הובא בעלון המקסים "כולנו יודע שמך"
מספר בעל המעשה בעצמו -
באחד מביקורי במונטריאול שבקנדה, זכיתי להיכנס אל האדמו"ר מטהאש זצוק"ל זיע"א לקבל
ברכתו, הרבי היה אמור להיכנס לתפילת שחרית, על זקנו הלבן בצבצו
אגלי מים מהמקווה בו טבל לפני כן, פניו האירו כחמה והיה נראה כמלך בתפארתו,
מנין של בחורים חסונים ובריאים הגיעו מהישיבה הגדולה הסמוכה לבית הרבי, כשהם אמורים
להתפלל עם הרבי שחרית, התפילה היתה מסתיימת בסביבות השעה... שש (!) אחה"צ. מיד לאחר
התפילה אצו רצו הבחורים לטעום "פת שחרית" כשהם לא טעמו מאומה כל היום. (כל יום הגיעה
קבוצה אחרת של בחורים, בישיבה הגדולה לומדים כשלש מאות בחורים מרחבי ארה"ב, קנדה, ואירופה).
לאחר סיום תפילת השחר, היתה נכנסת קבוצה חדשה של מנין בחורים לתפילת מנחה, בסיומה
קרוב לשעה עשר בלילה, התחלפה הקבוצה ונכנס מניין לתפילת ערבית, ובנוסף היו אומרים כל ספר
תהילים, רק אחרי חצות טעם הרבי את ה"פת שחרית" כשהוא בצום כל היום, לאחר מכן היה לומד,
ובשעות המאוחרות של הלילה היה מקבל קהל לעצה וברכה, כך נהג הרבי יום יום, כשהוא כבר
מזמן חלף על גיל הגבורות...
זו היתה הנהגה פלאית מדורות עברו, למעלה מדרך הטבע ומתפיסת שכל אנושי, שראתה אור
בדורנו אנו. בשיבה טובה בגיל תשעים וארבע שנים, הסתלקה נשמתו ועלתה לגנזי מרומים זיע"א.
יום אחד נכנס אל הרבי יהודי שדר במונטריאול, הוא בא אל הרבי כדי להיפרד, מאחר והוא
עומד לעקור ולגור באיזו עיירה רחוקה ממונטריאול, עיירה שהיתה רחוקה ויבשה מכל סממן של
אידישקייט (יהדות). ליהודי זה לא היה שום קשר עם הרבי, ולא היה חסיד שלו, אך חשב שמצד
ההגינות עליו להיכנס ולהיפרד מהרבי לפני שהוא עוזב. פנה אליו הרבי בחביבות ושאל "כיצד יתכן
שיהודי מכובד כמוך יגור במקום בו אין שום זכר לאידישקייט?" ומדובר ביהודי עם משפחה בת
שמונה ילדים. השיב היהודי ואמר לרבי שהוא עושה את הצעד הקשה הזה בגלל מעשה שהיה:
והוא גולל לפני הרבי וסיפר, כיצד היה באנטוורפן בבלגיה לפני כשנה, ועמד לשוב למונטריאול
כשבתיקו היה סכום עצום של דולרים במזומן, זה היה מיועד לרכישת דירה במונטריאול, ואיך שהוא
בדרך לא דרך, כשהוא לא מבין כיצד זה קרה, נגנב ממנו התיק עם כל כספו, והוא שב למונטריאול
שבור וחסר כל. עתה הציעו לו עבודה עם משרה מכובדת בעיירה הרחוקה, ומחוסר ברירה הוא
נאלץ לעבור לשם.
הקשיב הרבי לכל מילה שיצאה מפיו, לא הרפה ושאל שוב" כיצד יתכן שיהודי כמוך יגור במקום
שאין כמעט זכר לאידישקייט?" שב היהודי לתאר לרבי את קשיי היום יום, והפרנסה הלחוצה, איך
שכירות הדירה בה הוא גר נוגסת ברוב הכנסתו, והקומץ שנותר אין בו כדי להשביע את הארי. סיים
הרבי את הפגישה ואמר "אף על פי כן לא כדאי להחריב בית כה יפה שהקמת בגלל כסף, עדיף מכל
הבחינות להישאר במונטריאול והקב"ה יעזור לך ויפתח לך את צינורות השפע". בירכו הרבי
בחמימות ופטרו לשלום.
