נצחון בקרב הפסד במלחמה

אני לא חושב שהבעיה היא בלשכנע אלפי חסידים שהוא יותר מתאים לתפקיד האדמור
ההשוואה ביניהם היא פשוט מביכה, זה לא שהטענה היא שרבי שאול הוא "קצת יותר" מתאים מאשר הנוכחי ומי שמכיר קצת את רוח הדברים יודע בדיוק במה דברים אמורים ולא ארחיב מידי בעניין מטעמים מובנים





נשלח מהאנדרואיד שלי

אני לא חושב שהבעיה היא בלשכנע אלפי חסידים שהוא יותר מתאים לתפקיד האדמור
ההשוואה ביניהם היא פשוט מביכה, זה לא שהטענה היא שרבי שאול הוא "קצת יותר" מתאים מאשר הנוכחי ומי שמכיר קצת את רוח הדברים יודע בדיוק במה דברים אמורים ולא ארחיב מידי בעניין מטעמים מובנים





נשלח מהאנדרואיד שלי

בוא נשים את הדברים על השולחן הוא זקוק לסכום כסף עצום לדעתי לפחות מאה מיליון דולר כדי שאלפי חסידים יעברו אליו
אחרת זה פשוט לא מציאותי
שוו בנפשכם, להיכן בדיוק הוא יעביר את אלפי התלמידים ומאות המורים מורות ורבנים שיצטרכו לצאת מהרגע לרגע מהמוסדות שבהם הם לומדים /עובדים כעת?
אני לא חושב שהבעיה היא בלשכנע אלפי חסידים שהוא יותר מתאים לתפקיד האדמור
ההשוואה ביניהם היא פשוט מביכה, זה לא שהטענה היא שרבי שאול הוא "קצת יותר" מתאים מאשר הנוכחי ומי שמכיר קצת את רוח הדברים יודע בדיוק במה דברים אמורים ולא ארחיב מידי בעניין מטעמים מובנים

