אנחנו אנטישמים? TheMarker הוא מגנם של החרדים
האיום על הפוליטיקה החרדית לא טמון בבני גנץ או ביאיר לפיד, אלא בהפסקת התלות של הציבור החרדי בחצר הפוליטית. והדרך הטובה ביותר להבטיח את התלות הזאת היא לשלול מהפרטים שבמגזר לקיים את עצמם כלכלית
אבי בר-אלי 27.09.2019 | עודכן ב: 08:02
הרשתות החברתיות רעשו וגעשו אתמול בעקבות ציוץ בטוויטר של שר הפנים, אריה דרעי. בציוצו מחה יו"ר ש"ס נגד תוצאות הבחירות ופיקפק בטיב חישובן. "ש"ס גדלה ב72 אלף קולות ויהדות התורה גדלה ב18 אלף קולות. למרות הגידול, שתי המפלגות נשארו עם 16 מנדטים", תמה דרעי והוסיף: "זה לא מסתדר לי. לא עושה שכל וגם לא צודק".
הציוץ המופרך, שהתעלם מעיקרון היחסיות שבחישוב המנדטים, גרר עד מהרה מאות תגובות לגלגניות, שלעגו לשגיאה לכאורה של השר. אלה נעו בין "פניו של שר בישראל", לבין "הנה ההוכחה הניצחת לצורך בלימודי ליבה".
מעטים המגיבים שעצרו לרגע לחשוב אם באמת ייתכן שאחד הפוליטיקאים המשופשפים והנבונים בישראל ייכשל כך בלשונו או בתבונתו.
דרעי, 35 שנה בפוליטיקה (עם הפוגה קלה בכלא מעשיהו), השר הצעיר בתולדות ישראל ובעל ניסיון של לפחות שש מערכות בחירות — צריך שציבור הגולשים יסביר לו איך סופרים קולות? דרעי, שכבר שנתיים וחצי מצליח למרוח את חוקרי רשות המסים והמשטרה — צריך אותנו כדי לדעת איך מחשבים מנדט? נו באמת.
אריה דרעי יודע בדיוק איך הצליח לגרוף בבחירות האחרונות תשעה מנדטים. הוא פשוט בונה על כך שהבייס האלקטורלי שלו לא יודע.
דרעי חושב שהוא מייצג ציבור נבער של חסידים שוטים, שיגמא בשקיקה כל רמז קונספירטיבי שיפזר לו — ומיד יידרך לפעולה. במלים אחרות, כשיו"ר ש"ס כותב כי נגרם לו ולציבור מצביעיו עוול פוליטי — הוא עצמו יודע שזה קשקוש מקושקש. ואולם לתפישתו, הקהל — שאינו בקיא ברזי ההליכים — יחשוד כי תוצאות הבחירות הוטו. בכך, תוכשר תודעתו להטמעת מסר של קיפוח קונספירטיבי — נשק לא רע להנעת מצביעים בתרחיש של סבב בחירות שלישי.
בדיוק כפי שיועצי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מורים לו לאמץ שיח הפחדה לאומני ולהתריע ביום הבחירות מפני ערבים שנוהרים בהמוניהם לקלפיות — כך עושה גם דרעי, רק באמצעות שיח של קיפוח עדתי. נתניהו ויועציו לא יודעים שזה עורבא פרח, וכי דף המסרים המדוקלם שלהם נשמע מגוחך? ודאי שיודעים. אבל בדיוק כפי שיועצי נתניהו בזים לקהל בוחריו, וסבורים שמדובר באסופת אידיוטים שניתן להלעיט בשקרים רדודים כדי להניעם פבלובית לפעולה, כך גם דרעי סבור שקהלו יקבל כל דבר שמוריו הרוחניים (והפוליטיים) יאביסוהו בו.
מניין ניבטה תובנה זו אצל דרעי? סביר שמהבורות שמטפחות המפלגות החרדיות בקרב ציבור מיוצגיהן, שבעיניהן אינו אלא עדר מצביעים שוטים. חברי הכנסת החרדים מונעים הרי חובת לימודי ליבה בבתי הספר של המגזר, והביאו לכך שרק 10% מהחרדים עומדים בתנאי הסף של האוניברסיטאות, ו76% מהסטודנטים החרדים נושרים מהאקדמיה; חברי הכנסת, בהוראת הרבנים, ויתרו בארבע השנים האחרונות על תמריצים לתעסוקה והביאו לצלילה של מספר הגברים המועסקים במגזר החרדי מ70% ל50%; והם גם אלה שדואגים מקום המדינה להכפלת הילודה במגזר (ולמעלה מכך), באמצעות הגדלת קצבאות הילדים — תוך התעלמות מהעמקת הנטל הכלכלי על המשפחות החרדיות וגם על הציבור החילוני שמממן זאת.
בכך שוללים המנהיגים החרדים מהציבור שלהם את היכולת לעמוד על הרגליים ואת האפשרות לרכוש ידע ומיומנויות, להיפתח ולהתפתח. כלומר, להיות עצמאים.
