תורת חיים - פרק נוסף מהספר "תורתו ואומנותו"

יאוש מכל המערכת

ישנה תופעה מצויה - ניתן לומר שהיא מקיפה קהל רחב מציבור העובדים - של תחושת ייאוש וריחוק ממערכת התורה והמצוות.

כתב לי פעם מישהו:

אדם מוקף בכל כך הרבה בעיות פיזיות ורוחניות, התמודדות כל כך קשה עם פרנסה, חינוך ילדים ורוחניות, ויש גם מעידות. זה מגיע לידי כך שאתה שואל את עצמך לפעמים: האם זה רצון ה'? האם אני עושה את הדבר הנכון בזה שאני עובד? כיצד אוכל לדעת? האם ה' אוהב אותי ורוצה בדרכי?

אתה יודע, כשיצאתי לעולם העבודה, לאחר כמה זמן פגשתי אחד הרמי"ם מהישיבה בה למדתי. והוא שואל אותי: מה שלומך? עניתי: ברוך ה'. - כמה ילדים יש לך? עניתי: שבעה ב"ה. ואז הגיעה השאלה: באיזה כולל אתה לומד? הרגשתי שאני רוצה פשוט להיבלע. עניתי שאני עובד במקום פלוני ואלמוני. ואז הוא שואל באנחה: ומה עם "חיי עולם"???

משהו גמגמתי לו על כולל ערב שאז בדיוק נכנסתי. אבל התחושה הייתה גרועה.

במקרה השני ישבתי שבעה על אבי ז"ל והגיע כל הצוות של הישיבה ושוב שאלו: באיזה כולל אתה לומד? ואז כשעניתי ולא קיבלתי פידבק מתלהב. חשתי בליבי מאוד מוזר. הרי יש לי כמה חברים מהישיבה שהתגרשו רחמנא ליצלן, ואני תודה לה' הקמתי בהרבה מאמצים משפחה לתפארת. האם לא מגיע לי פידבק מלהיב יותר מאשר גימגום?

מכתב כאוב זה מעיד על התופעה, שבו ברגע שהאדם יוצא לעבוד הוא מרגיש כאילו הוא נדחה מעבודת ה', ובכלל לא ברור מה הקדוש ברוך הוא חושב עליו.

ההסבר לזה הוא פשוט: אדם שגדל והתחנך כל ימיו שהתפקיד היחידי עלי אדמות הוא להיות יושב בבית המדרש על התורה מן הבוקר עד הערב, חש כי ברגע שהוא יצא לעבוד, אינו ממלא את תפקידו בעולם. אין לה' חפץ בו. כל המאמצים שלו להיות יותר בסדר עם הקדוש ברוך הוא - כביכול אבודים מראש. הוא סיפור של כישלון.

מכיון שכך - הוא מרגיש שאין לו סיבה להתאמץ. בשביל מה?

תפקיד חדש ומורכב

ברם, האמת שונה בתכלית.

היציאה לעבודה אינה עזיבת עבודת ה', חלילה, אלא יציאה לדרך חדשה בעבודת ה'. דרך מורכבת, מאתגרת, וחשובה עד מאוד.

בחורי ישיבות ואברכים רציניים, עובדים את ה' על ידי התעסקות בדברים נטו רוחניים: לימוד תורה, תיקון המידות, תפילה בכוונה ודקדוק הלכה. הם אינם מתעסקים עם חיי החולין של העולם הזה, אלא משתדלים להתנזר מהם ככל היותר.

דרך זו הינה נפלאה למי שצועד בה. עליה שמענו הרבה בשנות הישיבה, ומי שזוכה לה אכן מתרומם ומתעלה. "מגדלתו ומרוממתו על כל המעשים".

אבל היא דרך אחת. לצידה של דרך זו ישנה דרך נוספת:

עבודת ה' מתוך חיי העולם הזה.

דרך זו במידה מסוימת הינה מורכבת יותר. אנחנו נדרשים לא לברוח מן העולם, אלא להשתמש בו בצורה הנכונה שבה הקדוש ברוך הוא מדריך אותנו.

טעות היא לחשוב שהצורה היחידה של יהודי היא להיות יושב בבית המדרש פרוש מהוויות העולם. כאמור, אין ספק שדרך פרישות זו היא נפלאה, אבל היא ממש לא הדרך היחידה בעבודת ה'. הקדוש ברוך הוא מעוניין גם באנשים שיעבדו אותו בדרך חיים שונה – דרך של עבודה המקדשת את חיי העולם הזה. דרך של התמודדות עם בעיות החיים היומיומיות, והליכה בדרכי ה' בכל מצבי החיים.

אם נתבונן - נמצא שזה פשוט:

הקדוש ברוך הוא הוא זה שיצר לא רק את בית המדרש, אלא גם את העולם שבחוץ, על שלל מטלותיו, ושם הוא הניח אותנו. הוא ברא עולם מלא ומאתגר, יחד עם זאת הוא ברא עם נבחר, והוא נתן לעם נבחר זה לתקן את העולם שהוא עצמו יצר.

