| נשלח ב-22/7/2018 11:53 |
 |
| |
האם פייסבוק היתה מצילה את המקדש?
נכון שזו כותרת מוצלחת? מה הקשר? ובכן – יש. נעיין מחדש בסיפור העתיק על קמצא ובר קמצא, ויתכן שנמצא בו משהו חדש, שמקבל משמעות מועצמת בדורנו, לרע – ואולי גם לטוב. אבל קודם כל הסיפור, למי ששכח, בתירגומי לעברית: על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים. אותו האיש אוהבו נקרא קמצא ושונאו היה בר קמצא. הכין משתה. אמר לשמשו: לך והבא לי את קמצא. הלך והביא לו את בר קמצא. בא (בעל הבית) ומצאו (לבר קמצא) יושב. אמר לו: כיון שאתה שונא שלי, מה אתה עושה כאן? צא! אמר לו: כיון שבאתי, הנח לי, ואתן לך את דמי מה שאוכל ואשתה. אמר לו: לא. אמר לו: אתן לך את דמי כל הסעודה כולה. אמר לו: לא. תפס בידו והקימו והוציאו. אמר (בר קמצא): היות וישבו חכמים ולא מחו בו (בבעל הבית), מכאן שנוח להם בכך. אלך ואלשין עליהם לקיסר! הלך ואמר לקיסר: מרדו בך היהודים. (גיטין נה ב – נו א) המשכו של הסיפור חשוב לי רק לנקודה אחת ולכן אני מתמצת אותו. איך רצה בר קמצא להוכיח שמרדו היהודים? ביקש קרבן מהקיסר, כי הקרבת קרבן של גויים היא שאלה בהלכה – ועל החובה לכבד את הקיסר היו ויכוחים והיו מרידות. בר קמצא קיבל להביא בהמה תמימה לקרבן, אבל עשה בה מום שהגויים אינם מכירים בו ואילו היהודים אוסרים להקריבו. התלבטו האחראים. היה ברור שאם יקריבו תהיה זו עבירה. אבל מה עדיף? להקריב למרות הכל? או להרוג את המלשין? רבי זכריה בן אבקולס פסל את שתי האפשרויות (ענוותנו החריבה את המקדש וגרמה לכל התוצאות, אומר רב יוסף בתלמוד הבבלי) וכך עשתה ההלשנה רושם והשאר כבר מסופר בספרי ההיסטוריה. וחרבה ירושלים.
 |
|
|
|
|
| נשלח ב-15/9/2018 21:25 |
|
| |
| מיימוני כתב: |  | הקב"ה רצה להחריב את ירושלים וכך היה מה שהיה. |
|
השאלה היא למה רצה.
אם הסיבה היא חוסר ביטוי לפרט וחוסר לאמצעים לארגן קמפיין היעיל, אז אולי פייסבוק היה עוזר.
ואם הסיבה היא יותר עמוקה, ולבית המקדש הייתה סיבה להיפסק כי פסק זמן לשחיטוֹת בו, אלא השחיטוֹת לא פסקו אלא להיפך גדלו.
לדעתי, יש סיבה גם עוד יותר עמוקה, אבל גם הזאת לעיל, לא הייתה נפטרת רק מעובדה לקיימות פייסבוק.
ואם לתאר לרגע, כי המקדש היה ממשיך לעבוד כבית השחיטה פוּל-טַיים "הודות לפייסבוק", כאשר העמים נגמלו מן העולות מזמן. מה היה קורה עם עלבון השם כלפי העם הנבחר? מה היה נחרב?
_________________
לְיִשְׁרֵי-לֵב שִׂמְחָה
|
|
|
|
| נשלח ב-2/9/2018 06:11 |
|
| |
תלמיד תלמיד
תודה על העיון בשתי הגרסאות שלי למודרניזציה של הסיפור המקורי.
אכן לאחר שהקפצתי את הסיפור היישר למאה העשרים ואחת, יחולו בו שינויים לא רק בשל זמינות הטכנולוגיה של פייסבוק.
ואילו התורה חיה וקיימת ותובעת את עלבונם של הנעלבים ואלו שאין מי שימחה למענם.