נצחון בקרב והפסד במלחמה - הרהורים על המרד של ר' שאול ועל כישלון תנועת החסידות.
===
לפני מאתיים שנה, בהרי הקרפטים, יהודי בודד הרים את נס המרד, באומץ רב הפנה אצבע משולשת לממסד היהודי ומנהיגיו, ויצא אל העם שבשדות להביא להם בשורה חדשה.
היהודי, ר' ישראל בעל שם טוב, יצא בעוז נגד הרבנים והמגידים מנהיגי העולם היהודי, אשר הוכיחו וייסרו את צאן מרעיתם בשבט מוסר. הוא הביא עמו בשורה חדשה, "אלוקים אוהב אתכם", אמר לאיכר היהודים שהכיר עד כה - דרך המגידים והמוכיחים - רק אלוקים זועם אשר מביא עליו פורעניות חדשים לבקרים.
הוא הכניס מושגים חדשים לעולם היהודי. מול הממסד הרבני של המגידים והמוכיחים הוא דיבר על הנשמה היהודית הנשגבת, על האדם ועל אלוקיו, על אב רחום שלא צריך מתווכים אלא קרוב הוא לנשברי לב ולכל אשר יקראהו באמת.
הרוח החדשה התפשטה כאש בשדה קוצים ולמרות ההתנגדות העזה, תנועת החסידות כבשה את רוב יהדות אירופה בתוך כמה דורות. נבואות הזעם של מתנגדיה התבדה והיא הצמיחה מתוכה דורות של יראי ה' וחושבי שמו.
-
מתוך התנועה הזאת קמה לה חסידות קוצק.
חסיד צעיר וחריף בחצרו של רבי בונם מפשיסחא בשם מענדל מורגשנטרן ראה שתנועת החסידות הולכת ומאבדת את נשמתה, הוא החליט לשאת בשנית את דגל המרידה ויצא לדרך עצמאית.
הקוצקער בז לבינוניות וליהדות ששמה דגש אובססיבי על דקדוקי עניות בהלכה. הוא לעג לחסידות ופרומקייט אובססיבית, ראה בהם "זוללי מצה ומרור" וצוברי ומחשבני גן עדן. הוא נטש את מסורות של אדמורי"ם שהפכו להיות עובדים סוציאלים והכריז על דרך חדשה של להט הרוח ועזות דקדושה: "אפגשם כדב שכול ואקרע סגור לבם" הוא צעק מנהמת לבו.
בדיוק כמו החסידות בשעתו, המרד של ר' מענדל לא התקבל בשוויון נפש בעולם החסידות, איימו עליו ועל חסידיו בחרמות ונידויים, ראו בדרכו סטיה חמורה מדרך התורה והחסידות, אך תוך זמן קצר המהפכה של קוצק סחפה אחריה את הסלתה והשמנה של יהדות פולין, האש של קוצק המשיכה להבעיר את יהדות פולין עד שהגיעו הנאצים.
אחרי השואה, שיהדות פולין עלתה על המוקד ואיתה חסידות קוצק ובנותיה, התיימר ה"בית ישראל" לשקם את ההריסות לבנות מחדש את קוצק בארץ ישראל. ולהביא את בשורתו לשארית הפליטה ולעם השוכן בציון.
האיש ששיכל את משפחתו בשואה עם כאב עמוק בלב ולהט בעיניים, חיפש אחר צעירים מוכשרים וטיפח אותם כצבא של חיילים נאמנים. כאריה פצוע הסתובב עם שחר ברחובות ירושלים לצוד נפשות בשביל הצבא שהוא מקים.
ה"בית ישראל" ראה בעיני רוחו דור של צעירים שמוכנים להקריב את חייהם בשביל אידיאל של קדושה והתנזרות, שאף להקים לגיונות של קדושים שחיים חיי קדושה ופרישות, מנתנזרים ממנעמי העולם ומורדים בפיתויי הרחוב ומוסרים את נפשם לתקן עולם במלכות ש-די.
חזונו של רבי ישראל הייתה לראות שטיבלעך בבני ברק וירושלים בדמות תבניתם של השטיבלעך בוורשה, באוטבוצק ובכל רחבי פולין. שטיבלעך מלאי צעירים חריפים, דעתניים, חוצפנים, שוחטי פרות קדושות וחדורי עזות דקדושה.
-
כמו תנועת החסידות בשעתה, גם על המהפכה והמרד של קוצק נגזר גורלה של כל תנועה ותנועה: היא סוחפת בתחילתה, אבל הגידול הטבעי והרצון להשתלב במיינסטרים מנמיך את גובה הלהבות, אט אט היא מתרוקנת מהיסודות שלה, מאבדת את האידיאלים ושוקעת לניוון. המרידה מתחלפת לצייתנות ולעדריות, החיצים שכוונו כלפי חוץ מופנים כעת פנימה לאלו שמאתגרים את ההנהגה ולאט לאט משתכחים העקרונות ו"תוקף החסידות בתחילתה" הולך ומתפוגג.
זו הטרגדיה של חסידות גור, חצר שהתיימרה להמשיך את מסורת המרידה של קוצק והלהט של ה"בית ישראל", לאט לאט היא הפכה מתנועה צעירה וסוחפת לכת צייתנית ומדכאת. שאיפת המרידה ברחוב התחלפחה בתאוות שליטה ודומיננטיות.
התהליך הזה הואץ תחת הנהגתו של האדמו"ר הנוכחי, רבי יעקב אלתר, איש שזכה בהנהגה בזכות היותו אחיינו של הבית ישראל ובנו של אחיו וממשיך דרכו, אך חסר כישורי מנהגיות ונעדר כל כשרון או כריזמה. האיש העמוד בראש רשימת העשירים בישראל אבל בתחתית הרשימה של גדולים בתורה או בחסידות.
באין חזון, ובאין כשרון, הדבר היחיד הוא ערך הצייתנות, ערך האמונה העיוורת בצדיק. האליטיזם הפולני שמעריך את חדות המחשבה והתעוזה התחלף בהיררכיה מדכאת שבה הערך היחיד הוא נאמנות למנהיג, הסדר החברתי והגיבוש הפנימי הפך לאבן היסוד בגור החדשה, ובשיטתיות דוכא כל סממן של עצמאות מחשבתית, כל מי שקרא תיגר על ההנהגה סומן כאויב וטופל בהתאם. וככה הוא הצליח לבסס את הנהגתו בכח הזרוע עם אלפי חסידים נאמנים ההולכים בתלם, ומשלמים בנאמנות עיוורת על השייכות.
-
ויש את רבי שאול אלתר. איש דגול וכריזמטי, מיועד לכתר בזכות היותו נכדו של ה"אמרי אמת", הוא עדיין ינק בבית אבא את רוח קוצק, גדל על הסיפורים הנוסטלגיים על התעוזה של קוצק וגדולי התורה והרוח שלה, שמע מכלי ראשון על ענקי המחשבה שלא הלכו בתלם ולא דפקו חשבון, והוא רואה לנגד עיניו את בן דודו הורס בשיטתיות את דרכה של קוצק, את דרך החסידות המקורית, רואה איך בכח הזרוע והכסף הוא מחזיק בשבי אלפי צעירים ומחנך אותם לרובוטיות וצייתנות.

