- התנועה שהפסיקה לתת/ הערה על הפיצול בחסידות גור -
[הערה מקדימה: הפוסט לקמן עוסק בזוית צרה מאד - מערכת התמריצים הדתית - ולא במהות או בתוכן התיאולוגי]
רוב בני האדם נוטים להישאר באזורי הקינון שלהם, בשבט ובמשפחה שבה נולדו, מהרבה סיבות טובות.
ממירי דת, חוזרים בתשובה או בשאלה הם תמיד מיעוט.
השאלה היא מה קורה כאשר השבט שלך מחסיר ממך המון?
לפעמים הדילמה מחריפה: מה קורה כאשר השבט שלך לא רק מחסיר המון אלא גם מסרס, מדכא, מעמיד דרישות בלתי אפשריות, ויוצר פער בלתי נסבל בינו לבין האלטרנטיבות?
התשובה היא שאם המנהיגות שלו חכמה היא תמיד תתן משהו בתמורה, סיפור שיעניק גם ריגוש וגם משמעות:
חב"ד מציעה את השליחות שהיא חוויית חיים אקסטרימית: טיסות, עולם גדול, מופתים, תקשורים דרך ספרים, המון עשיה, דמות רבי להשלכה, ותיאוסופיה שהייתה פעם מורכבת ומופשטת אולם עברה רדוקציה אגרסיבית והונגשה לכל.
ברסלב מציעה אקסטרים רגשי בהתבודדויות וחוויות קצה נפשיות, וכמובן את רבינו.
הליטאים מציעים את הלימוד הבריסקאי, שהוא אקסטרים אינטלקטואלי תובעני ויוצא דופן שמעיף את המוח, יחד עם תחושת עליונות עמוקה.
רוב גירסאות החילוניות מחסירות המון אוצרות זהות ורוח מהצעירים שלהן, אך מציעות מנגד תחושה של חופש צרכני שכולל גם מוצרים רוחניים.
הציונות הדתית איננה תנועה אחת. היא כוללת סט שלם של הצעות שכל אחת מהן נותנת מענה בדרכה שלה ומשלמת מחירים בדרכה שלה.
**
בהקשר הזה גור היא תנועת הענק האחרונה שהפסיקה לתת.
גור היא התנועה הדתית האחרונה שכמעט לא מציעה דבר חוץ ממעטפת לוגיסטית וקהילתית חלולה.
ההחלטה של ר' יעקב אלתר שלא רק להפסיק ללמוד גמרא בעיון, אלא להוציא אפילו את ה'תוספות' מחוץ לסיליבוס, היא דרמטית בהקשר הזה.
הוא לקח את מקדש המעט האחרון שיש לצעיר הגוראי - בית המדרש - והפך אותו למשמים ומשעמם.
תכנית הלימודים בישיבות גור היא חוויה שאתה חייב להיות אהבל גמור, מחוק לגמרי, או נטול כל אנרגיות כדי לשרוד בה יותר משנה. האברכים דהיום לא מסוגלים אפילו להבין את תורתו של ר' לייבלה איגר, הגוראי המיתולוגי. במצב הזה באמת אין בשביל מה. האדמו"ר לוקח ולוקח ולא נותן דבר.
הוסיפו על זה את הסירוס המיני, הכדורים הפסיכיאטרים, האלימות ומגנגוני השטאזי, והתוצאות כמעט בלתי נמנעות.
יהודה יפרח
נשלח מהאנדרואיד שלי
