חשיבותה של מלחמת יום הכיפורים
מבט אמוני על מה שהיה
-
אם יש מלחמה שההשפעה שלה על החברה הישראלית חורגת בגודלה אפילו יותר ממלחמת השחרור הרי זו מלחמת יום הכיפורים.
-
הכאב, החרדה, הטלטלה שעם ישראל עבר במלחמה הזו למרות הניצחון המופלא שבסופה מתאימים מאד לאופיו של יום הכיפורים עצמו. יום שבו האדם בוחן את חייו ומתקן את עולמו.
-
אני מבחינה זו מאמין בלב שלם שהקשר בין המלחמה ליום הוא קריטי ולא ניתן בכלל להבין מה קרה בה לעם שלנו בלי הפנמת הקשר הזה.
-
למעשה אפשר לחלק את הציונות לשני חלקים, עד מלחמת יום הכיפורים ומאחריה. והחלוקה הזו אינה סתמית אלא מהותית.
-
עד מלחמת יום הכיפורים היתה לעם ישראל אשלייה שמדינת ישראל פתרה את צרותיו, את הסכנה הקיומית הגדולה שלו ששיאה התבטא בשואת יהודי אירופה.
-
אין אפשרות בכלל להבין את אתוס הצבר הישראלי הגיבור, האדם החדש, האחראי לגורלו בלי חרדת הקיום של עם ישראל בגלות ובשואה.
-
זה אפילו התחיל אצל הרצל עצמו ששמע את הקריאות מוות ליהודים במשפט דרייפוס והבין שאין קיום יהודי בגלות.
-
אחרי כן החלוצים, תנועת השומר, השומר הצעיר, טרומפלדור, גדוד העבודה, טבנקין, יצחק שדה, א.ד. גורדון, ברל כצנלסון ואחרים פיתחו את האידאולוגיה שהבעיה היהודית היא בנשיות שלו.
-
הם רצו להקים יהודי חדש, גיבור, ממשיך של בר כוכבא, המכבים, דוד המלך ושמשון הגיבור מתוך מחשבה שכך עם ישראל ייהפך לנורמלי ולבריא ויהיה ככל העמים.
-
על בסיס המיתוס הזה הוקמו הפלמ"ח, האצ"ל, הלח"י, התנועה הקיבוצית ובעם כל התשתית הרעיונית של המדינה הצעירה.
-
רק מה? כל זה היה קשקוש אחד גדול. תחיית עם ישראל אינה כדי להקים ספרטה במזרח התיכון או עם בריא בסגנון הפשיסטי קומוניסטי. חס ושלום. עם ישראל הוא גם עם גשמי אבל בעיקר עם רוחני.
-
לא קמנו להיות עם של לוחמים אלא ממלכת כהנים וגוי קדוש. קמנו להיות ליבו הרוחני של העולם, מרכז של גבורה מוסרית, של צמיחה רוחנית, של התגברות על היצר.
-
לכן במילא למיתוס העם הבריא, הטבעי, הנורמלי, למעתוס הגרמאני הזה לא היה מקום בכלל. זה היה אליל שקרי, שהיה נצרך לשעתו בדיעבד.
-
אגב גם בשיאו המיתוס הזה דיבר רק אל אחוז קטן בעם ישראל והוא למעשה תמיד היה טעות. וזה מה שהתברר במלחמת יום הכיפורים.
-
התברר שכוח אינו הפתרון כשהוא לבדו ושללא הרוח של עם ישראל, אותה רוח שהחייתה אותנו בגלות, לא תוסבר הסיבה להקמת המדינה שלנו כאן.
-
להפך, אם רצינו בית בטוח, מקום מפלט, מצאנו את הפינה הכי מסוכנת בעולם, המקום שהכי מאיים עלינו בעוד שואה. זה שבר את הציבור ובצדק שבר.
-
כי קיומו של עם ישראל הוא רק באמונתו, רק בקשר החי שלו עם האלוקים ולא בשום אופציה אחרת. המסקנה הזו מצריכה כמובן שידוד מערכות כולל, העמקה של עבודת ה' שלנו.
-
המסקנה הזו גם מחייבת להבין מה היה חסר לנו בבית ראשון ושני ולמה האמונה התמימה של הגלות לא הספיקה. המסקנה הזו גם מחייבת להבין איך חיים באופן בריא מתוך אמונה.
-
להבין איך הדת לא חונקת כפי שהנצרות והגישה השטחית תופסת אלא להפך היא מחייה את עם ישראל עוד יותר.
-
זה כמובן תהליך ארוך, הכולל התפכחות ועמל ולכן גם זניחת אלילי העבר. לכן מלחמת יום כיפור כה כואבת לנו, היא שברה את האשלייה, החזירה את הפחד מהשמדה ותובעת מאיתנו מדרגה חדשה.
אסף גולן
נשלח מהאנדרואיד שלי