אולי באמת כדאי לחזור אחורה, ולא קדימה, ולשאול מה היו הנביאים ירמיהו ועמוס, שהשאירו לנו את דבריהם הקשים נגד ניצול, אומרים על הסיפור הזה?
ועדיין יש לתהות. לא מבחינה מוסרית אלא מבחינת השכל הישר. אדם מגיע למסיבה בטעות, לאחר שהאמין שבעל המסיבה, שונאו הותיק, הזמין אותו - ואז מתברר לו שהלה עדיין כועס ושונא. מה חכם יותר ויעיל יותר? לצאת בשקט או להישאר על עמדו, להתווכח ולהציע כסף ולבייש את עצמו עוד יותר?
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-1/9/2018 23:16 |
|
| |
לא ברר האם הסיפור יכל להתפתח בכיוןן שלך, ר' מימוני, שכן על פי חוקי החברה היום, לזרוק אדם ממסיבה שלא הוזמן אליה, הוא דבר לגיטימי, התביעה היתה על חכמי התורה, שלא מחו, מפני שהלבנת פניו של אדם גם אם טעה טעות בתום לב, היא אסורה על פי התורה.
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2018 23:31 |
|
| |
על קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים- הגרסה האחרת, נוסח פייסבוק
מעשה במי שהזמין את קמצא רעהו למסיבה, שהיו בה מחשובי ירושלים, כמו רבי זכריה בן אבקולס.
טעה המקליד ושלח את המייל לבר קמצא.
הגיע בר קמצא, והתיישב, ולקח לו מן המעדנים.
הגיע בעל הסעודה, ראה את בר קמצא, התעצבן והלך ואמר לו: צא.
לא רוצה שיראו אותך בצילומים כאן בפיד על המסיבה (מקוה שכתבתי נכון, סמיילי)?
אמר בר קמצא בלחש: אתה לא מבין שכבר עכשו מצלמים אותנו?
קרא בעל הבית למאבטחים שלו וזרקו את בר קמצא החוצה.
ישב רזב"א לידם ונעץ בר קמצא מבטו ברזב"א בהמון כאב אבל רזב"א שתק ולא אמר כלום.
פרק ב
הלך בר קמצא ברחובות ירושלים ושוחח עם עצמו.
עצמו: לך תלשין לרומאים!
בר קמצא: לא, זה יכול להרוס את המקדש. הרומאים רק מחפשים תירוץ.
עצמו: אבל אתה לא יכול לעבור בשתיקה על זה. ראית איך רזב"א ראה הכל ושתק. וזה היה בשידור חי!
בר קמצא: רגע, זה רעיון.
הלך בר קמצא ופירסם את הסיפור בדף שלו.
הפך הסיפור לויראלי.
הלכו יושבי ירושלים והפגינו ליד הבית של בעל הבית.
עשו המון דיסלייקים לדף של בעל הבית בפייסבוק.
האם ניצל המקדש?
פרק ג'
פתח בעל הבית את הדף שלו וחשכו עיניו.
רתח מזעם.
הלך והלשין לרומאים...
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2018 23:25 |
|
| |
אחד המאפיינים של פייסבוק הוא השיימינג. בדרך כלל זה רע מאד. יש כנראה יוצאי דופן. כמו הסיפורים על מסרבי גיטין שהוקעו בפייסבוק.
צריך זהירות רבה מאד כאשר עוסקים בנושא הזה, ואפילו כאשר רק מדווחים עליו כמו פה.
ועדיין, סבורני שזה מצדיק את מה ששיערתי, שהפייסבוק היה יכול לשמש כפורקן לרגשותיו הסוערים, באופן מובן בהחלט, של בר קמצא.
יש כאן שרשרת ארוכה מדי, בין דברי הרב שמואל אליהו לבין המסקנה שהוצאתי. הנקודה המשותפת היא המודעות לכך שפייסבוק בא ובינתים נשאר, וזה אומר שהיכולת שלנו לפרסם - גם מועקות - הוכפלה, הפכה לכלי, לטוב ולרע. ולכן מסקנתי.
כמובן, הכל יכול היה להיות הפוך.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2018 23:20 |
|
| |
לא בדיוק בנושא שלנו. אבל עדיין. מודעות לפייסבוק ולאופן שבו היא משנה את חיינו.
