלא מה שהקינות הם משירת ימי הביניים וגם קודם להם בזמן והם אינם שווים לכל נפש. רובינו אינם מבנים אותם הם כתובים בשפה קדומה וקשה. מה שקורה והוא חזון נפרץ חלק פורשים בהתחלה חלק אחר פורש תוך כדי והחלק שנישאר אט אט "נשבר" ומתחלים לדבר דברים בטלים. האם לא הגיעה הזמן לשנות בוודאי יש בין גודלי ישראל שיכולים לכתוב קינות שיהיו מובנים ושווים לכל נפש וידברו על הלבבות , והראיה שחיבורו קינות על השואה כגון הרב ואזנאר זצ"ל האדמו"ר מבובוב ועוד.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2018 13:40 |
|
| |
"הנותן לשכוי בינה על תרנגול כן או לא
הלכות שבת - שאלות ותשובות בהלכה -
הרב ש. ב. גנוט שליט"א
שאלה:
מדוע נבחר דווקא השכווי מבין כל בעלי החיים לככב בברכות השחר: "אשר נתן לשכווי בינה להבחין בין יום ובין לילה", והרי הרוב המכריע של בעלי החיים , אם נשים לב, יודעים להבדיל בין היום ובין הלילה ובחוות תרנגולים ניתן לשמוע כהיום הזה את "קריאת הגבר" גם באמצע היום או באמצע הלילה?
שאול שיף
תשובה:
לר' שאול היקר
האם אכן התרנגול נבחר בדווקא, או ש'שכוי' הוא בכלל, לבבו של האדם??
הבה ונקרא:
אלו הם דברי רבנו הטור (או"ח סימן מו): "כי שמע קול תרנגול לימא ברוך אתה ה' אמ"ה נותן לשכוי בינה להבחין בין יום ובין לילה. פירוש: הלב נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב 'או מי נתן לשכוי בינה', והלב הוא המבין ועל ידי הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין וגם בערביא קורין לתרנגול שכוי, תקנו ברכה זו לאמרה בשמיעת קול התרנגול "..
ואלו דברי ה'משנה ברורה': לשכוי - הלב נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב או מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין ג"כ זה וגם יש בשמיעתו לאדם הנאה שיודע שהוא קרוב ליום ובערבי קורין לתרנגול שכוי להכי תקנו ברכה זו בשמיעת קול התרנגול.
הוי אומר, הברכה היא על האדם עצמו ולבבו, המבחין בין יום ולילה, ומכיון שהמילה שכוי, לב, מזכירה תרנגול, תיקנו לברכו בשעה שרואה תרנגול. אך כמובן שמברך אותה גם ללא ששומע תרנגול.
אך לא רק. כנראה שהתרנגול לא נבחר סתם כך, כלשון דומה ומושאלת.
ראה מה שכתב בספר הקדוש 'מנורת המאור': ועוד גרסינן במדרש יהי אור פתח ר' יוסי ואמר, ולא אמ' איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. בוא וראה, בשעה שמתעוררת רוח צפונית בחצות הלילה, שבט של שלהבת יוצא ומקיש תחת כנפי הגבר, ומצלצל בכנפיו וקורא. ובזמן שהגבר קורא ורואה אותה שלהבת, מביט בה ומזדעזע, ומביט כבוד הב"ה, ועושה רצונו, וקורא לבני אדם, ומעיר לישראל לעסוק בתורה בלילה. ונתן לו הב"ה בינה לידע אימתי הוא חצות הלילה, כדאמר או מי נתן לשכוי בינה. ונקרא שכוי מפני שהוא משגיח וצופה ועומד על משמרתו בלילה להעיר ישראל משנתם ולקום לעסוק בתורה, כדא' והמצפה, סכותא, ונקרא גבר מפני שהוא מתעורר בשלהבת של גבורה בחצי הלילה. ובעת ההיא היא רנתה של תורה, כדא' קומי רוני בלילה לראש אשמורות. כשהגבר קורא ובני אדם שוכבין על מטותיהן ואינן קמין לעסוק בתורה, אז מצלצל בכנפיו פעם אחרת וקורא פעם אחרת ואומר, פלוני נזוף מלפני המקום ועזוב מאלהיו, שלא העיר את רוחו להשגיח בכבוד יוצרו. כשהנץ החמה הכרוז מכריז עליו ואומר, ולא אמ' איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה. ותורה שלמד אדם בלילה היא נחה ללמוד, ויחכם יותר הלמד בלילה. שנא' ולא אמ' איה אלהי עושי נותן זמירות בלילה, וסמיך ליה מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו.
