משום שאני רואה את ההתפרצות שלהם בבין הזמנים. המבנים שכל השנה שזו שמחה מעושה. אני הייתי טבח בטובי הישיבות הליטאיות בבני ברק. מכיר את כל העסק הזה מבפנים. לא מזלזל בלימוד שלהם. ולא מזלזלות בלימוד של החסידים.
לימוד תורה בטהרה לאחר מקווה, שווה לאין ערוך מלימוד שהסטרא.... מלקט מאלו שלומדים ונותנים לו חייות
להיות חסיד זה להיות מחוייב לאלפי תקנות מוזרות וחובת התייצבות בכל מיני טישים שמזמן כבר יצאו לך מכל החורים וממש לא בא לך להגיע אבל נכון שיש גם פלוסים .לדעתי פחות שווים בסיכומו של דבר אבל אפשר לחשוב אחרת.
כך רואה את זה הראש הליטאי חסידים מחכים לטישים בכליון עינים חסידים - אמיתיים - לא צריכים לראות את התקנות כי הם היו מקיימים אותם גם אילו התקנות לא היו קיימות אלא מאי, יש בכל חסידות גם אחוזים בודדים של "ערב רב" שמסתובבים שם מכוח האינרציה.. והטישים והתקנות מעמסה עליהם, ואכן חבל עליהם.
ברכת_החמה כתב:
כה עשו חכמינו
איך אומרים על סיפורי הבעל שם טוב "צריך להאמין שהם היו יכולים לקרות" על האדמו"ר מטאהש בהחלט אפשר לומר שסיפורים כאלו היו אצלו במאות ואלפים!
נשלח ב-7/10/2019 20:07
רודףסמלים כתב:
אויר_ים כתב:
רודףסמלים כתב:
נייס.
המוטיב "משפחה חסידית" חוזר על עצמו בסיפור לא אחת. צורם מעט לאוזניי הליטאיות.
אם לבחור החסיד היה קמצוץ, בכל חיי נערותו, משמחת הבחור הליטאי כשהוא ספון על דפי הגמ' ומבין תוס' אחד - אוח אוח. ובא לציון גואל.
יש הנהנים מלימוד כאן וכאן וכנ"ל גם להיפך, יש לי חבר חסיד שבהיותו בחור כמה פעמים אושפז מתת תזונה כי שכח לאכול בזמן האוכל בשל היותו שקוע בלימוד לעומת זאת היה לי חבר שטייגניסט רציני שבזמנו הפנוי למד חוכמה חיצונית רומנים ושמע מוזיקה גופיית, כך שיש מכל דבר בכל מקום, בכללי הדברים שהוא כתב נכונים שהחסידים יותר בשמחה והליטאים ביראה ולגבי הנאה מלימוד התורה לא סותר זאת.
אם השתמע מדבריי איזשהו צד לישנא בישא על בחורי החמד החסידיים ואופן לימוד התורה שלהם - הריני חוזר בי.
ואילו אתה, אויר ים, בטרם יתקדש עלינו היום הקדוש, יום הכיפורים, אף אתה חזור בך מדברי הבלע על כלל הבחורים הליטאיים והנהגותיהם, כי חלילה לך לדבר סרה כך בציבור שלם!
וידועים דברי הפלא יועץ, בערך "לשון הרע", כמה הקב"ה מקפיד על המלמדים קטגוריא על בניו, ח"ו. יעויין שם.
הוא כמובן לא מתכוון שיש אנשים ש"שמחים בעצבות"... זה סתירה מיניה וביה. הוא מתכוון שמה שנראה לפעמים לאנשים מתרבות מסוימת כעצבות - אינו כך באמת באשר לקהילה האחרת.
ליטאי יכול להיות שמח ומסופק מאוד, ועדיין לבטא זאת באורח שונה ומאופק יותר מאשר החסיד או המרוקאי.
מי שמח יותר? החסידים או הליטאים? קשה לי לדעת. אמנם אינטואיטיבית - ישנה תחושה כזאת שהליטאים עצובים יותר. בעיה של אינטלקטואלים. יוסיף דעת יוסיף מכאוב?
