שישה עשר מליון ש"ח "דמי שתיקה" הערב יום שלישי

 ++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
בעקבות הארת אחד המשתתפים, לכתוב  את אותה ההלכה פעמיים ברציפות, כדי לשנן אותה שתהא שגורה (הלוואי)
ההלכה ביום שלישי ושבת תהא זהה.
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++

ספר הלכות לשון הרע ורכילות
                                  דיני המספר לשון הרע

                                                                       סימן ג'
                                                         דיני השומע לשון הרע

ז. השומע לשון הרע, וגם ראה דברים המראים על עצם הספור שהוא אמת:

המשך:

  ואם שמע דברי גנאי בעלמא או שלילת המעלות, או ששמע דברי גנות על חברו ממעשיו הראשונים, או ממעשי אבותיו, או ששמע דבר שאפילו הוא אמת יש לדון את חברו לכף זכות, אין יתרון בזה שיש לו דברים הניכרים שהסיפור הוא אמת, ואסור להאמין.

  בכלל "דברים הניכרים" הוא, שאם כשמספרים בפניו הוא מתנצל על זה וניכר מדברי התנצלותו שהדבר אמת.

  אם נעשתה עברה על ידי אחד מבני החבורה, ואין ידוע מי הוא, ויש דברים הניכרים במקצת על אחד מהם, ועל השאר אין דברים הניכרים כלל, והם בחזקת כשרות לגמרי, מותר לסמוך על הדברים הניכרים במקצת, להאמין ולקבל.

  הגם שאסור להפסיד או להכות חברו משום דברים הניכרים, מכל מקום לפעמים הרשות נתונה לבית דין לעשות כן מפני צורך השעה, כגון אם אחד בא לבית דין וטען שחברו גנב ממנו, והוא משער בוודאי בדברים הניכרים ממש שפלוני הוא הגנב, וגם הבית דין רואים את הדברים הניכרים ממש שמורים על עצם הגניבה, או שיש עדים שהעידו על הדברים הניכרים, הרשות נתונה לבית הדין להכותו כדי שיודה. אבל ליחיד, או אפילו לבית דין אם לא נתבררה להם אמיתת הדברים הניכרים כי אם על ידי התובע, לא ניתנה הרשות הזאת. ולכן מי שנגנב ממנו חפץ, ויש לו חשד על אדם אחד על ידי דברים ניכרים, ואומר זה לטובי העיר, ומשום זה מכים ועונשים אותו כדי שיודה, שלא כדין הם עושים, דלו יהא שדברים ניכרים הם כמו ראיה לעצם המעשה, וטובי העיר חשובים כמו בית דין, הלא צריך שידעו תחילה שהחפץ נגנב, וגם שיהיו עדים על הדברים הניכרים, או שהם עצמם יראו את הדברים הניכרים, אבל לא לסמוך על התובע להכות אדם מישראל, ואפילו רק להאמין לתובע אסור.

  וצריך להזהר בכל הנזכר לעיל מאוד, שהיצר מטעה את האדם ומראה לו כמה דברים והוכחות כדי שיאמין את הדבר, ועל כן אין למהר להקל בזה.