רבי עקיבא היה משתמש בפייסבוק?רב העיר צפת הרב שמואל אליהו בסרטון חדש ובו קריאה לרבנים "חובה להתאמץ ולהשתמש בכלי המדיה כדי ללמד תורה בהמון". _________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-26/7/2018 23:18 |
|
| |
אמשלום
נתת לי חומר רב ללמוד ולחשוב עליו.
תודה ואיקון ירוק.
(איקון ירוק אינו מחייב הסכמה לתכנים).
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2018 21:01 |
|
| |
[מיימוני, אני חושבת שאמרתי את כל שיש לי להגיד. ברמה העקרונית, אבל חשוב לי להדגיש משהו במישור הספציפי של נושא "נקמנות היתר" לשיטתך. איני מזהה את הדוגמא הראשונה שנתת, אבל הניסיון מוכיח שאין מה לרחם על האיש – הוא בודאי יקבל סדרה חדשה בעוד שנה או שנתיים, ובינתיים יש לו מספיק כסף (וחברים שמגינים עליו...) כדי להסתדר. הדוגמא השנייה שלך היא מפורסמת, והאופן שבו אתה מציג אותה הוא מגוחך. רוזאן בר ידועה כבר שנים בהתבטאויות גזעניות, שאינן רק סרות טעם אלא גם אלימות. היא מפיצה שקרים ולשון הרע, תיאוריות קונספירציה חסרות בסיס, מרושעות ומסוכנות (שהיא עצמה טוענת שהיא מפרסמת אותן בגלל שהיא תחת השפעת כדורים). הפיטורין שלה מהסדרה לא היו בגלל שאמרה את מילת הN אלא בגלל שקראה לאישה שחורה "קופה", ובכך השתמשה בביטוי גזעני ופוגעני מכוון, שמשמש מילת קוד גזענית מבוססת בתרבות האמריקאית (קצת כמו המילם "בנקאים", "תומכי גלובליזציה" או "חובבי כסף" כלפי יהודים – כל אלה נמצאים בשימוש נרחב באמירות ניאו-נאציות ומשמשים קוד לגנאי, זלזול ואלימות מילולית כלפי יהודים בארה"ב של היום). העובדה שהיא גם תומכת טראמפ אינה קשורה ל"עונש" שקיבלה, גם אם אפשר להניח שהיא קשורה לעמדות שלה בכל הנושאים שהזכרתי לעיל. בכל מקרה, היא אישה עשירה , שיש לה קהל מעריצים גדול וגם לא מעט תומכים שבדיעבד (כמוך, למשל...), כך שאני לא חושבת שצריך לדאוג שמא נפגעה יותר מדי או באופן בלתי פורפורציונלי לחטאיה. (אם הייתה מספרת בדיחות אנטישמיות או מפרסמת קריקטורות אנטישמיות, גם אז היית חושב שזה עונש כבד מדי לפטר אותה מסדרת טלויזיה?)
אז לשאלתך – לא, אני לא מכירה אנשים שנענשו יתר על המידה בגלל "גם אני". אני מכירה יותר מדי אנשים שלא נענשו בכלל, ושבגללם נוצר המושג והשימוש בו.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2018 18:26 |
|
| |
אפרים בן
לא באתי להתייחס לשאלת ההיסטוריות של מעשה בר קמצא. רק לבעיה המומחשת ולהעדר פתרונות אחרים שהיום קיימים. ולכן בר קמצא לא היה נאלץ ללכת בדרכו הקיצונית והמתנקמת.
אשר למעמד הר סיני, כמדומה שיש לך הנחות מסויימות לגבי מה שהיה או לא היה שם.
האם מה שמתואר שהיה שם היה אירוע במישור האינטרסובייקטיבי, כלומר שניתן לצפיה לא רק בתחושות האישיות אלא גם במכשירים? אני מניח שזה יפתיע אותך, אבל הנחת היסוד של המספר היא שהיו שם אירועים שאם היית מנסה לקלוט בסמארטפון שלך היית שומע ורואה ויכול להפיץ.