חיי העולם הזה מהווים מצע נרחב להוויית "יהודי".

יהודי הוא אדם החי את חיי העולם הזה על פי הדרכתו של הקדוש ברוך הוא.

לפעמים קיימת תחושה שהקדוש ברוך הוא נמצא רק בעולם התורה, ליד ספסל הישיבה והכולל. ואילו העולם של העשייה, של הכסף, של חיי החולין - לא שייך ליהדות. אם אתה יוצא לעולם החיצון אתה בעצם עוזב חלילה את תחום הענין של הקדוש ברוך הוא ותורתו, ויוצא למערכת אחרת.

ותחושה זו איננה נכונה.

לקדש את החיים

התורה הקדושה מוגדרת "תורת חיים". תורה המקדשת את החיים. הקדוש ברוך הוא רוצה שנחיה את החיים נכון. מה הן הציפיות של אב מבנו? הן אינן מסתכמות בזה שתהיה ביניהם מערכת יחסים טובה, אלא האב רוצה גם שהבן יחיה את חייו בדרך ישרה.

כך הם פני הדברים גם בנידוננו. הקדוש ברוך הוא עיצב עבורנו דרך חיים, והוא מצפה שנלך בה.

כל כך הרבה דינים נאמרו על דרכי המסחר, על שכירות פועלים, על מערכת המשפט, על מקח וממכר, על ריבית, על צורת אכילה – שזה כולל שחיטה, בשר בחלב, מליחה, תרומות ומעשרות, וכו', ועוד נושאים רבים. דיני התורה הם דינים הנכנסים לעומק החיים, המסדרים הוראות שימוש בכל מה שהאדם משתמש, אומרים איך לטפל בשדה ואיך להשתמש בבעלי החיים, איך לסחור ואיך להתנהל בבית.

הדברים הללו הינם ברורים לכל מי שקורא היטב את ספר המוכר ביותר ועם זאת אינו מוכר כלל: ספר התורה. רוב המצוות הכתובות בו נאמרו על צורת ניהול החיים הארציים. במקרים רבים, מי שפותח את ספר "החינוך" וקורא במשך שעה ברציפות את מצוות ה', מגלה שעד היום לא הכיר את התורה.

המסר הכללי של המצוות הוא, שכאשר אתה חי את חייך הטבעיים, המוכרים לך - תחיה אותם על פי הדרכתו של הקדוש ברוך הוא.

בכל דרכיך דעהו

הדברים האמורים הינם גמרא מפורשת (ברכות סג.):

"דרש בר קפרא: איזוהי פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה? "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך" (משלי ג)".

כל גופי התורה תלויים בגישה אחת לחיים: "בכל דרכיך דעהו". היה מחובר אל הקדוש ברוך הוא בכל דרכיך. זכור אותו והשתדל ללכת בדרכיו. המצוות שלו מקיפות את כל תחומי החיים. עלינו להיות מחוברים לרעיון זה, לזכור אותן וליישמן.

בברייתא (אבות דרבי נתן פרק ל), מופיע אותו מסר בניסוח מטלטל:

"ודע לפני מי אתה עמל ומי בעל בריתך, שנאמר בכל דרכיך דעהו".

חיה את חייך מתוך זכירה שיש לך בעל ברית. אתה נמצא לפניו, הוא נמצא איתך, אתם מתקשרים יחד.

קיום המצוות אינו מילוי פקודות גרידא. הוא משהו אחר לגמרי: הוא סוג של תקשורת עם הקדוש ברוך הוא. זו מערכת יחסים עם מי ששלח אותנו לדרך בה אנו צועדים, ומלווה אותנו מלמעלה.

לימוד דרישות התפקיד

כל הנ"ל אמור ברמה העקרונית.

בכדי לבצע זאת נכון - עלינו לפקוח עיניים וללמוד את המציאות.

הצעד הראשון המוטל על כל אדם המעוניין לגשת להצעת עבודה, הוא – ללמוד את דרישות התפקיד. אם אינך יודע מה מצפים ממך – לעולם לא תוכל למלא את תפקידך.

כל מי שיוצא לעבוד, נכנס למערכת חדשה לגמרי של דרישות, של אתגרים ושל התמודדויות, שהקדוש ברוך הוא שולח לו. ניתן לומר, שעל פי רוב - בוגר ישיבה סטנדרטי אינו ערוך לזה. החינוך בישיבות ובכוללים אינו עוסק כלל בתחום ההתמודדויות והאתגרים של חיי העולם הזה, אלא באתגרים של יושבי בית המדרש.

אי לכך, אם ברצוננו למלא את תפקידנו בשלמות – הצעד הראשון המוטל עלינו הוא, לערוך הכרות יסודית עם האתגרים החדשים הרובצים לפתחנו. לאחר מכן – עלינו לדון באופן מושכל כיצד להתמודד עימם.

בזאת עוסקים המאמרים שלפנינו.

https://textratz.co.il/product/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%AA%D7%95-%D7%95%D7%90%D7%95%D7%9E%D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%95/