| באור פרק לג פסוק ד "תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב" צריך להבין, הרי משה אומר פסוק זה, אם כן, היה צריך לומר "צויתי"? אלא פסוק זה מתייחס למה שכתוב קודם "ישא מדברותיך", כלומר, כאשר עם ישראל בא ללמוד תורה יפתח בפסוק זה. פרק לג פסוק ז "וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה" מדוע דווקא אצל יהודה מבקש משה שהקב"ה ישמע את קולו? יש לומר, מכיוון שיהודה חטא במעשה תמר והתוודה על חטאו, ביקש משה רבנו מהקב"ה לקבל את הודאתו של יהודה. פרק לג פסוק יג "וליוסף אמר מברכת ה' ארצו ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת" מדוע דווקא אצל יוסף ברך את ארצו? יש לומר, כיוון שמצינו שבני יוסף עתידים לומר שהמקום צר להם, לכן ברך את ארצם שתהיה גדולה. הסבר נוסף: יוסף פרנס את בני ישראל כאשר שלט במצרים, לכן החשיבו הקב"ה כאילו ילדם, כנאמר בתהילים "בני יעקב ויוסף סלה". לכן, מדה כנגד מדה, ברכו הקב"ה בברכת הארץ. פרק לג פסוק יח "ולזבולון אמר שמח זבולון בצאתך ויששכר באהליך" למרות שאין לשמוח בענייני העולם, כנאמר "ולשמחה מה זה עושה", והיאך אמר משה רבנו לזבולון שיהיה בשמחה? יש לומר, שמכיוון שמטרתו של זבולון היא כדי שיששכר יעסוק בתורה, רשאי הוא להיות בשמחה כאשר יוצא מבית המדרש ועוסק בסחורה, כדי שיצליח בפרנסתו ובזה יקיים את יששכר. הסבר נוסף: אדם ביציאתו לעסוק בסחורה אינו יודע אם יצליח אם לאו, ועל כן ביציאתו הוא דואג שמא לא יצליח. לא כן מי שיציאתו לסחורה היא כדי לתמוך בלומדיה, שאז מובטח לו שיצליח בסחורתו. ועל כן "שמח זבולון בצאתך", כי בוודאי תצליח. פרק לד פסוק ח "ויבכו בני ישראל את משה בערבות מואב שלושים יום ויתמו ימי בכי אבל משה" אצל אהרן נאמר "כל בית ישראל" ואילו אצל משה נאמר "ויבכו בני ישראל" ולא נאמר "כל". חז"ל דרשו, משום שאהרן היה עושה שלום בין איש לחברו ובין איש לאשתו. ויש לומר טעם נוסף: אצל אהרן מיתתו היתה פתאומית, ומיתה שכזו מסעירה את הלב ומעוררת בכי יותר ממיתה רגילה, כאשר כולם יודעים שתבוא, כמו מיתת משה, שאמר להם "כי אנכי מת". הסבר נוסף: במיתת משה מיד שרתה השכינה על יהושע, והתנחמו בכך, לכן מיד אומרת התורה "ויהושע בן נון מלא רוח חכמה כי סמך משה את ידיו עליו", משל למי שאבדה לו אבן יקרה ומצא אבן אחרת, אפילו שהיא אינה כראשונה, הוא מוצא נחמה באבן שמצא. אבל במיתת אהרן לא התנחמו. ולמרות שבנו אלעזר נתמנה תחתיו לכהן גדול, מכל מקום לא בכו על עצם חסרון הכהונה הגדולה אלא על חסרון האדם הגדול, על שנעלמה התועלת שהיתה להם ממנו, שלא היה להם תמורתו. | האור החיים כלשונו
פרק לג פסוק ד
יש להעיר כיון שהוא המדבר, היה לו לומר תורה צויתי לכם וגו'. ואולי כי פסוק זה נסמך למה שלפניו, על זה הדרך, ישא עם ישראל מדברותיך בקול אחד כולם 'תורה צוה לנו משה וגו'', וכן הם הדברים שכל ישראל יחדיו ישאו קולם בפתיחת התורה.
פרק לג פסוק ז פירוש, לפי שיהודה חטא במעשה תמר והתודה על חטאו באומרו (בראשית לח, כו) 'צדקה ממני', ביקש משה שיקבל ה' קולו בהודאתו.
פרק לג פסוק יג אולי לפי שעתידין לומר בני יוסף ליהושע שצר להם המקום להיותם עם רב (יהושע יז, יד) לזה ברך ארצם להתרחב. עוד לפי שיוסף זן ופרנס כל ישראל, ומצינו שהעלה ה' עליו בשביל זה כאילו ילדם דכתיב (תהלים עז, טז) 'בני יעקב ויוסף סלה', ואמרו ז"ל (סנהדרין יט:) לפי שפרנסם נקראו על שמו, לזה ברכו ברוב טובת הארץ מדה כנגד מדה. פרק לג פסוק יח 'שמח זבולן וגו'', הגם שבענייני עולם הזה בכללות אין לשמוח בהם, דכתיב (קהלת ב, ב) 'ולשמחה מה זה עושה', אמר הנביא שזבולון ישנו בשמחה, הגם ביציאתו מבית המדרש לסחורה, והטעם כדי שיתקיים יששכר באהלו כאומרו 'ויששכר באהליך'. עוד ירצה, לפי שאין אדם יודע ביציאתו לסחורה אם יצליח אם לא עד שיחזור מוצלח, לזה אמר לזבולון שמח מעת יציאתך, כי בודאי שתצליח, והטעם כיון שיששכר באהליך שליח מצוה אתה לזון לומדי תורה.
פרק לד פסוק ח
'ויבכו בני ישראל', ובאהרן אמר (במדבר כ, כט) 'כל בית ישראל', רבותינו ז"ל (אדר"נ פרק יב) נתנו טעם לפי שהיה אוהב שלום כו'. ואולי יש לתת טעם כי אהרן לא ידעו במיתתו קודם שמת וראו פתאום שמת, ודבר כזה יעורר כל לב לפתוח מקור דמעת עינו, מה שאין כן משה שכבר ידעו מיתתו, ובכל דבריו ותוכחותיו אשר עשה היה אומר להם (לעיל ד, כב) 'כי אנכי מת וגו' אינני עובר וגו'', ולזה לא הוחם הספדו כאהרן. עוד אפשר, שבמיתת משה תיכף ראו דבר חדש, ששרתה שכינה על יהושע ולקחו נחמה, משל למי שנאבדה לו מרגליות ומצא אחרת במקומה, לו יהיה שאינה דומה אף על פי כן יתנחם בה, ולזה לא בכו כולן, והוא מה שסמך למאמר ויבכו 'ויהושע בן נון וגו''. מה שאין כן במיתת אהרן אבדו מרגליות ולא מצאו במה יתנחמו, והגם שנתמנה אלעזר תחתיו לכהן גדול, אף על פי כן לא בוכים על חסרון כהונה גדולה, אלא על חסרון תועליות שמעצמו, שלא היה להם תמורתו.
|
