שוק מחנה יהודה - מחניודה ליתר דיוק - הוא אחד המקומות הכי אהובים עלי בירושלים באופן אישי. ולא רק אני אוהב את מחניודה: מעבר לירושלמים הרבים שנהנים מהשוק, מאות ואלפי תיירים שמגיעים לעיר פוקדים את השוק הנפלא הזה, על שלל הססגוניות והרעש שלו. במחניודה אין ניקיון כ"כ, יש פה ושם ריח מסריח של דגים, במחניודה אין שקט, צעקות ורעש זה חלק אינטגרלי מהשוק. אין שם מיזוג אוויר או מפת אתר, אין שומר בכניסה ואין לוחות זמנים, ואף אחד גם לא מבין למה יש חלק מקורה וחלק פתוח, אבל כל זה לא מונע מכולם להגיע לשוק, מי על מנת לבקר בו, מי על מנת לקנות או לאכול, מי על מנת לצלם קליפ - ומי על מנת לקושש קולות לבחירות חוזרות ונשנות.
תשאלו את עצמכם רגע, מה כל כך מושך במקום הזה, שאין בו שקט ורוגע ומיזוג וסדר ויש בו בלאגן והמון צבעים ודחיפות, ויגידו לכם כל מיני תשובות, אבל הבסיס לכל התשובות זה אהבה. במחניודה אף באסטיונר לא ילכלך על השני, אף אחד לא מנסה להשיג את גבול חברו, כל הבאסטות והמוכרים ובעלי החנויות השונות יודעים את הסוד הזה, אף אחד לא מנסה להשתלט על השוק והם אפילו ימליצו לך על חנויות מתחרות בשוק.
האהבה הזאת, היא שמחברת בין התגרים והסוחרים, בין האנשים הקבועים והאורחים, בין אלה שבאים לעשות קניות והאלה שבאים להוסיף תמונה לאינסטוש. האהבה הזאת והידיעה שאני בא למכור את מה שיש לי ולא אכפת לי מה אין לבאסטה השניה, היא הסיבה שהשוק הזה מתקיים כבר יותר ממאה שנים. ההכרה בכך שכל אחד תורם את חלקו, ואין דוכן נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא גוייאבה, היא המשתפת את כולם ומחברת את השונה והאחר.
ומהצד השני בדיוק של הרעיון הזה נמצאים הפוליטיקאים בני זמננו. אין אידיאות; אין שיטות; הלוואי והיינו נמצאים במקום בו עימות טלוויזיוני על דעות ורהיטות יכול לשנות משהו; אפילו זה נעלם. מה כן יש לנו? תחרות הטלת רפש - מי הכי גרוע - אתה מזיק! - לא, אתה! הפחדות, שיסויים, קריעה של ציבור, "divide et impera " (הפרד ומשול), כל מועמד מצייץ בטוויטר כמה המועמד השני לא; ראיונות לרדיו ולייבים בפייסבוק וסרטונים מכפישים והודעות דוברות עוקצות; ובין כל זה ניצב האזרח המבולבל ושואל: איפה הסחורה שלכם גבירותי ורבותיי, מה אתם מוכרים לי בדיוק, מהי מרכותלכם? מה המצע שלכם? במה אתם כן דוגלים? מה אתם מציעים לי שישפר את חיי שלי ואת חיי אזרחי מדינת ישראל?
עכשיו רק נשאר לחשוב כמה אירוני הדבר, שבדיוק הפוליטיקאים הללו מכניסים ללו"ז הצפוף שלהם סיור חובה בשוק מחניודה. האנשים שחיים על שנאה פילוג והסתה מגיעים למקום שכולו אהבה וכבוד. ואולי הם באים לשם כדי ללמוד, אני תוהה. ואולי עדיף לנו מישהו פשוט עם גופייה שצועק בקול ניחר - אבל במקום לצעוק "להוא יש עגבניות רקובות", הוא צועק "לי יש ענבים מתוקים".
@cobi refaeli
נשלח מהאנדרואיד שלי