חסיד של הרבי הוא לא היה, ועל כן לא חשב לשנות את תוכניתו. למחרת באמצע תפילת שחרית ניגש
אליו מאן דהוא, יהודי שמעולם לא ראה אותו, ולחש לו באזנו ושאל "האם נגנב ממך לפני שנה תיק עם
סכום כסף גדול באנטוורפן שבבלגיה?" לא יכל אותו יהודי לדבר ולהפסיק באמצע התפילה, אך נענה לו
בראשו לאות "הן". המשיך אותו יהודי ללחוש על אוזנו ואמר -
"סלח לי על מה שעשיתי וגרמתי לך, לא הייתי מסוגל לשלוט ביצרי, וגנבתי את התיק, אך מאז
מצפוני לא נותן לי מנוחה, ולכן החלטתי להשיב את הגזילה שגזלתי ולהתנצל על המעשה
שעשיתי...". הוא הניח לפניו מזוודה ואמר "כל הכסף שגזלתי נמצא במזוודה, ועל עגמת הנפש
הוספתי עוד כמה אלפי דולרים..." ומיד סובב את פניו והסתלק מבית הכנסת.
היהודי לא האמין למשמע אזניו, התרגשות עזה אפפה אותו, ומיד לאחר התפילה שב לביתו,
והתיישב לספור את הכסף. ואכן, כל הסכום שנגנב היה במזוודה, בנוסף לעוד כמה אלפי דולרים
דמי עגמת נפש... שמח היהודי שמחה עצומה על כספו אשר הושב לו, וראה בזאת את התגשמות
דברי הרבי ובנוסף רמז עב ביותר משמים שאין לו עתה מה לעזוב את מונטריאול ולעבור לאותה עיירה
נידחת.
הוא שב שנית אל הרבי, וסיפר לו על הנס הגדול שנעשה לו. הרבי שמח עמו מאד בשמחת הנס.
כעבור ימים ספורים רכש בברכת הרבי דירה גדולה ומרווחת, מצא לו פרנסה, ובנה בית חסידי
לתפארה, שמונה ילדים גידל, ושמונה בתים חסידיים שומרי תורה ומצוות הקים, כשמסביבו
הסתובבו עשרות נכדים ונכדות, והוא זכה לראות עולמו בחייו.
חלפו כשלושים שנה, יום אחד ראה אותו יהודי מישהו שהזכיר לו מאד את קלסתר פניו של
ה"גנב" שהשיב לו את כספו. מאחר והוא לא ראה אותו אלא לרגע קט, וזה היה גם באמצע התפילה,
ומיד לאחר מכן הסתלק, לא היה בטוח בוודאות שזה הוא. ניגש אליו מהסס ומסתפק ושאל "סלח
לי, האם אתה הוא שהשבת לי מזמן תיק עם כסף...?" "כן", השיב אותו יהודי. "אם כך, דע לך",
המשיך היהודי ואמר "בזכות זה שגברת על יצרך והשבת לי את כספי, הקמתי משפחה חסידית
לתפארת, אלמלא זאת הייתי אמור לעבור לגור במקום, שמי יודע איך היו הילדים גדלים !".
השיב לו אותו "גנב", "לא לי עליך להודות, אלא לרבי מטאהש". הביט עליו אותו יהודי ושאל
בפליאה "מה לרבי ולגניבה שלך" השיב לו ה"גנב", "דע לך שאני מעולם לא הייתי באנטוורפן, וממילא
גם לא שלחתי יד במזוודת הכסף שלך. יום לאחר שאתה נכנסת אל הרבי להיפרד ממנו,
קרא לי הרבי וביקש ממני לביים סיפור כאילו אני הייתי הגנב ולתת לך את כל הכסף שנגנב ממך,
ואף להוסיף עליו דמי עגמת נפש... את כל זה עשה הרבי מתוך דאגה עמוקה לנשמות
הרכות והטהורות שעלולות ללכת ח"ו לאבדון".
תוקן על ידי איש_חשוב ב- 07/10/2019 04:08:15
