שלושה וארבעה מליון ש"ח "דמי שתיקה" הערב יום שלישי

ד. דיני שמיעת לשון הרע

אסור מן התורה לשמוע לשון הרע אף אם בעת השמיעה אין בדעתו לקבלו.

אבל אם בשמיעתו תהיה לו תועלת להבא, כגון לידע איך לשמור את עצמו מידי הזק או מריבה, מותר לכתחילה לשמוע ולחוש כי אף על פי שאסור לקבל לשון הרע (דהינו להחליט בליבו שהדבר אמת), מכל מקום כשנוגע לדעת את זה כדי לשמור את עצמו מידי הזק, אמרו חכמינו זכרונם לברכה דלחוש צריך והינו לקבל הדברים בדרך חשש בעלמא, כדי לשמור את עצמו ממנו, ולא יהיו הדברים בליבו אפילו בגדר ספק, דיש להעמיד כל אדם בחזקת כשרות. ומותר לשמוע רק אם נראה שגם המספר מכוון לתועלת, או שהמספר כבר התחיל לספר דבר זה קודם שבא (ונמצא שהוא אינו מכשיל את המספר באיסור סיפור לשון הרע). וגם מותר לכתחילה לשאול אודות פלוני אם הדבר נוגע. ועין לקמן בהלכות רכילות סימן ד' סוף דין א', דשם מבואר באיזה אופן מותר לברר אודות חברו כשרוצה להשתתף עימו.

גם מותר לשמוע אם נוגע לטובת אחרים, כגון שרוצה לשמוע דבר זה כדי לחקור אחר כך אם הדבר אמת ולהוכיחו, (ומירי שליבו נוטה קצת שהדבר אמת, דאם אין ליבו נוטה לכך, אינו חייב להאמין כלל, ואינו חייב להוכיחו), ויזהר שלא להאמין בהחלט. ואם נוגע לטובת אחרים, כגון שהוא רוצה להזהיר חברו מפלוני, עין לקמן בהלכות רכילות סימן ד' מתי מותר לספר אם שמע מאחרים. ובאופן שמותר לספר מותר לשמוע כדי להזהיר את חברו.

ולכן אם מבין שחברו רוצה לספר לו דברי גנות על איש אחר, שאלנו תחילה אם הדבר נוגע להבא כנזכר לעיל.

ואם אחד מתלונן לפניו שפלוני עשה לו איזה דבר שלא כהוגן, יהיה מי שיהיה המספר, אפילו מגדולי הדור, שבודאי לא ישקר, אף על פי כן לא יבוש מלשאול ממנו את עצם המעשה מתחילה ועד סוף, כי הרבה פעמים ישתנה הענין על ידי זה.

לפעמים מצוה לשמוע, כגון אם משער שעל ידי שמיעתו יוכל להראות לפני המספר או לשאר השומעים שאין המעשה כן, או שאר עניני זכות, או שיוכל להשקיט כעסו ולא ישוב עוד לספר לאחרים. אבל יזהר שלא לקבל בהחלט.