ואם לא, אז מה? הבה נקפוץ קדימה לתקופה ולאדם מעניין מאד - ז'אן דארק, המיסטיקאית שהביאה מהפכה לצרפת הכבושה. היא מספרת שמדבר איתה מלאך. כמובן את המלאך הזה אי אפשר לצלם. אבל אפשר להתרשם ממנה אישית. יתכן שאילו היית שם, היית מפיץ בפייסבוק שפגשת אדם יוצא דופן, אולי אפילו נביא. בוודאי שהיו כאלו, הרבה כאלו, שהאמינו בזה אז ושם.
התגלות יכולה להיות בתוך הסובייקט ועדיין להיות דבר אמיתי.
כפי שאמרה הרבנית ראולינג, דרך הדובר שלה אלבוס דמבלדור זצ"ל:
זה שזה בדמיון שלך, הארי, זה לא אומר שזה לא אמיתי!
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2018 18:21 |
|
| |
מואדיב
יפה כתבת. ותודה.
כנראה אני לא כזה משכיל וחכם. כשאני נתקע, אני מעדיף לדון ולבדוק היכן טעיתי.
למשל -
לא הנחתי שתלמיד ישיבה בוחר את הלבוש שלו מפני שזה האידיאל שלו. לפעמים כך, לפעמים אחרת.
אבל
הלובש, לפחות בבני ברק, מודע לכך שהלבוש שלו מביע משהו. קבוצת השתייכות.
כמובן, כל לבוש הוא פונקציה של דברים רבים נוספים. כמו השאלה מה הבגדים המונחים בארון הבגדים, כמה מהם נקיים וכמה לא כדאי לצאת בהם החוצה, ועוד.
ועם זאת
יש סמלים חיצוניים שבהם אנו מזהים את עצמנו כמשתייכים לקבוצה מסויימת. כמעוניינים במשהו מסויים או מתנגדים לו.
כאשר קבוצה מספיק גדולה משתמשת באופן ההתנהגות הזה כמעביר מסר מסויים, מי שבחר, בכוונה או בטעות, בסמל החיצוני הזה, כבר הזדהה.
זו ההנחה שלי והיא מתחום הסוציולוגיה (ואני כידוע סוציולוג, אולי עלוב, של כורסה).
האם הלבוש במאה ה21, בשנת 2018, הוא גם כן סמל כזה? יתכן שכפי שיש מחאה נגד הנסיון לשייך אדם אפילו למין כלומר למגדר מסויים, כך צפוי שלבוש לא יחייב. הגבר יופיע בשמלה, האשה במכנסים, הרב בלי כיפה ובג'ינס (עד כאן הדמיון שלי מגיע), החילוני המוצהר בלבוש חרדי. למה מי אתם שתגידו לי מה ללבוש.
כתבת שאם הלבוש כפוי ולא ניתן לבחירה, אזי אי אפשר לראות בו משקף את המשמעות הנובעת מן הסמל. זה לדעתי נכון חלקית. גם הבחור שלובש "חרדית" אולי אינו רוצה להיות משוייך, אבל כל זמן שהוא חלק מן התרבות הוא חרדי לפחות במובן זה. אם הוא מצפה שיתייחסו אליו, נניח, בתור דתי לאומי או חילוני שרק מתלבש כך, יהיה עליו להבהיר: אל תסתכלו על הקנקן, תסתכלו במה שיש בו.
מה הלבוש הנשי אמר בתקופות מסוימות ובמקומות מסויימים, ובאיזה מידה מנעד התגובות היה לגיטימי ועל פי איזה סולם ערכים ושיפוט, זה עוד דבר.
כמובן, האמירה הראשונה שלך שאני שייך לתרבות מצומצמת ומתוכה אני כותב, אתה צודק. מודעות לכך שאני בא מרקע מסויים והתיימרות להשתמש בידע מדעי למחצה כדי לא להיות מוגבל על ידי זה - יתכן שזה מועד לכשלון. כמו פה.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2018 15:40 |
|
| |
הרעיון שלך בפוסט הזה הוא לשאול מה היה קורה אילו נשנה אגדה שהיא בעצם סיפור מעשה שלא היה ולא נברא גם בעיני מי שכתב אותו . זה כאילו להתערב בסיפור כיפה אדומה ולשאול מה היה קורה אם לכיפה אדומה ולסבתה היה סמארטפון? האם סבתא הייתה נטרפת על ידי הזאב או לא.....