וב'שפת אמת' כתב: ראה אנכי נותן כו' היום. פי' שהבחירה ביד האדם לבחור טוב או רע. ואמר אא"ז מו"ר ז"ל שע"ז מברכין הנותן לשכוי בינה כו'. ונראה פירושו היום שיש בכל יום בחירה חדשה. כי אחר שחוטא האדם מסתלקת הבחירה מהאדם כמ"ש ז"ל הרשעים ברשות לבם. ומ"מ הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית ונותן בחירה חדשה לאדם בכל יום שיוכל להיות טוב". מחדש".
בברכה
שמואל ברוך גנוט
 |
|
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2018 12:27 |
|
| |
פה כבר יש התחכמות טיפוסית- כתוב כפות תמרים- אבל חז'ל שינו את המצווה ללולב שהוא אגוד ההפך הגמור מכף. זו ברכה של חז'ל ולא מהתורה. כמו תפילין שגם לא כתוב בתורה.
מה שרציתי להגיד כי אם יש למילה הרצויה מילה במקרא כמו עץ מברכים עם המילה המקראית. ולא עם המוכר יותר אילן.
שאלה בענין לא שייך לנושא. למה באמת רבי לא כתב במשנה על פירות העץ מברכים? למה כתב על פירות האילן?
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2018 12:10 |
|
| |
הברכה היא "על נטילת לולב", האם המלה לולב היא מלה מקראית?
"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים ...", (ויקרא, כג, מ). בתרגום אונקלוס: "ותסבון לכון ביומא קדמאה פירי אילנא אתרוגין לולבין ...".
תוקן על ידי נישטאיך ב- 11/07/2018 12:12:03
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2018 12:00 |
|
| |
לבד שעץ ואילן מתארים את אותו ה"דבר", משא"כ בעניננו, שבו אותה המלה מתארת שני דברים, גם מצאנו שמברכים ברכה על אילן:
זה הרי ברור ולכן רבי כותב על פירות האילן- לגעת. אבל הברכה היא בורא פרי העץ- כי כאמור המילה אילן אינה מילה מקראית. . חריגה בבלית אינה ראיה.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2018 11:14 |
|
| |
מלבד שעץ ואילן מתארים את אותו ה"דבר", משא"כ בעניננו, שבו אותה המלה מתארת שני דברים, גם מצאנו בתלמוד שמברכים ברכה על אילן: "אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי
ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות
ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם". (ברכות, מג, ב).
תוקן על ידי נישטאיך ב- 11/07/2018 11:55:52
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2018 10:59 |
|
| |
נישט
אף אם הברכות נאמרות בלשון המקרא, אין הכרח שתהיינה במשמעות המקרא, ומאחר והברכות הן תקנת חכמים, מסתבר שכוונתם בברכה היאלמשמעות לשונם-לתרנגול.
משנה מסכת ברכות פרק ו משנה א [*] כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן אומר בורא פרי העץ .
למה לא מבר5כים בורא פרי האילן? כי אילן אינו מילה מקראית- למרות שכולם ידעו מה זה אילן.
במחילה נאמנים עלי בהבנת העברית ראב'ע והרד'ק הם עסקו בעברית כעיקר. היתר לא כל כך.
|
|
|
|
| נשלח ב-11/7/2018 08:31 |
|
| |
ירוחם <רש'י כפי שהוא כותב באיוב- אומר שזה לשון חכמים תרנגול- רש'י מחויב לחז'ל...יש לנו כלל כי הברכות נאמרות בלשון המקרא. המילה שכוי היא לשון מקרא כאמור לב.> אף אם הברכות נאמרות בלשון המקרא, אין הכרח שתהיינה במשמעות המקרא, ומאחר והברכות הן תקנת חכמים, מסתבר שכוונתם בברכה היא למשמעות לשונם-לתרנגול. ראה אבודרהם, (ברכות השחר, ד"ה כששומע קול תרנגול), http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26840&st=&pgnum=26&hilite ראש טור ב: "... הנותן לשכוי בינה פסוק הוא או מי יתן לשכוי בינה ושכוי הוא התרנגול כדאמרי' בר"ה בפ' ראוהו בית דין אמר ריש לקיש כשהלכתי לגבול קנשריא היו קורין לתרנגול שכוי ונקרא כן בעבור שהוא צופה ומביט למרחוק כדמתרגמי' ויבט ואיסתכי וכן מצפה סכותא. ויש מפרשים שנקרא כן מפני מראות כנפיו מלשון במשכיות כסף. ואנו מברכין על בינת התרנגול מפני שהוא מצרכי בני אדם שהם עומדין ממטתן לקולו וזהו שאומר להבחין כלומר שיבחינו הבריות וידעו כי אז מתחיל היום. וזהו דבר פלא שאין בעולם מי שיודע להבחין בין יום ללילה, ואפי' האדם שהוא בעל דעה והשכל אלא התרנגול". <במחילה-זה שברומי או בפטרה-קן הנשרים- הכינוי של התרנגול היה שכוי> לא כינו אלא קראו. באשר לראיות התלמוד למשמעות מלים במקרא משפות זרות, ראה כאן: http://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=25276 להזכירך:
http://www.bhol.co.il/Forums/topic.asp?whichpage=4&topic_id=1825802&forum_id=1364
תוקן על ידי נישטאיך ב- 11/07/2018 08:32:33
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2018 22:01 |
|
| |
ידידי המלומד- רש'י כפי שהוא כותב באיוב- אומר שזה לשון חכמים תרנגול- רש'י מחויב לחז'ל.
