פ מתחכם
איקון ירוק.
הצבעת על קשיים ויש לי להציע פתרון שראיתי במאמר מחקרי, אבל קודם הרשה לי לסקור את הפרשה ואת הכיוונים שבה, או למצער מה שנראה לי כפשט על פי ההקשר שעולה מן הדיון, ומתוך הכרה בכך שהשפה המקראית אינה ידועה לנו ברמה שמאפשרת לנו להבדיל בין קריאות אפשריות אלא רק לשער ולנחש כאשר יש לפנינו דקדוקי מצבים.
פרשת משפטים
(כב) וְכִי יִנָּצוּ אֲנָשִׁים וְנָגְפוּ אִשָּׁה הָרָה וְיָצְאוּ יְלָדֶיהָ וְלֹא יִהְיֶה אָסוֹן עָנוֹשׁ יֵעָנֵשׁ כַּאֲשֶׁר יָשִׁית עָלָיו בַּעַל הָאִשָּׁה וְנָתַן בִּפְלִלִים:
(כג) וְאִם אָסוֹן יִהְיֶה וְנָתַתָּה נֶפֶשׁ תַּחַת נָפֶשׁ:
(כד) עַיִן תַּחַת עַיִן שֵׁן תַּחַת שֵׁן יָד תַּחַת יָד רֶגֶל תַּחַת רָגֶל:
(כה) כְּוִיָּה תַּחַת כְּוִיָּה פֶּצַע תַּחַת פָּצַע חַבּוּרָה תַּחַת חַבּוּרָה: ס
(כו) וְכִי יַכֶּה אִישׁ אֶת עֵין עַבְדּוֹ אוֹ אֶת עֵין אֲמָתוֹ וְשִׁחֲתָהּ לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת עֵינוֹ: ס
(כז) וְאִם שֵׁן עַבְדּוֹ אוֹ שֵׁן אֲמָתוֹ יַפִּיל לַחָפְשִׁי יְשַׁלְּחֶנּוּ תַּחַת שִׁנּוֹ
החלק המעניין אותנו הוא כמובן הפסוק הראשון והשני, כב-כג. אבל גם ההמשך חשוב.
האסון מוגדר בתור מצב שבו אבדה נפש, או אבר מן הגוף, כגון עין או שן, או יד או רגל. ואז הדין הוא לתת במקום, והמשמעות, שלא כדרשת חז"ל, היא ליטול מן המזיק כנגד מה שהזיק, בין נפשו שלו, בין אבר מגופו.
עתה נחזור אל סדר הפסוקים. בפסוק הראשון מבואר כך:
אנשים רבים, אשה בהריון נפגעה, אבל אסון לא היה. ומהו אסון? המבואר בהמשך.
כלומר, לא היתה פגיעה בנפש, לא פגיעה באבר. אלא *רק* פגיעה בולדות.
פגיעה בולדות היא נזק אבל לא רצח ולא אבדן אבר. זה כן מחייב נתינה "בפלילים" ואפשר לפרש זאת כממון או כמשהו אחר.
זוהי אם כן רמת בינים. לא פגיעה באדם שכבר נולד אלא פגיעה באדם בכוח, הולד. צריך בדיקה כמובן מול כל המקומות האחרים, אם יש, שבהם נידון מעמדו של העובר בתורה, לפי פשוטם. אולם מכאן נראה שאיבוד הולד אינו נחשב לפגיעה ברמה של פגיעה באדם חי.
אסכם: פגיעה באדם חי נקראת כאן "אסון". פגיעה בולד אינה אסון אבל היא בהחלט מחייבת ענישה או פיצוי.
יצויין כי בהמשך לזה מובן יותר דינו של הפוגע בעבד של עצמו. העבד אינו שווה זכויות לאדם רגיל ולכן די בשיחרורו כנגד האסון שקרה לו. זה אסון מבחינת התוצאות אבל לא מבחינת זכאותו של העבד לענישה של מידה כנגד מידה בפגיעה בפוגע.
ממילא הכל נראה פשוט, הלא כן?
איני יודע במה התקשו המפרשים כי לפי מה שהצעתי כאן הכל נראה לי ברור וקל. שמא אני מחמיץ משהו?
עד כאן קריאה פשטנית. אני מבקש להציע רעיון מעניין שהזכרתי לעיל, אבל לצערי לא מצאתי את המאמר כרגע.
המילה "אסון" מופיעה בעוד הקשר אחר בלבד בתורה, והיא נזכרת פעמיים. יעקב פוחד למסור את בנימין ביד אחיו להורידו מצרים.
פרשת מקץ
(לח) וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם כִּי אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן שְׁאוֹלָה
זאת לאחר שראובן מציע לו כערבון את שני בניו, אותם יעקב יהרוג אם ייפגע בנימין.
ושוב יהודה חוזר על תורף השיחה לפני המשנה למלך שיתגלה להם כיוסף האבוד.
פרשת ויגש
(כז) וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ אָבִי אֵלֵינוּ אַתֶּם יְדַעְתֶּם כִּי שְׁנַיִם יָלְדָה לִּי אִשְׁתִּי:
(כח) וַיֵּצֵא הָאֶחָד מֵאִתִּי וָאֹמַר אַךְ טָרֹף טֹרָף וְלֹא רְאִיתִיו עַד הֵנָּה:
(כט) וּלְקַחְתֶּם גַּם אֶת זֶה מֵעִם פָּנַי וְקָרָהוּ אָסוֹן וְהוֹרַדְתֶּם אֶת שֵׂיבָתִי בְּרָעָה שְׁאֹלָה:
(ל) וְעַתָּה כְּבֹאִי אֶל עַבְדְּךָ אָבִי וְהַנַּעַר אֵינֶנּוּ אִתָּנוּ וְנַפְשׁוֹ קְשׁוּרָה בְנַפְשׁוֹ:
(לא) וְהָיָה כִּרְאוֹתוֹ כִּי אֵין הַנַּעַר וָמֵת וְהוֹרִידוּ עֲבָדֶיךָ אֶת שֵׂיבַת עַבְדְּךָ אָבִינוּ בְּיָגוֹן שְׁאֹלָה
המילה "אסון" בהקשר זה מציין מוות של בן יחיד. לפי זה אפשר שהפסוק ששולל אסון שולל מקרה שבו נפגעה אשה הרה, אבל הולד שהופל ומת לא היה בן יחיד לאביו.
ולפי זה כאשר נאמר בהמשך שבמקרה של "אסון" יש ליתן נפש תחת נפש, הכוונה היא שאבדן של בן יחיד, גם אבדן של ולד כזה, נחשב לאירוע שעליו גובים את נפש הפוגע. (אולם אבדן של יד או רגל לא סביר במצב זה ובוודאי לא של שן). השלילה של אסון אם כן באה להחשיב את מותו של ולד שעתיד להיות, בינתים, בן יחיד, כמותו של אדם חי, שכבר נולד.
_________________
שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו
< type="text/">document.write("");>