אבל אם נלך קצת יותר רחוק עם הרעיון שלך אז השאלה היותר מעניינת לדעתי היא מה היה קורה אם היה פייסבוק בזמן מתן תורה .
יש להניח שמשה לא יכול היה לעבוד על כל כך הרבה אנשים עם מצלמות ....
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2018 13:25 |
|
| |
מואדיב
.
חוששני, מיימוני ואמא שלום, שהפער התרבותי בין שני העולמות בהם אתם חיים, מעולם לא היה כל-כך דוקר את העין.
מיימוני, אין לי אלא לומר כי המשכיל בעת ההיא ידום.
=======
אתחיל מהנחות היסוד:
הינחת למעלה כי בחירת הלבוש של אדם, היא צורת תקשורת. דרך להעברת מסר לסביבה. "אם אני מתלבש כמו חרדי, אני מציג את עצמי כמי שניתן או לא ניתן לפנות אליו באופן מסויים, למטרות מסויימות..."
אני מניח כי בהנחתך זו, לא לקחת בחשבון שלא כל אחד יכול לבחור את דרך הלבוש שלו. למשל, תלמיד כולל בבני ברק, אולי רוצה להעביר את המסר המובע באמצעות לבישת מכנסי טרלין שחורים בשילוב עם חולצה בצבע תכלת - אך הוא אינו יכול להרשות לעצמו ללבוש חולצה שאינה לבנה. האם בבחירת החולצה הלבנה הוא באמת בחר להעביר מסר, או שאין לו בכלל חלופה?
על קומת הקלפים הראשונה הזו, הנחת את הקומה השניה בבית הקלפים שלך - ההנחה כי אשה המתלבשת בצורה מסויימת, עושה זאת כדי להעביר את המסר שהיא מעוניינת במחמאות, או בכל צורת חיזור אחרת.
ועל קומת הקלפים המונחת הזו - הרהבת עוז להניח קומת קלפים שלישית - שקמפיין #גם_אני בא להעביר את המסר ש"אני אתלבש איך שאני ארצה" ואתם לא תניחו מראש שאני חלק מהעדר רודף המחמאות "
הנחה על הנחה על הנחה.
אתה באמת חושב שאשה שמתלוננת על כך שמישהו ניסה לאנוס אותה, עושה את זה כדי להעביר את המסר שהלבוש שלה לא מזמין אנשים להחמיא לה? שהבחירה במלים "גם אני" לא באה להעביר את המסר על השכיחות הגבוהה של התופעה?
את הדברים שלך, כמעט אפשר היה לסכם במלים המפורסמות: "הממזרים שנו את הכללים ושכחו לספר לנו".
|
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2018 13:06 |
|
| |
אמשלום
הארת את עיני בכמה נקודות. עדיין ארשה לעצמי להעיר כמה הערות נוספות. בנקודות שבהן אני רואה שאת צודקת כמובן אסכים.
א
כתבת
האם כל האנשים והנשים שראו, למשל, אישה בביקיני, "הבינו" את המסר ה"ברור" שמותר לגעת בה בלי רשותה, להעיר לה או לתקוף אותה? בודאי שלא
אני נאלץ להיכנס לחילוקים או לדקויות. ומה שאני כותב מבוסס על ספרים שמזכירים נקודות כאלו אגב גררא, או על נסיון שלי להעמיד את עצמי במצבים אלו בדמיוני, ובכל אופן אין לי יותר מהשערה.
כאשר אשה לובשת בגדים האופיינים לסביבה היא לא אמורה להראות כמי שמחפשת חיזור. אבל כאשר היא משנה את קוד הלבוש היא נראית כמזמינה.
זו בעיה לדעתי של המגזר שלנו. אין אנו רגילים לראות נשים שלא בלבוש צנוע בהתאם לסטנדרטים שלנו (שהם עצמם מחמירים מבחינות מסויימות יחסית למה שהיה נניח באמצע המאה שעברה או קודם - או מקילים יותר כמו פאה ארוכה). לפיכך, החרדי יחוש בהכירו לראשונה נשים חילוניות שהן כולן מי יודע מה, שהרי איך הן מתלבשות בצורה כזו, ואין עולה בדעתו שזו רמת הלבוש התקנית והן בהחלט צנועות לפי הקריטריונים שלהן.
