נתבקשתי לפרסם-בפרשת נצבים-אבל לעולם לא מאוחר...

לפרשת ניצבים

אנשים רבים מתקשים לקבל על עצמם מחויבות לתורה ולמצוות, לא מפני שהתורה אינה אמת חלילה. אלא מפני שהיא נראית להם קשה מדי ליישום.

לא בגלל "מה עלי לעשות" אלא בגלל "איך אצליח לעשות".

אני מכיר רק שני ספרים בארון הספרים היהודי שמטפלים בבעיית ה"איך": ליקוטי מוהרן מצד אחד, וספר התניא מצד שני.

בעיני, שני הספרים הללו, כמו שני מיכלי חמצן על גבו של כל צוללן. מצילים אותי מפני השטף של "מים רבים שרוצים לכבות את האהבה".

הא כיצד?

כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה וְלֹא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבׇר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ

לאמיתו של דבר, הדרישה של הקב"ה מאיתנו היא אבסולוטית. ואילו המצוה היתה בשמים – היינו אכן מחוייבים לעשות סולמות ולעלות השמימה כדי להורידה. אבל זה לא בשמים. יש עצות והדרכות כיצד לקיים את תורת השם כאן בעולם הזה, בשמחה ובעונג.

המורה האחד לשאלת ה"איך", הוא רבי נחמן מברסלב. עם תלמידו המובהק רבי נתן. שימו לב לצופן (מהסוף להתחלה) של הפסוק: ִמי יַעֲלֶה־לָּ֤נ'וּ הַשָּׁמַ֙יְמָ'ה֙ וְיִקָּחֶ֣'הָ לָּ֔נ'וּ וְיַשְׁמִעֵ֥נ'וּ אֹתָ֖'הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּ'ה. נחמן ונתן מופיעים כאן יחד בדיוק במקום של ה"איך".  

בנוסף יש לשים לב כי רבי נחמן עוסק רבות בנושא הכאוב הנקרא "תיקון הברית". וגם זה מופיע ברמז באותו פסוק ממש: מ'י י'על'ה ל'נ'ו ה'שמימ'ה , ראשי תיבות מילה (תיקון הברית) וסופי תיבות הוי"ה, שם הקדוש.  

והמורה השני מופיע בפסוק שלאחריו, "כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ" – זהו הפסוק המכונן שעליו בנוי ספר התניא. ספר המתאר את ההתמודדות בין נפש האלוקית לנפש הבהמית. ומפרט חמישה טיפוסים עיקריים: צדיק וטוב לו (טוב לו שהוא צדיק) צדיק ורע לו ( יש לו נטיה לרע, אבל היא אינה שולטת עליו) רשע ורע לו (כוח הרע כבר השתלט עליו) רשע וטוב לו (יש אצלו נטיה לטוב, אבל היא אינה שולטת בו) והדמות הכי מעניינת – הבינוני. את זה לא אתאר כאן, תקראו בעצמכם.