עשרים ושש מליון ש"ח "דמי שתיקה" הערב יום שלישי

 ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
בעקבות הארת אחד המשתתפים, לכתוב  את אותה ההלכה פעמיים ברציפות, כדי לשנן אותה שתהא שגורה (הלוואי)
ההלכה ביום שלישי ושבת תהא זהה.
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

ספר הלכות לשון הרע ורכילות
                                  דיני המספר לשון הרע

                                                                       סימן ג'
                                                         דיני השומע לשון הרע

ו. השומע לשון הרע מאדם הנאמן עליו כשני עדים:

  אם שמע לשון הרע מחברו הנאמן עליו כשני עדים (ועיין לקמן בהלכות רכילות סימן ד' דין ו' מה נקרא "נאמן עליו כשני עדים"), אם הוא באופן שהיה מותר לחברו לספר (עיין סימן ד'), וסיפר לו שראה הדבר בעצמו (ולא ששמע אחרים אפילו מאיש שנאמן עליו כשני עדים), מותר מעיקר הדין לקבל הדבר בהחלט, אך רק כדי להרחיקו עד שישוב, אבל לא לספר הדבר לאחרים או להפסידו או להכותו או לבזותו. ואם הוא רוצה לקנא למען האמת ולעזור לאשר אשם לו, אפשר שמותר מעיקר הדין לספר גם לאחרים.
 
  ופשוט שבדברים שאסור לחברו לספר, כגון דברי גנאי בעלמא או עניני שלילת המעלות, או מעשי אבותיו וקרוביו, או מעשיו הראשונים, או דבר שיש לדונו בזה לכף זכות, אין שום יתרון אם המספר נאמן עליו כשני עדים, שאפילו שהדברים אמיתיים, אסור לספרם ואסור לקבלם.
 
  וכל זה מעיקר הדין, אבל הדעת נוטה שבזמן הזה אין שייך דין "נאמן עליו כשני עדים", וכל האופנים אסור לקבל בהחלט, ומותר רק לחוש.

פתקא טבא