שוב, לא על כך אני מדבר אלא על רמות שונות של איתות או מסר המשתמעים מצורת לבוש. ולא רק מצורת לבוש אלא התנהגות. ונקטתי בדוגמא של עיכוס מפני שאחד החוקרים הראשונים בתחום נתן דוגמא כזו לפני עשרות שנים, כאשר תיאר צורת הילוך של נערה באמריקה הלטינית מול ארה"ב. בכל מקום יפרשו זאת אחרת.
לפיכך, דומה שאנו מדברים על שתי תופעות נפרדות. לבוש לא אמור לשדר הזמנה לקשר אבל הוא כן יכול לעשות זאת. תלוי בהקשר - אבל זו לא אמירה טריויאלית, כפי שמוכיח הדיון שלנו.
אמנם, דומה שלפי מה שראיתי יש אכן תופעה - ראויה לחינוך מחדש - של גברים שסבורים שכל אשה מיועדת או רוצה שיתחילו איתה, ויתפלאו כשהיא מכחישה, ולא ירצו להאמין לה. וזו אכן בעיה. וצריך לחשוב איך מטפלים בה.
ב. מסכים שצריך להיזהר, וצריך לדעת לבקש סליחה. ושימי לב שדו שיח ברמה כזו:
לא שמת לב, אבל חשתי שאתה מסתכל עלי, יותר מהרגיל, וזה לא נעים לי.
סליחה.
זה בסדר.
זה האופן שדברים היו אמורים להתרחש.
ג.
את מתארת מצב עגום מאד. אני בהחלט יכול להתחבר לתחושה של היהודי הנרדף, היהודי בסיכון. אני חושש שיש כאלו תופעות גם בארץ...
לא שיערתי שכל אשה חשה כך בסביבות המצויות בחברה המודרנית.
ועוד, זו נקודה שחוזרת על עצמה כמה פעמים בדיון הזה. לא דנתי בשאלה היכן רווחים יותר מעשי פגיעה ובאיזו חומרה, בחברות מסורתיות עם לבוש ארוך או בחברות מודרניות עם לבוש קצר.
אני סבור כמוך שהקביעה "גופי ברשותי" היא חשובה מאד וכמובן לא רק בהקשר מיני. והיא בהחלט מסמלת דבר טוב, וזה יכול להגיע למחוזות שצריך לחשוב אם לתמוך בהם: מלמדים את הילד מגיל צעיר שהוא אינו כפוף למערכות חיצוניות שיכולות לפגוע בו. אפשר להמשיך עם הקו הזה עד לשאלה על הכפיפות של אדם לכל מערכת חיצונית, החל במדינה ועבור להלכה ועבור לריבונו של עולם...
ד.
האם את טוענת שלא ידוע לך על אירועים שבהם היו סנקציות מוגזמות או שאת מתכוונת שידוע לך אבל את תומכת בכל מה שנעשה שם?
שתי דוגמאות עולות בדעתי. אחת מהן עוסקת באיזה מנכ"ל קולנוע שהפיק סדרה מאד מצליחה ונחשף שהתבטא בצורה גסה. עד כמה שהבנתי, כי לא קראתי אלא רק ראיתי כותרת, היה מדובר רק בהקלטות או בהעתקות של מסרונים שבהם עשה שימוש בבדיחות שאינן בטעם טוב. הרחיקו אותו מהסדרה שלו.
האם אני מדייק?
אם המקרה הזה היה כך, האם נעשה לו לפי מה שמגיע לו, ולפי איזו מערכת שיפוט שאנו יכולים להתחבר אליה? אולי לא היה מגיע לו אבל צריך "למען יראו וייראו"?
אדגיש: איני מדבר על המקרים שבהם היו מעשי אונס שהושתקו. אלו דברים חמורים שאסור להתעלם מהם.
המקרה השני עוסק, שוב לפי הכותרת, באיזו מפיקה ושחקנית (נדמה לי) שהשתמשה בביטוי גזעני, אולי הN-WORD המפורסמת, כלפי מישהי אחרת, בגלל שחשבה בטעות שהיא לבנה כמוה. ( -N-WORD - כושי, מילה מקובלת שהפכה למילת גנאי הכי קשה במילון).
