יש להגדיר תחילה את המצבים שכופים/מחליטים עבור מישהו אחר
א) האדם שאנו מחליטים בשבילו לא גילה דעתו אבל אנחנו אומדין שזה הוא רצונו (ומה קורה אם בסוף מתברר שטעינו ואין זה דעתו)
ב) האדם שאנו מחליטים בשבילו גילה דעתו שאין זה רצונו, אבל אנו אומדין שזה רצונו באמת בניגוד לדבריו
ג) האדם שאנו מחליטים בשבילו גילה דעתו שאין זה רצונו , אבל אנחנו כופין את דעתנו עליו כיוון שאנו יודעים שדעתנו היא הנכונה
לגבי אפשרות א אמרו "זכין לאדם שלא בפניו ואיו חבין אלא בפניו" לפי דעת הראשונים שדין זכין הוא מדין שליחות שאנן סהדי שזה רצונו וכאילו עשהו שלוחו לדבר , ולפי הראשונים שזה דין מחודש מכל מקום הסרבה נותנת כיוון שיש אומדנא שזה רצונו חידשה התורה שניתן להחליט עבור מישהו אחר
(לגבי אם לבסוף נתברר שלא רצה, נחלקו בזה הראשונים ותלוי גם בשאלה אם מדובר בזכות גמורה או לא)
לגבי אפשרות ב' נראה מדין כפייה בגט ובקורבן שכופים על שיאמר רוצה אני וידוע הרמב"ם המפורסם בהל' גירושין:
"שאין אומרים אנוס, אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבר שאינו מחויב בו מן התורה, כגון מי שהוכה, עד שמכר או עד שנתן. אבל, מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצווה, או לעשות עבירה, והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו, או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו, אלא הוא אנס עצמו בדעתו הרעה. לפיכך, זה שאינו רוצה לגרש, מאחר שהוא רוצה להיות מישראל, ורוצה הוא לעשות כל המצוות, ולהתרחק מן העבירות, ויצרו הוא שתקפו, וכיון שהוכה עד שתשש יצרו, ואמר: 'רוצה אני', כבר גרש לרצונו"
ואפשר שהוא הדין בשאר מצוות שכופין עליהם שזה מצד שזה רצונו באמת רק אין צורך שיאמר רוצה אני שאין צריך רצון בפועל
או אפשר ששאר מצוות שכופין זה שכיון שאנו יודעים שהתורה אמת למרות שזה לא רצונו אנו כופין אותו שיעשה האמת (כאפשרות ג)
ואותם סברות יש לומר גם במוסר אנושי לדוגמא מה שאין אנו מאפשרים לאדם להתאבד זה משום שהרצון לחיות הוא רצון טביעי אצל כל אדם ורק כלפי חוץ רוצה להתאבד (ואצל יהודי קיום המצות זה רצונו הטיבעי כמו אצל כל אדם רצון לחיות) או שאנו לא מאפשרים לו להתאבד כי זה האמת שערך החיים של האדם יקרים לא ניתן לקחת אותם גם אם זה רצונך באמת.
לגבי חינוך ילדים מה שכתב מיימוני :"בתחום ההשקפה, כפי שמכנים אותו היום, אין החינוך מעניק למתחנך הכרות עם מגוון רחב של השקפות לא יהודיות כדי שיתמודד ויבחר, אלא מתמקד בהנחלת הדרך הנכונה. הדרך הנכונה בעינינו."
נראה שלגבי חינוך לא שייך כפייה כי ממה נפשך אתה כופה עליו, אם לא תלמד אותו השקפות זרות כפיתה עליו שלא לימדת אותו , ואם לימדת אותו כפיתה עליו להיחשף להשקפות זרות שאולי הוא לא ירצה להחשף אלהם.
ולכן לגבי חינוך נראה לומר שכיון שהקטן אין לו דעת להחליט לבד אתה מחליט עבורו לפי דעתך מה דאתה חושב שיהיה טוב עבורו. ולכן בנידון דידן אם ההורה חושב שלא טוב לילד להחשף לדעות זרות המוסר נותן שלא יאפשר לו להחשף אליהם
תוקן על ידי mishtadel1 ב- 16/07/2018 23:49:49
תוקן על ידי mishtadel1 ב- 16/07/2018 23:51:04