רבי שאול שתק והבליג, חיכה בסבלנות עד שיגיע תורו, ובלבו תקווה שבבוא היום יצליח לשנות את הכיוון ולהחזיר עטרה ליושנה. מחשבות הכפירה שלו לא נעלמו מראשי המשטר, ענק שבענקים כמוהו מהווה איום קיומי למשטר צייתני, במיוחד כאשר הוא איש גדול בתורה ובמחשבה אשר אין בו דופי, ואכן אנשי השררה מכוונים נגדו את כל החיצים, מנשלים אותו ממעמדו, מבזים אותו, לועגים לו, בתקווה שהוא איכשהו ייעלם והדור החדש יתפשר על הנהגה של פוליטיקאים משופשפים ומשליטי אימה.
מתוך שכרון כח הם שכחו שלרדיפות יש אפקט הפוך, בסיכון אישי לא פשוט רבי שאול מכריז על מרד, נמאס לו כבר לשתוק, נמאס לו להוריד את ראשו הגדול מול בן דודו שלא מתקרב אליו בתורה ובחכמה, נמאס לו לזייף ביטול והכנעה.
כך נפל דבר בישראל, רבי שאול פותח חצר עצמאית. רעידת אדמה של ממש.
-
אבל מה מתברר?
רבי שאול הניף דגל "מי לה' אלי" הכריז שהוא רוצה להחזיר את לימוד העיון, להרביץ תורה וחסידות, ולטפח דור חדש בתבניתה ובצלמה של קוצק, אבל מתי מעט נענו לקריאתו. הוא פתח את הבאסטה אבל הקונים לא הגיעו. הוא סוחף אחריו בקושי כמה עשרות. האדם הגדול בענקים, איש אשר ללא ספק משתווה בגדלותו לזו של סבו ה"שפת אמת" וה"חידושי הרים", איש משכמו ומעלה שכמעט אין בדומה לו בין המנהיגים היום, בקושי מצליח לאסוף סביבו כמה מאות אנשים, ביניהם כאלה אשר כבר נפלטו מהמערכת מזמן.
אפשר לראות את העובדה הזו ככישלון עצום של רבי שאול, ואכן כך רואים את זה גמדי גור אשר צוהלים לעוד הצלחה של המנהיג הכוחני שלהם. סופרים ספודיקים ומשפשפים ידיים בהנאה על הכשלון המהדהד במונחים מספריים.
זו אכן כשלון של רבי שאול ואנשיו. אבל האמת הוא שיותר מכל, העניין מעיד על הטרגדיה העצומה של תנועת החסידות, ואולי של היהדות החרדית כולה. חברה אשר רוממות ערכים בגרונה, אבל חרב הצייתנות והעדריות בידה. חברה אשר מזמן האידיאלים אשר בשמם היא מדברת הפכו לסיסמאות קרב נבובות.
הכשלון של המרד מעיד על הניוון העצום של חסידות גור. לו נשארה טיפה לחלוחית מרוחה של קוצק הכרזת העצמאות של רבי שאול היתה מרעידה את הלבבות וסוחפת את ההמונים. מדובר באיש אשר מגלם בתוכו כל האידיאלים שעליהם כביכול מחנכים ביהדות החרדית, ירא ה' עצום, גאון בתורה שאין כמוה, בעל מדות וחכם עצום. אבל מתברר שהשתייכות חברתית עומדת מעל הכל, וגם אלה אשר בליבם בזים לאדמו"ר הנוכחי מעדיפים לחסוך מעצמם את הנידוי חברתי ולא מוכנים לשלם את המחיר.
-
אבל הסיפור הזה הוא לא רק סיפורו של גור. הוא מעיד גם על הכשלון של תנועת החסידות, ואולי של היהדות החרדית כולו. הוא מעמיד מראה מול העיניים כמה התרחקנו מהערכים אשר בשמם אנחנו מדברים. כבוד לגדולי תורה הוא רק לגדולים ספציפיים אשר שמם מתנוסס בכותרות עיתוני המגזר,
המסקנה העגומה היא שבאמת אין קונים לסחורה של רבי שאול בעולם החרדי של היום. בעולם בו להצביע ג' הוא מבחן החרדיות אין מקום לענקי רוח כמו רבי שאול אלתר. בחברה שהחליפה את חובת הלבבות בחוב הקדוש ללכת ולהצביע אין צמאון לתורה חדשה ומרעננת. מועדון שמבחן הכניסה אליה הוא סוג הטלפון שאתה מחזיק, סוג התספורת או התלבושת שלך, אין באמת מקום לענק הרוח כמו רבי שאול.
רבי שאול אלתר הפסיד בקרב, היהדות החרדית הפסידה במלחמה. מזמן.


נשלח מהאנדרואיד שלי