היא פוטרה ונלקחה ממנה התוכנית שלה. אמנם היא גם חטאה בעוד חטא. היא הצביעה לטראמפ והודתה שעשתה את זה ובלי להתבייש.
ה.
אני מקבל את עדותך ושמח עליה. לפי הסיפורים שקראתי בנערותי ולפי התיאורים המזלזלים בכל אלו שמנסים "להתחיל" עם התחכמויות, נראה שפעם היה אחרת. יתכן גם שיש לחלק בין רמות חברתיות ותרבותיות.
ו.
כתבתי שאני כותב לפי מה שקראתי על פמיניזם. טוב לדעת שהגרסה הקיצונית התמתנה. אם כי זה לא אומר שטענה אפיסטמולוגית כגון זו, עד כמה שהיא מוקצנת, אינה ראויה להתייחסות. אני מנסה לשמוע כל שיטה גם אם איני מסכים איתה, ולהסביר לעצמי מדוע איני מסכים.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
| נשלח ב-24/7/2018 07:10 |
|
| |
[מיימוני, א. "ההבנה של המסר לא הייתה כרוכה בהתלבטות" – זו שטות גמורה. האם כל האנשים והנשים שראו, למשל, אישה בביקיני, "הבינו" את המסר ה"ברור" שמותר לגעת בה בלי רשותה, להעיר לה או לתקוף אותה? בודאי שלא. מכאן, שהמסר והתשדורת אינם ברורים כ"כ ותלויים מאוד באוזני ה"שומע". מעבר לזה, ולנקודה שממנה התעלמת – מה בדיוק המסר שנשים לבושות ומכוסות (בעולמות מסורתיים מאוד כעולם החרדי או המוסלמי האדוק) משדרות? מדוע הן מותקפות? מדוע להן מעירים ו"מחמיאים" גם כאלה שאין להם שום קשר איתן? מדוע גם הן נאנסות?
ה"מסר" היחיד ש"משודר "באופן עקבי ע"י כל הנשים האלה הוא שהן נשים, ולכן גם חלשות יותר, נתונות למרותו ולסמכותו של כל גבר בעולם ונתונות לרצונו ולגחמותיו. לכל הפחות, זה המסר ששומעים גברים רבים. ב. מדוע מערכת היחסים בין גברים ונשים (או מערכות יחסים אינטימיות, רומנטיות, מיניות בכלל) היא "מובנת מאליה" או אמורה להיות כזו? מה יותר לא מובן מאליו ממתן אפשרות לאדם אחר לגעת בגוף שלך וליהנות ממנו? אולי כדאי לשאול להיפך – האם המובן מאליו היסודי ביותר אינו "גופי ברשותי" (כפי שמלמדים היום ילדים לומר, ואני מתרגשת תמיד לשמוע)? ועוד משהו - אנחנו עושים טעויות כל הזמן. כולנו. אנחנו פוגעים באנשים בלי כוונה, אנחנו לא תמיד רגישים , בד"כ בלי כוונה וכו'. זה לא היסטרי – מעירים לנו (או שאנחנו מבינים בעצמנו) ואנחנו מבקשים סליחה, ולומדים להבא. לא קרה כלום. זה נכון גם ביחסים מן הסוג המדובר בו כעת – אלא ששם יש טאבו על התיקון עצמו – מי שפגעו בו לא אמור להגיד כלום ולהעיר, ומי ש"מתוקן" מיד מתגונן (וזוכה להגנת כל העולם ואשתו, בדיוק כפי שאתה עושה כאן כעת), ובכלל אין לו הזדמנות לתקן את הטעות הקטנה ולמנוע מעצמו (ומאחרים) טעות חמורה בהרבה. ג. כשילדה, נערה או אישה הולכות ברחוב (ותאמין לי – זה ממש ממש לא משנה מה הן לובשות), והן חשופות כל הזמן להערות מסוג זה, הן חוות את העולם אחרת לגמרי ממך. הן חוות אותו כמקום בו אינן מוגנות, אינן ברשות עצמן (אלא אם כן יסתגרו בביתן – ומדוע שהן ייענשו???), אלא נתונות כל הזמן תחת מבט חודרני, שולט ומאיים. כן, מאיים, כי מי שמרשה לעצמו לדבר אלייך ועלייך באופן ישיר כ"כ מבלי שהוא מכיר אותך, האם אין סיכון – ולו קלוש שבקלושים – שגם ירשה לעצמו לגעת בך בלי רשותך ולתקוף אותך? החשש הזה והסיכון הזה הוא משהו שילדות, נערות ונשים חיות איתו יום יום. רובנו מצליחות להדחיק אותו (לפעמים), אבל הוא שם. אני לא חושבת שאתה מבין את זה. נסה לחשוב על כך בהקבלה ליהודי (שברור שהוא יהודי כמו שברור בד"כ מי בת) שחי בעולם בו הוא נתון באימה יומיומית מפני פגיעה מן הסביבה. מה המצב הרגשי הרגיל שלו? כיצד הוא בוחר את מסלול ההליכה שלו מביה"ס הביתה ומן הבית למכולת? מה הוא אומר לעצמו לפני שהוא יוצא מהבית בכל יום? מה הוא מזכיר לעצמו? כך אנחנו חיות. כל הזמן. כולנו.