מטאפורית, אפשר לתאר את המפלגות החרדיות כסכי עיניים — אותו כיסוי שמונע מהסוס להביט לצדדים, וזאת כדי שיהיה מוכוון מטרה ושדעתו לא תוסח. כך הם מעודדים הצבעה אוטומטית תחת משמעת מדהימה (יותר מ85% הצבעה); כך מגדלים עוד דורות בגטאות פיזיים ואינטלקטואליים; וכך מבטיחים להנהגה הנצחת תלות קיומית במעין מעגל היזון חוזר.
לכן, כשמירב ארלוזורוב קוראת ב–TheMarker להתנות סבסוד של מעונות יום בתעסוקת שני הורים; כשהיא מתריעה כי סל הטבות בסך 3,000 שקל בממוצע למשפחה חרדית חייב לכלול תמריצים ללימודים ולהכשרה מקצועית — ומזכירה כי בארה"ב רוב האוכלוסייה החרדית משלבת לימודי תורה בעבודה; וכשליאור דטל מזהיר ב–TheMarker כי הזינוק במספר התלמידים החרדים (60% בתוך דור) עלול לאיים על עתיד המשק הישראלי, כל עוד החרדים לא לומדים ליבה, לא משרתים בצבא ולא מוכשרים לשוק העבודה העתידי — הם מיד מואשמים בתעמולה "גבלסית", בעוד TheMarker מואשם ב"אנטישמיות".
למה? כי האיום על הפוליטיקה החרדית לא טמון בבני גנץ או ביאיר לפיד, אלא בהפסקת התלות של הציבור החרדי בחצר הפוליטית. והדרך הטובה ביותר להבטיח את התלות הזאת היא לשלול מהפרטים שבמגזר לקיים את עצמם כלכלית.
כך גוזרים על ציבור גדל והולך, שב2065 יימנה שליש מאוכלוסיית ישראל, חיי עוני ודלות, פשיטת יד ובערות מחפירה ומחלישה. כך כופים על הציבור העובד משא כבד והולך. וכל מי שמעז למנוע זאת — מוכרז "אנטישמי".
המחירון
ליאת לוי פירסמה בתחילת השבוע ב–TheMarker כי חברת התעופה אל על נשאה תרומה צנועה (אך מיידית) של 20 אלף שקל לטובת אחד ממוסדות גור — חצרו של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן (יהדות התורה). הסיבה: בקשה אישית שהפנה יצחק גולדקנופף, ראש ועדת הרבנים למען קדושת השבת — עם או בלי קשר לתקריות שבהן נטען כי טיסות אל על חיללו שבת, עקב נחיתה מאוחרת.
פרסום זה הזכיר מקרה אחר שבו היה מעורב כותב שורות אלה, ערב בחירות 2015. בעיתון ניסינו אז למפות את התומכים והמתנגדים לפשרה בין המדינה לבין מונופול הגז הטבעי של יצחק תשובה ונובל אנרג'י האמריקאית.
יו"ר סיעת יהדות התורה ויו"ר ועדת הכספים, אז והיום, הרב משה גפני, נשמע באותם ימים נחרץ. הוא שפך אש וגופרית על המונופול וכמעט הבטיח לטייקוני הגז גיהנום. גפני הודה כי ח"כ שלי יחימוביץ' "היא האדמו"רית שלי לעניין הגז" — ותקף בחריפות את מתווה הגז המתגבש.
בשידור רדיו שבו השתתפנו שנינו, הבעתי הסתייגות מעמדתו הנחרצת. לתומי, ציינתי כי אלה דיבורים של טרום־בחירות — וכי לא ניתן לדעת מה יהיה לאחריהן, שכן אז נכנסים לתמונה שיקולים תקציביים סקטוריאליים כבדי משקל. את תגובתו של גפני איני זוכר במדויק, למעט מחאתו התקיפה, וטענתו כי אלה דברים שגובלים בהסתה ובאנטישמיות.
ממשלת ישראל ה אכן כוננה תוך שהיא נשענת על קואליציית ימין־חרדים. במסגרת המו"מ הקואליציוני, שילם נתניהו לחרדים בביטול "גזירות לפיד". תקציבי הישיבות הועלו חזרה, בוטל הקיצוץ בקצבאות הילדים, בוטלה התניית תעסוקת הורים בסבסוד מעונות יום וכו'. בחלוף חודשים, לכשהובא מתווה הגז לדיון בממשלה ובכנסת — הצביעו גפני וחבריו בעדו.
"לא שיניתי את עמדתי. אני נגד המתווה", הסביר גפני. "המתווה שופר בסופו של דבר, ותמכתי בגלל היותי חבר בקואליציה".
לימים, פירסם אתר העין השביעית תחקיר שלפיו במקביל לגיבוש מתווה הגז, יצאה נובל אנרג'י בקמפיין פרסומי מאסיבי בעיתונות החרדית. לפי התחקיר, השותפה האמריקאית במאגרי תמר ולווייתן, רכשה מודעות פרסום בהיקף חריג בשלושת העיתונים החרדיים — "המודיע", "יתד נאמן" ו"המבשר" — ואף העניקה חסותה לכנס החגיגי של ארגון זק"א בכפר המכביה.
"נובל אנרג'י חברה טובה", אמר גפני בפתיחת הכנס. מאחוריו התנוסס דגל ענק של חברת נובל. לפניו, בשורה הראשונה בקהל, ישב מיודענו דרעי.
תוקן על ידי חריף_ומקשה ב- 27/09/2019 09:07:19
 |
|
|
