האמת שיש כאן שאלה הרבה יותר עמוקה
נדמיין לעצמינו שעכשיו פוסקי הדור מתכנסים על המדוכה לדון האם יש חיוב הלכתי לבנות ביהמ"ק קודם שיבוא המשיח.
האם הייתם מקווים שיחליטו בעד בניית ביהמ"ק וחידוש עבודת הקרבנות. והיה לכם כאב לב אם בסופו של דבר יחליטו שלא לבנות?
או שמא תתייחסו לעניין בשוויון נפש כמו כל דיון הלכתי אחר. בגלל שכל עוד אנו בגלות הרי לא יראו שם נסים גלויים ובדור הזה עבודת הקרבנות תיראה כדבר מוזר והזוי ואף עלולה להרחיק את שאר הציבור מהיהדות. ורק כשיבוא משיח אז הכול כבר ייראה אחרת.
נשלח ב-16/8/2019 11:15
לחריף ומקשה, אתה מעלה נקודה נכונה, אבל חשבתי שאצל החרדים -"הלכה זה הלכה"...
סתם הערה, שגם אם זה נראה מוזר-אפשר להתרגל, גם ברית מילה הייתה יכולה להראות מוזר-אם היינו מפסיקים לעשות את זה 2000 שנה-ואז פתאום חוזרים....
נשלח ב-18/8/2019 07:58
אנחנו לא ממש מבינים בנושא. אם הרבנים יאמרו שבית המקדש והקרבנות יביאו חזרה את השראת השכינה, וודאי שהיינו מאוד מאוד רוצים שיוחלט לקדם את הנושא.
נכון להיום, אנחנו מבינים שהעובדה שהרבנים לפני 50 שנה, כאשר התאפשר לדבר על כך, בחרו בשתיקה. אומרת את הכל.
ומי שמנסה לערבב עם כל תקופת הגלות, יתכן שהוא מתבלבל מעט. כיון שבתקופת הגלות לא היה אפשרות פרקטית כזו בכלל. בניגוד למצבינו משנת תשכ"ז, שאפשר לחשוב על כך ברצינות. ולכן יש משמעות גדולה לשתיקה ולויתור על הנושא.
נשלח ב-18/8/2019 08:11
איש_חשוב כתב:
avishai323 כתב:
אני לא מתיימר להיות בקי בחומר. כמו שאני לא ברמה שלך לקבוע שהרבנים כולם לא מבינים משנה ברורה...
אני כן מבין שבתשכז היו כאן מספיק רבנים שחשבו על הנושא. ואם הם בחרו שלא לפעול לבנית בית המקדש, אפשר לסמוך עליהם.
מאיפה הגעת להבנה הזאת? הנושא לא הועלה מעולם ברצינות על שולחנם של רבני תשכז כמו שהוא לא עולה כיום הרבנים פשוט חיו את היום יום מבלי לחשוב על כיוון של להזיז דברים גדולים הרי עולם שום דבר לא השתנה משנת 200 לחורבן בית המקדש בהם רבותינו האמוראים בחרו לבנות את בית המקדש, מלבד העובדה שהתרגלנו יותר מידי זמן להיות בלי בית המקדש
זה הבל ורעות רוח, רבנים וגדולי ישראל שעורגים לגאולה ומבכים את החורבן ויש מהם שלילה לילה מורידים דמעות על חורבן הבית להגיד שהם חיים את שטף החיים זו עלילה נלוזה, הם חיים את הדברים יותר מרבים מהקשקשנים שמדברים על בניין הבית ובכל זאת הם מזהירים מלעלות בהר או לנגוע בקצהו, היו מהמבכים מרה את חורבן הבית שאפילו שהחמירו לא לגעת באבני הכותל מפני קדושת הר הבית, דווקא הכואבים באמת אסרו את הדברים בידיעה ברורה ואיתנה של המציאות.