(ולגבי דבריך על התנהגות ומסרים וכו' – אתה יכול לספר לעצמך מה שאתה רוצה, אבל סטטיסטית, נשים בחברות מסורתיות ושמרניות אינן נפגעות פחות מנשים במכנסיים צמודים או חצאיות קצרות). ד. איני יודעת על אילו אירועים אתה מדבר. ממה שאני שמעתי ומכירה, רובם בהחלט יכולים ליפול תחת ההגדרה של: "מי שהוא בעל זכויות יתר, חתירה לשוויון זכויות נדמית לו כפגיעה", ואם כך, חסוך ממני את הדרישה לרגישות ולחמלה (במיוחד מכיוון שאלה תמיד תמיד נדרשות מנשים, וכמעט לעולם לא מגברים...). ה. אני לא מכירה אישה שתזלזל ותידחה בגסות מישהו שישאל אותה בנימוס - את מוצאת חן בעיניי, האם זה בסדר שאשב לידך ואדבר איתך? רק בגלל שכך שאל אותה. זה לא אספרגר, זה נימוס אלמנטרי. אנשים שכ"כ רגישים להתנהגות "מנומסת" כאשר אינה מופנית כלפיהם (למשל כאלה שפוחדים נורא מנקמנות יתר, וכשהם שומעים את צעקת הנפגעת וזעקת הרש הם מתלוננים שיש רעש בין 2 ל-4), פתאום – כשהדבר נדרש מהם – חושבים שנימוס זו דרישה מוגזמת?! ו. אתה מדבר על גישות מסוימות בפמיניזם הרדיקלי (ודאי לא הגרסה ה"רכה" – אם יש כזו – של הפמיניזם). איני שייכת אליו, והעולם הפמיניסטי בכללו היום (כדרכן של תנועות בעולם המחשבה והפילוסופיה) מדוייק יותר ומורכב יותר ממה שנאמר ונעשה בשנות ה-70 של המאה ה-20. (להגנתך אומר, שהפמיניזם האורתודוקסי היהודי, שאולי הוא זה אליו אתה נחשף, אכן עדיין עסוק בתוך ההגדרות של הפמיניזם הרדיקלי, מסיבות שונות, שלא זה המקום לפרטן. בכל מקרה גם אורתודוקסית מעולם לא הייתי). הדברים שאמרת הפוכים היפוך גמור מכל מה שאי פעם כתבתי ואמרתי כאן בפורום הזה במהלך השנים.]
|
|
|
|
|
| נשלח ב-23/7/2018 21:58 |
|
| |
אם מותר להחזיר את נושא האשכול הראשון למקומו.
קיבלתי בתיבה האישית על מנת לפרסם:
ישר לנושא -
אפשר גם לשאול האם פייסבוק הייתה גורמת יותר מהר לחורבן? מצלמים או מקליטים מישהו בקלקלתו, מפרסמים ועושים לו שיימינג ציבורי.
הרחמן ינחמנו
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");
|
|
|
|
|