בכל מקרה כפי שאתה ודאי יודע- אם כל הכבוד לרש'י הוא אינו הסמכות לדקדוק ועברית. כמו למשל ראב'ע או רד'ק. והם מפרשים שכוי לב. גם באיוב וגם בתהילים.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2018 20:45 |
|
| |
מואדיב
| ירוחםשמ כתב: |  | הבנתי ידידי הבנתי- אבל כפי שאתה כבר יודע האמוראים ואפילו התנאים לא כל כך היו בקיאים בשפת המקרא.
בזמנו הבאתי מקורות לדברי אלו.בכל מקרה אנו מחויבים לפוסקים רבי יוסף קארו שכבר סיננו את כל האמירות הללו והגיעו לפירוש הנכון. |
|
אתה מחוייב לפירוש על איוב של בעל השו"ע יותר מאשר, למשל, לפירוש רש"י?
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2018 17:59 |
|
| |
הרב מימוני : תן לי נקודת שמש והזיז את כל העולם -חיוך 
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2018 17:20 |
|
| |
חלמיש
ברוך השב!
העלית שתי נקודות. השניה היא מה התוכן הראוי של תשעה באב, והאם יש מקום לשנות בקינות.
אבל הראשונה, תמה אני עליה.
וכי עיקרו של יום הוא הקינות? עיקרו של יום, להלכה, הוא מה שתיקנו חכמינו: חמישה עינויים כמו של יום כיפור, אבל לשם אבל ולא לשם עינוי.
יש לנו גם נוסח תפילה שתיקנו חכמים, והוא מכיל די מעט שינויים יחסית לנוסח הרגיל.
מה שהוסיפו קינות במשך הדורות, האם זה מה שמגדיר את עיקרו של יום? או שמא הכוונה היא למה שחווה הילד בבית הכנסת ונשאר איתו לכל חייו?
בכל אופן, מי שרוצה קינות יותר - מותר לומר מודרניות? - שמכילות התייחסות לדברים שיש לקונן עליהם בדורות האחרונים, מדוע שלא יכתוב בעצמו ונראה איך זה ייקלט?
זה מקרה מבחן לאופן שבו מנהגים עשויים להשתנות. לעתים זה בא בהחלטה מדעת של מנהיגי הציבור, ברמה של מגזר (כל החרדים, כל החסידים, וכיו"ב) ולעתים ברמה של רב בית כנסת. עם זאת, אני משער שאם יהיו קהילות שיכניסו קינות חדשות, זה יתפוס, באיזה שלב השמש של בית הכנסת יכתוב את כללי היום, או שיפרסמו אותם בפייסבוק, ואחר כך זה יהפוך להיות "ההלכה של הרב השמש" (אני עושה פרפרזה על ספר מעניין שהציג את מנהגי קהילה באשכנז לפני דורות כפי שנכתבו בידי שמש בית הכנסת).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2018 15:42 |
|
| |
הבנתי ידידי הבנתי- אבל כפי שאתה כבר יודע האמוראים ואפילו התנאים לא כל כך היו בקיאים בשפת המקרא.
בזמנו הבאתי מקורות לדברי אלו.בכל מקרה אנו מחויבים לפוסקים רבי יוסף קארו שכבר סיננו את כל האמירות הללו והגיעו לפירוש הנכון.
|
|
|
|
| נשלח ב-10/7/2018 15:00 |
|
| |
.
ירוחם,חוששני שלא הבנת את הגמרא.
אבל עזוב ירושלמי, לך לפסוק באיוב. ראה שיש לו שני תרגומים - אחד לפי לב ואחד לפי תרנגול. ראה גם ברש"י שם, המפרש שכוי = תרנגול, ומביא גם פירוש אחר שהוא לב.
|
|
|
|
|
